רקע: 1. התובעים, בני זוג, מחזיקים ובעלי זכות חכירה במגרש בשטח 3,000 מ"ר באזור התעשיה במגדל העמק, חלק מחלקה: 46, גוש: 17542, וחלק מחלקות: 28 ו-29 בגוש: 17453 (להלן: "המגרש" או "מגרש התובעים"). הנתבעות אף הן מחזיקות במגרש הגובל במגרש התובעים מצפון. בשלב מסוים, לאחר שהתובעים ביצעו עבודות תשתית, חפירה ופיתוח רחבות היקף במגרשם, החלו הנתבעות בביצוע עבודות חפירה ופיתוח במגרשן. במסגרת עבודות הפיתוח שביצעו הנתבעות, נשפכו כמויות גדולות של עפר וסלעים במגרש התובעים, וכן הוסרו גדרות וסימוני מדידה שהונחו ע"י התובעים. רק בעקבות הליך משפטי שיזמו התובעים (פנייה לבית-המשפט ב-29/03/01 במסגרת ת"א 2095/01, בתביעה לסילוק יד), ובמסגרת דיון שהתקיים ב-06/06/01, הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעות יפנו את כמויות העפר שנשפכו במגרש התובעים, ללא ויתור על הנזקים הנטענים ע"י התובעים. 2. לטענת התובעים, תוך כדי פינוי העפר ע"י הנתבעות ממגרשן, ובמטרה להחזיר את המצב לקדמותו, פונו ע"י הנתבעות כמויות עפר נוספות, הרבה מעבר לכמויות העפר ששפכו במגרש התובעים, וכן עבודות הפינוי גרמו להורדה משמעותית במפלס פני הקרקע ושינוי טופוגרפי באזור הסמוך לגבול המשותף, ולאורך הגבול המשותף. פינוי היתר של כמויות העפר מנע, לטענת התובעים, אפשרות גישה למבנה מצד מזרח, כפי שהדבר היה מתוכנן. 3. תחילה הוגשה התביעה נגד הנתבעות ונתבעת נוספת - "ידידיה הובלות בע"מ", בטענה כי נתבעת זו ביצעה את עבודות הפיתוח מטעם הנתבעות. בשלב מאוחר יותר, נמחקה התביעה נגד הנתבעת מס' 3 בהסכמת הצדדים (ר' פסק-דין חלקי מ-10/04/05), ונותרה כנגד הנתבעת כמצוין בכותרת. 4. ערב המועד שנקבע לשמיעת ראיות ב-03/01/06, הוגשה ע"י התובעים בקשה לתיקון התביעה לצורך הגדלת סכומי הנזקים הנתבעים, זאת נוכח חוות-דעת נוספת שניתנה ע"י המומחה מטעמם. בעקבות כך, בוטל מועד ההוכחות; ותביעה מתוקנת הוגשה ב-02/04/06, ע"ס 288,000 ₪ (בעוד שהתביעה המקורית הייתה על סך 137,000 ₪). הנזקים הנטענים ע"י התובעים: 5. עיקר הנזק, לטענת התובעים, נגרם כתוצאה מכך שעבודות הפינוי שבוצעו ע"י הנתבעות, גרמו להורדה משמעותית במפלס הקרקע במגרשם בסמוך לגבול המשותף עם מגרש הנתבעות, ולאורך הגבול, בעיקר בחלק המקביל לבניין שהקימו התובעים על מגרשם. מדובר בשלד מבנה תעשייתי שהקימו התובעים על מגרשם, בן שתי קומות. שטח קומת הקרקע, 555 מ"ר, ושטח הקומה השניה, 593 מ"ר. לטענת התובעים, מאחר ומדובר במבנה תעשייתי, היה צורך להכשיר גישה נוחה לכלי רכב ומשאיות גם לקומה השניה (גובה רצפת הקומה השניה 6 מ"ר מרצפת קומת הקרקע, ולטענת הנתבעות 5.5 מ"ר), תוך ניצול הסביבה הטופוגרפית של המגרש וסביבתו. התובעים כיוונו לגישה מהצד הצפון-מזרחי של המבנה, משם גובה פני הקרע איפשר גישה הישר אל הקומה השניה, ובהמשך אל הצד הצפוני של המבנה, תוך הכשרת "רמפה", המובילה אל הקומה השניה. בכוונת התובעים היה להשתמש בטופוגרפיה הטבעית של הקרקע, כאשר הגובה הטבעי לאורך הגבול המשותף עם מגרש הנתבעות הספיק כדי לשמש תמיכה כנגד קיר תמך שהתובעים התכוונו להקים בסמוך למבנה ובמקביל אליו, בגובה אשר יאפשר, ע"י השלמת מילוי עפר, גישה הישר אל מפלס הקומה השניה. לטענת התובעים, פינוי היתר שביצעו הנתבעות במגרשן, הביא להורדה של כ-2.5 מ"ר בגובה פני הקרקע בסמוך לגבול המשותף, ולאורכו, כך שמעתה יהא צורך בהקמת קיר תומך בהיקף משמעותי לאורך הגבול, בנוסף לקיר המתוכנן בסמוך למבנה, ומילוי עפר, בין שני הקירות כדי להכשיר את הגישה לקומה השניה. 6. בסעיף 25 לתביעה המתוקנת פורטו ראשי הנזק הנטענים, ללא שצוינו הסכומים בגין כל ראש נזק בנפרד. לטענת התובעים, הנזקים שנגרמו להם מקורם באלה: א. הריסת הגדר שהקימו התובעים בקצה חלקו הצפוני של המגרש. ב. הריסת תשתית המחלוטה שהניחו התובעים במגרשם, ופינוי יתר של כמויות עפר ממגרשם. ג. הריסת סימוני המדידות שבוצעו מטעם התובעים. ד. עיכוב הבניה של התובעים "לתקופה ארוכה". ה. מניעת אפשרות גישה מצד מזרח למבנה של התובעים. 7. לאחר שהצדדים השלימו הגשת חוות-דעת מומחים (מודדים ושמאים), בעקבות הגשת התביעה המתוקנת, מונה ע"י בית-המשפט, בהחלטה מ-16/10/06, מומחה מוסכם ומכריע, מר נתן בן-חיים, שמאי מקרקעין ומודד מוסמך (להלן: "המומחה"). חו"ד המומחה התעכבה יתר על המידה, והוגשה רק בסוף ינואר 2008 (ר' ב/1), (בהמשך נשמע ממנו כי מדובר היה במלאכה מסובכת וקשה, בנסיבות המקרה הספציפי) . שאלות הבהרה הופנו למומחה, ע"י שני הצדדים, ותשובות המומחה ניתנו ב-04/08/08 (ר' ב/2, ב/3 ו-ב/4). בהמשך ניתנה חוות-דעת משלימה (ב/5), בעקבות החלטתי מ-04/04/09. הסדר דיוני: 8. בדיון שהתקיים ב-18/06/09 הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני ולפיו: תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, יוגשו ללא חקירת המצהירים. ייערך ביקור במקום ע"י בית-המשפט, ולאחריו יוגשו סיכומים בכתב, ויינתן פסק-דין מנומק (שלא על דרך הפשרה). מאחר ובאותו שלב, חוות-דעתו המשלימה של המומחה עדיין לא נתקבלה, ניתנה הזדמנות לצדדים להודיע אם עומדים הם על חקירת המומחה. ואכן, לאחר שנתקבלה חוות-דעתו המשלימה של המומחה, ביקש ב"כ הנתבעות לזמנו לחקירה, והלה נחקר בישיבת הוכחות שהתקיימה ב-25/11/09. ואכן בית המשפט יצא לביקור במקום בתאריך 18/6/09, סייר ארוכות בשטח, והתרשם במו-עיניו (ראה פרוטוקול ביקור במקום מ-18/6/09). חוות-דעת המומחה: 9. המומחה מפרט בחוות-דעתו טענות הצדדים כפי שהועלו על-ידם לפניו. התובעים טענו, כי היה די בגובה פני הקרקע בין המבנה לגבול המשותף כדי לאפשר הקמת קיר תומך בעומק 1.5 מר' מצפון למבנה שלהם, ומילוי החלל שנוצר בין הקיר לגובה הקרקע מצפון באדמה שנחפרה ממגרש התובעים, כדי לאפשר גישה ישירה לקומה העליונה של המבנה, מצפון. לטענת התובעים, אף קיר הגבול שהקימו הנתבעות נמוך מכדי לשמש קיר תומך, לצורך הנ"ל. מנגד טענו הנתבעות, כי עבודות הפינוי שבוצעו על ידן, לא גרמו לשינויים טופוגרפיים כלשהם במגרש התובעים, וכי לא נגרמו למגרש התובעים נזקים אחרים כלשהם. לאחר בחינת המפות שהוגשו לעיון המומחה, ולאחר בחינת חוות-דעת המומחים מטעם שני הצדדים, עיון בתצהיר עדות ראשית מטעם הצדדים, וביקורו במקום, סיכם המומחה את עיקרי המחלוקות בין הצדדים כדלקמן: "עיקרה של תביעת התובעים הינה הטענה כי הנתבעת הסירה ביסוס שהיה בקו הגבול ושהיה אמור לבסס את רמפת הכניסה לקומה א' של המבנה (הקומה העליונה - ס.י), כשבשל פעולות הנתבעת נוצר צורך לבצע קיר חדש בעלות גבוהה ולספוג נזקים של שיהוי כל עוד אינו נבנה". (ר' סעיף 4.1 לחו"ד המומחה - ב/1). 10. המומחה קובע, כי אכן המצב בשטח באזור הגבול בין שני המגרשים, מחייב בניית קיר תומך משמעותי, אלא שהקושי הוא בקביעת המצב בשטח בשנת 2001 - מועד מתן ההיתר, או המצב בשטח קודם לכן. בהקשר זה מסב המומחה תשומת לבנו לבעיה טכנית שיכולה להטעות אותנו בקריאת מפות המדידה השונות. במה דברים אמורים? במפות שהוצגו לעיונו נעשה ע"י המודדים השונים שימוש בשתי מערכות רשת גבהים; כאשר במפות המודד זידאן (הוא המודד שהכין מפות עבור התובעים לצורך הגשת הבקשה להיתר בניה), נעשה שימוש ברשת גבהים הנמוכה בכ-160 סמ' מרשת הגבהים בה נעשה שימוש ע"י המודד משה מריין (מי שהכין מפות מדידה מטעם הנתבעות), והמודד מרקוביץ' (מי שהכין מפת מדידה מטעם חפ"ת). הבדל זה, מציין המומחה, גורם לכך שבעת קריאת המפות יש צורך לבצע התאמה. המומחה קובע, כי בעת מתן ההיתר לבניית המבנה במגרש התובעים, באפריל 2001, "הגובה הרלוונטי, על פי מפת המודד זידאן מ-1.2001, תוך התאמה לרשת הגבהים של המודד משה מריין, היה 222.45 (1.60+220.85). ויצויין, כי על פי מפת המודד מריין, שנערכה עבור הנתבעת טאואר, מיום 06.2000, הגובה רלוונטי הינו יותר מ-222.6". (סעיף 5.6 לחוות-דעת המומחה). אעיר כי "הגובה הרלוונטי" אין הוא אלא הגובה של פני הקרקע באזור הצפוני של מגרש התובעים בסמוך ולאורך הגבול המשותף עם מגרש הנתבעות, וכן בצד הצפון-מזרחי של המגרש. עוד קובע המומחה: לאור שגובה רצפת הקומה העליונה היה 223.40, הרי שמדובר בהפרש של 80 סמ' בלבד, שעליו ניתן לגשר בנקל ע"י בניית קיר תומך, כפי שהתובעים תכננו לעשות. (ר' סעיף 5.7 לחוות-הדעת). כך היה המצב בעת מתן ההיתר לתובעים, ואילולא בוצעו עבודות הפינוי ע"י הנתבעות, כפי שבוצעו; אלא שלאחר ביצוע החפירות במגרש התובעים ע"י הנתבעות, ולאחר שהנתבעות הקימו קיר נמוך לאורך הגבול המשותף, הדבר מייקר באופן משמעותי בניית הקיר התומך. 11. עובדה נוספת התבררה מחוות-דעת המומחה, ואשר היוותה אחת המחלוקות העיקריות, וזכתה להתייחסות נרחבת של הצדדים בסיכומיהם, ובפרט בסיכומי הנתבעות, היא שהגובה באזור הסמוך לגבול המשותף בשנים 2000-2001 (ערב מתן ההיתר), אינו הגובה הטבעי של האדמה; זהו המצב הטופוגרפי שנוצר בעקבות עבודות עפר ופיתוח נרחבות ביותר שבוצעו במגרש התובעים (בעלות של כ-250,000 ₪, כטענת התובעים), עבודות אשר בוצעו ע"י חפ"ת. הגובה הטבעי, כפי שמציין המומחה, באזור הרלוונטי, וכפי שמופיע במפת מדידה של המודד מרקוביץ' משנת 1994, נמוך בכ-2.5 מר' ועומד על 220. גובה זה, קובע המומחה, לא היה מאפשר הקמת הרמפה ללא הקמת קיר תומך משמעותי. נוכח הנתונים הנ"ל, מעלה המומחה שאלה/תהיה, באם להסתמך על המצב שהיה קיים ערב מתן ההיתר, או שמא על המצב הטבעי שהיה קיים בטרם בוצעו השינויים בטופוגרפיה של המגרש באזור הסמוך לגבול המשותף במסגרת עבודות הפיתוח. 12. במאמר מוסגר אציין, כי אמנם קביעת המומחה כי עבודות הפינוי שבוצעו ע"י הנתבעות גרמו להורדת גובה פני הקרקע באזור הרלוונטי ב-2.5 מר', מבוססת כל כולה על מדידות שביצע המודד בוריס מטעם התובעים, אלא שלא מצאתי בעובדה זו כדי לשלול את קביעות המומחה. מכל מקום, לא הובאו בחוות-דעת המומחים מטעם הנתבעות נתוני מדידה הסותרים את מדידות בוריס. המומחה עונה בחקירתו הנגדית: "אני קיבלתי את חוות הדעת של בוריס, המומחה מטעם התובע והיא היחידה שמציינת את הגבהים לאחר חפירה". (עמ' 13, ש' 6-7). בהמשך מבהיר המומחה כי בוריס הסתמך על מפת מריין (להזכיר, הוא מודד מטעם הנתבעות), וכי מפת החתכים שבוריס הכין תואמת את הגבהים שסומנו במפת מריין (ר' עמ' 14 לפרוטוקול). 13. התובעים אינם חולקים על כי אכן המצב ערב מתן ההיתר אינו המצב הטבעי מבחינת הגבהים באזור הרלוונטי, אלא שלטענתם, אין הדבר משנה, משום שהמצב שנוצר עקב הגבהת השטח בהשקעה רבה, כטענתם, איפשר להם לתכנן את הגישה לקומה השניה כפי שתכננו לעשות. מנגד, טען ב"כ הנתבעות בסיכומיו, כי כל אשר נעשה ע"י הנתבעות היה "חשיפת" הגבהים הטבעיים שהיו במקום, ותו לא. לטענתו, מלכתחילה לא ניתן היה לסמוך על הגובה של המקרקעין כדי להכשיר גישה, ועוד למשאיות ורכבים כבדים. הגובה "המלאכותי", לטענתו, לא היה מאפשר תמיכה מספקת כנגד הקיר התומך שהתובעים תכננו להקים בסמוך למבנה שלהם. 14. אכן, כפי שקבע המומחה בחוות-דעתו, פני השטח הטבעיים כפי שהיו לפני עבודות הפיתוח שבוצעו במגרש התובעים, נמוכים יותר מפני השטח ערב מתן ההיתר, וכפי שהיו, לא היו מאפשרים בניית הרמפה שהתובעים תכננו, אלא מצריכים בניית קיר תומך משמעותי (ר' סעיף 7.3 לחוות-הדעת). לאור זאת ביקש המומחה, בטרם בחינת הנזקים הנטענים, התייחסות הצדדים, או החלטת בית-המשפט, באם להתבסס על הגבהים כפי שהיו ערב מתן ההיתר, או על הגבהים הטבעיים שהיו שנים קודם לכן. בהקשר זה ניתנה החלטתי ב-21/02/09 לפיה נתבקשה התייחסות הצדדים לשאלה הנ"ל שהעלה המומחה בחוות-דעתו, בטרם מתן החלטה. הנתבעות בחרו שלא להתייחס לשאלה זו, ואילו התובעים טענו בהודעתם מ-09/03/09, כי יש להתבסס על הגבהים שהיו ערב מתן ההיתר, לאור שתכניות הבניה שהוגשו על-ידם התבססו על המצב בשטח לאחר ביצוע עבודות תשתית ופיתוח מטעמם, בהשקעה של 250,000 ₪, ששילמו ל-חפ"ת. בהחלטתי מ-04/04/09, הוריתי למומחה להשלים חוות-דעתו, תוך התבססות על הגובה שהיה בעת מתן היתר הבניה. 15. כאמור, טוען ב"כ הנתבעות, כי מלכתחילה לא ניתן היה לבסס את הרמפה על הגובה שנוצר עקב עבודות הפיתוח שביצעה חפ"ת במגרש התובעים, משום שאין המדובר בגבעה סלעית המתאימה לביסוס קיר ודרך גישה, אלא במצבורי עפר שנערמו, ושאינם יכולים לשמש תמיכה לרמפה המתוכננת. אין בידי לקבל טענה זו. מקבל אני כי גובה פני הקרקע בקצה הצפוני של המגרש נוצר, בחלקו, בעקבות עבודות הפיתוח שבוצעו מטעם התובעים, וכי גובה הקרקע הטבעית במקום הרלוונטי היה נמוך בכ-2.5 מר', אלא שלא הוכח בפניי שלא היה די בכך כדי לשמש תמיכה טבעית לרמפה המתוכננת. מדובר בטענת הגנה שעל הנתבעות היה להוכיחה. מה גם, לדידי, מדובר בעניין שבמומחיות, אשר לא הובאה לגביו עדות מומחה; מכאן דין טענה זו להידחות. לא זו אף זו, הגם שלצדדים ניתנה הזדמנות להעלות טענותיהם לעניין השאלה שהעלה המומחה עוד בחוות-דעתו - באם להתבסס על הגובה שהיה ערב מתן ההיתר, או על הגובה הטבעי שהיה קודם לעבודות הפיתוח שבוצעו במגרש, בחר ב"כ הנתבעות שלא להתייחס לשאלה זו כלל; ולבסוף, כאמור, ניתנה החלטתי לפיה נדרש המומחה להתבסס על הגובה בעת מתן היתר בניה לתובעים, לצורך השלמת חוות-דעתו לעניין הנזק. המומחה גם אישר בחקירתו הנגדית, כי: "לפי הטופוגרפיה (הכוונה לטופוגרפיה שהייתה ערב מתן ההיתר - ס.י) התוכניות יכלו להשתמש במצב הטבעי שהיה בהתחלה של הטופוגרפיה ולהגיע למבנה." (עמ' 10, ש' 6-10). מתשובה זו משתמע כי ניתן היה לבסס את הגישה לקומה העליונה על גובה האדמה לאורך הגבול המשותף, הגם שבחלקה העליון (כ-2.5 מר') אינה אדמה טבעית אלא תוצר של עבודות פיתוח בשטח, שבוצעו מספר שנים קודם לכן. 16. משהגעתי לכלל מסקנה כי עבודות הפינוי שבוצעו ע"י הנתבעות לצורך החזרת המצב לקדמותו, גרמו נזק נוסף למגרש התובעים, ע"י הורדת מפלס הקרקע באופן שמייקר עלויות עבודות הפיתוח המתוכננות ע"י התובעים, הרי, מן הסתם, מתבקשת הקביעה כי על הנתבעות לפצות את התובעים בגין העלויות הנוספות שהתחייבו מהורדת גובה הקרקע, כפי שתואר. 17. טוען ב"כ הנתבעות, כי כלל לא תוכננה "רמפה", ובהיתר הבניה אין אישור לרמפה; כך שאין לפצות בגין שלילת האפשרות מהתובעים להקים רמפה באותו מקום. גם טענה זו אין בידי לקבל. גם אם לא ניתן ללמוד מתכנית ההיתר על קיום רמפה, אין בכך כדי למנוע מהתובעים לבקש, ולקבל, היתר בעתיד. המומחה אישר בחקירתו הנגדית, כי ניתן להגיש תכנית שינויים, לצורך קבלת היתר מתאים. יתרה מזו, לא הובאה ע"י הנתבעות ראיה, כי בשום אופן לא יהא ניתן לאשר תכנית שינויים לצורך הקמת רמפה, ע"י רשויות התכנון. לא די בכך שלדעת המומחה מטעם הנתבעות, יש בבניית הרמפה משום סטייה ניכרת מהיתר הבניה. מומחה בית-המשפט מסכים עם ב"כ הנתבעות כי בתכניות שהוגשו ע"י התובעים אין עדות לרמפה מתוכננת, אלא שלטענתו, הטופוגרפיה שהייתה איפשרה גישה ישירה לקומה העליונה, "בלי כל העלויות". כוונת המומחה שהטופוגרפיה שהייתה, איפשרה הכשרת גישה לקומה העליונה בעלויות נמוכות יותר מאלו הנדרשות עתה. בוודאי שאין להניח כי המומחה התכוון שהכשרת הגישה לפי המצב שהיה קיים בעת מתן ההיתר אינה כרוכה בעלויות כלשהן. 18. עוד לטענת ב"כ הנתבעות, גם אם נקבל שבתכנית הייתה רמפה בגובה הקומה העליונה, עדיין היה על התובעים לגשר על הפער בין הגובה הטבעי של הגבעה, לגובה הרמפה - 221.7, ושהוא 1.7 מר', וזאת ללא קשר לעבודות שבוצעו ע"י הנתבעות. הדברים אינם עולים בד בבד עם הגבהים שסומנו במפת המדידה של המודד מריין (ת/13) מ-06/06/00, שהוזמנה ע"י הנתבעות. נקודות הגובה שצוינו על מפה זו החל מהפינה הצפון-מזרחית של המגרש (המגרש סומן 18 על המפה), וכלה בפינה הצפון-מערבית, כפי שסומנו על מפת מריין, הן כדלקמן: 225.22 (בפינה הצפון-מזרחית של המגרש); 224.57; 224.40; 223.95; 223.48; 222.74 (הגבהים מנקודה זו מערבה רלוונטיים לקטע שאמור לשמש רמפה לקומה העליונה); 222; 222.59; 221.85 (בקצה הצפון-מערבי של המגרש). יצוין עוד כי מפה זו הוכנה לאחר סיום עבודות העפר והפיתוח במגרש התובעים. אל מול נקודות הגובה: 222.74 עד 222.59 (שמציינות את הגובה בסמוך לגבול המשותף), סומנו בתוך המגרש במרחק כ-8 מר', נקודות הגובה: 217 ו-216.77; ואילו רצפת המגרש שיושר, וזהו עיקר השטח שעליו נבנה מאוחר יותר המבנה, יושבת על נקודות בגובה 216.74, 216.67 ו-216.81. מנקודות הגובה הנ"ל ניתן ללמוד, כי המצב הטופוגרפי שהיה ערב מתן ההיתר יצר הפרשי גובה בין 5 עד 6 מר' בין הגזרה הסמוכה יותר לגבול המשותף, בירידה תלולה המשתפלת עד למרחק כ-8 מר' אל תוך המגרש. אילו מצב זה נותר על כנו, ניתן היה, לדעת המומחה, והמקובלת עלי, להכשיר גישה ישירה מהצד הצפון-מזרחי של המגרש אל החזית הצפונית של המבנה, אילו רק נבנה קיר תומך קרוב למבנה, ונעשתה השלמת מילוי קרקע. הנתבעות פגעו באפשרות הכשרת גישה זו בשתי דרכים; האחת, ע"י הורדת גובה פני הקרקע בכ-2.5 מר'; והשניה, ע"י בניית קיר גבול נמוך מכדי לשמש תחליף לאדמה שפונתה משם. ועוד, עפ"י המפות שהוצגו, ועל כך אין חולק, נוצר, עקב עבודות בניית קיר הגבול ע"י הנתבעות, מעין בור כמעט בעומק הקיר (לפי חו"ד זייד - ת/4, הבור בעומק עד 4 מר'), לאורך הקיר מהצד של מגרש התובעים. אומדן הנזקים שנגרמו לתובעים: 19. עיקר הנזק הנטען ע"י התובעים, הינו בשל הצורך להקים קיר תומך משמעותי, וכן הצורך להקים קיר תומך נוסף בצמוד לקיר הגבול שהוקם ע"י הנתבעות (מאחר וזה הוקם בגובה נמוך מהנדרש), וכן מילוי הקרקע בין שני הקירות. הערכת הנזק נגזרת מההפרש בין העלויות שהתובעים היו צריכים לשאת בהן בין כה וכה, לולא פינוי היתר של האדמה, לשם הכשרת גישה לקומה העליונה, לבין העלויות הנדרשות עתה. עיון בתכנית ההגשה (ת/7) (התכנית שהוגשה ע"י התובעים ושעל-פיה ניתן ההיתר) במקטע החזית המערבית, מלמד כי עפ"י התכנון המקורי, התובעים היו אמורים להקים קיר תומך בצמוד המבנה, מקביל לקו הבניה בחזית הצפונית, בגובה של כ-5.5 מר' (ללא הביסוס) (לפי קנ"מ 1:100), כשמולו, על הגבעה, אמור היה להיבנות קיר בגובה של 1.40 מר' (ללא הביסוס). יצוין עוד כי נחוץ רק גובה של כ-0.40 מר' מגובה הקיר שאמור להיבנות על הגבעה כדי לספק תמיכה לצורך מילוי קרקע והכשרת הגישה. מכאן שטענת התובעים, כפי שבאה לידי ביטוי בפני המומחה, היא שעל-פי התכנון המקורי כל שנדרש הוא קיר תומך בגובה 1.5 מר' מצפון למבנה ומילוי החלל שנוצר בין הקיר לגבעה שמצפון באדמה, אינה נכונה. המומחה מציין אמנם בחוות-דעתו (ב/1), בסעיף 5.1, כי הגבול בין שני המגרשים באזור הרלוונטי נמוך באופן שמחייב בניית "קיר תומך משמעותי", אך ברור הוא שהכוונה הייתה לקיר שאמור להחליף את התכנון המקורי של בניית הקיר שגובהו 1.5 מר' בלבד (או 1.40 מר' כפי שמדדתי על התכנית), בצמוד לקו הגבול בין שני המגרשים. גם המומחה קובע בחוות-דעתו, כי לפי מצב הגבהים באזור הרלוונטי, כפי שהיה בעת מתן ההיתר, ניתן היה לבצע קיר תומך בגובה 80 ס"מ בלבד, כדי לגשר על פער הגבהים ולהוביל לגובה הנדרש שהוא 223.40. שוב אומר, דומה שהמומחה לא התכוון לקיר התומך הצמוד למבנה, אלא לקיר התומך שתוכנן להיבנות על הגבעה. עבודות פינוי היתר שבוצעו ע"י הנתבעות לא השפיעו על התכנון המקורי של הקיר התומך הצמוד למבנה. חוות דעת המומחה לעניין הנזקים (ב/5): 20. כאמור, בעקבות החלטת בית-המשפט לעניין התאריך הקובע, השלים המומחה חוות-דעתו בשאלת אומדן הנזקים. המומחה ציין בחוות-דעתו המשלימה, כי מטרת חוות-דעתו היא אומדנא כללית של הפרש העלויות בין ביצוע קיר תומך לְגַשֵּר על הפרש גובה, של 80 ס"מ, לבין ביצוע קיר תומך לְגַשֵר על הפרשי גובה בקרקע (שנוצרו עקב פינוי היתר), בין 115 ס"מ עד 530 ס"מ, שמצריכים גם בניית תשתית, ועלויות נלוות. עוד מציין המומחה, כי לאחר בחינת העבודות שביצוען נדרש ע"י מהנדס בוריס בליאבסקי, וכפי שנאמדו ע"י השמאי זייד, אין הוא מאשר את העבודות המתוארות בסעיפים 5,1 ו-6. כמו-כן, אין הוא מוצא לנכון לאמוד את הנזק בגין עיכוב בבניה. לעומת זאת, קבע המומחה כי העבודות המתוארות בסעיפים 7,4,3,2 ו-8 בחוות-דעת זייד, נמצאו נחוצות, ומתומחרות נכון, והוא מקבל אותן ככתבן וכלשונן, ואלה הן: א. בניית קיר תומך מסוג כובד מאבן לקט עם גב בטון בהתאם לתכנון, בניכוי עלות הקיר המתוכנן - 450 ₪/מ"ק x 410 מ"ק = 184,510 ₪. ב. מילוי חוזר עם הידוק שכבות - 45 ₪/מ"ק x 1,050 מ"ק = 47,250 ₪. ג. יצירת תפר הפרדה בין הקירות - 60 ₪/מ"ר x 80 מ"ק = 4,800 ₪. ד. סימון מחדש ע"י מודד - 1,500 ₪. 21. המומחה ציין בחוות-דעתו, ובחקירתו הנגדית, כי חישוביו והערכותיו של המומחה זייד, היו מקובלים עליו בעיקרם. כן מאשר בחקירתו הנגדית כי לא ביצע בעצמו חישוב כמויות, וכי הנתונים שהובאו ע"י המומחה זייד היו מקובלים עליו (ר' עמ' 16, ש' 9 עד 18). בהמשך מפנה המומחה ספציפית לסעיף 2, עמ' 10 בחוות-דעת זייד, ומציין כי הוא אימץ הערכה זו (עמ' 10, ש' 20-21 לפרוטוקול). ואכן, קובע המומחה זייד, כי יש לבנות קיר תומך מסוג "כובד" מאבן לקט עם גב בטון בגובה 6 מר' התואם לתכנון בשטח, בנפח של 410 מ"ק, ובעלות של 184,500 ₪. חישוב זה אינו מקובל עלי. כפי שצוין לעיל, גם לפי המצב הקודם, היה מתוכנן קיר תומך בצמוד למבנה בגובה כ-5.5 מר' (ללא הביסוס), ועבודות פינוי היתר שבוצעו ע"י הנתבעות לא השפיעו על בניית קיר זה. מאידך, וכפי שציין המומחה, והדברים הובאו לעיל, המצב בגבול שני המגרשים, לאחר הורדת גובה פני הקרקע ע"י הנתבעות, ולאחר קיזוז הקיר שנדרש לביצוע קודם לכן, מחייב בניית קיר תומך על הגבעה בגובה שנע בין 115 ס"מ ל-530 ס"מ. מעבר לכך לא הובאו נתונים מדויקים לגבי נפח הקיר. בנתונים שלפניי, הרי גובהו הממוצע של הקיר התומך (ושוב אזכיר, המדובר בקיר שדנרש כתחליף לקרקע הטבעית בסמוך לקו הגבול המשותף), הוא 3.23 מר'. בחישוב יחסי, הרי שעלות בניית הקיר מוערכת בכמחצית מהערכת זייד (המבוססת על הנחה שהקיר בגובה 6 מר'), וזאת כדלקמן: עפ"י אותו יחס יש לחשב עלות יצירת תפר הפרדה בין הקירות - באשר לעלות מילוי חוזר עם הידוק שכבות, נראה כי חישוב יחסי עלול להיות גס למדי, בהינתן כי עבודות מילוי עפר אינן נמדדות, בנסיבות המקרה, עפ"י צורה הנדסית פשוטה. יחד עם זאת, ובהיעדר נתונים, אלך בעקבות אותה דרך חישוב, ולו על דרך האומדנה - הנני ער לכך שעלות ביסוס קיר תומך בגובה 3.23 מר' (בממוצע) גבוהה יותר מעלות ביסוס קיר תומך בגובה 0.80 מר' בלבד, אלא שבהיעדר התייחסות לנתון זה, נראה כי סביר להעמיד הפרש העלויות לצורך ביסוס קיר תומך בגובה 3.23 מר' לעומת קיר בגובה 0.80 מר', ע"ס 10,000 ₪, על דרך האומדנה. הערכת המומחה באשר לעלות סימון מדידות מחדש ע"י מודד מוסמך, בסך 1,500 ₪, מקובלת עלי. יוצא אפוא, כי ס"כ הנזקים, על בסיס המפורט לעיל, מגיע, נכון למועד מתן חו"ד המומחה, ל-138,842 ₪. מעבר לראשי הנזק הנ"ל, עותר ב"כ התובעים, בסיכומיו, לפיצוי בסך - 10,000 ₪ בעבור תכנון מחדש. המומחה לא התייחס לעלות תכנון מחדש, ואף לא נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, או בשאלות הבהרה שהופנו אליו. מעבר לנ"ל, לא הובאה ראיה כלשהי בגין עלות תכנון מחדש. על-כן, לא נותר אלא לדחות תביעת התובעים בגין ראש נזק זה. גם תביעת התובעים לפיצוי בגין "נזק עקיף" בשל העיכוב בבנייה, ללא שנקבע סכום הפיצוי הנדרש, לא הוכחה, ודינה להידחות. 22. לסיכום, הנני מקבל את התביעה, באופן חלקי, ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של -.138,842 ₪, בצירוף מע"מ כחוק (ר' סעיף 7 ד' לחו"ד המשלימה של המומחה - ב/5), ובסה"כ -.161,057 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה, בלבד, מחודש דצמבר 2005, ועד היום. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23%, וכן הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים באמצעות בא-כוחם, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניהקירותקיר תומך