בפניי בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים האורולוגי והפסיכיאטרילפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובע, יליד שנת 2004, נפגע בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 08.01.2007, בהיותו הולך רגל. בתיק מונו עד כה שני מומחים רפואיים: ד"ר מילאד קרואני בתחום הכירורגי אשר קבע כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור 51.4% לצמיתות ; וד"ר מאג'ד גנאיים בתחום האורתופדי אשר קבע במסגרת חוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 25% כתוצאה מהתאונה. הבקשה נסמכת, בין היתר, על המלצתו של המומחה בתחום הכירורגי, ד"ר קרואני, במסגרת חוות דעתו למנות מומחה בתחום האורולוגי. באשר למינוי מומחה פסיכיאטר, התובע מפנה לחומר הרפואי שצורף לבקשה שיש בו, לטענתו, ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום זה כתוצאה מן התאונה. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת להעדרו של רצף טיפולי, באשר תלונותיו של התובע הופיעו כעבור 7 שנים ממועד התאונה. בהתייחס למינוי בתחום האורולוגי, נטען כי המלצתו של ד" קרואני מבוססת על תלונות סובייקטיביות של התובע שאין להן תימוכין בחומר רפואי המתעד בעיה רפואית בתחום זה משך 7 שנים מאז התאונה. אחר עיון בטענות הצדדים, אני מחליטה להיעתר לבקשה, על שני ראשיה. כידוע, גישת הפסיקה בנושא מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים הינה גישה ליבראלית. ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216, קבע בית המשפט העליון את ההלכה לפיה: "אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט". עוד נקבע, כי הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. ברם, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, כך שבית המשפט עשוי להסתפק גם ברמת סבירות נמוכה לקיומה של קשר סיבתי (רע"א 4911/09 סהר ציון נ' אליעזר כשרי, פורסם במאגרים משפטיים, מיום 29.07.09). לגבי התחום האורולוגי - כלל, המלצת מומחה שמונה על מינוי מומחה בתחום אחר מהווה ראשית ראיה או השלמה לראשית ראיה לצורך מינוי מומחה נוסף, הגם שאינה מחליפה את שיקול דעתו של בית המשפט במינוי (ראו עניין מטלון הנ"ל). ברם, שיקול הדעת השיפוטי אינו מתאיין מעצם המלצתו של מומחה אחד לגבי מינויו של מומחה אחר: "הכלל הוא שבית המשפט רשאי להסתייע בדעתו של מומחה רפואי שמונה על ידיו לעניין הצורך במינוי מומחה רפואי בתחום אחר. אולם, המלצתו של המומחה אינה מחייבת את בית המשפט" (רע"א 7039/00 שלמה אליוף נ' סורג שטרנברג, פורסם באתרים משפטיים). במקרה דנן, מדובר במומחה בתחום הכירורגי אשר יש לו את הידע והכלים לאבחן צורך במינוי מומחה נוסף בתחום האורולוגי. יתרה מכך, עיון בחוות הדעת מעלה כי ד"ר קרואני נתן את דעתו בדבר תלונותיו של התובע בתחום האורולוגי, ובפרק "תלונות הנבדק" נכתב כי: "ההורים מדווחים על כך שמאז סגירת הקלוסטומיה הילד אינו שולט על השתן והיציאה. כאשר אי השליטה על השתן הן ביום והן בלילה, בעוד שאי השליטה על היציאות מתרחשת ביום, כמעט מדי יום. הוא תמיד מלכלך את בגדיו דבר שגורם לו לאי נעימות מהילדים ופחד מאמו. בנוסף הוא מתלונן על כאבי בטן וכאבים בצלקת. כמו כן סובל מעצבנות יתר והתנהגות אלימה". עוד מתייחס המומחה לקשר הסיבתי בין התאונה לבין אי השליטה בשתן וביציאה, כדלקמן: "ובמקרה עסקינן, היו שתי סיבות שיכולות לגרום לפגיעה בשליטה, האחת היא הקרע בסוגרים והשנייה היא התפתחות תהליך זיהומי ופיסטולה שנמשכה מספר חודשים עד שהתרפאה. כל זה גרם להתפתחות פגיעה בשליטה, אם כי לא מלאה, דבר שמדווח על ידי הילד ומשפחתו ואשר נתמך בירידה בכווץ הרצוני בסוגר החיצוני שנצפה בבדיקת המנומטריה". בנסיבות אלו, חרף העדר רצף טיפולי, בהתחשב בתלונותיו של התובע, ובהמלצתו של ד"ר קרואני המבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין אי השליטה בסוגרים, אני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגי. לגבי התחום הנפשי - לבקשה צירף התובע מסמכים רפואיים מהם עולה, כי הורי התובע מדווחים על שינוי בהתנהגותו, לרבות תלונות על פחדים, חרדות, סיוטים, אי שקט, רגזנות, מצבי רוח משתנים, סף תסכול נמוך, הסתגרות וצמצום ביחסים חברתיים, זיכרונות על אירוע התאונה, הימנעות להגיע למקום האירוע ויציאה לבד לרחוב, נדודי שינה והרטבות לילה. בבדיקה שנערכה ע"י ד"ר ביאדסי, פסיכיאטר ילדים, מיום 19.12.2012 נרשם, כי התובע אובחן כסובל מהפרעת PTSD עם קומפנסציה דכאונית. כן הומלץ על טיפול פסיכותרפוטי שיתמקד בחיזוק בטחונו העצמי ועל המשך טיפול פסיכולוגי. בסיכום ביקור מיום 23.02.13 צוין, כי התובע עצבני ובמעקב פסיכיאטרי מאובחן כסובל מ- PTSD עוד מתואר כי התובע סובל מאי שקט פסוכמוטורי וכי עבר בדיקת MOXO שהראתה שיפור בריכוז וקשב עם ריטלין והומלץ על המשך מעקב רפואי ופסיכולוגי. יש בכל אלה, כדי לבסס ראשית ראיה המספיקה לשם מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. החלטה על מינוי המומחים וזהותם תינתן בנפרד. אורולוגיהמומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואי