התובע עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו סך של 2010.32 ₪ בגין תיקון רכבו. לטענתו הנזק היה במסגרת האחריות שניתנה לו על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), ונגרם עקב רשלנות של הנתבעת 1 (להלן: "המוסך"). בכתב התביעה - כך גם בדיון - טען התובע כי ביום 14.11.05 מכוניתו נתקעה, הוא ניסה להניעה באמצעות כבלים, בעזרת מצבר של רכב אחר, ומשלא הצליח הזמין חשמלאי שירות שהחליט לא לטפל ברכב היות ומדובר ברכב ממוחשב, והרכב נגרר למוסך. התובע מסר למוסך קוד שגוי ולאחר כמה דקות, כשגילה את טעותו, התקשר למוסך ומסר את הקוד הנכון, אולם הכנסת הקוד השגוי גרמה לנזק במחשב המנוע ובמחשב BSI (להלן: "המחשב"). התובע שילם למוסך בגין התיקון וקיבל את רכבו חזרה. עוד טוען התובע, כי מיד עם הוצאת הרכב מהמוסך נתגלו בו תקלות נוספות, כמו גם, בדיקת החורף שדרש לבצע לא בוצעה. בשל כך החזיר את הרכב למוסך. הרכב תוקן בשנית ונמסר לתובע, תוך שנאמר לו כי המפתח הרזרבי לא קודד, ולשם כך עליו לפנות למוסך המרכזי בבני ברק (להלן: "המוסך המרכזי"). התובע עשה כן, אך במוסך המרכזי נאמר לו כי יש בעיה במחשב שבגינה לא ניתן לבצע את הקידוד. התובע השאיר את רכבו במוסך המרכזי לתיקון המחשב ולקידוד המפתח וקיבל רכב חלופי מהמוסך. לאחר התיקון החוזר, שוב חזרו אותן התקלות והנתבע פנה בשלישית למוסך, שהפנה אותו למוסך המרכזי מכיוון ששם בוצע התיקון האחרון, וכך עשה התובע. כעת הוא תובע חלק מהסכום ששילם למוסך. לטענתו חלק זה כלול באחריות הנתבעת. התובע העיד וחזר על האמור בכתב התביעה ובתגובות שהגיש לכתבי ההגנה של הנתבעות . בכתב ההגנה מטעם המוסך - כך גם בדיון - נטען כי רכב התובע נגרר אליהם רק לאחר שהתובע ניסה להניעו באמצעות כבלים, ולאחר שחשמלאי מטעמו החליף מצבר ברכב, אך הרכב לא הניע. זאת ועוד - התובע מסר קוד שגוי פעמיים, מה שגרם לחלק מהנזקים ברכב (לטענתם לא ניתן לקבוע באופן מוחלט מה בדיוק הנזק שנגרם עקב מסירת הקוד השגוי). הרכב תוקן ונותר לקודד את המפתח הרזרבי - לא ניתן היה לבצע זאת במוסך עקב תקלה אצלם, ובשל כך אף פיצו את התובע ב-150 ₪. התובע פנה למוסך המרכזי לצורך הקידוד, אולם גם שם לא הצליחו לעשות כן ונאלצו לשלוח את המחשב לתיקון. לשם כך רכבו של התובע נותר במוסך משך כמה ימים, אך המוסך שכר עבורו רכב חלופי. בכך בוצעו במוסך כל הפעולות הנדרשות ואין הוא אחראי לאמינות הרכב, ובוודאי לא במקרה שהנזקים שנגרמו הם בעקבות מסירת קוד שגוי על ידי התובע. התובע הגיש כתב תגובה לכתב ההגנה מטעם המוסך, בו הדגיש כי חשמלאי ניידת השירות שהגיע לא החליף מצבר ברכב ולא ביצע בו שום פעולה. עוד טען התובע, כי מסר קוד שגוי רק פעם אחת, וכעבור כמה דקות תיקן את טעותו, אך נאמר לו שהם כבר יודעים את הקוד. התובע מוסיף כי ידוע למוסך שיש לו כמה רכבים, ועל מנת למנוע את הבלבול היו צריכים לדרוש לראות את הכרטיס עם הקוד. מר אלי אכרפי העיד מטעם המוסך וחזר על האמור בכתב ההגנה, הוא הוסיף כי כלל אינם קשורים לתביעה ועל התובע לברר טענותיו מול הנתבעת. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת - וכך גם בדיון - נטען כי יש לדחות את התביעה נגדה עקב היעדר יריבות, היות והרכב איננו בבעלות התובע. לגופו של ענין, נטען כי לרכב ניתנה שנת אחריות יצרן ושלוש שנות אחריות נוספות מהנתבעת, אשר אינן מעניקות כיסוי לכל חלקי הרכב. שנתיים ועשרה חודשים לאחר מסירת הרכב ארעה תקלה במצבר, שאינו במסגרת האחריות, ותקלה במחשב אשר נגרמה עקב נסיון לא נכון של התובע להנעת הרכב והכנסת קוד שגוי שנמסר על ידי התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי במידה והיה מחדל כלשהו מטעם המוסך, אינה נושאת באחריות לכך. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את תעודת האחריות. התובע הגיש כתב תגובה לכתב ההגנה של הנתבעת, בו טען לעניין טענת הנתבעת להעדר יריבות, כי הזמנת הרכב בוצעה על ידי חברת אלביט אחזקות בע"מ, שהוא אחד מבעליה, אולם הרכב נרכש עבור התובע, והוא זה שרשום כבעל הרכב וחתום על קבלת הרכב ותנאי האחריות. עוד טען התובע, כי הנתבעת הציע לפצותו ב-2,010 ₪ , אך הוא לא הסכים. מר גיל דובר העיד מטעם הנתבעת, הוא חזר על האמור בכתב ההגנה, והדגיש כי העובדה שהוצע לתובע פיצוי על מנת לפתור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, כפי שעשו בפעם הקודמת שתבע אותם, אינה מצביעה על לקיחת אחריות, אלא נובעת מכך שהנתבעת לא מעוניינת להתעמת עם לקוחות על סכומים כאלו. התובע בסיכומיו העיר לעניין תעודת האחריות, שלא יתכן שחלק עיקרי ברכב, כמו המחשב, לא ירשם האם כלול באחריות, האם לאו, וזאת לאור העבודה שחלקים קטנים ופשוטים בהרבה מפורטים. ראשית, יש לומר כי אינני מקבלת את טענת הנתבעת בדבר העדר יריבות, שכן הרכב בבעלות התובע והוא זה שחתום על תעודת האחריות ושילם בגין תיקון הרכב. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שמעתי עדויותיהם, ובשים לב לתנאים בתעודת האחריות, אני באה למסקנה כי דין התביעה להידחות. שכן, התובע מודה כי ניסה להניע את רכבו בכבלים, וזאת על אף שמדובר ברכב ממוחשב, ודבר ידוע הוא שאסור להניעו בצורה כזו. זאת ועוד - התובע מסר למוסך קוד שגוי שגרם לתקלה במחשב, ואינני מקבלת את טענתו שהיה על המוסך לדרוש לראות את הכרטיס עם הקוד מכיוון שידעו שיש לו כמה רכבים. אשר על כן, התקלות ברכב נגרמו כתוצאה מרשלנותו של התובע. יתרה מכך, על פי התנאים בתעודת האחריות, המצבר איננו נכלל באחריות מעבר לשנה הראשונה, כמו גם כל חלק שלא נרשם במפורש כנכלל באחריות (המחשב לא רשום כנכלל באחריות). האחריות גם לא כוללת תקלה הנובעת מרשלנות, הזנחה, חוסר נסיון של המשתמש ברכב, ושימוש לא נכון או בלתי סביר ברכב, שלא בהתאם להוראות היצרן. אשר על כן, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות את הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מחשבים ואינטרנטרכב