1. לכאורה בפניי בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת המבקשת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). הלכה למעשה מדובר במצב בו תובעת בתביעה כאמור אינה משלימה עם עמדה מקצועית שהביע מומחה מטעם בית המשפט, ועולה השאלה מהם הדרכים העומדות בפניה להביא בפני בית המשפט עמדה אחרת, בתקווה שהיא תטיב עימה. 2. המבקשת נפגעה ביום 8.8.2010 בתאונת דרכים, שבעקבותיה סבלה משבר בכף יד ימין, שטופל, בין היתר, בניתוח. לבית משפט השלום בירושלים הוגשה תביעת המבקשת לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונת הדרכים (ת"א 21498-09-11). בית משפט השלום מינה את ד"ר מוריס אגסי כמומחה מטעמו בתחום כירורגיית כף היד (להלן: ד"ר אגסי). על-פי חוות דעתו של ד"ר אגסי, נותרה למבקשת נכות צמיתה בשיעור של 2%. המבקשת שלחה לד"ר אגסי שאלות הבהרה שהתייחסו, בין היתר, לתוצאות בדיקה שנערכה לה במכון לריפוי בעיסוק של בית החולים "שערי צדק". הבדיקה נערכה באמצעות מכשיר דינמומטר דיגיטלי ממוחשב שבעזרתו נבדקת יכולת הפעלת הכוח בכף היד. לטענת המבקשת, מתוצאות הבדיקה עולה שנכותה עולה בהרבה על זו שקבע ד"ר אגסי בחוות דעתו. בתשובה לשאלות ההבהרה ציין ד"ר אגסי, כי לתוצאות הבדיקה אין רלוונטיות, שכן מדובר בבדיקה סובייקטיבית שתוצאותיה תלויות בשיתוף פעולה מצד הנבדק ונתונות למניפולציות. בתשובה לשאלות הבהרה נוספות, הביע ד"ר אגסי את דעתו, כי לא ניתן להפיק ממצאים אמינים בעזרת מכשירים לבדיקת הכוח בכף היד, זאת לאחר שהמבקשת עמדה בשאלותיה על האבחנה בין מכשיר בדיקה ידני לבין מכשיר בדיקה דיגיטלי ממוחשב. כאשר ד"ר אגסי התבקש להתייחס לתוצאות הבדיקה כפי שהן, בהתעלם מהקושי לאמצן בשל הבעיות הנזכרות, הוא אישר כי על-פי אותן תוצאות עומדת נכות המבקשת על 30%. בהמשך זומן ד"ר אגסי לחקירה על חוות דעתו, ובין היתר התבקש להבחין בין מכשיר דינמומטר ידני לבין מכשיר דינמומטר דיגיטלי, כאשר טענת המבקשת היא שבמכשיר מהסוג האחרון ניתן להגיע לתוצאות מהימנות. ד"ר אגסי השיב, שאין הוא מכיר את המכשיר הממוחשב, ובהמשך חקירתו עמד על דעתו כי מכשירי מדידה אלה, לסוגיהם, אינם אמינים. יצוין, כי המבקשת תמכה טענותיה בדבר אמינות הבדיקה במכשיר הדיגיטלי בפרסומים מדעיים שהגישה ובאסמכתאות נוספות. 3. נוכח עמדת ד"ר אגסי, שתמציתה הובאה לעיל, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הריפוי בעיסוק. בבקשה נטען, כי יש מקום למינוי המבוקש, בין היתר כיוון שד"ר אגסי לא היה יכול להתייחס לבדיקה שנעשתה למבקשת הואיל ואין הוא מכיר את מכשיר הבדיקה הדיגיטלי, ובכך נשללה מהמבקשת היכולת להביא בפני בית המשפט נתונים על מצבה. לפיכך התבקש מינוי מומחה שהוא מרפא בעיסוק (כף יד) שיש לו ניסיון בהפעלת מכשירי בדיקה מסוג דינמומטר דיגיטלי. בתשובת המבקשת לתגובת המשיבות לבקשה הנ"ל, הודגש כי אין מדובר בבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום מומחיותו של ד"ר אגסי (כירורגיה של כף היד), אלא בבקשה למינוי מומחה בתחום נוסף. 4. בית משפט השלום (כב' השופטת מ' פורר) דחה ביום 13.3.2013 את בקשת המבקשת. מהחלטת בית משפט השלום עולה, כי יש אפשרות שהוא התייחס אל הבקשה כאל עתירה למינוי מומחה נוסף, דהיינו - מומחה נוסף על ד"ר אגסי, במובחן מבקשה למינוי מומחה בתחום מומחיות שונה מזה של ד"ר אגסי. בית המשפט הוסיף, כי ד"ר אגסי התייחס בחקירתו לבדיקה שנערכה למבקשת ועל כן אין מקום למינוי מומחה נוסף בתחום הריפוי בעיסוק. בעניין זה נאמר בהחלטה, כי: "לאחר שהשתכנעתי מהתייחסות המומחה [ד"ר אגסי - צ.ז] להעדר הצורך בבדיקה במכשיר דינמומטר ביחס להשלכות תוצאות הבדיקה על קביעת שיעור הנכות של התובעת, לא מצאתי כי יש בטענות המועלות על ידי התובעת כדי להצביע על צורך במינוי מומחה נוסף ועל כן הבקשה נדחית". 5. המבקשת לא השלימה עם החלטת בית משפט השלום והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 31017-04-13). בבקשה זו נטען, בין השאר, כי בית משפט השלום טעה כאשר התייחס לבקשה למינוי מומחה בריפוי בעיסוק כאילו היתה זו בקשה למינוי מומחה נוסף באותו תחום התמחות של המומחה שכבר מונה (ד"ר אגסי). בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' וינוגרד) דחה את בקשת רשות הערעור מבלי שהורה על הגשת תשובה. בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו, כי מינוי מרפא בעיסוק לעניין הנדון אינו אלא "מינוי עזר", שנועד לשרת את המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט (ד"ר אגסי), בדומה לנוירופסיכולוג המתמנה כמומחה עזר לצורך השלמת חוות דעתו של פסיכיאטר. במקרה דנא, כאשר ד"ר אגסי הבהיר מראש כי הבדיקה אותה מתבקש מומחה העזר לערוך אינה מקובלת עליו, אין כל טעם במינוי מומחה עזר. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי: "אם בכלל היה מקום להגיש בקשה כלשהי, היתה זו בקשה למינוי מומחה נוסף או אחר חלף המומחה שהתמנה, ולא בקשה שמשמעה ביצוע בדיקה עקרה שהמומחה לא יתחשב בתוצאותיה". 6. הנה כי כן, בעוד שבית משפט השלום התייחס לבקשת המבקשת כאל בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום המומחיות של ד"ר אגסי, הרי שבית המשפט המחוזי התייחס אל הבקשה כאל בקשה למינוי "מומחה עזר", ואילו המבקשת עצמה חוזרת ומדגישה כי ביקשה מינוי מומחה בתחום נוסף. נדמה, כי בעצם קיומן של זוויות ראיה שונות אלה, יש בכדי להדגים את הקושי במהלך בו נקטה המבקשת, כפי שיפורט להלן. 7. בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה חוזרת המבקשת על טענותיה, שעיקרן הובא לעיל. המבקשת חוזרת ומבהירה, כי ביקשה מינוי מומחה בתחום מומחיות נוסף, שונה מזה של ד"ר אגסי. זאת כדי שיעלה בידה להוכיח את מצבה הרפואי, לאחר שהוברר כי ד"ר אגסי אינו מכיר את המכשיר שבאמצעותו נבדקה וכאשר תוצאות בדיקה זו הצביעו על נכות בשיעור גבוה בהרבה מהנכות שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר אגסי. המבקשת טוענת, כי דחיית בקשתה תגרום לה עיוות דין קשה "מן החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת", שכן אין באפשרותה להוכיח את נכותה אלא באמצעות מומחה מטעם בית המשפט ויש בידיה נתונים המצביעים על שיעור נכות הגבוה פי 15 מהשיעור שנקבע על ידי ד"ר אגסי. נטען, כי לא היה מקום ליתן משקל לעמדת ד"ר אגסי לפיה אין ליחס אמינות למכשירי מדידה מסוג דינמומטר, כאשר הלה אישר בחקירתו שהוא כלל לא מכיר את מכשיר המדידה הדיגיטלי וכאשר המבקשת הציגה נתונים המצביעים על אמינותו. 8. דין הבקשה להידחות אף מבלי שאורה תחילה על הגשת תשובה. בטרם אתייחס לגופם של דברים, אקדים ואציין, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בכל מקרה בהיותה בקשה לקיים דיון "בגלגול שלישי", מה גם שהבקשה מתייחסת להחלטת ביניים. גם אם טעה בית משפט השלום בהחלטתו וגם אם היה מקום, בצורה זו או אחרת (כמפורט להלן) להיענות לבקשת המבקשת באופן שיתאפשר לה, באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, להציג את תוצאות הבדיקה שערכה ולהסיק מהן מסקנות לעניין נכותה, מדובר בסוג החלטות שספק אם יש מקום ליתן בגינן רשות ערעור. כפי שיובהר גם בהמשך, אין מדובר במקרה "רגיל" של סירוב למנות מומחה מטעם בית המשפט בתביעות על-פי החוק, שאז קיימת נכונות לבחון את הסירוב במסגרת בקשת רשות ערעור, אלא, לאמיתו של דבר, בניסיון של המבקשת לקעקע את משקל חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם בית המשפט. במצבים מסוג זה לעיתים נכון יותר להתבונן על הפרשה כולה דווקא בשלב הסופי של ההליך, עובר למתן פסק הדין, או במסגרת ערעור עליו, כשכל הנתונים נשקלים והתמונה המלאה פרושה לנגד עיני בית המשפט, שעה שהוא מתבקש שלא ליתן משקל לעדות המומחה, מטעם זה או אחר. אכן, היה ובאותו שלב יסבור בית המשפט שקיים קושי לפסוק על-פי חוות דעתו של המומחה שמינה, וכיוון שמדובר בתביעה שעל פי החוק, בגדרה התובע אינו יכול להוכיח עניין שברפואה אלא באמצעות מומחה שמינה בית המשפט, לא יהיה מנוס ממינוי מומחה חלופי או נוסף. מכל מקום, יכולתה של ערכאת הערעור לבחון סוגיה זו רבה יותר כאשר מדובר בערעור על פסק הדין, אלא אם כן מדובר במקרה של טעות ברורה או במצב דברים קיצוני, שאינו מתקיים כאן. מעבר לכך, ההחלטה במקרה דנא מתייחסת לנסיבות הקונקרטיות של הצדדים, ואין לה היבטים עקרוניים או כלליים, וגם אין בה ליצור מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו בערעור על פסק הדין לאחר שיסתיים הדיון בבית משפט השלום. מכאן שאין כל מקום למתן רשות ערעור לבית משפט זה. 9. באשר לגופם של דברים, ולמעלה מהדרוש: כפי שכבר ציינתי לעיל, העובדה שבתי המשפט התייחסו אל הבקשה באופן שונה מהדרך שבה המבקשת עצמה ראתה את בקשתה, מצביעה על הקושי המובנה הטמון בבקשה. הלכה למעשה, מצב הדברים ברור לחלוטין. המבקשת אינה שבעת רצון, בלשון המעטה, מעמדתו של ד"ר אגסי באשר לאפשרות לסמוך על אותו מכשיר בדיקה שבאמצעותו התקבלו תוצאות המצביעות על נכות בשיעור גבוה. במצב דברים זה נדמה כי דרך הפעולה העומדת למבקשת היא לנסות ולשכנע את בית המשפט שאין לייחס משקל לחוות דעתו של ד"ר אגסי ולפיכך אין מנוס ממינוי מומחה חלופי או מינוי מומחה נוסף באותו תחום מומחיות. המבקשת לא הלכה בדרך המלך, אלא ביקשה מינוי מומחה בתחום נוסף, כאשר לאמיתו של דבר אין כל צורך במינוי כאמור והמטרה היתה אך להתגבר על עמדתו של ד"ר אגסי. נמצא, כי התשובה האמיתית לבקשתה של המבקשת היא, כי אין כל צורך במינוי מומחה בתחום נוסף, שכן הערכת נכותה מצויה כל כולה בתחום המומחיות של ד"ר אגסי (כירורגיית כף יד). אכן, אף בית המשפט המחוזי עמד על ענין זה, אם כי לטעמי יתכן שהוא לא דייק כאשר הגדיר את בקשת המבקשת כבקשה למינוי "מומחה עזר". אוסיף, כי מינוי מומחה בתחום ריפוי בעיסוק יכול להועיל, והוא יהיה לגיטימי, כאשר קם הצורך, למשל, בחוות דעת מומחה לעניין דרכי שיקום (השוו עם האמור ברע"א 6706/95 בטוח חקלאי, אגודה שיתופית הדדית בע"מ נ' לשם פ"ד מט(5) 133 (1995) - שם נדונה שאלת מינוי פיזיותרפיסט כמומחה מטעם בית המשפט בתביעות מכוח החוק). בענייננו חוות דעתו של המומחה דרושה כדי לחוות דעה בדבר שיעור הנכות, וכשמדובר בפגיעה בכף יד שהצריכה ניתוח, ברי כי מומחה בכירורגיית כף יד הוא המומחה המתאים ואין צורך, לשם קביעת שיעור הנכות, במומחה מתחום נוסף. התמודדות עם עמדתו של המומחה שמונה (ד"ר אגסי) צריכה להיעשות באופן ישיר ולא בדרך עקיפה שאין לה הצדקה ושעלולה להגביר את חוסר הבהירות. גם איני רואה טעם במינוי מומחה בריפוי בעיסוק כאשר עמדת ד"ר אגסי נותרת בעינה ואין כנגדה דעה אחרת או חלופית של מומחה בתחומו, שהרי המרפא בעיסוק יוכל לחוות דעה (גם לשיטת המבקשת) רק לעניין משמעות תוצאות בדיקה מסוימת, בעוד שחוות הדעת "המסכמת" בעניין שיעור הנכות תוסיף להיות חוות דעתו של ד"ר אגסי. מהטעם המפורט לעיל אני סבור כי אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור. 10. באשר לשאלה מה אמור להיות דין הבקשה למינוי מומחה חלף ד"ר אגסי או בנוסף לו, ככל שתוגש, איני רואה לנכון לחוות דעה. אכן, יתכן שבית משפט השלום התייחס בפועל לאפשרות זו, כאשר סבר שלפניו מצויה בקשה מסוג זה, והוא שלל מינוי כאמור. אלא, שכפי שהמבקשת עצמה הבהירה, לא זו היתה בקשתה, כך שבפועל לא היתה לה הזדמנות לשכנע את בית משפט השלום בטענותיה בסוגיה זו. ככל שתוגש על ידה בקשה שכזו, על הנימוקים והטעמים שיכולים לעמוד בבסיסה ושמן הסתם לא פורטו בגדר ההליכים עד כה, יחליט בית המשפט כחוכמתו. אדגיש כי אין באמור כאן ולו רמז באשר לסיכוייה של בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום המומחיות של ד"ר אגסי להתקבל או להידחות. כל שנאמר הוא, שבנסיבות העניין אכן לא היה מקום למנות מומחה בתחום שהוא רק לכאורה נוסף ועצמאי, שכן הלכה למעשה מדובר באותו תחום עצמו שבגדרו מונה ד"ר אגסי, והמבקשת לא העלתה בפני בית המשפט את הבקשה "האמיתית" שהצורך בהגשתה עלה כתוצאה מהמצב אליו נקלעה עקב עדותו של ד"ר אגסי. כפי שצוין לעיל, לעיתים המועד הנכון להעלות בקשה מסוג זה, הוא רק לאחר שמיעת כלל הראיות, לרבות העדים העובדתיים, שאז פרושים לנגד עיני בית המשפט נתונים מגוונים שעל פיהם הוא יכול לקבל החלטה מושכלת בשאלה האם בידו לסמוך על המומחה שמינה, או שנדרש מינוי נוסף או חלופי. לא למותר להוסיף כי מינוי כזה לא ייעשה כדבר שבשגרה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 694 - 698 (מהדורה רביעית, 2012)). 11. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. מומחהמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפט