בכתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם ב - 12.3.06 יוחסו לו עבירות בניגוד לסעיפים 145 (א) ו - 204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בכך שבנה במושב אחיהוד בגוש 18509 בחלקות שונות חניה מקורה בשטח של כ - 30 מ"ר והסב שטח שירות לשטח מגורים בהיקף של כ - 60 מ"ר והכל בלא שקיבל על כך היתר כדין. מחומר הראיות אשר הוגש לתיק ביהמ"ש עולה כי בתאריך 24.6.04 קיבל הנאשם היתר לבניית בית מגורים חד משפחתי חדש במושב אחיהוד במגרש 169 חלקות 5,7,23 בגוש 18509 כאשר במפלס הקרקע הותרה בניה של 130.8 מ"ר כשטח עיקרי למגורים (לא כולל ממ"ד) ומחסן בשטח 36.74 מ"ר. בנוסף לכך הותרה הבניה במפלס נוסף שאיננה משמשת נושא לדיון וכן הותרה בניית חניה לא מקורה בשטח 25 מ"ר. צילום המבנה בעת הבניה על פי המוצג ת/2, ממחיש את אשר נבנה. אין מחלוקת בין הצדדים כי במקום חניה שאיננה מקורה נבנתה חניה מקורה וכך העיד המפקח מר קאופמן גרגורי: ”בתוכנית הנספחת להיתר היתה מתוכננת חניה לא מקורה כאשר אני גיליתי את החריגה היה מדובר בחניה מקורה. זו בניה ללא היתר וסטיה מן ההיתר". החניה המקורה מומחשת בשניים מתוך שלושת הצילומים אשר במסמך המוצג ת/2 וגם הנאשם אישר בעת חקירתו: ”הקבלן לא עשה לעצמו חניה מקורה כי צריך לעשות חישובי ברזל זה היה בשיתוף עם המהנדס, הקבלן בנה את מה שמופיע לו בתוכנית". לבד מכך אין חולק כי בעקבות גילוי הסטיה והוצאת צו הפסקה מנהלי, המוצג ת/1, הוגשה תוכנית שינויים ובתוכנית השינויים הוגדרה החניה כחניה מקורה בהיקף של כ - 28.8 מ"ר. מכאן שכתב האישום אשר הוגש כמבואר במרץ 2006 משקף מצב עובדתי נתון נכון ליום הגשתו לפיו נבנתה החניה כחניה מקורה ללא היתר בשטח של 28.8 מ"ר בעוד שעל פי ההיתר המוצג ת/4 נתאפשרה בניית חניה בלתי מקורה בלבד בהיקף של 25 מ"ר. אשר להסבת שטח שירות שהוגדר בתוכנית אשר על סמכה ניתן ההיתר, המוצג ת/4, כמחסן - לשטח למגורים, העיד המפקח מר קאופמן גרגורי: ”ערכתי סיור במקום. גיליתי שמתחילים לבנות מבנה וכו'. בזמן הסיור אני חשדתי שהמבנה נבנה בסטיה מהיתר שניתן. ניגשתי לבדוק את התוכניות גיליתי שישנה סטיה מן ההיתר שניתן. בניה במקום המחסן שמתוכנן כשטח עזר שהיה מחולק ל - 3 חדרים ועל כן הפכו את השטח לשטח עיקרי מגורים". מן ההיתר המוצג ת/4 עולה כי במפלס הקרקע הותר לבנות מחסן בשטח 36.74 מ"ר ואין חולק כי בפועל חולק השטח ל - 3 חדרים, אם כי בעת הבניה לא ידוע היה לאיזה שימוש יועדו החדרונים וכך אישר הנאשם בעת שמסר את גרסתו: ”זה שיש פה ושם חריגות ולאחר ששמעתי שיש חריגות, עשיתי הכל כדי לעשות שינויים בתוכנית. הבנתי שיש בעיה במחסן וסגרתי את המחסן וכו'. חקירה נגדית: הקבלן בנה בהתאם לתוכנית. לאחר שקיבלתי את הצו המנהלי סגרתי את 3 החדרים למחסן". הנה כי כן מאשר למעשה הנאשם כי בעת ביצוע פעולות הבניה חולק שטח המחסן ל - 3 חדרים, בסטיה מהיתר שניתן. אומנם הנאשם מסביר כי כאשר הובהר לו ששטח השירות חייב להשמר ככזה על פי היתר שניתן, הוא הקפיד לקיים את ההוראה באופן שישמר ייעודו של שטח השירות. בין כך ובין כך הבניה כפי שנעשתה, בוצעה בסטיה מן ההיתר. נראה כי כוונת הנאשם במקורה אכן היתה להשתמש בשטח המחסן כ - 3 חדרי מגורים, זאת ניתן ללמוד מתוך תוכנית השינויים אשר הגיש הנאשם לאחר הוצאת הצו המנהלי להפסקת הבניה. בצו זה הוגדר השטח העיקרי למגורים בהיקף של 171.87 מ"ר לעומת ההיתר המקורי שבו הותרה בניה של שטח עיקרי בהיקף של 130.8 מ"ר ומחסן בשטח 36.74 מ"ר. מכל מקום, נכון למועד הגשת כתב האישום, אכן בוצע שינוי בשטח המחסן כך שנבנו 3 חדרים על פי הודאת הנאשם במקום שטח כללי למחסן. יש לציין עוד כי אין חולק שהנאשם הגיש בקשה ללגליזציה ובעקבות שינוי תוכנית מתאר עיר החליטה המאשימה לקבל את הבקשה בתנאים. הגנת הנאשם התמצתה בטענה כי לא היה מעורה בהליך הבניה וכי הקבלן בנה את המבנה לפי תוכניות שקיבל מבלי לידע את הנאשם בשינויים כלשהם המתבצעים בשטח וכלשונו של הנאשם: ”כשאני הגשתי את התוכנית לקבלן זה מה שקיבלתי. מה שיש בתוכנית הוא עשה לי את זה. הקבלן לא עשה לעצמו חניה מקורה כי צריך לעשות חישובי ברזל זה היה בשיתוף עם המהנדס. הקבלן בנה את מה שמופיע לו בתוכנית. מעבר לכך אני לא יודע כלום". טענה זו יש לדחות מן ההיבט העובדתי ומן ההיבט המשפטי. כפי שמציין בצדק הנאשם, ניתן להניח שהקבלן לא יזם שינויים יסודיים בתוכנית והכוונה במיוחד לבניית קירוי לחניה. הרי מדובר בשינוי הדורש תחשיבים ותוכנית ומטבע הדברים כרוך השינוי בעלות נוספת. מכאן ששינוי כזה לא היה מתבצע ללא שיתוף הנאשם והנאשם לא טרח לזמן לעדות את הקבלן ו/או את המהנדס על מנת ליתן הסבר כיצד זה נולדו שינויים שאינם שינויים של מה בכך בלי ידיעתו. אף אילו ניתן היה לחשוב על אפשרות כלשהי של בנית התוספות בלא ידיעתו של הנאשם, אין בכך כדי לפטור הנאשם מאחריותו לביצוע הבניה ללא היתר ובסטיה מהיתר. הרי על פי סעיף 208 (ב) לחוק, אין בעל ההיתר רשאי לפטור עצמו כאשר מתבצעות עבירות שכאלה בנימוק כי לא היה מודע לביצוע השינוי ועליו להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים על מנת שתקום לו הגנה כנגד אישום: האחד, שהעבירה נעברה שלא בידיעתו והשני , שהוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראת החוק והתקנות בכל הנוגע לעבודה הנידונה. מכאן שעל פי מצוות המחוקק מוטלת על הנאשם החובה לעקוב אחר ביצוע פעולות הבניה ולוודא כי אלה נעשות בדיוק לפי ההיתר. מחדל מלקיים מצווה זו, איננו אלא בגדר של "עצימת עיניים" אשר הנאשם איננו רשאי להיבנות ממנה על מנת לפטור עצמו מאחריות כאשר מתבצעות עבורו פעולות של בניה ללא היתר ובסטיה מהיתר. לפיכך, אני מרשיע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לגבי בניית הקירוי בחניה בהיקף של 30 מ"ר, מדובר בעבירה של בניה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145 (א) ו - 204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 ולגבי חלוקת שטח שירות ל - 3 חדרים נפרדים - עבירה בניגוד לסעיפים 145 (א) ו - 204 (ב) לחוק. גזר דין לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים: קנס כספי בסך 7,000 ₪ או 60 ימי מאסר. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים הראשון לא יאוחר מיום 10.6.07 והשאר ל- 10 לכל חודש עוקב. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 15,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע העבירה שבה הורשע. אם לא יחתום ייאסר למשך 30 ימים. צו הריסה לתוספת הבניה בלתי חוקית עם עיכוב ביצוע למשך 12 חודשים על מנת לאפשר לנאשם להשלים את ההליך לקבלת ההיתר. צו להתאמת המצב בשטח למצב החוקי בתוך 120 ימים. האגרה תשולם במהלך קבלת ההיתר, הליך אשר כפי שהבינותי נמצא בשלב מתקדם. זכות ערעור בתוך 45 ימים. בניהקירויחניה