בפני בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי. הבקשה אשר הוגשה ביום 5.6.12, לאחר סיום שמיעת ההוכחות, התבססה על תשובות שהשיב המומחה הנוירולוגי שמונה בתיק זה, ד"ר אהרונוביץ', במהלך חקירתו הנגדית . פורט בבקשה שלאחר שהמומחה הבהיר שהוא עצמו לא קבע נכות בתחום הנפשי, נשאל האם יתכן שפסיכיאטר יחליט לקבוע נכות נפשית, והשיב בחיוב. כן הוסיף "יכול להיות שיש שם מקום לאבחנה פסיכיאטרית". הנתבעת התנגדה לבקשה, וטענה כי לא הוצגה ראשית ראייה המעידה על קיומה של בעיה בתחום הנפשי. הנתבעת הפנתה לכך שהמומחה שלל את הצורך במינוי מומחה בתחום הנפשי, ומשנשאל במפורש האם יש מקום למינוי מומחה בתחום הנפשי, השיב- " ויש מצב רוח של אדם וירידת מצב רוח ודיכאון, אבל זו לא בעיה אסוציאלית שיכולה לתת אחוזי נכות, ולפי דעתי להביא להערכה פסיכיאטר במקרה זה, זה מיותר כי אין בשר". נטען בתגובה שאין למנות מומחה על יסוד ספקולציות או השערות, אלא על יסוד עובדות וממצאים. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי שמחמת הספק יש הצדקה למינוי מומחה בתחום הנפשי. כפי שנפסק, הדרך היחידה העומדת לתובע להוכיח נכות רפואית בתביעה שהוגשה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 הינה באמצעות מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט. יחד עם זאת, בית המשפט ימנה מומחה רפואי רק מקום שבו קיימת ראשית ראייה המצדיקה זאת. עמד על כך כב' השופט (כתוארו אז) ת' אור ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פ"ד מד(2) 216, 219 - 220: "על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על-ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על-כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. 546 7313אין בדברי אלה כד לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים, ייזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על-ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו". כך גם ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 136, 139-138 : "כידוע, בתביעות על-פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות-דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על-ידי בית-המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי-מינוי של מומחה רפואי על-ידי בית-המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו. אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח' (פ"ד מד (2) 216)). אין צורך בראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית-המשפט המחוזי. די בראשית ראיה". כפי שהודגש אך לאחרונה בפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מיום 30.5.12), יש לנקוט בגישה ליברלית במינוי מומחים רפואיים, ובמגמה להקל על התובע בכל הנוגע לדרישות שבהן הוא צריך לעמוד, תוך הפעלת אמות מידה מקלות ומרחיבות. כן נקבע שבמקרה של ספק, יפעל הספק לטובת התובע, ולא נגדו. עוד ראוי לציין בהקשר זה את סקירתו של המלומד א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים, מהדורה רביעית (תשע"ב- 2012), עמ' 647, כי כיון שההימנעות ממינויו של המומחה על ידי בית המשפט תסגור בפני התובע את הדרך להוכחת עניין רפואי, "מונה מומחה רפואי בתחום הנפשי משנמצא בסיס לטענותיו בחוות דעת שניתנו על ידי מומחים שמונו על ידי בית המשפט בתחומים קרובים, וכך למשל מונה מומחה בתחום הנפשי למרות גבוליות הבקשה ואפילו מנימוקי צדק בלבד, אף בלא ראשית ראיה". עיקר המחלוקת בענייננו היא בשאלה האם הוצגה ראשית ראייה לצורך במינוי מומחה בתחום הנפשי. לבקשה לא צורף מסמך כלשהו, רפואי או אחר, המעיד על בעיה בתחום הנפשי, על טיפול שניתן לתובעת בתחום האמור, אף לא מסמך המעיד על חבלת ראש שנגרמה לתובעת בתאונה. אמנם המלצה מטעם מומחה רפואי עשויה להוות אינדיקציה לצורך במינוי מומחה רפואי, כפי שנפסק לא אחת, ואולם בענייננו ספק האם תשובותיו של המומחה לשאלות שנשאל במהלך חקירתו הינן בגדר המלצה על מינוי מומחה בתחום הנפשי. חרף האמור, מצאתי שתשובותיו של המומחה במהלך החקירה הנגדית מבססות ראשית ראייה למינוי מומחה בתחום הנפשי, אף שלא הוצג בפני מסמך המעיד על קבלת טיפולים נפשיים. עיון בתשובותיו של המומחה מלמד על כך שהמומחה מצא שהתובעת סבלה מחבלה מסוג "צליפת שוט" אשר השפיעה על גזע המוח (עמ' 19 שורה 29; עמ' 21 שורה 6, ועוד), וכן מפגיעה אורגנית במוח (עמ' 18 שורה 1). המומחה התרשם שהתובעת סובלת בעקבות התאונה מתסמונת פוסט טראומטית, אלא שהוא התייחס להיבטים הנוירולוגים והקוגניטיביים של התסמונת בלבד, ולא להיבטים הנפשיים. המומחה ציין דיכאונות, ואולם הוא סבר שאין במצבה של התובעת בעיה אסוציאלית אשר תצדיק מתן נכות נפשית. יחד עם זאת, הוא לא שלל את האפשרות שמומחה בתחום הנפשי היה קובע נכות. על רקע קביעתו של המומחה הנוירולוג לפיה קיימת פגיעה במוח, כמו גם תסמונת פוסט טראומטית, קביעות המהוות ראשית ראייה, מצאתי שראוי שההערכה האם קיימת לצד הבעיה הנוירולוגית קוגניטיבית גם בעיה נפשית תעשה על ידי פסיכיאטר ולא על ידי נוירולוג. אשר על כן, מצאתי כאמור שיש למנות מומחה בתחום הנפשי. כתב מינוי יוצא בנפרד. תאונת דרכים