זו תביעה לפיצוי כספי בעילת פטורין שלא כדין. להלן עובדות המקרה: 1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, שהיא חברת ביטוח, בתפקיד של חתמת מחודש מאי 1977 ועד פטוריה בחודש מרס 1999. 2.במהלך שנת 1997 פרש מנהל סניף חיפה בנתבעת לאחר כ-20 שנות עבודה עם התובעת, והוחלף במנהל אחר. 3.התובעת עבדה 22 שנה אצל הנתבעת כחתמת וביצעה את עבודתה בנאמנות ובמסירות. ברבות השנים הלך וגדל עומס העבודה המוטל עליה, במקביל לחלופי המנהלים ועזיבת חתמת אחרת את העבודה כאשר מרבית עבודתה הוטלה על התובעת, שממילא היתה נתונה בעומס עבודה רב. בקשתה להקל מעליה במקצת את העומס נדחתה. 4.במרס 1998 חלתה התובעת עקב כאבים חזקים בצוואר, אך שבה לעבודה אחרי שבוע העדרות למרות שהיה ברשותה אשור מחלה לחודש ימים. 5.בחודש מאי 1998 חלתה בדלקת ריאות שהסתבכה, אושפזה בבי"ח ל- 3 שבועות ולאחר מכן, היתה בחופשת מחלה עד 13.10.98 וחזרה הדרגתית לעבודה בהגבלת רופא תעסוקתי. 6.ב-24.2.99 קבלה התובעת מכתב הפסקת עבודה לא מנומק. באותו היום הוצא מכתב נוסף ובו נכתב: "בשל צמצומים והתייעלות בחברה, החלטנו להפסיק עבודתך בחברה". התובעת אמורה היתה לעבוד עד סוף חודש פברואר 1999 ויום עבודתה האחרון נקבע ל-31.3.99. 7.הנמוקים המשפטיים לתביעה נשענו על אפליה בנגוד לחוק שווין הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998, על כן נענתה בקשת ב"כ התובעת להפוך את סדרי הדין בדיון בתיק ונקבע, כי הנתבעת תתחיל בסדר הבאת הראיות. להלן טענות התובעת: 8.המנהל החדש בחר לפגוע בה בדרכים שונות ובהן - העבראת סוכנים קטנים לטפולה והעברת התיקים הגדולים שהיו בטיפולה לטפול חתמות אחרות. כן השמיץ אותה בפני סוכנים ועובדים וגם אמר, מאחורי גבה, כי יביא לפיטוריה. 9.את מכתב הפטורין הראשון קיבלה כרעם ביום בהיר, ולא היו בו הנמקות. עקב דרישתה לקבל הסבר לפטוריה, קיבלה מכתב פיטורין נוסף המנומק בצמצומים והתייעלות. 10.התובעת טוענת, כי פוטרה מחמת גילה - הואיל והוחלפה ע"י עובדת צעירה ממנה בהרבה, שעבדה כקלדנית שלה, וגם בגלל מגבלות בריאותה באותה עת. 11.הנתבעת נהגה בפטוריה בניגוד לחוק ובחוסר תום לב ובניגוד לסעיפים 2 ו- 9 (א) (ב) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. להלן טענות הנתבעת: 12.הסיבות לפטורי התובעת היו צמצומים, התייעלות, תפקוד לקוי בעבודה, העדר זריזות וחריצות ותלונות רבות שנצברו נגדה. 13.הנתבעת היתה רשאית לפטר את התובעת, הואיל ולמעסיק זכות יסוד לסיים את יחסי העבודה ולשלם לעובד את זכויותיו עפ"י דין. 14.אין ממש בטענותיה של התובעת בדבר עומס עבודה רב. הרגשתה זו נבעה מחוסר יכולתה להתמודד עם העבודה השוטפת כעובדת מן השורה. 15.אין ממש בטענתה של התובעת ליחסים לא תקינים עם מנהלה. היחסים היו ענייניים ונעימים ונסובו סביב הטפול והשרות ללקוח. במסגרת זו קיבלה התובעת הערות על אי תפקודה התקין בעבודה. 16.המנהל נקט ביוזמות נהוליות שונות, אך התובעת לקתה בחוסר רצון או יכולת להתאים עצמה; עבודתה נתאפיינה במתן שרות איטי מאוד שגרם לפגורים משמעותיים; בדיקות פריון עבודה העלו שעבודת התובעת היתה יוצאת דופן באיטיותה; התובעת לא השכילה להשתלב בעבודה מול מחשב, ולכן היתה תלויה במידה רבה בעובדות אחרות, דבר שפגע ביעילות; עבודה בחברת ביטוח נעשית בסביבה ממוחשבת ואין אפשרות לעבוד ללא נגישות נאותה ויעילה למחשב. 17.תפקודה הלקוי של התובעת גרם תקלות ונזקים כך שסוכנים ותיקים ובכירים הגישו תלונות חוזרות ונשנות נגדה. התובעת דחתה הערות וייעוץ כיצד לשפר את ביצועיה בעבודה וכל בקורת כלפיה, והעדיפה להגיב בכעס ותרעומת ולהאשים אחרים. 18.אם אכן נפל דבר הפטורין עליה "כרעם ביום בהיר", אין לה אלא להלין על עצמה, כי התובעת עצמה בהתנהגותה גרמה לכך. הטענה כאילו פוטרה מחמת גיל או מגבלות בריאותיות, אין לה בסיס עובדתי. הנתבעת כחברה צבורית חייבת לדאוג לתפקוד יעיל ומקצועי של מערכותיה, והתובעת לא יכלה או לא רצתה להתאים עצמה לדרישות הללו. 19.חברות הבטוח נוקטות צעדי יעול וחסכון דרמטיים וכואבים בהתאם לצרכים. התובעת אחת מ-35 עובדים שפיטרה הנתבעת באותה שנה. יהיה זה אך הגיוני שהמנהל יבחר לפטר פטורי יעול וצמצום עובדת כמו התובעת. אין לתובעת סמכות לקבוע אם עובדת אחרת מתאימה או לא לתפקידה כמחליפתה. מסכת הראיות של הנתבעת: 20.מטעם הנתבעת העיד העד מר עמיר דגן מחברת לוג הנדסה וניהול בע"מ. הנ"ל הצהיר, כי הוא מלווה 20 שנה את הנתבעת במערכות שכר עידוד ובבדיקה של יעילות העובדים. עפ"י בדיקותיו של מר דגן נעשה חישוב יעילות קבוצתי ופרטני חודשי ומופקים דוחות. 21.עבודתה של התובעת נבדקה לאורך השנים באמצעות מערכת שכר העידוד והתוצאה היתה שתפקודה היה נמוך מהממוצע והצביע על בעיות רבות ושונות הנוגעות לעבודתה. עבודת העד כללה הכנת דוחות תפוקה ויעול אבל גם שיחות עם עובדים, במיוחד אלו שרמת תפוקתם ירדה. העד, יזם שיחות בנדון עם התובעת, אך לאחר שיחות רבות עמה התרשם "שהתובעת היא טיפוס עקשן, מרדני באופיה, ועל כן נהגה לסרב להישמע להוראות הממונה עליה עפ"י מצב רוחה המשתנה", השנויים בהישגיה חייבו אותו לעשות לה גם "שיחות מוטיבציה", אך לא הושג שיפור בעבודתה. 22.לטענתו - אחת הסיבות לבעיות של התובעת בעבודה היתה - סרובה לעבוד בסביבת מחשב, שהינה סביבת העבודה המקובלת בענף ובנתבעת. במקום להקליד פרטי פוליסה שבטפולה, נהגה לכתוב בכתב יד ולהעביר להקלדה, דבר שחייב מתן הסברים ובדיקה חוזרת ועכוב הטפול בפוליסות. 23.בעניינה של התובעת ראה מר דגן חובה להתריע בדבר הבעייתיות שבהמשך העסקתה. גם בעבר, בימי המנהל הקודם, המליץ על פטוריה. 24.לדבריו - טענתה שתפקודה נפגע מחמת בעיות בריאות, אינה נכונה, כי מערכת שכר העדוד לוקחת בחשבון פרמטרים של העדרויות ועבודה חלקית. אין גם ממש בטענתה כי הוטל עליה עומס רב, אלא היא פשוט עבדה באופן איטי וההספק שלה היה נמוך. 25.בעדותו בביה"ד הסביר מר דגן, כי היעילות נמדדת בתיקני זמן הפעולות לסוגיהן. כן הסביר את צורת איסוף ועבוד הנתונים שהוא עורך ואת השוואתם לקבוצות העובדים הרלוונטיות בסניף ובכל החברה. העד הסביר, כי יש זמן תקן להצעת בטוח חדשה, לחדוש פוליסה ולתוספות. כמו כן יש אבחנה בין 9 קבוצות עקריות של פוליסות לפי מורכבותן ולכל סוג יש תקן. הבדיקות של יעילות התובעת הצביעו על סטיה של 20% מהמקובל. התקנים נבדקים מזמן לזמן. 26.בעיית היעילות של התובעת היתה לאורך זמן. לדעת העד לא היתה כל סיבה שהתובעת תעבוד שעות נוספות, כי יכולה היתה לסיים את עבודתה בשעות העבודה הרגילות. כן המליץ על החלפת סוג העבודה לתובעת או החלפת סוכנים. 27.העד גם הסביר כי בעבר, בשיטת העבודה הקודמת, הקלדת החומר התבצעה ע"י עובד אחר ולא החתם ומששונתה השיטה, התובעת העדיפה לעבוד בשיטה שלה ולהימנע מהקלדה עצמית. 28.נוכח היכרותו רבת השנים עם הנתבעת ועם הסניף בו עבדה התובעת, נתן העד פרטים לגבי נהלי עבודה בעבר ובהווה, הרכב אנושי של צוותי חתמים - קלדנים והפרשי שכ"ע. כן אמר שהתובעת הקלידה מעט וזאת למד מדוחות ביצוע ותפוקה קבועים. כן אמר העד שהמנהל הקודם מר בר-חמא השיב בסירוב להמלצתו לפטורי התובעת בנימוק שהוא מנהל את הסניף. מהנהלת הנתבעת, באשר להמלצת הפטורין, לא קבל תשובה. 29.העד מאיר ברנר, שהינו סוכן ביטוח של הנתבעת, הצהיר שעבד משנת 1983/84 מול התובעת בתפקידה כחתמת והיה מרוצה, אך בשנים האחרונות חלה הרעה משמעותית מאוד בעבודתה. נוצרו פגורים קשים ופוליסות ביטוח עוכבו זמן ארוך מאוד. העכובים גרמו לחוסר שביעות רצון של לקוחות. נוצר הרושם שהנתבעת לא יעילה ונוקטת סחבת, כך שהוא עלול להפסיד לקוחות. בגלל מצב זה, הוא נאלץ מעת לעת לשלוח את מזכירתו למשרדי הסניף כדי לאתר את הפוליסות שלו ולקדם את הטפול בהן. מחליפתה של התובעת, העניקה לעד שרות מהיר, יעיל וטוב. 30.בעדותו לא זכר מר ברנר מתי חלה ההרעה בטפול התובעת בפוליסות, אבל ציין שלדעתו טפול שצריך להמשך שבועיים, ארך גם חדשים. העד אישר שפנה בענין העכובים גם למנהל הקודם מר בר-חמא ונענה, כי אין חלופה. העד אישר, כי נשאל לחוות דעתו על התובעת מחברת הבטוח "מנורה" והוא המליץ. עליה כחתמת טובה. 31.בביה"ד העיד גם מנהל הסניף מר עודד עפרי. לדבריו - התובעת נתנה שרות איטי ולקוי מאוד, יצרה פגור בעבודה ולא מלאה אחר הצפיות ממנה. לכן משנדרש לבצע צמצומים בכ"א, החליט על פטוריה משום שלא הראתה כל נכונות להשתפר ופגמה ביעילות ובמתן השרות. לא היה כל קשר בין פטוריה לגילה או למצב בריאותה. 32.לדבריו - עבודת התובעת לא היתה יעילה משום שלא השתלבה בעבודה מול מחשב והיתה תלויה בעובדות אחרות לשם ביצוע עבודתה. העברת מזכרים לקלדניות גרמה לעכובים ולהטלת עומס מיותר על עובדים אחרים. חתמת טובה היא חתמת שחוסכת למעסיק את עבודת הקלדנית, שכן כל חתמת חייבת לעבוד מול המחשב, והתובעת לא היתה בקיאה כלל בעבודה עם המחשב. 33.מר עופרי טען, כי התובעת לקתה בחוסר רצון וחוסר יכולת להתאים עצמה לרמת השרות הנדרשת, ועבודתה התאפיינה במתן שירות איטי ולקוי מאוד, תוך גרימת פיגור משמעותי. הבדיקות של איכות ופריון אצל הנתבעת העלו, כי מדובר בעבודה יוצאת דופן באיטיותה. העומס על התובעת לא היה חריג ואין לטענותיה לענין זה כל שחר. 34.לדבריו - התובעת הוזהרה בשל הפגמים בעבודתה, אך סרבה לקבל את ההערות או לעשות מאמץ כדי להשתפר, והעדיפה להגיב בכעס ובתרעומת על סוכנים, משום שהללו, לא אחת, התלוננו עליה. לפיכך התובעת לא קבלה את עניין הפטורין "כרעם ביום בהיר" כטענתה, שכן לו הגיבה על ההערות כנדרש - היתה מונעת מעצמה את פטוריה. מערכת היחסים בסניף בו עבדה התובעת היתה עניינית ונעימה וסבבה סביב טיפול ושירות יעיל ללקוח. 35.מר עופרי טען, כי אין יסוד לטענות התובעת בדבר פיטורין מחמית גיל או מחלה. בעבודה בבטוח יש יתרון רב דווקא לוותק של העובד ולנסיונו המצטבר, כך שעובד וותיק זקוק לפחות מעקב מצד ההנהלה. אין גם ממש בטענה שלא הצורך בהתייעלות היתה העילה להחלטה לפטר את התובעת, שכן בנתבעת היה הליך צמצום בכ"א, שחל גם על הסניף בחיפה. משנקבע בין יש לפטר עובדים, אזי בתוקף תפקידי כמנהל, קבע משקולים מקצועיים מי יפוטר ומה יהיה מבנה מחלקת החתמות, בו עבדה התובעת. העד הסביר, כי היתה הוראה להתייעל ולצמצם בכ"א ולכן העביר לסוכנים את הוצאת הפוליסות לרכב ולדירות וצמצם את מספר החתמות מ-5 ל-4. גם מחלקת התביעות הועברה אל מחוץ לסניף. 36.מר עפרי מסר בעדותו בביה"ד, כי לא בדק תיקים אישיים של העובדים, אם יש כאלו, ולא הוציא מכתבי אזהרה לעובדים והוסיף, כי הוא שומר אצלו רק את הדו"חות של החברה המבצעת את בדיקות התפקוד של העובדים. 37.לדברי מר עופרי - אזי מיד בתחילת עבודתו שם לב לערימות תיקים אדירות על שולחנה של התובעת, עד שלא ניתן לראותה מעבר להן. הטפול בבעיית התובעת החל לאחר זמן מה, כי בתחילה היה צריך לטפל בנושאים דחופים אחרים. בסניף, ככלל, היתה כמות קטנה מאוד של תיקים מורכבים, תיקים מורכבים הם תיקים בהרכב גדול יותר של פוליסות ובסכומי בטוח גדולים יותר. התיקים בהם עסקה התובעת עברו לחתמות אחרות ולא לאחת מהן. נגד התובעת היו תלונות של מספר סוכנים. 38.חתמת בשם יהלומה עזבה את העבודה כחצי שנה לאחר שבא לנהל את הסניף. כאשר החתמת יהלומה עזבה, תיקיה הועברו לחתמות אחרות בהתאם לחלוקת הסוכנים ביניהן. החתמת אזולאי, אותה העביר מתפקיד קלדנית, הייתה ספור הצלחה. יש תלונות של סוכנים על חתמות אבל התלונות נגד התובעת היו באופן שיטתי. הסיבה לפטוריה היתה "שהיתה עובדת גרועה מאוד". 38.לדבריו - פטורי התובעת היו עקב צמצומים והתייעלות ובגלל לקויים בעבודתה. עם פטוריה, קבלה התובעת את כל הזכויות שהגיעו לה. 39.בעדותו בביה"ד טען מר עופרי, כי יתכן שמערכת המחשב הוחלפה בזמן מחלתה של התובעת, אבל לא היה לכך קשר אליה, כי התובעת ממילא היתה תלויה מאד בקלדניות ולא בצעה שום פעילות הקלדה בעצמה. העד אישר שעלות מעביד בהעסקת חתמת בכירה הוא בין 8,000 ל-12,000 ₪ ואילו מחליפתה של התובעת בתחילת דרכה השתכרה 4,000 - 5,000 ₪. העד אישר בביה"ד כי בשום שלב לא היתה לו בעיה עם הידע המקצועי של התובעת, אלא עם איטיותה. מסכת הראיות של התובעת: 40.מטעם התובעת העיד מר אילן בק, שהינו סוכן בטוח מזה 17 שנה, ומשרדו הוא הגדול ביותר באזור הצפון. משנת 1984 ועד 1996 עבד מול סניף חיפה של הנתבעת ומול התובעת. העד מטפל במאות עסקים והיקף סכומי הביטוח שלהם מגיע למאות מיליוני ₪ בשנה. 41.העד המסביר, כי דרישותיו המקצועיות גבוהות וקפדניות והוא דורש עבודה מדוייקת, מעמיקה ועמידה בלוח זמנים. את השרות הזה קיבל מהתובעת, כאשר העבודה מולה היתה יעילה ללקוחותיו. עוד הסביר העד, כי עבודת החתמות עשויה להיות מורכבת מאוד ומחייבת לימוד העסק וצרכיו, בצוע בדיקת סיכונים והגנות, וזה שונה מאוד מפוליסות ביטוח פשוטות כמו של דירה או רכב. לדבריו - לא היו לו אלא מחמאות לתובעת בתקופת עבודתם המשותפת, ותוצר עבודתה מולו היה ללא דופי. כאשר פוטרה, והואיל והיה מרוצה מעבודתה, המליץ לקבלה לעבודה כראש צוות חתמות בחברת בטוח אחרת, כדי שתעבוד שוב מול משרדו, כי הפסיק את עסקיו עם הנתבעת בשנת 1996, ועבר לעבוד עם חברת ביטוח אחרת. 42.לדבריו - לא חש בשינוי בטיב עבודתה של התובעת במהלך השנים ולא הרגיש שהעומס עליה מפריע לתפקודה. בשנת 1996 הקשר כאמור עם התובעת נותק, אך הקשר חודש כאשר חברת הבטוח החדשה עמה הוא עובד, חיפשה איש צוות חתמות כדי לעבוד מול משרדו, והוא הציע את התובעת. העד לא ידע אם התובעת התלוננה אצל הנתבעת על עומס רב וציין, כי מה שעניין אותו שהוא מקבל שרות נאות. 43.כן העיד בביה"ד מר חיים בר-חמא, שהיה מנהל סניף חיפה בנתבעת, לפני מר עודד עופרי. העד הצהיר, כי קיימים הבדלים גדולים בין סוגים שונים של פוליסות בטוח בטווח שבין פוליסות פשוטות כמו של רכב לבין פוליסות מרוכבות של עסקים גדולים, הכוללות לדוגמא: פוליסות לעבודות קבלניות; פוליסות אש מורחב; חבויות, כל הסכונים לעסקים גודלים וכיוצ"ב. התובעת היתה חתמת מקצועית ומיומנת, שרכשה את מקצועה האקדמי ואת נסיונה המעשי במשך שנים רבות. 44.מר בר-חמא הסביר בתצהירו, כי עבודת החתמת כוללת, בין השאר, קבלת תאור העסק מהסוכן, בחינת הסוכנים, היוועצות עם שמאי סוקר שהיא שולחת לעסק, העלאת דרישות לעסק לעניין סכונים והגנות, ולחילופין - מתן הקלות בדרישות וכן הלאה. כל העבודה הזו מחייבת ידע ומיומנות הנרכשים לאורך שנות נסיון רבות. התובעת עשתה עבודה מקצועית לשביעות רצונו המלאה. נכון שהצטבר אצל התובעת עומס בעבודה, אבל הוא היה תוצאה של התנקזות הסוכנים הגדולים והבעייתייים אצלה. אין להשוות את עבודתה להכנת פוליסות סטנדרטיות ופשוטות. 45.מול העבודה המורכבת והמקצועית של החתמת, אין להעמיד להשוואה את עבודת הקלדנות, שהיא שבלונית וסטנדרטית וכמעט אינה מחייבת הפעלת שקול דעת. כאשר מר בר-חמא היה המנהל של הסניף, החתמות עשו את עבודתן המקצועית והקלדניות הדפיסו את הפוליסות. 46.לדבריו - העד מר דגן מעולם לא המליץ לו על פטוריה של התובעת, וספק אם העלה את הנושא בהנהלה המרכזית, שכן אם היה עושה זאת, הדבר היה מגיע לידיעתו של העד. הוא אכן העלה בפניו את עניין הפגורים, אבל הדבר היה ידוע לעד וכן גם הסיבות לכך. 47.מידי שנה היה מר בר-חמא ממלא חוות דעת מקצועית על כל עובדיו וכן על התובעת. חוות הדעת עליה היו בדרגה גבוהה, עובדה היא שההנהלה הראשית שלחה אותה לחו"ל לקורס מקצועי בגרמניה באחת מחברות הבטוח המובילות בעולם, פריבילגיה לה רק זכו שתי חתמות בכירות כשאחת מהן התובעת. 48.לדבריו - אין כל ממש בטענה שהתובעת לא יכלה לעבוד בסביבת מחשב שכן היא עבדה מול מערכת המחשב הראשונה שהוכנסה בנתבעת. אלמלא עבדה מול המחשב, היה צריך להפסיק את עבודתה שנים רבות קודם לכן. 49.בעדותו טען מר בר-חמא, כי אם הסוכן ברנר היה מבקש לעבור לעבוד עם חתמת אחרת, בקשתו היתה נענית בחיוב, אך הוא לא ביקש זאת. בסניף אמנם לא היו תיקים אישיים לעובדים, אבל במרכז היו, ולשם התנקזו חוות הדעת והדו"חות. העד ציין, כי עזב לאחר 20 שנה את עבודתו בנתבעת מסיבות אישיות, אך נותר בקשרים טובים וגם הוזמן לעדויות בבימ"ש מטעמה. 50.העד אישר שעבד שנים ארוכות עם התובעת, והיא עשתה עבודתה נאמנה, לכן לדעתו לא היתה סיבה לפטוריה. 51.בעניין הבקורים של דגן בסניף חיפה, מר בר-חמא העיד שדגן היה יושב עם העובדים לפני שבא לשוחח עמו בתוקף תפקידו כמנהל. חלק מהערותיו של דגן הוא קיבל וחלק דחה, וזו זכותו וחובתו כמנהל. מר דגן אמור היה לעשות את עבודת הבחינה וההערכה שלו, הבעיה היתה שהעובדים לא הבינו אותו והיו ויכוחים וחלוקי דעות קשים עמם בנדון. 52.כן אישר בביה"ד, כי מר דגן אכן העיר לעניין השעות הנוספות של התובעת, אך היוזמה לשעות אלו היתה שלו כמנהל, ולא שלה, כי בשעות הנוספות ישבו שניהם ודנו בפוליסות המיוחדות, דבר שלא התפנו לעשות בשעות העבודה הרגילות כאשר יש צורך במתן מענה מהיר ללקוחות. 53.התובעת הצהירה בתצהירה, כי עבדה משנת 1977 עד שנת 1999 כחתמת אצל הנתבעת, בתחילה לרכב ומשנת 1985, משעברה הכשרה רחבה בתחומים שונים בהצלחה רבה, הועסקה כחתמת בנושאים שונים והגיעה למעמד החתמת הבכירה והוותיקה בסניף. התובעת הוסיפה, כי בעבודת החתמות עסקו 4 חתמות ו-2 קלדניות ולכן אין כל ממש בטענת המנהל מר עופרי, כי היו צמצומים בכח אדם, שכן הללו לא התייחסו לחתמות. 54.כל השנים העבודה התנהלה מול מחשב ובאופן טבעי גם התובעת עבדה עם המחשב, לכן לטענה כאילו לא ידעה או סרבה לעבוד בסביבת מחשב, אין שחר או אחיזה במציאות. לולא עבדה מול המחשב, לא היתה מסוגלת לעבוד בכלל ובודאי לא להגיע לתפקידה הבכיר. 55.עבודת החתמות של הכנת פוליסה אינה שבלונית וסטנדרטית, אלא עבודה שמחייבת מומחיות, מקצועיות והבנה. תפקיד החתמות לתרגם את הצרכים המיוחדים והסיכונים המיוחדים של עסק לצורך תשלום פרמיה לחברת הבטוח, שמתאימה לסכונים וסוגיהם. התובעת היתה מכינה את הפוליסות להקלדה ובודקת אותן לאחר מכן. כחתמת הבכירה טפלה, בסוכנים"הכבדים" ובעסקים הגדולים והמסובכים. 56.לאחר עזיבת המנהל הקודם מר בר-חמא, עזבה את העבודה גם חתמת נוספת גב' יהלומה וכך נותר צוות של 4 חתמות, ורוב עבודתה של יהלומה הועברה לתובעת, כך שנקלעה לעומס עבודה רב. במרץ 1998 חלתה התובעת ואושרה לה תקופת מחלה של חודש, אך היא שבה לעבודה - חרף הכאבים - אחרי שבוע. בתקופת העבודה הרגילה - לפני שחלתה - עבדה 25 ש"נ שבועיות ושכרה הגיע ל-12,500 ₪ לחודש. 57.במאי 1998 חלתה התובעת בדלקת ראות שהסתבכה ולאחר אשפוז בבי"ח, נעדרה 4 חודשים מהעבודה ושבה לעבודה חלקית בהוראת רופא. בתקופת העדרותה, הוכנסה לנתבעת שיטת מחשוב חדשה, שהוטמעה ע"י הסברים ותדרוכים לעובדים. כששבה התובעת לעבודתה, היתה צריכה לדרוש ולהמתין שבועיים, עד שגם היא קבלה את ההדרכה המתחייבת מהמערכת החדשה. 58.כן נקבע בתקופת העדרותה, כי הקלדניות יטפלו בהנפקת פוליסות פשוטות (רכב ודירות). בשיטה הקודמת, אותן פוליסות פשוטות היוו עומס רב בעבודה בגלל הכמויות, וממילא השיטה היתה שהחתמת מעבירה לקלדנית. בשיטה החדשה, התובעת עבדה רק על הפוליסות "שלה" וגם הקלידה את הפוליסות הללו. בשיטה הקודמת צוואר הבקבוק היה ההקלדה ולא החתמת. התובעת פנתה בעניין העכובים בהנפקת הפוליסות למנהל מר עופרי ורק אז עלה עניין התלונות של הסוכנים על העכובים בהנפקת פוליסות אצל כל החתמות. 59.ההעדרות מהעבודה עקב המחלה, והחזרה ההדרגתית לעבודה (4, 5 ו-6 שעות בלבד), הם שהכתיבו את קצב העבודה, כי מצבה הבריאותי שוב לא איפשר עבודה בקצב מטורף כמקודם. ואם מר עופרי טען שאיבדה את זריזותה, הרי משתמע מכך שפוטרה עקב בריאותה הלקויה. 60.משחזרה לעבודה חלקית, הסתבר לה שהסוכנים הגדולים נלקחו ממנה, דבר שגרם לה השפלה, ותחושה שמצרים את צעדיה. עם פטוריה סברה התובעת, כי מעשיו של המנהל היו במטרה לגרום לה שתתפטר מיוזמתה, מכתב הפטורין הראשון לא היה מנומק. במכתב השני הוזכרו "צמצומים והתייעלות", אבל בפועל לא שונה דבר, כי קלדנית שעבדה קודם לכן בהנה"ח שובצה במקומה כחתמת, אלא שאין למחליפה - לא הנסיון ולא הכשורים של התובעת. נראה שהמנהל העדיף עובדת צעירה ולא מיומנת על עובדת בעלת נסיון וותק. 61.התובעת טענה, כי דבריו של מר דגן הם "המצאה". לדבריה - היו עמו פגישות רבות אך מעולם לא ערך עמה "שיחות מוטיבציה" וגם מעולם לא טען שאינה יעילה או שאינה עומדת ביעדים. 62.הפטורין גרמו לתובעת נזק כספי שכן שכרה במקום העבודה החדש הוא 60% משכרה בנתבעת, אבדו לה הטבות כספיות שונות שקיבלה בנתבעת בשל הוותק שלה, והטבות הקשורות לפנסיה בהיקף של 3,500 ₪ לחודש. יתרה מזאת, עבודתה במקום החדש אינה מובטחת הואיל ושם היא נחשבת כעובדת חדשה. 63.בעדותה בביה"ד אישרה התובעת, כי לא היא ולא אדם אחר דיברו על גילה ו/או על מצב בריאותה. לעומת זאת המנהל מר עופרי אמר לה שהדברים "לא מסתדרים" ביניהם, והוא מעוניין שתעזוב "בזמנה החופשי". בדיעבד הסתבר לה שבהעדרה הוא דיבר עם עובדים ועם סוכנים ואמר להם שיפטר אותה, כי איבדה את זריזותה. 64.התובעת הסבירה, כי השיחות עם מר דגן היו ביוזמתה בגלל ערעורה על קציבת שכר עידוד עפ"י בדיקותיו. מקור ערעורה היה על קציבת הזמנים שלו והוא השיב, כי כל דבר מחושב. הוא לא דיבר עם התובעת על הספק או צורת עבודה. לדעת התובעת מר דגן התמקד לא באופי העבודה אלא בדרך לצמצם את הזמן שמקדישים לה ואת שכר העידוד לעובדים. שכר העידוד היה קבוצתי - לכל צוות החתמות ולא פרסונלי. הפגישות שלה עם מר דגן היו אך ורק בנושא שכר עידוד והפרמטרים המרכיבים את הפרמיות, שהעבודה עליהן נבחנת. 65.היו פעמים בודדות שהמנהל הקודם מר בר-חמא העלה בפניה פנית סוכן בדבר עכוב בהפקדת פוליסות. המנהל הנוכחי מר עופרי העיר פעמיים, אבל אישר שהתלונות לא מתייחסות רק לתובעת בצוות החתמות. התובעת, למרות שמרבית העבודה של החתמת שעזבה הועברה אליה, מעולם לא התלוננה על עומס עבודה. התובעת הסבירה שכחתמת הבכירה, טפלה בסוכנים הבכירים ובעסקים המורכבים, דבר שלא קבל ביטוי בבדיקות של דגן. 66.עוד העידה, כי העבודה מול הסוכן מר אספיס, שהחזיק פוליסות מאוד מורכבות, היתה תקינה, במיוחד כשעבדה אצלו פקידה שהיתה חתמת. כשפקידה זו חלתה ועזבה, נוצרו בעיות במשרד של אספיס, אבל משפנה לתובעת הוא נענה מיידית. גם הסוכן ברנר לא התלונן בפניה על פיגורים ואמנם פעמיים שלח מזכירה כדי להוציא את החומר שלו ולנתח אותו. לאחר פיטוריה מהעבודה, היא התראיינה בחברות ביטוח אחרות עפ"י המלצתו של מר ברנר עצמו. 67.לדבריה - אין אמת בטענה כאילו היו ערמות תיקים על שולחנה עד שכמעט ולא ראו אותה. התיקים היו על ארון מאחוריה. אין אמת גם בטענה שלא יכלה לעבוד מול מחשב. כשהיתה בבי"ח הוחלפו שיטת העבודה ומערכת המיחשוב כך שקלדניות הפיקו פוליסות דירה ורכב, והחתמות את פוליסות העסקים. כשלימדו אותה את מערכת המחשב החדשה, לא היתה לה בעיה לעבוד בשיטה החדשה. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: 68.עילתה של תביעה זו - פיטורין שלא בתום לב בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. 69.ממסכת העדויות מטעם הנתבעת עלה שהתובעת פוטרה במסגרת הליך צמצומים והתייעלות. ההחלטה על פיטוריה נבעה משתי סיבות: - - איטיות רבה בעבודה. - חוסר יכולת לעבוד מול מחשב. 70.כדי להצביע על האיטיות בעבודה העיד מר דגן, שעסק בהערכת קצבי עבודה בנתבעת במשך שנים. מר דגן העיד שהעיר לא אחת לתובעת ולמנהליה על איטיותה בעבודה, שנבחנה לפי הפרמטרים של מערכת הבחינה שלו. מר דגן טען שמערכת הבחינה של שכר העדוד לוקחת בחשבון את סוגי הפעילויות השונים ומשקללת אותם. 71.במציאות, לא זו בלבד שלא זכינו לראות ולו דו"ח אחד של העד מר דגן, אלא גם היה קשה להבין את הסבריו כיצד הוא מבחין בין כמות העבודה שיש להשקיע בפוליסה פשוטה (רכב, דירה), לבין כמות העבודה שיש להשקיע בפוליסות עסקיות מרובות פרמטרים. לכן קל היה להבין ולקבל את עדותו של המנהל לשעבר מר בר-חמא שספר בביה"ד, כי גם העובדים לא הבינו את הערכותיו של מר דגן, אך בויכוחים שלהם עמו, תמיד יצאו וידם על התחתונה. 72.לא הצלחנו לקבל ממר דגן הסבר איך הוא משקלל זמן חשיבה, התלבטות, בחינת חומר בפוליסה מורכבת, כנגד זמן שמקדישים לפעולות טכניות, שבלוניות של קלדנית או פוליסות סטנדרטיות. העדות שלו, למרות החזות המקצועית שניסה להציג, היתה שיטחית ולא משכנעת כלל ועיקר. לדבריו - המערכת לקביעת שכר עידוד ומי שמפעיל אותה, הפכו לגורם ניהולי, לכאורה, בהערכת עובדים ויכולותיהם המקצועיות. כאן המקום להזכיר שאיש לא העלה מטעם הנתבעת טענה כלשהי לעניין מקצועיותה של התובעת. מה שנטען הוא שהיא איטית, מעכבת חומר לסוכנים ולא יעילה. 73.לא למותר להזכיר גם את עניין האמינות. מר דגן טען שהיו לו "שיחות מוטיבציה" עם התובעת, והיא הכחישה זאת נמרצות וטענה, כי שיחותיהם היו בעניין הפרמטרים לבחינת שכר עידוד. מר דגן טען שהמליץ בפני המנהל הקודם מר בר-חמא לפטר את התובעת מהעבודה בגלל חוסר יכולתה להתמודד עם עומס העבודה ואיטיותה. מר בר-חמא סתר את דבריו של מר דגן וזאת בלשון המעטה, ועדותו אמינה עלינו ועדיפה על פני עדותו של מר דגן. 74.לסיכום תצהירו ועדותו של מר דגן לא היתה אלא בגדר "משענת קנה קצוץ" לגרסתה של הנתבעת. אין לנו ספק בדבר, לאור עדות התובעת ומנהלה הקודם מר בא חמא, כי אם היו עכובים בעבודתה, הם נבעו מעומס שהיה תוצאה של אופי התיקים שהיו בטיפולה, סוג הסוכנים, ומורכבות העבודה, ותו-לא. 75.סוכן הבטוח מר ברנר שהעיד על עכובים בהפקת פוליסות ועל כך שנאלץ לשלוח פקידה אל התובעת כדי לסייע, הוא ולא אחר המליץ לחברת בטוח אחרת לקלוט את התובעת לעבודה אחרי פטוריה מהנתבעת. אם היתה דעתו על עבודתה כל כך שלילית כפי שהצהיר והעיד - מה טעם מצא להיות גורם ממליץ לקבלה לעבודה במקום אחר? 76.גרסה "מוזרה" לא פחות היתה של המנהל המפטר מר עופרי בכל הנוגע לעבודה מול מחשב. המנהל הסביר בתצהיר עד כמה חשובה העבודה בסביבת מחשב, כי "אין כל אפשרות לעבוד בחברת בטוח ללא נגישות נאותה ויעילה למחשב". לטענתו, התובעת היתה מעבירה עבודה לקלדניות, דבר שיצר סרבול יתר ועיכובים מיותרים. שיטת העבודה היתה שחתמות מחליטות מה שמחליטות בענין המקצועי של הפוליסות ומעבירות לעבודת הקלדה לקלדניות. השיטה שונתה, והקלדניות למדו להפיק עצמאית את הפוליסות הפשוטות (רכב, דירות), והחתמות המשיכו לעבוד על הפוליסות הדורשות עבודה מקצועית וגם הקלידו אותן. התובעת, כשחזרה מתקופה ממושכת של העדרות מחמת מחלה, השתלבה במסגרת העבודה החדשה לאחר שלימדו אותה רק לאחר כשבועיים ימים להשתמש במערכת מיחשוב חדשה, שהוחלפה בתקופת העדרותה. 77.לכן, גם הטענה, כי התובעת לא הסתדרה בסביבת עבודה ממוחשבת אינה נכונה, לא מיניה ולא מקצתיה, שכן התובעת עבדה בסביבה ממוחשבת כבר שנים ארוכות קודם לכן. לפי עדות המנהל הקודם אלמלא עבדה מול מחשב, היה צריך להפסיק את עבודתה שנים רבות קודם לכן. 78.מול גרסת הנתבעת ועדיה, הוצגה בפנינו גרסת התובעת ועדיה. המנהל הקודם מר בר-חמא הסביר בביה"ד, כי מדובר בחתמת בכירה וותיקה, מיומנת מאוד בעבודה מקצועית כאשר בטפולה היו הסוכנים הגדולים והפוליסות המורכבות. אם הצטברה אצלה עבודה, הדבר נבע מהיקף ומאופי העבודה ולא בגלל חוסר יכולת להתמודד עם עומס העבודה והיתה זו החלטתו כמנהל להשאיר את מצב הדברים כפי שהיה. התובעת היתה אחת משתי חתמות של הנתבעת, שנוכח ההערכה המקצועית כלפיה, נבחרה ע"י הנהלת הנתבעת לצאת לקורס בחו"ל. 79.סוכן הבטוח מר אילן בק שהעיד מטעמה, בניגוד לעמיתו מר ברנר שהעיד מטעם הנתבעת, היה עקבי בעדותו. הוא סבר, נוכח שנים רבות של עבודה מולה, כי מדובר בחתמת מקצועית, והוא סייע לה להתקבל במקום עבודה חדש בחברת בטוח אחרת - כדי שתעבוד מולו!! יש לציין כי מר בק הינו, כאמור הבעלים של סוכנות הביטוח הגדולה ביותר באזור הצפון, עם היקפי ביטוח של מאות מיליוני שקלים בשנה. עדותו הנ"ל היתה אמינה עלינו והוכיחה בעליל את מקצועיותה הרבה של התובעת במסגרת עבודתה בנתבעת, אם התובעת לא היתה יעילה בעבודתה - אין ספק שמר בק לא היה מסכים לעבוד עימה. 80.התובעת הכחישה שהיו טענות עקביות נגדה בגין עכובים. התובעת הכחישה שלא התמודדה עם עבודת מחשב, שכן עבדה עם מחשב שנים רבות. התובעת הכחישה שמר דגן שבדק את שכר העידוד ניהל עמה שיחות מוטיבציה, וטענה שהתווכחה איתו ביוזמתה על שיטותיו לעניין שכר העדוד. 81.הנתבעת לא טרחה להציג בביה"ד מסמכים כלשהם על הבדיקות שנערכו במסגרת שכר העידוד שבצע מר דגן. כן גם לא טרחה להגיש לביה"ד את דוחות הערכת העובד שנעשו על התובעת. 82.כפי שכבר צויין לעיל, לא קבלנו כל הסבר סביר או משכנע מהנתבעת שאכן את עבודת התובעת אפשר היה לבדוק, להעריך ולכמת בזמנים. לעומת זאת השתכנענו ללא צל של ספק, שעבודתה של התובעת היתה כרוכה בידע מקצועי, בהקדשת זמן לחשיבה, בהתייעצות עם גורמי עזר ובלמידה מושכלת של תיקים, כדי לבצע את עבודתה. זאת עשתה בפועל התובעת, והדבר לא הוכחש ע"י הנתבעת, שכן לא עלתה טענה כלשהי לעניין מקצועיותה. 83.הטענות לעניין עבודתה מול מחשב הופרכו בביה"ד בעליל, כי מזה שנים עבדה התובעת והשתמשה במחשב בכוחות עצמה. הטענה, כי החומר שנצבר על שולחנה היה רב כל כך עד שהסתיר אותה גם היא הופרכה, שכן התובעת העידה שהתיקים נמצאו ע"ג ארון שניצב מאחוריה. 84.נשאלת השאלה - אז מדוע בכל זאת פוטרה התובעת מעבודתה? מנהל הנתבעת טען, כי נדרש לצמצם את כח האדם בסניף ולכן בחר לפטר את התובעת. אם היו צמצומים בכח האדם אצל הנתבעת, דבר שלא הוכח כלל, הרי נגעו לשנוי מבני, כאשר מחלקה שלמה של תביעות עברה תמורה מלאה. לא שוכנענו מהעובדות שנתגלו בביה"ד כי התובעת פוטרה מחמת צמצומים והתייעלות כטענת הנתבעת. כאשר פוטרה התובעת מעבודתה נקלטה מייד עובדת אחרת כחתמת, וגודלו של צוות החתמות נשאר כשהיה. החסכון היחיד שהיה לנתבעת הוא העלות הנמוכה יותר של העסקת מחליפתה של התובעת, וזאת לפחות בטווח הקצר, וכן העסקת עובדת צעירה ו"בריאה" בהשוואה לתובעת. 85.התובעת בעדותה הסבירה את עניין פטוריה בעקבות שיחה, שהיתה לה עם המנהל, שאמר לה שהם לא מסתדרים ביניהם והוא מעדיף שהיא תעזוב. הואיל ומדובר במקום עבודה פרטי, אין לכפות יחסי עבודה על צדדים, ובלבד שלא יקופחו זכויותיו החוקיות וההסכמיות של העובד, אלא מאי - הנתבעת "העדיפה ליצור יש מאין", והציגה מסכת של כשלים מקצועיים, אותם ייחסה לתובעת - כגון: עובדת לאט, לא מתמודדת, לא מוכנה לקבל בקורת, מעכבת הפקת פוליסות, מטילה עבודה שלה על אחרים (קלדניות), לא מתמודדת עם עבודת מחשב, ועוד כהנה וכהנה. 86.אין ביה"ד נוהג להכנס בנעלי המעביד ביחסי עבודה כדי להחליף את שקול דעתו בזה שלה. אך ביה"ד חייב להתערב שעה שעובד טוען כי פוטר מעבודתו בניגוד לחובת תום הלב שביחסי עבודה ובניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. 87.עפ"י השתלשלות הארועים, נשוא תביעה זו, אזי מקורם בחלופי ההנהלה בסניף. המנהל היוצא והמנהל הנכנס לא היו שותפים כנראה לדרך הניהול של הסניף ולא רכשו הערכה מיוחדת האחד לשני. כעולה מהתצהירים ומהעדויות של שניהם, העדיף האחד את העבודה המקצועית "האקדמית" והשני ייחס חשיבות לזריזות של העובדים ולחסכון בעלויות. אם מר בר חמא האזין למבקר דגן אך לאו דווקא אימץ את הערותיו והפעיל בדרכו שלו את הפררוגטיבה שלו כמנהל, הרי מר עופרי אימץ "כתורה מסיני" את בחינות שכר העידוד. 88.אנו דוחים טענות הנתבעת, כי התובעת היתה איטית ביותר ולא יעילה בעבודתה. הדברים אכן נאמרו אך לא הוכחו כלל בביה"ד. גם הטענות שהתובעת לא הסתדרה בעבודה בסביבה ממוחשבת, הן חסרות יסוד עובדתי שכן התובעת עבדה בסביבה כזו לאורך שנים. לאחר כניסתו של מר עופרי לתפקיד מנהל הסניף - התובעת לא זכתה בהערכה רבה למקצועיותה, חוייבה לבצע עבודות שוליות ותיקי העבודה היוקרתיים נילקחו ממנה, ומאידך גיסא מר עופרי העדיף לוותר על שרותיה של החתמת - "הכוכבת" של קודמו. 89.תקופת ההעדרות הארוכה מחמת מחלה והשיבה ההדרגתית שלה לעבודה רק הכשירו את הקרקע להפסקת עבודתה. קבלה לעבודה ופיטורין במקום עבודה כשל הנתבעת, הם פררוגטיבה נהולית, אך הם חייבים להיעשות בתום לב, דבר שלא היה כאן כלל. רשאי מעסיק לקבוע שעובד אינו מתאים לו מסיבות שונות וחרף זכות היסוד של עובד לעבוד ולהתפרנס, עומדת זכות הקניין של המעסיק לנהל את עסקו כראות עיניו ולפי מיטב שקול דעתו. 90.אבל במקרה שלפנינו "הכינה" הנתבעת לתובעת בדיעבד תיק של עילות פיטורין, שלא הוכחו כלל בפנינו. הנתבעת במעשיה אלה הפרה את תום הלב כלפי התובעת, וכן הפרה את חוזה ההעסקה שלא בתום לב ומשיקולים זרים של גיל מבוגר ומחלה. יתרה מכך, הפטורין התרחשו לאחר תקופת מחלה ממושכת ומכאן טענות התובעת, כי פוטרה עקב מחלתה ומחמת גילה. התובעת היתה כבת 53 כשפוטרה מעבודתה וכבמקומה הוכנסה קלדנית כבת 30 לתפקיד החתמת. לעניין זה יש לזכור שאין ספק שהחתמת הצעירה שגוייסה במקומה השתכרה כמחצית, ואולי פחות, משכרה של התובעת והנלווים, כעובדת בכירה וותיקה. מספר החתמות בסניף לא שונה ולא צומצם אלא נשאר זהה - כפי שהיה קודם לכן. 91.נכון שהתובעת מבוגרת ממחליפתה הצעירה. בעת פיטוריה - כושר עבודתה היה מוגבל זמנית, אך לא שאלת הגיל היא זו שגרמה לפיטוריה אלא "חוסר הכימיה" בינה לבין המנהל החדש, גובה השכר הגבוה שקיבלה, היו הסיבות האמיתיות לפיטוריה. מחלתה היתה "תוספת" שתרמה לחוסר שביעות הרצון של המנהל החדש מעבודת התובעת. הנתבעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה בביה"ד, כי אכן היתה סיבה מוצדקת לפיטורי התובעת מעבודתה כטענתה, וכי פעלה בתום-לב כאשר פיטרה את התובעת מעבודתה. אנו מקבלים את טענותיה של התובעת לעניין פיטורין שלא בתוך לב, כי לא הוכחו העילות המוצהרות ע"י הנתבעת לפטורין מחמת צמצומים ו/או טיב עבודת התובעת. התובעת היתה החתמת הבכירה ביותר בסניף וגם המבוגרת, מחליפתה היתה צעירה חסרת ניסיון מקצועי. עובדה זו מוכיחה בעליל כי השיקול העיקרי לפיטוריה היה העדפת חתמת צעירה על פני חתמת בכירה ומבוגרת. יחד עם זאת, התובעת עצמה אישרה בביה"ד, כי אף אחד לא רמז לה כי יש בעיה עם גילה. (ראה עמ' 35 לפרוטוקול). לא כל החלפה של עובד מבוגר ועובד צעיר הינו בגדר אפליה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כטענת ב"כ התובעת. על כן התביעה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - נדחית בזאת. 92.ב"כ התובעת טען, כי הנתבעת עברה גם על סעיף 8 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998, וכי פיטורי התובעת היו תוצאה ישירה ממחלתה ומוגבלותה הזמנית ואי יכולתה לעבוד במשרה מלאה לפרק זמן מסוים, עפ"י הוראות רופא תעסוקה. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח-1998 נועד להגן על אדם עם לקות פיזית נפשית או שכלית קבועה או זמנית אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או ביותר מתחומי החיים העיקריים. התובעת חלתה בדלקת ריאות עם סיבוך אשר ממנו החלימה כליל , אם כי חזרה לעבודה מלאה בהדרגה. מחלת התובעת לא היתה הסיבה האמיתית - כאמור לפיטוריה אלא הרצון של המנהל החדש להפסיק את עבודתה מאחר ועבודתה "לא היתה לטעמו". 93.התובעת הוכיחה, כי רמת השתכרותה כיום נמוכה באופן משמעותי מזו שהיתה בתקופת עבודתה בנתבעת. אלא שהתובעת אינה יכולה לטעון לחזקה במקום העבודה עד פרישה לגמלאות, חרף הוותק הרב שלה והזכויות הרבות שצברה - בזכות ולא בחסד - במקום העבודה ממנו פוטרה. 94.התובעת תבעה בתביעה, כי יינתן צו להחזרתה לעבודה ולחילופין, כי יוטל על הנתבעת לפצותה מבחינה כספית בסך של 300,000 ₪ בגין אפליה מחמת גיל עפ"י חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 גם בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, כאמור לעיל. כן מדובר כאן בהפרת חוזה העסקה שלא בתום לב שגם בגינו זכאית התובעת לפיצוי כספי הולם. 95.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו מחייבים את הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפרת חוזה שלא בתום לב, בגובה של 12 משכורות חודשיות לפי בסיס שכר של 7,434 ₪ לחודש (ראה תלוש שכר של חודש ינואר 99). סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של סכום כולל של 89,208 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה לביה"ד ב- 17/6/99 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בסכום שנפסק לא נכללו התוספות השונות שקיבלה התובעת במסגרת עבודתה אצל הנתבעת אלא רק שכר היסוד. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מקבלת פסה"ד. התביעות בגין אפליה מחמת גיל ועפ"י חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988, וכן על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח-1998 - נדחות בזו. 96.כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, תוך 30 יום מקבלת פסה"ד, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מחשבים ואינטרנטצוואר