א.מבוא: התובע, בעל עסק לשיש בעת הרלבנטית, רכש מהנתבעת,יבואנית רכב, ולצרכי עיסוקו טנדר חדש מדגם G.M.C, הנעה 2x4 (להלן: "הרכב"). הרכב נמסר לו על ידי הנתבעת ביום 16.04.97 . ברכב, כך נטען, נתגלו תקלות רבות מעת רכישתו. כך למשל נתגלו תקלות במשאבת הסולר, במצבר, בצמיגים, בהילוכים, במעצורי הרכב וחיישן של מעצורים אלה. כמו כן, התברר,כי קיימים סדקים בשלדת הרכב שהתגלו לראשונה ביום 23.03.00 ובטרם פגה האחריות הן מבחינת משך הזמן שמיום הקניה ליום גילוי הנזק (פחות משלוש שנים) והן מבחינת הגבלת הקילומטרז' (פחות מ- 100,000 ק"מ). לצורך טיפול בבעיות טופל הרכב במוסכי הנתבעת ובוצעו בו תיקונים על חשבון הנתבעת למעט תיקון הסדקים שנתגלו כאמור בשלדה. התובע לא שבע נחת מהרכב ומהצורך בביצוע תיקונים חדשות לבקרים ולכן נאלץ למוכרו במחיר הנמוך ממחירו ועתר לכלל נזקיו לרבות הנזקים הישירים מן הרכב וכן נזקיו העקיפים הנובעים מהשבתתו התכופה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לסדקים ולמקורם היינו האם סדקים אלה נובעים מליקוי מבני ברכב או שמא מדובר בתוצאה של שימוש ממושך בתנאים שהרכב אינו מיועד להם (נסיעות בדרכים בלתי סלולות והעמסת יתר) ואולי אף בשל תחזוקה שוטפת לקויה. ב.טענות הצדדים: התובע פירט הליקויים השונים ברכב וציין בין היתר,כי לאחר שעבר עם הרכב כ-15,000 ק"מ החלו מופיעות בו תקלות במערכת ההיגוי שגרמו לשחיקת הצמיגים ולאי יציבות הרכב בנסיעה. התובע התלונן בפני מוסך השרות של הנתבעת וזה החליף את הצמיגים במסגרת אחריות היצרן לאחר שהרכב עבר כ-23,000 ק"מ. בנוסף, הרכב סבל מתקלות שונות נוספות אשר בגינן התלונן התובע במוסכי השרות בהם טופל הרכב. במרץ 2000 נשמעו במהלך הנסיעה רעשים במנוע והורגשה אי יציבות ולכן פנה התובע למוסך שרות מוסמך א.צ. אוטומטיק בחדרה. לאחר שהרכב טופל במוסך הנ"ל ונמסר לתובע כי הרכב תקין, החליט התובע לבדוק את הרכב באופן פרטי ושלא במוסכים המורשים מטעם הנתבעת וזאת מאחר ותקופת האחריות עמדה בפני סיום. הרכב נבדק בשירות רכב אהרון כחלון (1999) בע"מ בפ"ת ושם נתגלו בו מספר פגמים ובין היתר סדק בשלדה בצד ימין מאחורי המשולש. עם ממצאים אלו שב התובע למוסך השרות א.צ. אוטומטיק אשר אישרו את קיומו של הסדק האמור וכן גילו סדק נוסף בצידו השני של הרכב. בנוסף, נתגלו בעיות בהילוכים עת הרכב היה "נתקע" בהילוך (תיבת הילוכים אוטומטית). התובע נטל את הרכב לטיפול במוסך א.צ. אוטומטיק הנ"ל, שם החליטו להחליף חיישנים בגיר אך ללא הועיל. לאחר מכן החליטו במוסך להחליף את המחשב. התובע טוען, כי נדרש לשלם עבור החלפת המחשב בטענה כי עברה תקופת האחריות למרות שהתקלה לטעמו החלה לפני תום תקופת האחריות. משסרב לשלם לא הוחלף המחשב. הנתבעת טענה מצידה, כי נעשתה בדיקה במהלכה הותקן ברכב מחשב חדש והבדיקה הראתה כי התקלה עדיין קיימת ולכן האפשרות כי מחשב הרכב אינו תקין נשללה. התובע פנה לבודק חיצוני ,מר דורון כהן, בעל מעבדה אלקטרונית לרכב ושם התברר כי מדובר בבעיה במתג ההצתה שמחייב החלפתו.לפיכך, התובע שב למוסך א.צ. הנ"ל ובקש להזמין את החלק לצורך תיקון הרכב. כשהגיע התובע למוסך הוא התבקש לפרק בעצמו את האיתוראן קודם לתיקון, וכך עשה. לאור התקלות הרבות ברכב, פנה התובע לנתבעת ובקש להשיב את הרכב לידיה,לקבל מלוא התמורה ששלם ולפצותו בגין הנזק. הנתבעת דחתה את טענותיו של התובע וטענה כי הסדק נגרם כתוצאה משימוש לא נכון ברכב (העמסת יתר) וכן תחזוקה שוטפת לקויה. עקב סרובה של הנתבעת, הרכב לא תוקן. לפיכך, לא עבר את מבחני הרישוי ביום 15/04/00 והושבת החל מיום זה. הנתבעת טוענת כי התובע המשיך לעשות שימוש ברכב גם לאחר התאריך הנ"ל והתובע מודה בכך. מוסיף התובע וטוען,כי עקב השבתת הרכב נגרמו לרכב נזקים נוספים אשר הביאו בסופו של יום למכירתו לעובדו של התובע תמורת סך של 10,000 ₪, סכום הנמוך משמעותית מערכו ביום המכירה. ג. דיון: בתביעה הנדונה עולות מספר שאלות: מה גרם לסדקים בשלדת הרכב. האם אלה נובעים מליקוי מבני ברכב או שמא בתוצאה של שימוש ממושך בתנאים שהרכב אינו מיועד להם? (נסיעות בדרכים בלתי סלולות והעמסת יתר) ואולי גם בשל תחזוקה שוטפת לקויה?. האם הנזק נגרם לפני תום תקופת האחריות? האם התובע שגה כאשר בחר להשבית את הרכב שעה שהיה עליו לשאת בעצמו בעלות התיקון ולהשמיש את הרכב ובכך להקטין את נזקו? מה שיעור נזקי התובע ככל שיוכח חבותה של הנתבעת. ד.הסיבה לסדקים בשלדה שאלת זיהויו של הגורם לסדקים בשלדת הרכב היא בראש ובראשונה שאלה שבמומחיות.התובע סבר כי האחריות לכך מוטלת על הנתבעת אשר מכרה לו את הרכב. הנתבעת טענה,כי קודם למסירת הרכב לתובע הוא נבדק ע"י נציגיה בבדיקות מקיפות ונמצא תקין לחלוטין. לשיטתה הסדקים נגרמו עקב העמסת לוחות ומוצרי שיש אחרים אשר מהווים העמסת יתר והובלתם בין היתר לאתרי בניה בדרכי עפר רצופות מהמורות. מר אובלנדר המשמש כמנהל שרות אזורי של הנתבעת, בדק את הרכב והצהיר בתצהירו (נ/1) כי התובע עשה ברכב שימוש רשלני ולא סביר באופן קיצוני, תוך הסבת נזקים כבדים לרכב ותוך הפרה בוטה של הוראות כתב האחריות. לשיטתו הסדק בשלדת הרכב, נובע ישירות מאופן השימוש ברכב ומהעמסת היתר של לפחות פי 2-3 מהמותר ע"י היצרן, תוך כדי נסיעה בתנאי שטח קשים, כניסה למהמורות והעמסה של מוצרי שיש. הנתבעת אף מפנה לסעיף 3(א)(1) לכתב האחריות (נספח ג' לתצהירו של מר קופל אובלנדר- נ/1) שם נקבע כי האחריות לא תחול על נזק שנגרם כתוצאה משימוש לא נכון ברכב כגון העמסת יתר. ולפיכך, לא ראתה הנתבעת עצמה כאחראית לנזק. בנוסף מציינת הנתבעת כי הנזק לשלדה נגרם לאחר תום תקופת האחריות. מר אובלנדר הנ"ל שבדק את הרכב לאחר פניית התובע בנוגע לסדק בשילדה מצא בבדיקתו כי: "הסדק בשלדת הרכב, נגרם כתוצאה מהעמסת יתר של הרכב ותפעולו בתנאי נסיעה קשים בשטח תוך כניסה למהמורות ובורות, דבר אשר מסב לרכב נזק רב יותר ומחמיר את הסדק בשלדה, קרי תוצר ישיר של אופן השימוש הרשלני והלא סביר ברכב. ממצאי בדיקת מצבו הכללי של הרכב לימדה על תנאי התפעול הקשים שלו, כאשר עדויות לכך נמצאו במצב הצמיגים, הדלת האחורית והארגז..." ובעמוד 14 לעדותו מיום 17.06.07: "... אני לא יודע כמה שוקל שיש מטבח. אני רק יודע שפלטת שיש אחת במכפלות של גובה זה המון, אני לא יודע, אבל אני יכול להעריך שהעמיסו את האוטו הזה מעל המותר. יש טולרנס של הקפיצים בתושבתות (צ.ל. בתושבות- א.ב.) וכשהם מגיעים לסוף דרך הם עובדים על השלדה ואז המתכת כבר מתחילה לזוז ואנו מקבלים סדקים. במיוחד כאשר נוסעים במהמורות זה מחזק את זה. מנסיון שלי, מהעבר וחקירות מקרים דומים, זה רק העמסות יתר ונסיעה במהמורות. ראיתי מקרים דומים, בהרבה סוגי רכב, דווקא ברכב שלו אין הרבה, יש יותר ברכבים יפניים. השלדה הזו מאוד מאסיבית..... חוץ מהשלדה התקלות שהיו לו אינן באשמתו, הן תקלות שיש לתקן אותו (צ.ת. אותן- א.ב). נראה לי שברובן טיפולים, היו לו שלוש תקלות , מעבר לכך לא היו לו תקלות מיוחדות" (ההדגשה שלי- א.ב.) במילים אחרות,מעדותו של מר אובלנדר עולה כי מדובר בהערכה ולא בקביעה חד משמעית לכך שהרכב הועמס מעל למשקל המותר. כמו כן, מר אובלנדר לא ידע לומר כמה שוקלת פלטת שיש וכפועל יוצא איננו יכול לדעת באם פלטות השיש מהוות עומס יתר. מאידך,המומחה מטעם התובע, מר משה בר לב קובע בחוות דעתו כי: "4. למיטב הבנתי וידיעתי סדקים אלו הנם תוצאה של ליקוי מטלורגי במתכת הנושאת את מערכת המתלה הקדמי והם הגורמים לאי יציבות. 5. סדקי השלדה אינם נקשרים להעמסת יתר." במצב דברים זה מונה מומחה מטעם ביהמ"ש , המהנדס מר יצחק סמו (להלן: "המומחה").הוא בדק את הרכב ביום 16.01.05. ביום הבדיקה הרכב היה במצב בלתי שמיש והגיע בגרירה ולפיכך, הבדיקה התבצעה ויזואלית בלבד ולא ניתן היה להניעו ולבדוק או להיווכח בכל הנזקים האחרים הנטענים. המומחה בחוו"ד (במ/1) מצא ,כי קיימים סדקים נימיים בשלוחות השלדה הקדמיות ומצבו הכללי של הרכב היה מוזנח ביותר. כמו כן קבע המומחה כי: "1. אין כל בסיס לטענת הנתבעת כי הנזקים לשלדה נגרמו לאחר תום תקופת האחריות. נזקים מסוג זה מקורם בהחלשה והיסדקות זמן רב לפני שניתן להבחין בהם בעין. לפיכך אני מסיק כי תחילת ההיסדקות עוד לפני תום האחריות. 2. אין כל ראיה לטענת הנתבעת כי הנזקים לשלדה נגרמו בשל שימוש בלתי סביר ברכב והעמסה בעומס יתר. זוהי טענה גורפת הדורשת הוכחה בעליל מצד הנתבעת. 3. הנזקים לשלדה מתבטאים בהיווצרות סדקים נימיים בקרבה יתרה לריתוכים בשילדה שנעשו בבית החרושת של היצרן, ריתוכים הם מקומות תורפה אשר אם אינם מבוצעים כיאות יכולים לגרום לתופעה שנראתה ברכב הנדון. 4. לאור האמור לעיל הנזקים לשלדה מתיישבים באופן טבעי עם יצור לקוי או עם תכנון לקוי ופחות עם העמסת יתר בלתי מוכחת. במיוחד לאור העובדה שהרכב הנדון מוגדר כרכב שטח. 5. לפיכך אני בדעה שהנתבעת אחראית לנזק לשילדה. אך לשילדה בלבד." (ההדגשות שלי- א.ב.) ובחקירתו בבית המשפט (עמוד 22 לפרוטוקול): "אני מעלה השערה שמאחר ומדובר בסדקים בריתוכים שהם מקומות תורפה, אין לי הוכחה למרות שרציתי שתהיה לי, איך היה השימוש ברכב, מה העמיסו, אך לא יכולתי לקבל נתונים אלה, בהתחשב שאין לי את הנתונים ובעובדה שריתוך הוא מקום תורפה, אני מניח שלו הריתוכים היה (צ.ל. היו- א.ב.) בסדר הוא (צ.ל. הם- א.ב.) לא היה נפתח (צ.ל. היו נפתחים- א.ב.)... ש. כאשר קובע מהנדס ובעל מוסך מטעם הנתבעת שמראייתם את הרכב הפגיעות מעיד על העמסת יתר,... ת. הפגיעות בארגז אינן מעידות על העמסת יתר. הארגז נמצא בחלק האחורי של המשאית, והסדקים הם בחלק הקדמי של המשאית. ולכן הסדקים הם עצמאיים."(ההדגשה שלי א.ב.). בנסיבות בהן מופיע נזק ברכב כאשר המוכר עצמו מאשר שהנזק אינו אמור להופיע באופן רגיל ברכב, עובר אל המוכר הנטל המשני להוכיח כי הנזק נובע משימוש שתוכנו חריג עד כדי שיש בו כדי לשלול את אחריות המוכר לתקינות הממכר וליכולתו למלא את ייעוד. הנתבעת לא עמדה בנטל זה כלל ועיקר. לאור עדותו של מר אובלנדר, חוו"ד המומחה מטעם התובע וכן חוו"ד מומחה ביהמ"ש ועדותו, הגעתי לכלל מסקנה כי הסיבה לקרות הסדקים בשלדת הרכב מתיישבת יותר עם העובדה כי היה קיים פגם ברכב מלכתחילה ולא עם העמסת יתר שלא הוכחה. לפיכך, הנתבעת אחראית לנזק מכח חובותיה כמוכרת. מעבר לכך, נשאלת השאלה האם נגרם הנזק לשלדה לפני/לאחר תום תקופת האחריות,בהיבט חוזי זה שבין הצדדים? ה.האם הנזק נגרם בתקופת האחריות? הנתבעת בסיכומיה (סעיף 6) טוענת כי התובע העלה פניה לראשונה טענות ביחס לפגם ברכב ועל קיומו של סדק בשלדת הרכב כשלושה ימים לפני תום תקופת האחריות. מכאן שהינה מודה שהנזק נגרם לפני תום תקופת האחריות. יתרה מכך, מר אובלנדר, מטעם הנתבעת, קבע כי סביר להניח שהסדק נגרם בתקופת האחריות (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 17.06.07) גם מר סמו, מומחה ביהמ"ש קבע בחוו"ד כי: "אין כל בסיס לטענת הנתבעת כי הנזקים לשלדה נגרמו לאחר תום תקופת האחריות. נזקים מסוג זה מקורם בהחלשה והיסדקות זמן רב לפני שניתן להבחין בהם בעין. לפיכך אני מסיק כי תחילת ההיסדקות עוד לפני תום האחריות." לפיכך, הגעתי לכלל המסקנה כי הנתבעת אחראית לנזק וכי הנזק נגרם לפני תום תקופת האחריות. ו.הנזק: סכום התביעה על פי כתב התביעה עומד על 155,741 ₪ או לחילופין 135,552 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (2.10.02). סכום הנזק מורכב מהרכיבים דלהלן: נזק לרכב, הוצאות שכ"ט שמאי ובודקים, הפסד בגין השבתת הרכב עד ליום מכירתו, הפסד ימי עבודה והשבתת התובע ועובדיו מעבודתם. הנזק הישיר לרכב: בכתב התביעה הוצעו שתי חלופות. האחת ההפרש בין הסך של 80,000 ₪ שהינו ערך הרכב בשוק נכון למרץ 2000 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בהפחתת סך של 10,000 ₪ המהווה תמורה שנתקבלה בגין מכירת הרכב ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 20.12.01, הוא יום מכירת הרכב. החלופה השניה הינה לפי עלות תיקון הרכב כפי שנקבעה בחוו"ד של משה בר לב המומחה מטעם הנתבעת, בסך 59,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.01.02 (יום מתן חווה"ד). בסיכומיו חוזר התובע על החלופה הראשונה תוך ציון כי החלופה השניה איננה אקטואלית כיום שכן המומחה מטעם ביהמ"ש לא יכול היה להעריך את עלות הכשרתו של הרכב לנסיעה. יחד עם זאת התובע הודיעה כי הוא עומד מאחורי הצעתו הנ"ל. הנתבעת טוענת, כי ככל שתוטל עליה אחריות לנזק, הרי שאחריות זו ראוי שתופחת במאת האחוזים בשל רשלנותו התורמת של התובע שהתבטאה בהזנחה של הרכב, העמסת יתר על הרכב, נסיעה בדרך לא סלולה הרצופה מהמורות ובורות, המשך שימוש ברכב של כ-8,000 ק"מ לאחר היוודע קיומו של סדק בשלדה ומבלי שתוקן. מר סמו, המומחה מטעם ביהמ"ש הביא בחוות דעתו (במ/1) שתי אופציות לחישוב הנזק. האחת, עלות תיקון השלדה בסך 7,000 ₪ + 24,000 ₪ בגין ירידת ערך בשיעור של 30%. ובסה"כ 31,000 ₪. השניה, 45,000 ₪ בגין עלות החלפת השלדה בשלדה חדשה כולל חלקים ועבודה. מסכום זה יש לנכות את השיפור והבלאי בשיעור של כ-30% ובכך מתקבל אותו שיעור נזק בסך 31,000 ₪. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי מומחה ביהמ"ש בדק את הרכב לאחר שהושבת כשנה ולפיכך קביעה של ירידת ערך בשיעור של 30% מתייחסת למצבו לאחר ההשבתה ולאחר שסבל את אותם הנזקים שהם תוצאה ישירה של ההשבתה. אינני מקבל את גישתו של התובע כי יש לפצותו עבור ההפרש שבין שווי הרכב ביום גילוי הנזק לבין הסכום שהתקבל תמורת מכירתו. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוו"ד הנ"ל כי לא היתה כל סיבה להשבתת הרכב וכי היה על התובע לתקן את הרכב,ולהקטין את נזקיו בדרך זו. כמו כן אינני מקבל את גישת הנתבעת כי ירידת ערך בשיעור של 30% שנקבעה ע"י מומחה ביהמ"ש מגלמת בתוכה את ירידת הערך בגין הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות השבתתו. בחינת חלופת הפיצוי השנייה מראה כי היא לגמרי בלתי תלויה בנזק שנגרם היא לוקחת בחשבון עלות החלפת השלדה ומסכום זה מנוכה שיעור של 30% בגין שיפור הבלאי. השיפור בשיעור הבלאי מתייחס לרכב מאותו סוג בן אותו גיל שלא סבל נזקים לעומת רכב חדש. לפיכך, יש להעמיד את הפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב על סך של 31,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום גילוי הנזק, 23.03.2000, ובסה"כ סך של 51,166 ₪. מעבר לסכום זה אין הוכחה לנזקים נוספים ישירים לרכב עצמו.בל נשכח כי את הנזקים הישירים לרכב בשל השבתתו יכול היה התובע למנוע לו הקטין נזקיו על דרך תיקונו קודם להשבתתו. נזק עקיף בגין השבתת הרכב: בכתב התביעה טען התובע כי בגין השבתת הרכב נגרמו לו נזקים בשיעור של 60,000 ₪ לפי בסיס של הפסד חודשי בסך של 3,000 ₪ למשך התקופה שמיום 15.04.00, היום בו הושבת הרכב ועד למכירתו בתאריך 20.12.01. לטענת הנתבעת, התובע לא עשה די להקטנת נזקו ודחה את הצעתה לתקן את הרכב בעלות של 4,000 ₪. בנוסף, לא די שלא תיקן את הרכב, הוא המשיך לעשות בו שימוש ניכר, עד שהחליט להשביתו למשך כשנה וזאת עד למכירתו, בזמן השבתת הרכב, הוא היה בשטח פתוח, ללא תחזוקה, התנעה, או הגנה מפני פגעי הטבע דבר אשר גרם לנזקים כבדים בכלל מערכות הרכב. עוד טוענת הנתבעת כי התובע נמנע מלעשות למכירת הרכב, מיד לאחר גילוי הנזק לשלדה ולאחר שבחר שלא לתקנו. וכן לא עשה כל מאמץ למכור את הרכב במחיר טוב יותר מהמחיר בו הוא נמכר. התובע בכתב תביעתו ובסיכומיו מציין כי לאחר גילוי הסדקים הוא פנה לנתבעת ובקש להשיב את הרכב לידיה ולקבל מלוא התמורה ששלם ולפצות אותו בגין הנזק ואילו הנתבעת דחתה את טענותיו ובנסיבות אלה הרכב לא תוקן ולפיכך, גם לא עבר את מבחן הרישוי. כשנשאל התובע מדוע לא תקן את הרכב השיב (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 17.06.07): "ש.למה לא תקנת את השלדה אמרו לך שניתן לתקן ב-7,000 ₪ ת. בהתחלה אמרו לי שצריך להחליף שילדה ולא היה לי כסף לכך, היה מדובר בהרבה כסף. ש. מי אמר לך שצריך להחליף שילדה? ת.לא זוכר מי אמר, אבל אמרו שצריך הרבה כסף לשם כך, למה זה הלחמה וזה לא טוב." מר אובלנדר בעדותו (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 17.06.07) מציין כי: "...אני הצעתי לתקן את השילדה, יש לי ספק מומחה שאני עובד איתו, הייתי שולח אותו בלי בעיה. ראיתי את הבעיה ב-31.05, הצעתי, רק שאמרתי שזה לא באחריות והצעתי ספק שיסגור הענין בסביבות 4,000 ₪. כלפי היצרן הייתי אומר יש לי לקוח טוב, נאמן, אני רוצה מעבר לכך, והייתי כותב ומבקש רשות, וכמובן גם הייתי מבקש השתתפות מסויימת מהלקוח." ובהמשך מציין מר אובלנדר כי: "כמה שנים אחרי כן אמרתי תנו לי את הרכב עכשיו ואסגור לכם ב-4,000 ₪." בעדותו טוען מר אובלנדר כי במקרה הזה לא היה צריך להחליף שילדה ולפעמים התיקון טוב מהמקור. מומחה ביהמ"ש, מר סמו קבע בחוו"ד (במ/1) כי: "6.לא הייתה, לדעתי כל סיבה נראית לעיני, להשבתת הרכב. 7.על התובע היה לתקן את השלדה תיקון בהתאם להערכה שהובאה בכתב התביעה בסך 7,000 ₪ ובכך להחזיר את הרכב לשימוש שוטף." לאור האמור לעיל, על התובע היה להקטין את נזקו ולתקן את הרכב. התובע לא רק שלא תיקן את רכבו, אלא המשיך לעשות בו שימוש לצורכי עבודתו למרות דבר קיומו של הסדק. התובע בעדותו מיום 17.06.07 (עמוד 10 לפרוטוקול) אומר: "ש.אתה אומר שהשבתת את הרכב ב- 4/00. מתי השבתת את האוטו? ת.בחודש אפריל 2000. ש.העמדת אותו על 66,000 ק"מ ואחרי זה לא נסעת? ת.נסעתי, היה לי עבודות והייתי צריך לבצען. האוטו לא נכנס לטסט בגלל הסדק שהיה לו, אבל אני המשכתי לעבוד על האוטו, בתוך הכפר. ש.כמה נסעת? ת. אני לא זוכר. בערך 8,000 ק"מ. כי אין לי ברירה, אני צריך לבצע את העבודה." השימוש ברכב לאחר היוודע קיומים של הסדקים גרם להחמרת הנזק. ולפי עדותו של מומחה ביהמ"ש בתאריך 24.01.08 (עמוד 21 לפרוטוקול) "ש.אם התובע עשה שימוש ברכב לאחר שגילה את הסדק, במצב שהוא ידע על הסדק, הוא עשה שימוש בסדר גודל של 8,000 ק"מ. ת. מצב השילדה לא היה חמור כל כך, וניתן היה לתקנה בקלות." התובע ביצע שימוש ברכב למרות הסדקים בשילדה ולאחר מכן בחר להשבית את רכבו בתנאים ירודים וללא שהותנע מפעם לפעם, דבר אשר גרם לנזק רב מערכתי לרכב. מר אחמד מסארווה, עובדו של התובע אשר רכש מהתובע את הרכב העיד כי (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 17.06.07): "ש.כשקנית את הרכב מאבו הלאל כמה זמן הוא היה מושבת לפני כן? מתי קנית ? ת.אני לא זוכר בדיוק, אבל ב-2001 משהו כזה. הרכב היה מושבת שנה לפני כן, אולי. הרכב בזמן שהיה מושבת היה בכפר שלנו, לא במקום מקורה, בשטח פתוח. אף אחד לא נכנס לאוטו או הניע אותו בתקופה זו." המומחה מטעם ביהמ"ש ציין בחוו"ד כי מצבו הכללי של הרכב היה מוזנח ביותר והוא הובא למוסך בגרירה ולא ניתן היה להניעו. ובעדותו (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 24.01.08) "ש.האם הגחון היה קמוט? ת. לא. הוא היה חלוד. ניתן היה לראות שהרכב לא היה בשימוש ובמצב נורא באופן כללי. אי אפשר היה להניעו. היינו צריכים 10 אנשים כדי לדוחפו. זה רכב שלא בשימוש. ש.כמה זמן יכול לגרום למערכות להיות במצב כזה? ת. חודשים. כאילו שהרכב הושם הצידה, ולא בגלל הסדקים." לאור האמור לעיל, לא היה מקום להשבתת הרכב על ידי התובע. היה עליו לפעול להשמשת הרכב ובכך להקטין את נזקו או לחילופין למוכרו לאחר שהחליט שלא לתקנו וזאת בסמוך לגילוי הנזק לשלדה ולא לאחר השבתת הרכב, דבר שגרם לנזקים גדולים לכלל מערכות הרכב. לפיכך,ולו פעל בכיוון זה,לא היו נגרמים לו נזקים בשל השבתת הרכב.מכאן שדין טענתו זו דחיה. הפסד ימי עבודה לתובע ועובדיו: בכתב התביעה העמיד התובע ראש נזק זה על 7,200 ₪. לטענתו, הרכב שהה במוסך לצורך תיקונו כ-24 פעמים. ובכל אותם פעמים התובע או עובדו של התובע לקחו את הרכב למוסך והחזירו אותו. דבר שגרם להפסד של ימי עבודה בעלות של לפחות 300 ₪ ליום. הנתבעת בכתב הגנתה (סעיף 5ב') טוענת כי הסכם המכר ותנאי כתב האחריות קובעים מפורשות כי הנתבעת לא תהיה אחראית בגין אובדן או הפסד כלכלי , שנגרמו, בשל שהיית הרכב במוסך לצורך ביצוע תיקונים ו/או טיפולים, לרבות נזקי אובדן הכנסות. סעיף 3(ב)(4) לכתב האחריות קובע: "אחריות זו אינה מכסה אובדנים או נזקים כלכליים כלשהם, לרבות (ללא הגבלה) תשלום תמורת אובדן זמן או הכנסה, אי נוחות, אי יכולת להשתמש ברכב, הוצאות שכירת רכב, הוצאות לינה, מזון, או כל הוצאה אחרת הקשורה בנסיעות, דמי אחסון וכל הוצאה אחרת בגין אובדן או נזק תוצאתי או נסיבתי כל שהוא." טענה זו נזנחה בסיכומיה של הנתבעת והועלתה הטענה כי התובע לא הוכיח את תביעתו ביחס לאובדן ימי עבודה וכי לא הוצגה כל ראיה או אסמכתא שיש בה כדי ללמד על הפסד ימי עבודה או על שווי יום עבודה של התובע או של העובד מטעמו. בחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 17.06.07) נאמר: "ש.רוב הזמן מי שנסע ברכב היה עובד שלך. ת.נכון. ש.והוא גם מי שטיפל במוסכים. ת.לא כל הזמן, אבל רוב הזמן. ש.גם הבדיקה במוסך כחלון היה אחמד ת.נכון. ש.הבדיקה ביוני 2000 גם כן אחמד ת. אני לא זוכר, אבל אני זוכר שגם אחמד. גם אני הייתי שם, בכל הפעמים שהעמיסו שיש לרכב." ובחקירתו של מר אחמד מסארווה, עובדו של התובע נאמר (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 17.06.07) "אני נסעתי ברכב רוב הזמן וגם הכנסתיו למוסכים...." מר אובלנדר הצהיר בתצהירו (סעיף 12) כי: "אין זה נכון שהתובע ו/או מי מטעמו נאלצו להישאר במוסך בזמן תיקון הרכב ועפ"י עצת יועציה המשפטיים של הנתבעת, אני סבור כי במידה והתובע לא פעל להקטנת נזקיו בעניין זה הרי שאין לו להלין אלא על עצמו בלבד. שהיית התובע או מי מטעמו במוסך בעת ביצוע טיפול או תיקון ברכב לא נדרשה, ובמידה והתובע או מי מטעמו בחרו לשהות במוסך כאמור, הרי שפעלו מטעמיו של התובע ואין התובע יכול לגולל לכתפי הנתבעת אחריות לבחירה לפעול כך." אין בידי בית המשפט את הכלים לדעת האם התובע ו/או עובדו נשארו במוסך בזמן הטיפול או התיקון. כמו כן, ידוע לכל, כי אדם המוסר את רכבו לתיקון איננו חייב לשהות במוסך בזמן התיקון אך יחד עם זאת, ברור הדבר כי לצורך הבאת הרכב למוסך ואיסופו נדרש התובע בעצמו או באמצעות עובדו לעשות זאת. הוכח כי הרכב שהה רבות במוסך לצורך טיפולים ותיקונים דבר אשר בהכרח בא על חשבון שעות עבודה. מה גם שבזמן שהותו של הרכב במוסך לא יכלו התובע ועובדו להשתמש ברכב לצורכי עבודה וממילא לא יכלו לעבוד.עם זאת אין ספק בעיני כי הרכב שהה במוסך לצורכי תיקונים מעבר לנדרש מרכב מסוג זה.24 פעמים ב-3 שנים הינו מספר רב של פעמים שאינו סביר. לפיכך, מצאתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 5,000 ₪,נכון להיום,וללא הוכחה ספציפית של הנזק. הוצאות : לתובע נגרמו הוצאות בגין שכר טרחת המומחה מטעמו, בודקים שבדקו את הרכב וחלקו בשכר טרחת מומחה בית המשפט. התובע צרף לכתב תביעתו את הקבלות הבאות: סך של 749.99 ₪ ששולמו לשירותי רכב אהרון כחלון 1999 בע"מ ביום 23.03.2000 סך של 293 ₪ ששולמו ל"יעוצים" ביום 9.09.01 וסכום נוסף של 2,106 ש"ח ששולם ביום 5.02.02. בנוסף, שולם ע"י התובע חלק משכר טרחתו של המומחה מטעם ביהמ"ש- מר סמו, סך של 1,755 ₪ ששולם ביום 24.02.05. ובסה"כ סך של 7,018 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית החל מיום התשלום ועד היום. ז. סיכום לאור כל האמור לעיל,תשלם הנתבעת לתובע הסך של 56,166 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.כמו כן תשלם הוצאות התובע בסך 7,018 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ +מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד. פסה"ד יישלח בדואר לצדדים. רכברכב חדשהילוכיםתקלות ברכב