נהיגת רכב בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה מתחם הענישה ביחס לעבירה זו נקבע ע"י בית המשפט המחוזי של באר-שבע בעפ"ת 59810-07-12 עת ביסס את רכיב המאסר בין מצב של מאסר מותנה ועד מאסר בפועל לתקופה של שנה. תנועת בית המשפט בתוך מתחם הענישה היא לעולם תלוית נסיבות כפי שקבע גם בית המשפט העליון בפרשת אבו לבן (רע"פ 6115/06 אבו לבן נגד מדינת ישראל). בפרשה שבפני עתרה המדינה לענישה הכוללת מאסר בפועל תוך שהפנתה למאסר על תנאי התלוי כנגד הנאשם ולשיטתה אותו מאסר הינו חב הפעלה. הסנגור השיב לטיעונים אלה של המדינה וסבר כי מאחר והתנאי אליו הפנתה המדינה הוארך ומאחר והעבירה נשוא תיק זה בוצעה טרם הארכת התנאי, הרי שלא ניתן להפעילו עוד כנגד הנאשם. מותב זה הכריע בטיעון ספציפי זה של הצדדים ביום 14.4.13 תוך שקיבל עקרונית את עמדת המדינה. על אף החלטה זו, ובהסכמת בית המשפט, ניתנה אפשרות לצדדים להוסיף התייחסות למצב המשפטי הקיים בפרשה זו, וכך הם אכן טענו בפני ביום 19.5.13. מטיעוני ההגנה ביום זה עלה כי החלטת בית המשפט בתיק בו הוארך התנאי ניתנה בעקבות הרשעה בעבירה שאינה מפעילה את התנאי. בנסיבות אלו, אחזור ואדון בהחלטתי מיום 14.4.13 בהישען על נתון זה שלא היה בידיעתי: שורשי הפרשה שבפני מתחילים בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון עת נשפט הנאשם בגין עבירה של נהיגה במצב שכרות ונגזרו עליו בין היתר 6 חודשי מאסר על תנאי אותם ניתן להפעיל אם תוך 3 שנים מיום 2.7.09 יבצע הנאשם עבירות של נהיגה במצב שכרות או בזמן פסילה. (ראה תיק ת 5013/08 אשר סרוק בתיק זה). במהלך תקופת התנאי, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום נוסף המייחס לו שוב עבירה של נהיגה במצב שכרות. במסגרת הסדר טיעון בפני כב' השופטת גרבי, תוקן כתב האישום לתקנה 21 (א) לת"ת וכל העבירות בעלות הזיקה למצב שכרות נמחקו ממנו. במסגרת גזר הדין אשר ניתן, האריך בית המשפט את התנאי נשוא התיק של בית המשפט באשקלון לתקופה של שנתיים נוספות. אציין כי בהתאם לחוק (וגם אם הצדדים סיכמו בהסדר על רכיב ענישה מסוג זה) לא הייתה בסמכותו של בית המשפט להורות על הארכת מאסר מותנה כאשר העבירה נשוא התיק בו הוא דן אינה יכולה להפעיל את התנאי. צדדים לתיק אינם יכולים להחליט על הענקת סמכות לבית המשפט מעבר לזו שקבע המחוקק. בנסיבות אלו החלטת בית המשפט בתיק 5667-04-12 על הארכת המאסר המותנה הנובע מתיק אשקלון ת 5013/08 בטלה מעיקרה ואין לה נפקות משפטית. במצב המשפטי אשר נוצר, ומאחר והעבירה נשוא תיק זה בוצעה בתוך תקופת התנאי שנקבעה בתיק ת 5013/08 , הרי שהמדובר במאסר מותנה בר הפעלה שאינו חב הפעלה בפרשה שבפני. לאור המצב המשפטי המתואר לעיל אבחן להלן את הענישה הראויה תוך התייחסות למתחם הענישה הנוהג אשר אוזכר לעיל: הנאשם בעל ותק נהיגה משנת 1995 ולחובתו 26 הרשעות קודמות. אין לחובתו הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה והתנאי התלוי כנגדו נובע מעבירה של נהיגה במצב שכרות אותה ביצע לפני כ-6 שנים. כאמור, הרשעתו השנייה היא ביחס לעבירה בניגוד לתקנה 21 (א) שאין לה זיקה לנהיגה במצב שכרות או לנהיגה בזמן פסילה. הנאשם עצמו נורמטיבי מהפן הפלילי והוא לקח אחריות מלאה על מעשיו בפרשה זו. עתירת המדינה למאסר בפועל בנתונים המוצגים לעיל אינה מתיישבת עם כלל אחידות הענישה שכן ביחס לנאשמים נורמטיבים לגביהם המדובר באירוע ראשון של נהיגה בזמן פסילה, נגזרת ענישה הכוללת רכיב של מאסר מותנה לצד פסילה בפועל ארוכה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. רק כאשר המדובר ברצדיוויסט ביחס לעבירה ספציפית זו או במקרים קיצוניים של עבר תעבורתי חריג , ייגזר רכיב של מאסר ממש גם כאשר המדובר בעבירה ראשונה מסוגה. אדגיש כי המאסר המותנה שהוא בר הפעלה נובע מעבירה מסוג אחר לגביה עתרה המדינה בתיק השכרות (שהפך לתקנה 21(א)) בפני כב' השופטת גרבי כי היא מבקשת להאריכו. בתיק זה, משום מה, שינתה המדינה עמדה בצורה קיצונית ועתרה לפתע להפעלת המאסר המותנה. אני סבור כי ביחס לאדם נורמטיבי האוחז ברישיון נהיגה 18 שנים ולחובתו 26 הרשעות כאשר אחת מהן (מלפני כ-6 שנים) חמורה, אין הצדקה לשליחה למאסר לתקופה של 6 חודשים. לו העבירה שהיה מבצע הנאשם הייתה זהה לעבירה נשוא תיק המאסר המותנה (נהיגה במצב שכרות) או אז היה בסיס איתן לעמדתה העונשית של המדינה. בסיטואציה הנוכחית ראוי ונכון יהיה להורות על הארכת המאסר המותנה, כאשר החלטה זו תאוזן בתקופת פסילה ארוכה וראויה אשר תשקף את חומרת העבירות שביצע הנאשם. אדגיש כי מתחם הענישה ביחס לרכיב הפסילה נע בתיקים מסוג זה בין 6 חודשי פסילה ועד 24 חודשים. בפרשה זו תקופה של 18 חודשי פסילה תשקף בעיני איזון נכון בין חומרת העבירה הספציפית בנסיבות בהן המדובר בעבירה ראשונה מסוגה אך כאשר ברקע עבר תעבורתי הכולל עבירה חמורה נוספת מסוג אחר. כמובן שלצד רכיבים אלו ייגזר גם קנס אשר ייקח בחשבון את מצבו האישי הספציפי של הנאשם כפי שעלה מטיעוני בא כוחו בפני וכן יגזרו עונשים צופי פני עתיק לצורך ייצור הרתעה. לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. קנס בסך 1500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום. ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 18 חודשים. פסילה זו תימנה במצטבר לכל פסילה אחרת שמרצה הנאשם. מעכב ביצוע העונש למשך 90 יום מהיום. ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. ד. הנני מורה על הארכת עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון ביום 2.7.09 למשך שנתיים נוספות. ה. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או נהיגה בשכרות או סרוב להבדק בדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום. ההתחייבות תחתם בפני ב"כ הנאשם תוך 30 יום מהיום ואם לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 15 יום. הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום. רכבמשפט תעבורהרישיון נהיגה