1. בבית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא) התנהלה תביעה שהגישה המשיבה 5 (להלן: המשיבה) כנגד המערערת, בטענה להפרת זכויות בקניין רוחני. ההליך התנהל במשך שלוש שנים, נשמעו הוכחות וניתן צו לסיכומים בכתב. ביום 14.10.2010 נפטרה המשיבה. בעקבות פטירתה, נתן בית-המשפט המחוזי החלטה המורה לבא-כוחה דאז לעדכן האם ליורשי המנוחה יש עניין בהמשך בירור התובענה. ביום 20.2.2011 הודיע בא-כוח המנוחה כי נמסר לו מילדי המנוחה כי בהעדר צוואה, ילדיה הם היורשים לפי דין; כי ילדי המנוחה מסרו שטרם נתבקש צו ירושה; וכי ילדי המנוחה אינם מעוניינים בהמשך בירור ההליך. עוד הודיע בא-כוח המנוחה כי עם פטירתה, פג תוקף ייפוי-הכוח שהיה בידיו. ביום 21.2.2011 נתן בית-המשפט המחוזי פסק-דין לפיו "...בנסיבות טרגיות אלה, התובענה נמחקת בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות". המערערת הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין במעמד צד אחד, בבקשה להורות על דחיית התובענה (ולא רק על מחיקתה). זאת, על-מנת שפסק-הדין יקים מעשה-בית-דין כנגד יורשי המנוחה באשר הם, בהתחשב בכך שבירור התובענה הגיע לשלב מתקדם של סיום שמיעת ההוכחות. ביום 4.4.2011 נתן בית-המשפט המחוזי החלטתו לפיה "בנסיבות העניין אני פוסק לנתבעת (המערערת-ד.כ.ל) הוצאותיה בסך 10,000 ₪". הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 21.2.2011 וכנגד החלטתו מיום 4.4.2011. בהודעת-הערעור צוינו כמשיבים ילדיה של המנוחה (המשיבים 1-4) ועיזבונה (המשיב 5). זאת, בלא שניתן היתר שיפוטי לחילופי בעלי-דין בערעור, ובלא התחשבות בגישה המקובלת לפיה עיזבון הינו חסר אישיות משפטית ולפיכך אינו יכול לשמש, כשהוא לעצמו, חליף של המנוחה. 2. ביחד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה "מטעמי זהירות בלבד" להארכת מועד להגשת ערעור. בבקשתה טענה המערערת כי צירפה כמשיבים לערעור את ילדיה של המנוחה, בהתבסס על הודעת בא-כוחה כי הילדים הם יורשיה הפוטנציאליים של המנוחה לפי דין. עם זאת, נטען כי ככל שיתברר בעתיד כי מי מהמשיבים שצוינו בפתח הודעת הערעור אינם היורשים החוקיים ו/או אינם מהווים כלל יורשים, מתבקש בית-המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור כנגד היורשים החוקיים שזהותם תיקבע לפי צו ירושה ו/או צו קיום צוואה לכשזה יינתן. 3. בהחלטתי מיום 17.4.2011 קבעתי כי הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור - שהוגש במועדו - אינה ההליך המתאים בנסיבות העניין, להבדיל מבקשה לחילופי בעל-דין שנפטר. בעקבות החלטה זו, הגישה המערערת בקשה לצירוף ילדי המנוחה - שהינם יורשיה הפוטנציאליים - כמשיבים לערעור, בתור חליפיה. בתצהיר שצורף לבקשה צוין כי המערערת ביצעה בדיקה באתר הרשם לענייני ירושה וזו העלתה כי טרם ננקטו לפניו הליכים ביחס לעיזבון המנוחה. עוד צוין כי בהודעת בא-כוח המשיבה מיום 20.2.2011 נטען כי המנוחה לא הותירה צוואה; וכי מתצהירים מן העבר בחתימת המנוחה עולה לכאורה כי המשיבים 1-4 הם ילדיה, וכי בעת פטירתה לא היתה נשואה. 4. לאחר ששקלתי את בקשת המערערת לצירוף ילדיה של המנוחה כמשיבים לערעור בתור חליפיה, אני רואה להיעתר לבקשה. על-אף שחלפו מספר חודשים מיום פטירתה של המנוחה, טרם מונה מנהל עיזבון ואף טרם ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה. בהזדמנות אחרת (ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 12.10.2010), הבעתי עמדתי כי בנסיבות כאמור, עומדות בפני מערער העומד על בירור ערעורו כנגד משיב שנפטר, שתי אפשרויות הנתונות לבחירתו: האפשרות האחת היא לבקש את צירופם של יורשיו הפוטנציאליים של המנוח כחליפיו בהליך הערעורי, בצירוף תצהיר ערוך כדין המאשר את העובדות הצריכות לעניין, ובהן - מות המנוח; העדר מנהל לעיזבון וכן העדר בקשה להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה על-אף חלוף זמן ממושך מעת הפטירה; וכן העובדות המבססות את זהות יורשיו הפוטנציאליים של המנוח. הבהרתי כי על-פני הדברים, דרך פעולה זו אפשרית, שכן לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) אין חובה כי חליפיו של בעל-דין שנפטר יהיו מנהל עיזבונו או יורשיו, ובית-המשפט רשאי להורות לפי שיקול-דעתו גם על "חליף אחר", ובכלל זה יורשיו הפוטנציאליים של המנוח בהעדר צו שיפוטי המצהיר על זהותם. חסרונה של דרך זו נעוץ בכך שהמערער נוטל על עצמו סיכון שמא בסופה של דרך יתברר כי מי שחשב כיורשיו הפוטנציאליים של המנוח אינם יורשיו ו/או ישנם יורשים נוספים שלא ידע על קיומם. מאחר ואלה לא צורפו להליך כחליפיו של המנוח, הרי שפסק-הדין בערעור עשוי שלא לחייבם. האפשרות האחרת היא כי המערער ייזום בעצמו הליך מתאים לשם קביעת זהות יורשיו של המשיב-המנוח. חסרונה של דרך זו טמון לכאורה במשאבי הזמן והכסף הכרוכים בה, כמו גם בצורך לבסס את האינטרס אשר בשמו יוגש ההליך הנדון. יתרונה של דרך זו הוא, בין היתר, בכך שבכוחה להוביל לקביעת זהות היורשים בטרם יינתן צו בדבר חליפיו של המשיב-המנוח בערעור. 5. בהחלטותיי מיום 17.4.2011 ומיום 4.5.2011 הפניתי את המערערת לאמוּר בהחלטתי בע"א 4923/09 ערפאת הנ"ל, ואף הבהרתי למערערת כי ככל שהיא מבקשת להחליף את המנוחה ביורשיה הפוטנציאליים בלא שיתקיים הליך מתאים לקביעת יורשיה החוקיים של המנוחה, נוטלת המערערת על עצמה סיכון שמא בסופה של דרך יתברר כי מי שחשבה כיורשי המנוחה אינם יורשיה, ו/או ישנם יורשים נוספים שלא ידעה על קיומם. המערערת השיבה כי היא עומדת על בקשתה לצירוף יורשיה הפוטנציאליים של המנוחה כמשיבים בערעור בתור חליפיה. 6. בהתחשב בכך שמזה זמן ממושך לא נתמנה מנהל עיזבון ולא ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה בעניינה של המנוחה; ובהתחשב באמור בתצהיר שהוגש מטעם המערערת ובהודעותיה שהוגשו בתיק כמפורט לעיל; אני נעתרת לבקשה לצירוף ילדיה של המנוחה כמשיבים 1-4 לערעור בתור חליפיה. ככל שמי מהשארים יתנגד לצירופו כמשיב לערעור, תהא פתוחה לפניו הדרך לבקש את ביטול הצו בדבר צירופו או שינויו, והכל כאמור בתקנה 42 לתקנות. 7. בהתאם לתקנה 40 לתקנות, על המערערת להמציא החלטה זו לכל אחד מן המשיבים 1-4, בצירוף הודעת הערעור. המערערת תמסור הודעה בדבר ביצוע ההמצאה תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו. תוך 30 ימים מעת המצאת החומר לידיהם, יודיעו המשיבים 1-4 לבית-המשפט האם הם מסכימים לקבלת הערעור באופן שתובענת אימם ז"ל בבית-המשפט המחוזי תידחה (ולא רק תימחק); או שמא הם מתנגדים לכך, שאז יינתן צו סיכומים והערעור יתברר לגופו. יוער כי ככל שהמשיבים 1-4 מסכימים לקבלת הערעור (כפי שעולה לכאורה מההודעה שהגישו לבית-המשפט המחוזי), טוב ייעשה בא-כוח המערערת אם יגיש הודעה בנוסח מוסכם לאישורו של בית-משפט זה. בעל דין נפטר