1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם בנייה ללא היתר, עבירה לפי סע' 145(א) וכן 204(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). כן יוחסה אחריות תאגיד ואחריות מנהל עבירה לפי סע' 253 לחוק. 2. נטען כי הנאשמת 1 הינה חברת בניה אשר הנאשם 2 הינו בעל מניותיה ומנהלה. נטען כי הנאשמים הינם המחזיקים או המשתמשים או בעלי הנכס נשוא כתב האישום. נטען כי במהלך שנת 2003 בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, הקימו הנאשמים בבנין ברח' גוש עציון 45 בבאר שבע את תוספות הבנייה הבאות: א. תוספת שתי קומות מבטון מבלוקים בשטח של כ - 1420 ₪. ב. תוספת דירה בקומה 12 בשטח של כ-97.2 מ"ר כפי שמסומן בתשריט שצורף לכתב האישום. נטען כי הנאשמים בנו את התוספות המפורטות לעיל מבלי שקיבלו היתר בניה כדין מהועדה המקומית. 3. בעת תחילת המשפט ולאחר הקראת כתב האישום כפרו הנאשמים באישומים המיוחסים להם בכתב האישום. הנאשמים טענו כי, יש להם היתר בניה כדת וכדין. לשאלה מפורשת של בית המשפט השיבו הנאשמים כי בעת שבנו את המיוחס להם היה היתר בניה. פרשת התביעה 4. מטעם המאשימה העידה הגב' מילה גרינברג שהינה מפקחת בניה בעיריית ב"ש. המפקחת העידה כי ניתן לבנין היתר בניה בשנת 2000. בביקור מיום 27.1.04 מתארת המפקחת כי ראתה תוספת של שתי קומות בסטייה מהיתר מס' 2321. המפקחת העידה כי ביום שלמחרת (28.1.04) פעלה המאשימה להוצאת צו הפסקה מינהלי. בעקבות פעולות מחלקת הפיקוח, הנאשמת 1 הגישה תוכנית להסדרת חריגות הבנייה. התוכנית הוגשה ביום 15.2.04 היינו סמוך לאחר ביקור המפקחת במקום וצו ההפסקה המנהלי. 5. היתר הבנייה שהסדיר את חריגות הבנייה ניתן ביום 18.7.04, כחצי שנה לאחר ביצוע החריגות. העדה הגישה את היתרי הבניה, היתר הבניה מס' 2321 מיום 23.7.2000 סומן ת/1. היתר הבניה לאחר הסדרת החריגות הופק ביום 18.7.04 וסומן ת/2. עותק מיומן הפעולות של הפיקוח הוגש וסומן ת/3. 6. המפקחת הגישה את תמונות הבנין מושא כתב האישום שסומנו ת/4 ו ת/5. הסנגור התנגד להגשת התמונות שכן לדבריו הן אינן משקפות את כל הבניין ואינן משקפות אותו באופן אובייקטיבי. קבעתי כי אקבע את משקל התמונות בעת הכרעת הדין. סבור אני כי התמונות משקפות היטב את מצב הבניין ואת אותן שתי קומות שבמחלוקת. 7. הסנגור הפנה לכך שהתמונות צולמו ביום 26.1.04 דבר שהביא לאפשרות ולפיה המפקחת ביקרה במקום יום אחד לפני היום שטענה המפקחת (27.1.04). איני סבור שהבדל זה הינו מהותי. לא הוברר אם מדובר בטעות בכיול התאריך במצלמה או בטעות אחרת. לטעמי, אין הבדל מהותי בשוני האמור. 8. המפקחת אישרה שאת מסקנותיה הסיקה ללא שעלתה בפועל למבנה (לקומות ה 13-14). המפקחת העידה כי את מספר הדירות קבעה לפי חישובים שביצעה לפי קווי הבנין. המפקחת העידה על מה שניתן לראות מהתמונות. אציין כי התמונות מדברות בעד עצמן כפי שאף תיארתי בהחלטת ביניים מיום 27.12.08. טענת אין להשיב לאשמה 9. לאחר פרשת התביעה טען הסנגור שאין להשיב לאשמה. בהחלטת ביניים דחיתי טענה זו. בקצרה אציין כי יחסתי משקל לתשובת הנאשמים לאישום במסגרת שאלת סיכוי הוכחת האשמה לכאורה. הנאשמים טענו כי ביום 27.1.08 לא היה בנוי כל חלק בנין ללא היתר. לפיכך, חזית המחלוקת בתיק זה היתה צריכה להיות פשוטה יחסית. 10. תשובת הנאשמים היתה במשותף. ביהמ"ש שאל שאלת הבהרה לגבי תשובת הנאשמים וקיבל תשובה. למשמעות שאלת ההבהרה, אפנה לספרו של השופט קדמי, סדר הדין בפלילים חלק שני עמ' 988 שם מציין המחבר: "תכליתן של "שאלות הבהרה" היא אפוא, לברר את תחומי המחלוקת העובדתית האמיתית, ולצמצם את ה"כפירה" - לאמור: את גיזרת ההוכחה המוטלת על התביעה - לאותו תחום בלבד". 11. לפיכך ובין היתר קבעתי כי אשמת הנאשמים הוכחה לכאורה שכן כאמור חזית המחלוקת היתה האם מה שהיה בנוי ביום 27.1.08 היה לפי היתר כדין. 12. לפיכך ולאחר דחיית הטענה המקדמית האמורה, שמעתי את עדי ההגנה. פרשת ההגנה 13. להגנה היה עד אחד בלבד הוא הנאשם 2. הנאשם 2 אישר את תפקידיו בחברה. הנאשם 2 אישר כי הוא מנהל הנאשמת 1 ובעל מניות וכך היה ביום 26.1.04. הנאשם 2 מציין כי במקצועו הוא מהנדס בנין ותפקידו בחברה הינו ניהול ברמה העסקית, ברמת היזמית וברמה התכנונית. מציין הנאשם 2 כי כפופים לו בני משפחה שמנהלים מספר אתרים בארץ. טוען הנאשם 2 כי בתמונות שהוגשו רואים 13 קומות ומה שרואים מעל 13 הקומות אלו קומות של מערכות. חדר מעלית, חדר משאבות, ועוד. מדובר במערכות בגובה של שתי קומות וחצי. הנאשם 2 הכחיש שנבנה דבר שאינו לפי ההיתר. 14. טוען הנאשם 2 כי הם הוסיפו את שתי הקומות הנוספות לאחר 18.7.04 היינו לאחר קבלת ההיתר לשתי הקומות הנוספות. סיכומי המאשימה 15. בסיכומיה חזרה המאשימה על האמור בכתב האישום. 16. טוענת המאשימה כי בשל המענה מיום 23.3.06 של הנאשמים עליה להוכיח רק את העובדה כי תוספות הבניה נבנו בטרם קיבלו הנאשמים היתר כדין. 17. טוענת המאשימה כי בהתאם להיתר הבניה ת/1 הותרה הקמת בנין בן 13 קומות כולל קומת כניסה. המאשימה דוחה את פרשנות הנאשמים, פרשנות ולפיה ניתן למעשה לבנות 14 קומות כביכול קומת הכניסה אינה "נספרת" לצורך ההיתר. 18. נטען כי לא ניתן היה להתיר בניית 14 קומות שכן הדבר הינו בניגוד לתוכנית בנין העיר במקום המתירה קומת קרקע הנמצאת במפלס הקרקע + 12 קומות מגורים. 19. כן טענה המאשימה כי אם צודקים הנאשמים בטענה ולפיה ניתן היה לבנות למעשה 14 קומות שכן לא צריכים לספור את קומת הכניסה, וכן אם מותרת בניית קומה טכנית, מדוע היו צריכים הנאשמים להגיש היתר בניה לאחר צו ההפסקה המינהלי שהוצא לבנין? 20. טוענת המאשימה כי ההיתר ת/2 הוצא לאחר בקשה לאישור שתי הקומות הנוספות, בקשה שהוגשה לאחר ביקור המפקחת במקום אשר תיעדה את הבניה על שתי הקומות הנוספות שנבנו ללא היתר. 21. טוענת המאשימה כי בשל סע' 253 (2) לחוק הרי במידה ויורשע התאגיד, יש להרשיע את מנהלו. 22. נטען כי גם אם לא ניתן להוכיח ב "100%" את אשמת הנאשמים, ובין היתר בכך שלא נמדדה בפועל החריגה של הבניה אלא לפי שיטות העבודה של מחלקת הפיקוח, הוכחה אשמת הנאשמים מעל לספק סביר והדבר הינו בהצטברות של הראיות הישירות והנסיבתיות המביאות למסקנה הגיונית אחת שהינה אשמת הנאשמים. סיכומי הנאשמים 23. טוענים הנאשמים כי לא הוכחה אשמתם. בהתייחס לשתי הקומות הנוספות מפנים הם להיתר הבניה שם נכתב כי ההיתר הינו להקמת מבנה בן 13 קומות מעל הכניסה ומעל קומת החניה היינו סך הכול 14 קומות. 24. הנאשמים פירטו את תיאורי המפקחת מטעם המאשימה למספר הקומות שרואים בתמונה. נטען לפיכך כי היתר הבניה מתייחס לסך של 14 קומות אשר המפקחת מטעם המאשימה מאשרת כי אלו הקומות הקיימות. 25. הנאשמים התנגדו לצירוף התב"ע ע"י המאשימה, שכן התב"ע לא הוגשה כדין לביהמ"ש. 26. טוענים הנאשמים כי שתי הקומות העליונות אשר הותרו במסגרת ההיתר המקורי אינן בנויות. כן טוענים כי בהתאם להלכה הפסוקה קומות שבהכנה לא טעונות היתר, כלומר, רק שמושלמת קומה ורק לאחר שכל הבלוקים הוצבו במקומם אז הדבר מהווה בניה הטעונה היתר וכי כל עוד מדובר בהכנות לקומה אין צורך בהיתר. 27. אשר להיקף הבניה בסך 1420 מ"ר, טוענים הנאשמים כי השטח לא נמדד ומכאן שלא הוכח היקף הבניה הנוסף. לטענתם, שתי הקומות העליונות אינן אלא הכנות לבנייה בחזית הבניין בלבד ולפיכך אין כל הוכחה לקומות נוספות וספק בכלל אם היה מקום להגיש כתב אישום ללא בדיקה בסיסית ומינימאלית זו. 28. לפיכך נטען כי לא הוכחה טענת הבנייה של שתי הקומות הנוספות. 29. אשר לאישום בבניית דירה נוספת בקומה ה- 12 בשטח 97.13 מ"ר. נטען כי המפקחת העידה על כי לא התייחסה לחלוקת הדירות. לפיכך המסקנה הנה שלא ניתן להרשיע את הנאשמים בחלק אישום זה. 30. באשר לנאשם 2, נטען כי לא עסק בבניה ותפקידו בחברה לא כלל את הפרוייקט המסויים. נטען כי היו מנהלים במקום. נטען כי לא ניתן לייחס לנאשם 2 כל אחריות שכן לא עסק כלל ועיקר בבנייה. תשובת המאשימה 31. המאשימה התייחסה להתנגדות להגשת תוכנית בנין העיר המקומית שכן לפי סע' 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. הגדרת דין מצוייה בפקודת הפרשנות וכוללת גם "חיקוק". בהתאם להלכה הפסוקה תכנית בנין עיר הינה בגדר חיקוק. תימוכין לעמדה זו יש למצוא במספר הלכות פסוקות כמו ע"א 9355/02 מדינת ישראל נ' ג'ורג' יוסף ואח' פ"ד נח(4) 406. 32. עוד טענו ב"כ המאשימה כי הנאשמים מוציאים את דברי המפקחת לפרוטוקול מהקשרם שכן לא עלה מדברי המפקחת כי את קומת הכניסה יש למנות כקומה הראשונה. 33. נטען כי טענת הנאשמים ולפיה אין צורך בהיתר בניה כל עוד לא מושלמת קומה עם בלוקים אין לה ממש שכן אפילו התחלת בנייה טעונה היתר. 34. לגבי הטענה ולפיה לא השלימו הנאשמים את בניית הקומות כך שלא ניתן היה בכלל להגיש כתב אישום נטען כי בהתאם לסע' 145 (א) לחוק, גם התחלת בנייה טעונה היתר. דיון היתר הבניה 35. היתר הבניה ת/1 מיום 23.7.2000 קובע כי מותרת לנאשמת 1: "הקמת מבנה מגורים מיוחד בן 13 קומות מעל כניסה וקומת חנייה תת קרקעית סה"כ 142 יח"ד" 36. פרשנות לשון ההיתר עמדה במחלוקת בין הצדדים. טוענת המאשימה כי מותרת למעשה בניית 12 קומות + קומת הכניסה. הנאשמים טוענים כי למעשה מותרת בניית 14 קומות שכן ההיתר מתיר בניית 13 קומות + קומת כניסה. 37. תמיכה לטענות המאשימה מוצאת היא בכך שהתב"ע מתירה 12 קומות מעל קומת כניסה כך שלא ניתן היה להוציא היתר המנוגד לתב"ע. אציין כי בעמ' 5 לתקנון התב"ע מצויינות 12 קומות מגורים וכן 1 קומת קרקע במפלס הכניסה מעל הקרקע וכן קומה טכנית. 38. המאשימה מוצאת תמיכה בכך שאף הנאשמים עצמם ביודעם שאין היתר לשתי הקומות הנוספות הגישו וקיבלו היתר בדיעבד להכשרת אותן שתי קומות. 39. הנאשמים טוענים כי לשון ההיתר ברורה ותומכת בטענתם. מדובר ב - 14 קומות היינו 13 + קומת הכניסה והקומה הנוספת הבנויה אינה אלא קומה טכנית על הגג. 40. אקדים כעת את המאוחר ואציין כי מקובלת עלי פרשנות המאשימה. 41. אמנם, לשון ההיתר אינה בהירה לחלוטין אולם איני מוצא בלשון ההיתר ספק סביר. אילו היה מצויין בלשון ההיתר כי מותרת הקמת מבנה בן 13 קומות מעל קומת הכניסה יתכן שהייתי מגיע למסקנה אחרת. לשון ההיתר מדגישה כי כולל הכניסה יהיו בהתאם להיתר 13 קומות. 42. הדברים אף מתיישבים עם התב"ע ולפיה מה ש"חובר" בלשון ההיתר (13 קומות מעל כניסה), פורט בשני סעיפים נפרדים: האחד, 12 קומות מגורים והשני קומת כניסה. 43. הדברים מתיישבים אף עם הנסיבות ולפיהן מיהרו הנאשמים לאחר צו ההפסקה המינהלי וביקשו היתר לשתי הקומות הנוספות דבר שאין דרך להסבירו אילו לא היה צורך בכך. 44. לפיכך הנני קובע כי היתר הבנייה ת/1 התיר בניית 13 קומות הכוללות את קומת הכניסה. כמה קומות נבנו לפי צילום מיום 26.1.04? 45. ניתנו על יד הצדדים פרשנויות שונות לדברי המפקחת שהעידה לפי התמונות. בפרשנויות אלו אין צורך שכן ניתן לראות בבירור כי במבנה יש קומת כניסה, 12 קומות בנויות ומושלמות בבלוקים ו 2 קומות נוספות שאינן מושלמות אולם נראה כי לאחר השלמת הבלוקים ישמשו למגורים כאשר לעת עתה הסתיים בהם שלב השלד כולל התקרה. 46. עוד יאמר כי מספר חודשים לאחר הצילום קיבלה הנאשמת 1 היתר לשתי הקומות שטרם הושלמו. הבקשה הוגשה שבועות ספורים לאחר צו ההפסקה המינהלי. הדבר מתיישב עם היות קומות אלו שבנייתן כמעט הושלמה, קומות למגורים ולא למטרה אחרת. 47. נטען כי מהצילומים אין ודאות של 100% לגבי בניית הקומות שכן הצילומים אינם מקיפים את כל חלקי הבניין מכל הזויות. סבור אני שדין טענה זו להידחות. הסיכוי שבפוזיציה כלשהי ובזוית כלשהי הקירות והתקרה אינם בנויים תיאורטית בלבד. 48. אציין כי גרסת המפקחת מטעם המאשימה היתה סדורה רצופה ומהימנה עלי. מקבל אני את עדותה של הפקחית בין היתר לגבי היקף הבניה. מוסיף אני לעדות המפקחת את הצילומים אשר מהם עולה תמונה ברורה של בנית שתי הקומות הנוספות. 49. מוסיף אני לדברים כי ממילא לאחר מספר חודשים הוכשרה הבנייה בהיתר שניתן בדיעבד והטענה ולפיה מצב הבנין היה שונה בין ביקור הפקחית ליום הוצאת ההיתר לחריגה אינה אלא טענה בעלמא. 50. אציין כי גרסת הנאשם 2 לאירועים לא היתה סדורה ולא מצאתי בה הסבר סביר לממצאים דוגמת הצילומים שהוגשו. גרסת הנאשם 2 לא היתה מהימנה עלי. 51. לפיכך אני קובע כי במועד הצילום יום 26.1.04 במבנה היו 14 קומות למגורים בשלבי בנייה שונים, הכנות לקומה הטכנית (מעל 14 קומות המגורים) וכן קומת כניסה. הגשת התב"ע 52. כאמור, היתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת הגשת התב"ע בצירוף לסיכומי התביעה. 53. אני מקבל את עמדת המאשימה המבוססת על ההלכה הפסוקה דוגמת הלכת ע"א 9355/02 מדינת ישראל נ' ג'ורג' יוסף ואח' פ"ד נח(4) 406. בהתאם להלכה זו תב"ע הינה בגדר חיקוק. חיקוק מהווה בהתאם לסע' 1 לפקודת הפרשנות, סעיף ההגדרות, דין. ובהתאם לסע' 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. הבניה ללא היתר 54. כאמור, קבעתי כי ביום 26.1.04 התברר כי הנאשמים בנו שתי קומות או לפחות החלו בבניית שתי קומות ללא היתר בניה תקף. 55. טענה המאשימה כי מדובר בשתי קומות בהיקף של כ - 1420 מ"ר למגורים. מתארת המפקחת את שיטת המדידה שהינה לפי קווי הבנין. אמנם לא נספרו דירות שכן היא לא עלתה לקומות העליונות אולם החישובים נעשו לפי הכללים המקובלים, קווי בנין והתוכנית הסטנדרטית. 56. הנאשמים טענו כי המפקחת לא עלתה לקומות המדוברות לא מדדה את הבניין או הקומה ולפיכך אין מקום להרשעה ללא עדות פוזיטיבית על היקף הבניה. 57. מקבל אני את עמדת המאשימה. אציין כי לא ניתן כל נימוק מדוע שיטת החישוב לפי קווי הבנין אינה טובה או אינה נותנת מענה בקירוב סביר להיקף הבניה ללא היתר. 58. לפיכך קובע אני כי הבניה ללא היתר שביצעו הנאשמים הינה בהיקף של כ - 1420 מ"ר. תוספת דירה בקומה 12 בשטח 97.92 מ"ר. 59. איני רואה צורך להרחיב בנושא חלק האישום הנוגע לתוספת של דירה בקומה ה - 12. המאשימה ולמעשה זנחה ההתייחסות לתוספת זו ולא הובאו ראיות של ממש לתמיכה בחלק אישום זה. לפיכך אני מזכה את הנאשמים מטענת תוספת הדירה בקומה ה- 12. אחריות הנאשם 2 60. אין חולק כי הנאשם 2 הינו מנהל ובעל מניות בנאשמת 1. שוכנעתי כי הנאשם 2 הינו המוציא והמביא בחברה. טוען הנאשם 2 כי אינו עוסק בפרוייקטים עצמם אלא בנושאי מקרו כמו יזמויות, תכנונים ועוד. 61. קובעת הוראת סע' 253(2) לחוק זו לשונה: "נעברה עבירה לפי פרק זה על ידי תאגיד — (1) רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס שלא יעלה על כפל שיעור הקנס שהיה רשאי להטילו אילולא סעיף זה; (2) יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף — למעט שותף מוגבל — או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". 62. לפיכך, לאחר שהמאשימה הוכיחה כי הנאשם 2 היה מנהל פעיל בחברה הרי עליו הנטל להוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק התכנון והבניה. הנאשם לא עמד בנטל שעבר אליו כאמור. 63. אציין כי איני מאמין שהנאשם 2 לא היה מצוי בפרטי הבניה המדוברת. הנאשם 2 ציין כי היו בארץ באותה עת חמישה פרויקטים. אין מדובר בהיקף פרוייקטים כה גדול ובפרטי פרטים. הנאשם 2 ידע למסור פרטים כמו אימתי התקבל היתר הבניה שהכשיר את שתי הקומות הנוספות ופרטים אחרים. איני מאמין שלא היה מודע למצב הדברים. כאמור, נטל ההוכחה מוטל בענין זה על הנאשם. 64. לפיכך הנני קובע כי לנאשם 2 אחריות מלאה לעבירה שקבעתי שבוצעה ע"י הנאשמת 1 כאמור בסע' 253 (2) לחוק. סיכום 65. המקובץ מכל האמור הינו שהמאשימה הוכיחה בניית תוספת שתי קומות מבטון בשטח של כ - 1420 מ"ר ללא היתר. לעומת זאת לא הוכחה טענת בניית הדירה בקומה ה -12. 66. לפיכך, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה לפי סע' 145(א) , 204 (א) וכן 253 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 בכך שבנו ללא היתר שתי קומות בשטח של כ - 1420 מ"ר בבניין ברח' גוש עציון 45 בבאר שבע. 67. אני מזכה את הנאשמים מעבירה של בניית תוספת דירה ללא היתר בקומה ה- 12. בניהבניה ללא היתר