ההליך 1. ביום 22.7.05 ארעה תאונה בה נפגעה ליאור זילברמינץ ז"ל, ילידת 1984, (להלן: "המנוחה") עת נסעה בטרקטורון חקלאי מסוג "פולאריס" בעל מספר רישוי 72-082-01. ביום 26.7.05 נפטרה המנוחה כתוצאה מפגיעתה בתאונה. אין חולק כי הטרקטורון לא היה מבוטח בביטוח חובה בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"). הטרקטורון גם לא עבר מבחן רישוי והיה חסר רישיון תקף. התביעה הוגשה כתביעת עיזבון כנגד הנהגת ברכב בעת התאונה, הנתבעת 1 (להלן גם: "הנתבעת") וגם כנגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), נוכח העדר כיסוי ביטוחי. קרנית, מצדה, שיגרה הודעות צד שלישי כנגד הנתבעת וכנגד בעל הטרקטורון ומתיר השימוש, הוא הצד השלישי 2 (ולהלן גם: "הצד השלישי"). הנתבעת, בהיותה גם הצד השלישי 1, שיגרה הודעת צד רביעי כנגד הצד השלישי. 2. ביום 21.4.10 ניתן תוקף של פס"ד להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעת העיזבון. בהתאם להסדר זה שולם לתובעים על ידי קרנית סכום כולל של 895,153 ₪ לסילוק תביעת העיזבון. לא הושג הסדר בין קרנית ובין יתר הצדדים ולכן נשמעו ראיות בכל הנוגע למערכת היחסים בין צדדים אלו, בהתאם לטענות העולות מההודעות לצדדים השלישיים ולצד הרביעי. 3. רוב העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן עולות הן מתצהירי הצדדים בתיק והן מהודעות שנגבו במשטרה ועדויות שניתנו במסגרת התיק הפלילי שהתנהל כנגד הנתבעת והצד השלישי (ת.פ. 5454/06 בבית משפט השלום בבאר שבע ולהלן גם: "התיק הפלילי"), לגביהן הוסכם כי יוגשו כראיות. 4. יצוין, כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים ובמקביל להגשת סיכומי התשובה מטעמה הגישה הנתבעת בקשה להגיש כראיה את הכרעת הדין שניתנה בתיק הפלילי בתאריך 2.1.12 בעניינו של הצד השלישי, כאשר סיכומי התשובה מסתמכים גם על הכרעת הדין. הכרעת הדין התמקדה בקשר הסיבתי המשפטי בין מעשיו ומחדליו של הצד השלישי ובין מותה של המנוחה, כאשר בסופו של דבר נקבע קשר סיבתי כאמור. הצד השלישי הגיש התנגדותו לבקשה זו. במסגרת התנגדותו ציין, כי לא הייתה כל הסכמה להגיש את הכרעת הדין כראיה בתיק. צוין כי הכרעת הדין אינה פסק דין חלוט, לכן הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") אינן חלות עליה ומדובר בראיה שאינה קבילה להוכחת תוכנה. עוד צוין כי אין מקום לקבל בשלב מאוחר זה של המשפט ראיה נוספת, מסמך שאין בו כל תוספת ראיתית, שהרי בית משפט זה שמע העדים והתרשם מהם. נטען כי אין להמיר שיקול דעת בית משפט זה בשיקול דעת בית המשפט בהליך הפלילי. עוד נטען, כי חלק ניכר מהשאלות העובדתיות בהן הכריע בית המשפט בהליך הפלילי הן בגדר הרחבת חזית אסורה. הצד השלישי ביקש להוציא את סיכומי התשובה מתיק בית המשפט. הנתבעת השיבה וציינה כי יש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות, כיון שהכרעת הדין שניתנה היא הרלוונטית לתובענה דנן, להבדיל מגזר הדין שעדיין לא ניתן. נטען, כי על פי תכליתו של סעיף 42א יש להחילו בענייננו. הנתבעת מסכימה כי אין מדובר בפסק דין חלוט ומציינת בעניין זה כי אין מניעה מבחינתה להמתין עד שיהא חלוט. לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנתי היא כי אין לאפשר הגשת הכרעת הדין כראיה, כמבוקש על ידי הנתבעת. באשר להסכמת הצדדים, הרי שאלו הודיעו תחילה, במסגרת הסדר הפשרה עם התובעים, על הסכמה להגיש כראיות את ההודעות שנמסרו במשטרה בכפוף לזכות לחקור בחקירה שכנגד עדים שאינם צד ישיר להתדיינות. במסגרת ישיבת ההוכחות הוסכם כי כל ההודעות שניתנו במשטרה וכן העדויות בתיק הפלילי יוגשו כראיות (עמ' 13 שורות 15 ואילך, עמ' 14 שורות 8-12). מעולם לא הוסכם כי הממצאים והמסקנות שיינתנו במסגרת הכרעת הדין בתיק הפלילי יהוו ראיה בתיק זה. ההלכה הבסיסית היא, כי הממצאים העובדתיים בפסק דין שניתן בהליך אחד מהווים עדות מפי השמועה בהליך אחר, והמסקנות המשפטיות בפסק דין כאמור מהווים עדות סברה וחוות דעת. לפיכך, הממצאים והמסקנות שניתנו בפסק דין בהליך אחד אינם קבילים כראיה בהליך האחר. חריג לכך הוא פסק דין העומד בתנאי סעיף 42א לפקודת הראיות. בהתאם לתנאי הסעיף, הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו הוא בעל דין במשפט האזרחי. תנאי בסיסי להחלת הסעיף הוא קיומו של פסק דין חלוט (ראה: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1549 ואילך). בענייננו - ניתנה בתיק הפלילי הכרעת דין בלבד וגזר הדין עדיין לא ניתן, כך שאין מדובר בפסק דין. בנוסף, המועד לערעור עדיין לא חלף, כך שאין מדובר בפסק דין חלוט. בנסיבות אלו, הכרעת הדין אינה יכולה להתקבל בתיק שבפנינו כראיה קבילה, זאת אף מבלי להתייחס למועד המאוחר בו מבוקש להגישה ולשלילת האפשרות מהצד השלישי להגיש בקשה להביא ראיות לסתור. בתובענה דנן, אשר הוגשה עוד בשנת 2008, הסתיימה שמיעת הראיות והוגשו כל סיכומי הצדדים. אין כל בסיס והצדקה לעכב את מתן פסק הדין בתיק לצורך המתנה עד קיומו של פסק דין חלוט בתיק הפלילי. מעבר לנדרש יצוין, כי, לטעמי, המחלוקות שעלו לדיון והוכרעו במסגרת הכרעת הדין בתיק הפלילי אינן המחלוקות הרלוונטיות לענייננו וממילא איני סבורה כי היה בממצאי הכרעת הדין כדי להביא לשינוי במצב הראיתי שהוצג בפני לעניין המחלוקות העומדות לדיון בתיק זה. כך, בעניין המחלוקת העובדתית העיקרית בתיק זה, שעניינה ידיעת או אי ידיעת הנתבעת לגבי העדר כיסוי ביטוחי, אשר תידון להלן, לא דן בית המשפט בתיק הפלילי באופן נפרד ולא קבע ממצא או מסקנה ישירים. הדיון שם עסק בידיעה לגבי העדר הכיסוי הביטוחי יחד עם העדר רישיון הרכב, כמקשה אחת ובמאוחד (סעיפים 55 - 67 להכרעת הדין), כך שממילא לא ניתן היה להסיק מהכרעת הדין כל מסקנה בשאלה הרלוונטית לענייננו. באשר לבקשת הצד השלישי להוציא מתיק בית המשפט את סיכומי התשובה של הנתבעת אציין, כי לא מצאתי צורך להוציא הסיכומים כולם, אלא שאתייחס רק לטענות שאינן מבוססות על הכרעת הדין במשפט הפלילי. העובדות 5. ביום 22.7.05, יום שישי, נסעה ברכב חבורה בת חמישה צעירים, בני 20-21, לכוון אילת לחופשת סוף שבוע. בחבורה זו היו המנוחה, הנתבעת ושלושה נוספים: דנה נחמד, עודד יוגב ויוליה ויינר. בדרך לאילת, בשעות הצהריים, עצרה החבורה במושב פארן בביתו של הצד השלישי, יליד 1961, קרוב משפחה של דנה נחמד (בתו של בן דודו), לצורך עריכת טיול טרקטורונים, אשר תואם לפני כן בין דנה נחמד לצד השלישי. כאשר הגיעה החבורה לביתו של הצד השלישי הוא העמיד לרשותם שני טרקטורונים, האחד, הטרקטורון שבבעלותו, אשר פרטיו צוינו לעיל. השני - טרקטורון של שכנו מהמושב. שני הטרקטורונים היו ללא ביטוח חובה תקף על פי הפקודה. חמשת החברים יחד עם הצד השלישי יצאו לשטח עם שני הטרקטורונים ועם טנדר נוסף שבבעלות הצד השלישי. שלושת הרכבים נסעו בשיירה. בכל טרקטורון נסעו שניים, נהג ונוסע מאחריו, ובטנדר נסעו גם כן שניים. הנתבעת נהגה בטרקטורון של הצד השלישי במהלך כל הנסיעה. בשלב מסוים התחלפו חלק מהאנשים במקומותיהם והמנוחה עברה לשבת בטרקטורון בו נהגה הנתבעת, מאחרי הנתבעת. במהלך הנסיעה איבדה הנתבעת את השליטה על הטרקטורון והוא התהפך עליה ועל המנוחה. לאחר התאונה חזרה החבורה לביתו של הצד השלישי, כאשר אין חולק כי במועד זה ביקש הצד השלישי מחברי החבורה לדווח כי המנוחה נפגעה בתאונת אופניים ולא להזכיר את הטרקטורון, כיון שלא היה לו כיסוי ביטוחי. החבורה המשיכה לנסוע לאילת והמנוחה הגיעה לבית החולים "יוספטל" לבדיקות, כאשר דווח בבית החולים, כבקשת הצד השלישי, כי הייתה מעורבת בתאונת אופניים. המנוחה שוחררה מבית החולים והחבורה המשיכה לבלות באילת במהלך אותו היום וגם למחרת, שבת. המנוחה החליטה לשוב לביתה בתל אביב בטיסה ולא ברכב עם יתר חבריה ונפרדה מהחבורה בשבת בשעות הערב. כאשר נחתה מהטיסה היא אבדה הכרתה, אושפזה בבית החולים "איכילוב" וביום 26.7.05 נפטרה. המחלוקת 6. בהתאם לסעיפים 9(א)(1) ו - 7(6) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") לקרנית זכות חזרה כלפי הצד השלישי והוא חייב לשפותה בגין הסכומים ששילמה לעיזבון המנוחה, בהיותו בעל רכב שהתיר לאחר לנהוג ברכב כאשר לאותו הרכב לא היה ביטוח בהתאם לפקודה. הצד השלישי אינו חולק על קיום זכות החזרה כלפיו ושאלה זו אינה במחלוקת. 7. המחלוקת היחידה בין הצדדים בתיק היא קיום זכות חזרה של קרנית כלפי הנתבעת. בהתאם לסעיפים 9(א)(1) ו - 7(5) לחוק הפיצויים קיימת זכות חזרה כלפי הנתבעת, כמי שנהגה ברכב ללא ביטוח בהתאם לפקודה. עם זאת, סעיף 7א קובע כי "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן". סעיף זה פורש כשולל מקרנית את זכות החזרה כלפי מי שנהג בהיתר ברכב חסר ביטוח אם מתקיימות לגביו הוראות סעיף 7א לחוק הפיצויים (ראה, א' ריבלין, תאונות הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, 2012, עמ' 550-551). בהתאם לתנאי הסעיף לא קיימת זכות חזרה כלפי מי שנהג בהיתר ללא ביטוח, אך "הוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע". השאלות העומדות לדיון בענייננו הן שתיים. האחת, האם, כממצא עובדתי, ידעה הנתבעת, עובר לתאונה, כי הטרקטורון היה ללא כיסוי ביטוחי. זהו היסוד הסובייקטיבי בתנאי הסעיף. השנייה, גם אם לא ידעה - האם לא היה סביר שתדע. זהו היסוד האובייקטיבי. 8. נפנה לדון בשאלה הראשונה ולצורך כך נבחן את הראיות הרלוונטיות לשאלת ידיעתה של הנתבעת. ידיעתה של הנתבעת 9. גרסת הצד השלישי היא כי הוא אמר לנתבעת כי הטרקטורון נעדר ביטוח. בהודעתו במשטרה מיום 26.7.05 ציין הצד השלישי כך: "ברצוני לציין הזהרתי את כולם שאין טסט ואין ביטוח לטרקטורון שלי הכלי הוא מסוכן והדרכתי אותם איך לנסוע". בחקירתו תחת אזהרה מתאריך 27.7.05 אישר כי הטרקטורון היה בבעלותו כתשע שנים עד התאונה, כי מעולם לא עשה ביטוח לטרקטורון וגם רישיון רכב בתוקף לא היה. הוא נשאל אם ציין בפני הנתבעת ובפני המנוחה שלטרקטורון אין ביטוח וטסט תקפים והשיב: "אני מסרתי להן ולכולם שאין ביטוח וטסט תקפים לטרקטורון שלי וכן שמדובר בכלי מסוכן - בכך שיש להיזהר בסיבובים...והן לדעתי שמעו וקיבלו". בחקירה נוספת תחת אזהרה מתאריך 10.8.05 נאמר לו כי הנתבעת טוענת כי רק לאחר קרות התאונה הוא מסר לה שלטרקטורון שלה אין ביטוח וטסט. הוא השיב: "אני מסרתי לנגה גם לפני הנסיעה וגם לאחר קרות התאונה על כך שאין לטרקטורון שלי ביטוח וטסט". בתצהירו ציין הצד השלישי כך: "בטרם יצאנו לשטח שאלתי את הנהגת האם יש לה רישיון נהיגה ועל כך היא השיבה בחיוב. הזהרתי את המעורבים כי אין לטרקטורון טסט ואין ביטוח והדרכתי אותם כיצד לנהוג...אני מבקש לציין כי ציינתי בפני הנהגת והמנוחה וכן בפני האחרים אשר היו עימן כי אין לטרקטורון ביטוח וטסט וכן הזהרתי אותם בקשר לאופן הנהיגה". בחקירתו במסגרת התובענה דנן מתאריך 31.5.11 ציין כי לא ידע לפני התאונה אם לטרקטורון השני, של שכנו, היה ביטוח תקף (עמ' 30 שורות 7-17). לעניין אמירתו בעניין העדר הביטוח ציין: "אני אמרתי את זה בשתי הזדמנויות. ההזדמנות הראשונה בחנייה ששם עמדו שני הטרקטורונים אחד ליד השני" אשר המרחק ביניהם היה "חמישה, ששה מטר...במסגרת התדריך שנתתי על מסלול הנסיעה, על הזהירות, אמרתי להם גם שיסעו בזהירות, אין פה בית חולים קרוב ואין לי ביטוח וטסט לטרקטורונים...לטרקטורון...אני לא זוכר כרגע אם התבטאתי באחד או שניים" (עמ' 31 שורה 4 ואילך). הוא ציין כי שאל במסגרת התדריך הכללי לגבי רישיון נהיגה: "אני לא יכול להגיד לך אם שאלתי אחד אחד, הדיבור הוא היה כללי" (עמ' 32 שורות 24- 27). "אני לא יכול להגיד ששאלתי אחד אחד, אני שאלתי אותם באופן כללי...שאלתי את כל החבורה אם יש בעיה של רישיונות....באופן כללי, לא אחד אחד" (עמ' 33 שורות 5-10). הוא חזר וציין: "במסגרת ההסברים על משנה הזהירות אמרתי להם שייקחו בחשבון שאין בית חולים קרוב ושאין ביטוח וטסט, שייזהרו" (שם, שורות 17-18). הפעם השניה בה אמר, לטענתו, לחבורה, כי לא קיים ביטוח הייתה בחממות (עמ' 39 שורות 20-25). הוא הסביר כי הטיול החל בביתו ומשם נסעו לחממות: "בחממה אני, יצא לנו לדבר עוד פעם...שייזהרו, שאין בית חולים קרוב ושאין ביטוח וטסט" (עמ' 40 שורות 1-4). לאחר מכן נשאל אם הוא יכול לאשר שפנה אישית לנתבעת ואמר לה כי אין ביטוח לטרקטורון והשיב: "לא פניתי אליה אישית" (עמ' 46 שורות 7-9) והוסיף :"אני חושב שהיא שמעה" (שם, שורה 12). 10. לעומת גרסת הצד השלישי, גרסת הנתבעת היא כי לא נאמר לה טרם התאונה דבר על היעדר ביטוח תקף. הנושא נודע לה לראשונה רק לאחר התאונה, כאשר הצד השלישי ביקש כי התאונה תדווח כתאונת אופניים בשל העדר הביטוח. הנתבעת מסרה שלוש הודעות במשטרה. בהודעתה מתאריך 26.7.05 שנגבתה בעודה מאושפזת בבית החולים איכילוב היא לא נשאלה וגם לא ציינה דבר לגבי העדר הכיסוי הביטוחי וידיעתה או העדר ידיעתה על כך. במהלך חקירתה באזהרה מתאריך 1.8.05 אמר לה החוקר כי לטרקטורון לא היה ביטוח וטסט כתשע שנים והיא השיבה: "אני בהלם". היא ציינה כי הצד השלישי שאל אותה אם יש לה רישיון נהיגה והיא השיבה שיש לה רישיון מסוג 02. גם בחקירה זו לא נשאלה לגבי ידיעתה על העדר הביטוח עובר לתאונה. רק בחקירתה השלישית, תחת אזהרה, בתאריך 14.8.05, נשאלה מתי נודע לה על העדר הביטוח והיא השיבה: "רק אחרי קרות התאונה עופר ציין בפני שאין ביטוח לטרקטורון ולגבי טסט רק ממך שמעתי על כך שאין גם טסט לטרקטורון". בתצהירה ציינה הנתבעת: "באשר לטענת עופר כי אמר לי וליתר חברי הקבוצה עוד עובר לתאונה כי לטרקטורון אין ביטוח ורישיון רכב בתוקף, אבקש לציין שוב, חד משמעית, כי לי הדבר לא נאמר. ייתכן שהוא מסר את הדברים למי שישב בטרקטורון השני, אבל לי לא נאמר על כך דבר. כפי שהסברתי, רק לאחר התאונה נודע לי מפיו כי אין ביטוח". בחקירתה בתובענה דנן מתאריך 31.5.11 נשאלה לגבי ההסבר שהסביר הצד השלישי לפני היציאה לדרך לעניין העדר ביטוח ואם היא שוללת שהנושא הוסבר למישהו והשיבה: "לא. יכול להיות, עמדנו בשתי קבוצות נפרדות ליד שני הטרקטורונים ולכן יכול להיות שהוא הסביר את זה לקבוצה אחת, אבל לי לא נאמר דבר כזה" (עמ' 9 שורות 10-12). היא ציינה כי המרחק בין הטרקטורונים היה כשמונה מטרים (שם, שורות 16-17). "יכול להיות שהוא אמר לאחרים, לי הוא לא אמר דבר כזה" (שם, שורה 29). "אם הוא היה מדבר לכולנו כקבוצה אחת, אז אני מניחה שהייתי שומעת את זה ולא הייתי אומרת מה שאני אומרת" (עמ' 10 שורות 21-22). היא אישרה כי טרם מתן הודעתה למשטרה בתאריך 1.8.05 נועצה בעורך דין בתחום הפלילי (עמ' 17 שורה 11) אך "לא ידענו שהולכת להיות תביעה אזרחית...ולכן העורך דין גם לא דיבר איתי על אם ידעתי או לא ידעתי" (עמ' 18 שורות 10-13). "הייעוץ המשפטי שניתן לי עסק בדברים יותר, שאז נראו יותר מהותיים כמו עניין גרימת המוות, זה היה ייעוץ פלילי. אנחנו לא עמדנו קבוצה אחת, הוא לא דיבר אל כולנו ביחד. ההדרכה שקיבלנו, כשהוא שאל אותי אם יש רישיון, כל זה נאמר כשעמדנו בקבוצות נפרדות" (עמ' 24 שורות 5-8). 11. נבחן גם את גרסאות יתר המעורבים בפרשה שאינם צדדים להתדיינות, בהתאם להודעותיהם במשטרה ועדויותיהם בתיק הפלילי שהתנהל כנגד הנתבעת והצד השלישי. 12. דנה נחמד ציינה בהודעתה במשטרה מיום 1.8.05 כך: "לפני הטיול כשהיינו על הטרקטורונים עופר אמר לנו שאין ביטוח לטרקטורון - לא זוכרת אם אמר שלשניהם אין ביטוח או רק לשלנו ...אמר שאין לנו ביטוח לכולנו ושניזהר בסיבובים ובעליות ולא לנסוע מהר ולא לעשות שטויות ולהישאר ביחד...למרות שידענו שאין ביטוח - יצאנו לשטח כי חשבנו שלא יקרה כלום". בעדותה בתיק הפלילי מתאריך 7.5.09 ציינה כי לפני היציאה לשטח הצד השלישי "אמר שניזהר ושאין ביטוח" (עמ' 98 שורות 7-10). היא נשאלה אם "בזמן שעופר הסביר על הטרקטורונים, אופן התפעול והדריך ואמר שאין ביטוח הייתם כולכם קבוצה אחת" והשיבה "אני חושבת" (שם, שורות 15-17). לאחר מכן השיבה כי "יכול להיות שהגענו לחממה אולי הוא נתן לנו הסבר נוסף", לרבות לעניין העדר הביטוח (שם, שורות 21-23). לאחר מכן השיבה כי אינה זוכרת מתי בדיוק נאמר נושא העדר הביטוח וגם אינה זוכרת באיזה מרחק נוגה הייתה ממנה כאשר צוין נושא העדר הביטוח. היא ציינה כי אינה יכולה לשלול את האפשרות שנוגה לא שמעה את הדברים בדבר העדר הביטוח" (עמ' 102 שורות 13- 25). היא אינה יודעת אם עודד היה לצדה כאשר הדברים נאמרו. "אני לא יכולה לאשר את העמידה שלנו. אני יודעת שאני שמעתי שאין ביטוח. אני לא יודעת לגבי אחרים אם הם שמעו או לא. במהלך הנסיעה הייתי עם עודד, כשהוא אמר לי שאין ביטוח אני לא יודעת איפה עודד עמד באותו רגע" (עמ' 103 שורות 2-22). נושא הביטוח נאמר "לפני היציאה. אני לא זוכרת אם זה היה לפני היציאה מהבית או לפני היציאה מהחממות אבל זה היה לפני היציאה לטיול" (עמ' 104 שורות 13- 23). 13. עודד יוגב ציין בהודעתו במשטרה מיום 1.8.05 כך: "אחרי התאונה נודע לנו מעופר שלטרקטורון שלו שבו נהגה נגה אין בכלל ביטוח וביקש מאיתנו להגיד בבי"ח באילת שהסיבה לפגיעה....נפילה מאופניים ואנחנו הסכמנו לכך...לגבי הטרקטורון שבו אני נהגתי אין לי מושג לעניין הביטוח והטסט. כשעופר ציין בפנינו אחרי התאונה שאין ביטוח לטרקטורון שבו נהגה נגה והתהפך קיבלנו זאת - מבלי לעשות בעיות, הוא בסך הכל עשה לנו טובה". בעדותו בתיק הפלילי בתאריך 7.5.09 ציין כי נודע לו על העדר הביטוח רק לאחר התאונה (עמ' 108 שורות 1-2) והוא אינו זוכר אם הדברים לגבי העדר הביטוח נאמרו לפני היציאה לטיול (עמ' 110 שורות 21-29). 14. יוליה ויינר ציינה בהודעתה במשטרה מתאריך 14.8.05 כך: "כאשר היינו בחממות עופר אמר - בצורה כמו בצחוק- שלא נתהפך כי אין ביטוח. ואמר זאת לי ולדנה ואחרי זה הוא נכנס לג'יפ והתחלנו בנסיעה". בחקירתה בבית המשפט במסגרת התיק הפלילי בתאריך 19.11.08 נשאלה תחילה לגבי ידיעת החבורה "לגבי טסט או רישיון של הטרקטורונים או ביטוח לפני שעלינו על הטרקטורונים" והשיבה "לא ידענו כלום" (עמ' 3 שורות 29-30). היא נשאלה מה נודע להם בהמשך בעניין זה והשיבה: "באיזשהו שלב, אני ודנה היינו יחד על הטרקטורון, אני לא זוכרת למה הוא עצר ולמה הוא ניגש אלינו אבל עופר אמר לנו חצי בצחוק "אל תעשו תאונה, אין ביטוח" (עמ' 4 שורות 1-3). על גרסתה זו חזרה שוב: "אתה שואל אותי אם נכון שעופר הסביר לנו שאין ביטוח ואמר לנו כאילו בצחוק שלא נתהפך כי אין ביטוח, אני משיבה שכן. אתה שואל אם זה היה בחממות לפני הטיול, אני אומרת שאין לי מושג על איזה חממות מדובר. אתה אומר לי שאמרתי במשטרה, כשהיינו בחממות עופר אמר כאילו בצחוק שלא נתהפך, לפני התאונה ואני משיבה שכן" (עמ' 9 שורות 2-6). ובהמשך: "לשאלתך, כשעופר אמר: "אין ביטוח, שלא נתהפך" כשהוא אמר את זה כאילו בצחוק, אתה שואל אותי אם זה נכון שכמו שאמרתי במשטרה שהוא אמר את זה לי ולדנה אני משיבה שרק לשתינו הוא אמר את זה" (עמ' 11 שורות 17-19). וכן: "אתה שואל אותי לגבי השיחה של עופר עם נוגה מה אני יודעת, אני משיבה שאני לא יודעת כלום. לשאלתך, מה אני יודעת לגבי ההדרכה שעופר הדריך את נוגה, אני משיבה שאני לא יודעת. לשאלתך, מי היה בחממות, אני משיבה שעופר עמד לידי וליד דנה והוא אמר: "אל תעשו תאונה, אין ביטוח". נוגה לא הייתה לידנו כי אני ודנה בדיוק עלינו על הטרקטורון. נוגה הייתה על טרקטורון אחר. אני לא חושבת שהיא שמעה. יכול להיות שהיא הייתה בקרבה ולא הייתי מודעת לכך. הכל יכול להיות" (עמ' 11 שורות 22-27). 15. קרנית טוענת בסיכומיה כי הנתבעת לא הוכיחה התקיימות תנאי סעיף 7א, דהיינו, אי ידיעתה בדבר העדר הכיסוי הביטוחי ולחילופין סבירות אי הידיעה. לעניין ידיעת הנתבעת בפועל, נטען כי הצד השלישי מסר מספר פעמים את גרסתו כי אמר לנתבעת ולחבריה, בשתי הזדמנויות, כי לא היה ביטוח תקף לטרקטורון, כאשר הפעם הראשונה הייתה ארבעה ימים בלבד לאחר התאונה. נטען כי גרסתו הייתה עקבית. נטען כי אין לייחס לצד השלישי אינטרס לשקר בנקודה זו שהרי לא הייתה לעובדה זו נפקות לעניין אחריותו הפלילית. נטען כי גרסתו של הצד השלישי אומתה על ידי שתי משתתפות נוספות באותו הטיול - דנה נחמד ויוליה ויינר. עוד נטען כי דנה היא קרובת משפחתו של הצד השלישי וכן חברתה הטובה של הנתבעת והיה לה אינטרס לעזור לנתבעת בהליך הפלילי, כיון שלצד השלישי כבר לא הייתה יכולה לעזור. נטען כי גרסתה של הנתבעת במשטרה ניתנה רק ביום 1.8.05, לאחר שכבר נועצה בעורך דין, ועובדה זו פוגמת במהימנות הגרסה. עוד נטען כי הנתבעת אישרה כי קבלה תדרוך מהצד השלישי טרם היציאה לדרך, במסגרתו נשאלה גם בדבר רישיון הנהיגה שלה ולכן לא ברור כיצד לא שמעה הדברים שנאמרו בנושא הביטוח. נטען כי יש לקבוע כי הנתבעת ידעה טרם נהיגתה בטרקטורון כי הוא חסר ביטוח. הצד השלישי טען בסיכומיו, כי כיון שידע על היעדר ביטוח רק לגבי הטרקטורון שלו ולא לגבי הטרקטורון האחר, גרסת הנתבעת כי הצד השלישי הזהיר מפני היעדר ביטוח רק לגבי הטרקטורון האחר, לגביו כלל לא ידע את מצבו הביטוחי, ולא לגבי הטרקטורון שלו - אינה סבירה. 16. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי אין כל בסיס ראייתי לטענה כי ידעה על העדר ביטוח תקף. נטען כי טענה זו נשענת רק על גרסת הצד השלישי, בה אין לתת אמון, ויש לזכור כי מדובר בצד בעל אינטרס. נטען כי גם אם הצד השלישי אמר באופן כללי לקבוצה אחרת כי אין ביטוח לטרקטורון, הרי שהצד השלישי עצמו הודה בעדותו כי לא אמר זאת אישית לנתבעת אלא באופן כללי לחבורה ויש בכך משום חיזוק לגרסת הנתבעת. נטען כי גם עדויותיהן של דנה נחמד ושל יוליה ויינר אינן סותרות את גרסתה של הנתבעת ואינן שוללות את הגרסה על פיה לנתבעת לא נמסרה עובדת היעדר הביטוח. הנתבעת טוענת עוד בסיכומי התשובה מטעמה כי הצד השלישי ידע על העדר ביטוח גם לטרקטורון השני וזאת יש ללמוד מעדויות דנה נחמד ויוליה ויינר, אשר נסעו בטרקטורון זה, להן אמר כי אין ביטוח לאותו טרקטורון. 17. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא כי האפשרות המסתברת יותר היא כי הנתבעת לא ידעה על העדר הביטוח עובר לתאונה וכי נושא זה נודע לה רק לאחר התאונה, כאשר הצד השלישי ביקש מהחבורה לדווח כי מדובר בתאונת אופניים ולא בתאונת טרקטורון. אני מקבלת באופן חלקי את גרסתו של הצד השלישי כי אמר בשלב מסוים במהלך הנסיעה למי מבני החבורה כי לא קיים ביטוח. גרסה זו נתמכת בעדויות דנה נחמד ויוליה ויינר, עדות ללא עניין אישי בפרשה. מעדויות אלו אף עולה כי הדברים נאמרו באווירה של בדיחות הדעת ולא במסגרת תדרוך מסודר טרם היציאה לדרך. השאלה שבמחלוקת היא אם הדברים נאמרו לקבוצה כולה, כאשר הקבוצה כולה עמדה יחדיו, כך שכל בני הקבוצה שמעו זאת, כטענת הצד השלישי, או שמא הדברים נאמרו רק לחלק מהקבוצה, כאשר הנתבעת לא שמעה הדברים, כטענת הנתבעת. מהעדויות והראיות עולה כי לא הוכח שהדברים נאמרו לקבוצה כולה וכי יש לקבל גרסת הנתבעת בנקודה זו. יוליה ויינר ציינה באופן מפורש, הן בהודעתה במשטרה והן בעדותה בתיק הפלילי, כי הדברים נאמרו רק לה ולדנה נחמד וכי הנתבעת לא הייתה בקרבתן בעת שהדברים נאמרו אלא על הטרקטורון האחר. דנה נחמד העידה כי אינה זוכרת באופן ברור מי עמד לידה בעת שהדברים נאמרו וכי קיימת אפשרות שהנתבעת לא שמעה הדברים. עודד יוגב העיד כי, כמו הנתבעת, הוא לא ידע על העדר הביטוח עד לאחר התאונה, כלומר, גם הוא לא שמע את הדברים ומכאן שהם לא נאמרו לכלל הקבוצה. גם הצד השלישי עצמו, בחקירתו, אישר כי לא פנה לנתבעת אישית והוא אינו יכול לאשר כי היא שמעה ממנו על העדר הביטוח לפני התאונה. אין כל ראיה ברורה המביאה למסקנה כי הנתבעת שמעה מהצד השלישי על העדר הביטוח לפני התאונה. מעבר לכך ששתי משתתפות בטיול שמעו מהצד השלישי על העדר הביטוח, לא הוכח כי משתתפים נוספים שמעו על כך, ובהם גם הנתבעת. להיפך, הוכח כי משתתף נוסף, עודד יוגב, לא שמע על כך. איני סבורה כי אמינות גרסתה של הנתבעת נגרעת מכך שהיא לא אמרה דבר בנושא הביטוח בחקירתה הראשונה במשטרה, בהיותה בבית החולים. היא לא נשאלה על הנושא ולכן גם לא ציינה דבר לגביו. איני מקבלת גרסת הצד השלישי כי לא ידע על העדר ביטוח לטרקטורון של שכנו עובר לתאונה ואת טענתו כי עובדה זו תומכת בגרסתו כי כלל הקבוצה שמעה ממנו לגבי העדר הביטוח. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדויות דנה נחמד ויוליה ויינר, אשר נסעו בטרקטורון של השכן, אשר לגביו אין חולק כי נאמר להן על ידי הצד השלישי כי הוא חסר ביטוח. אם הצד השלישי לא היה יודע על העדר הביטוח לגבי הטרקטורון האחר, אין כל סיבה שהיה אומר דווקא לדנה וליוליה, שנסעו בטרקטורון זה, על כך. סבירות אי הידיעה 18. המסקנה היא, אם כן, כי היסוד הסובייקטיבי בתנאי סעיף 7א אינו מתקיים בענייננו וכי הנתבעת לא ידעה על העדר הביטוח. עם זאת, אין די בכך שלנתבעת לא הייתה ידיעה אישית על חוסר הביטוח. דרוש גם יסוד אובייקטיבי של סבירות באי הידיעה. בפסיקה התפרשה דרישת הסבירות כמבחן נורמטיבי ונקבע כי הסבירות תלויה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. הנטל להוכיח כי לא סביר כי ידע מוטל על הנהג. הפסיקה הבחינה בין ידידות לאורך זמן ובין היכרות אקראית ושטחית וכן בין שימוש ממושך ברכב ובין שימוש אקראי. כך, במצבים של קרבה מיוחדת, ידידות אמיצה או היכרות קרובה ורבת שנים בין הנהג ומתיר השימוש או שימוש ממושך ברכב על ידי הנהג, כמו, למשל, במצב של יחסי עובד ומעביד, או של בני משפחה קרובים, נקבע כי אין לדרוש מהנהג לערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לפני כל שימוש ברכב. לא כך במצבים בהם מדובר בשימוש אקראי, ארעי ומזדמן ברכב, מקום בו לא קיימים יחסי קרבה מיוחדים בין הנהג ומתיר השימוש. בנסיבות אלו מוטלת על הנהג חובת בדיקה אודות קיומו של כיסוי ביטוחי. אי בדיקתו מהווה התרשלות, המביאה לכך שלא יזכה בהגנת סעיף 7א מפני זכות החזרה כלפיו. הטעמים לכך הם טעמים של תקנת הציבור, אשר מבקשת למנוע "רבב מוסרי" בנוהג, המשולבים בשיקולים של הרתעה ושיקולי צדק. ראה: ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי, 8.12.05; ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי ואח', 4.7.05; רע"א 6825/01 שלום נ' שריקי,18.12.01; ע"א (ת"א) 3111/00 שיין אורי נ' קרנית, 30.6.02; א' ריבלין, שם, עמ' 524-527; י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, 2005, עמ' 230- 231. 19. הנתבעת טוענת כי לא היה עליה לבדוק את נושא הכיסוי הביטוחי לטרקטורון בו נהגה. היא מציינת בתצהירה כי "אם היה מעלה אפשרות לנהיגה על רכב לא מבוטח לא הייתי מעלה על דעתי לעשות זאת. יתר על כן, לא העליתי בדעתי כי עופר, אשר ארגן את הסיור ואשר נראה כאדם בוגר ואחראי, מסר לנו לשימוש טרקטורון חסר ביטוח ורישיון...בשום פנים לא הייתי לוקחת את הסיכון בנסיעה בטרקטורון שאין לו ביטוח ורישיון תקפים, ואם הייתי יודעת זאת גם הייתי מונעת מחברי לנהוג בטרקטורון כזה". בחקירתה אישרה כי לא בדקה את שאלת הכיסוי הביטוחי טרם תחילת הנסיעה. היא ציינה כי "לא עלה על דעתי שזה מצב שיכול לקרות...אז לא ידעתי שזו אופציה. אני הייתי בחורה צעירה, האווירה הייתה שיש כאן בנאדם שהוא שאל אותי אם יש לי רישיון נהיגה, הנחה אותי איך לנסוע על טרקטורון, לא העליתי על דעתי שהטרקטורון הזה הוא לא כשיר לנהיגה" (עמ' 11 שורות 3-10). "בגלל שמדובר בקרוב משפחה של חברתי הטובה ביותר שהוא נתן גם לי וגם לקרובת משפחתו רכבים ובגלל שהוא הנחה אותנו ובגלל שמכל מה שהתנהל שם היה נראה שמדובר בבנאדם אחראי ובבנאדם שיודע מה הוא עושה, אז לא. לא חשבתי לשאול" (שם, שורות 21-24). היא אישרה כי ידעה שיש לנהוג ברכב רק עם כיסוי ביטוחי ואישרה כי זו הייתה הפעם הראשונה בה נהגה בטרקטורון: "אני ידעתי שלכל רכב שאני נוהגת בו צריך להיות רישיון וצריך להיות ביטוח. בנסיבות שבהן ניתן לי הרכב לא חשבתי שזאת אופציה, לא נראה לי, לא הבנתי שיכולה להיות סיטואציה שבה לרכב המדובר אין ביטוח ואין רישיון בעקבות ההתנהגות של כל הסובבים" (עמ' 12, שורה 14 ואילך). 20. קרנית בסיכומיה טוענת כי הנתבעת כלל לא ניסתה לברר אם לטרקטורון קיים ביטוח בתוקף וכי הודתה שהבינה שהתנהגה לא כראוי בכך שלא בדקה הנושא. נטען כי הייתה זו הפעם הראשונה בה פגשה הנתבעת בצד השלישי ובה נהגה בטרקטורון. מדובר במפגש אקראי ולכן הייתה מוטלת עליה חובה לבדוק הכיסוי הביטוחי. אי ידיעתה של הנתבעת אודות העדר הכיסוי הביטוחי אינה עומדת במבחן הסבירות ולכן קיימת לקרנית זכות חזרה כנגדה. הצד השלישי הצטרף במסגרת סיכומיו לטענות קרנית. 21. הנתבעת בסיכומיה ובסיכומי התשובה טוענת כי הצד השלישי הוא אדם מבוגר, בעל משפחה, אשר הזמין את קרובת משפחתו וחבריה הצעירים לסיור בטרקטורון שלו ושל שכנו. נטען כי הצד השלישי שידר אמינות, שאל אותה לגבי רישיון הנהיגה שלה וכי אדם סביר לא היה מעלה על דעתו שהטרקטורון אינו כשיר לנסיעה. נטען כי אין מדובר במקרה בו הנתבעת פנתה מיוזמתה לצד השלישי אלא יצאה לטיול אותו הכין הצד השלישי מראש להנאת קרובת משפחתו וחבריה. נטען כי איש מחברי הקבוצה לא העלה בדעתו כי נכון וסביר לברר את קיומו של כיסוי ביטוחי לפני היציאה לטיול. נטען כי הנתבעת הייתה באותה העת בחורה צעירה שאך השתחררה משירותה הצבאי ומעולם לא היה בבעלותה רכב. 22. אין חולק כי ההיכרות בין הנתבעת ובין הצד השלישי הייתה היכרות אקראית, מזדמנת, כי לא היו כל יחסי קרבה מיוחדת ביניהם וכי מדובר בפעם הראשונה בה פגשה הנתבעת בצד השלישי. אף אין מדובר ביחסי משפחה קרובים במיוחד של חברתה עם הצד השלישי או בשימוש ממושך ומתמשך בטרקטורון על ידי חברתה, נסיבות אשר אולי היו יכולות לתמוך בטענות הנתבעת. אין מדובר גם בעסק מוסדר להשכרת טרקטורונים בתשלום, לגביו אין לצפות מאדם שיחשוד כי הטרקטורונים אינם מבוטחים (כפי שהיה בת.א. (י-ם) 8196/06 חזות נ' קרנית, 11.9.11). בהתאם לכללים שגובשו בפסיקה, בנסיבות כפי שהיה בענייננו, מוטלת חובה על הנהג לבדוק קיומו של ביטוח תקף טרם נהיגתו ברכב ואי קיום בדיקה כזו אינה עומדת במבחן הסבירות (וראה מקרה דומה לענייננו בת.א. (רמ') 2823/00 טרבלוס נ' שריקי, 11.11.03). הנתבעת מפנה לגילה הצעיר מול גילו המבוגר של הצד השלישי ולכך שסמכה על הצד השלישי, כיון שנראה אחראי ואמין ואף שאל אותה בדבר רישיון הנהיגה שלה, כנסיבות המצדיקות העדר בדיקת הכיסוי הביטוחי. כל אלו אין בהם כדי לפטור את הנתבעת מהחובה החוקית שהייתה מוטלת עליה, כנהגת, לבדוק את ביטוח הטרקטורון טרם תחילת נהיגתה. התובעת הייתה בגירה, לאחר שירות צבאי, בעלת רישיון נהיגה. היא הודתה כי ידעה על האיסור לנהוג ברכב ללא ביטוח חובה ואף אמרה כי לא הייתה מעלה על דעתה לנהוג ברכב ללא ביטוח. לא היה מדובר בנסיבות מיוחדות או בקרבה מיוחדת בינה ובין הצד השלישי אשר הצדיקו העדר בדיקה, גם אם הצד השלישי, אותו פגשה לראשונה רק כמה דקות קודם לכן, נחזה כאדם אחראי בעיניה. בהעדר בדיקה כאמור, לא מתקיים היסוד האובייקטיבי הנדרש בתנאי סעיף 7א לחוק הפיצויים ולקרנית קיימת זכות חזרה גם כלפי הנתבעת. 23. המסקנה היא, אם כן, שהצד השלישי והנתבעת אחראים כלפי קרנית לתשלום כל סכום אותו שילמה לתובעים, יחד ולחוד. ההודעות לצדדים שלישיים שהוגשו על ידי קרנית כנגד צדדים אלו מתקבלות. חלוקת החבות בין הנתבעת לצד השלישי 24. סעיף 9 (ב) לחוק הפיצויים קובע כי חבותו של מי שחוזרים אליו תהיה לפי פקודת הנזיקין. היחסים בין החבים בהחזר לבין עצמם יוכרעו על פי אשמם המוסרי בהתאם להוראות סעיף 84 (ב) לפקודת הנזיקין, דהיינו, "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת האשם המוסרי של כל אחד מהם...הנטל יחולק ביניהם לפי מידת האשם היחסי שיימצא בכל אחד מהם" (ע"א 114/85 קרנית נ' אברהם ואח', פ"ד מא(4) 754, 767; ריבלין, שם, עמ' 542-545, 557-559; אנגלרד, שם, עמ' 388-390). 25. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי "אשמתה", עקב אי בירור יזום על קיום הכיסוי הביטוחי, קטנה משמעותית מול אשמו של הצד השלישי, אשר ביודעין התיר לה לנהוג ברכב, למרות שידע שהדבר אסור על פי חוק ושבכך הוא חושף אותה לאישומים פליליים וחבות כספית אפשרית. אם קיים "אשם מוסרי" כלשהו בפעולותיה, נטען, הרי שהוא זניח לעומת אשמו המוסרי של הצד השלישי: הצד השלישי הוא בעל הטרקטורון ואחראי לתקינותו הפיסית והמשפטית, הוא מבוגר בלמעלה מעשרים שנה מהנתבעת וחבריה שהוזמנו לטיול, הוא העמיד בפועל את הטרקטורון לרשות הנתבעת, כאשר הוא יודע בפועל שהוא נטול ביטוח, הוא טמן פח לנתבעת ולחבריה, הכשיל אותם בבצוע עבירה וסיכן את חייהם ולאחר מכן גם שידל את החבורה להסתיר את האמת מהרשויות, תוך התעלמות מהסיכונים הכרוכים בכך. נטען כי במערכת היחסים שבין הנתבעת לצד השלישי, הנתבעת היא הקרבן והצד השלישי הוא המעוול. נטען כי אשמו החמור של הצד השלישי עולה עוד מכך שלא מדובר בהעדר ביטוח רגעי אלא בתשע שנים בהן הטרקטורון נעדר ביטוח וטסט. החובה המוטלת על בעל הרכב לדאוג לביטוח תקף היא חובה בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה ועל בעל הרכב לנקוט אמצעים של ממש למנוע מאחרים לנהוג ברכב ללא ביטוח. במקרה הנדון, לא רק שהצד השלישי לא מנע שימוש כזה, אלא הזמין אותו. לכן, נטען, יש להטיל על הצד השלישי 100% מהחיוב כלפי קרנית. 26. הצד השלישי טוען בסיכומיו כי אשמה של הנתבעת הוא התעלמותה מהיעדרו של ביטוח. נטען כי הנתבעת התרשלה בבדיקת הכיסוי הביטוחי וגם הפרה החובה החוקית המוטלת עליה לוודא קיומו של ביטוח. נטען כי בסופו של דבר נהיגתה הרשלנית של הנתבעת היא שהביאה לתאונה ולמות המנוחה. נטען כי לצד השלישי לא היה כל אינטרס בבצוע הנסיעה ולא צמחה לו כל תמורה. נטען כי גילה של הנתבעת, חוסר ניסיונה והסתמכותה על אחרים אינם יכולים לשמש כמגן, שכן מסר כזה יוביל להפחתת ההרתעה בכל הנוגע לקיומו של ביטוח. לא ניתן להעביר מסר על פיו נהגים יכולים להתרשל, לעצום עיניים ולזלזל בחובתם החוקית, שכן בסופו של יום מלוא האחריות למחדליהם תוטל על מתיר השימוש. מירב האשם המוסרי, נטען, מוטל על הנתבעת. 27. לאחר שקילת טענות הצדדים אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לקבל טענות הנתבעת כי אשמו המוסרי של הצד השלישי גבוה, באופן משמעותי, משלה. אמנם, בהתאם לפקודה, קיימת חובה הן על מתיר השימוש והן על המשתמש לא לעשות שימוש ברכב ללא כיסוי ביטוחי, אבל החובה הראשונית והבסיסית לדאוג לביטוח תקף לרכב מוטלת על בעל הרכב ועל מתיר השימוש, הוא הצד השלישי. הצד השלישי התעלם לחלוטין מחובתו החוקית לערוך ביטוח. אין מדובר בשכחה, מחדל חולף או חוסר תשומת לב, כמו במקרים של אי חידוש ביטוח, למשל. הצד השלישי אישר כי מעולם, מאז שקיבל הטרקטורון לבעלותו, כתשע שנים עובר לתאונה, לא ערך לו ביטוח כחוק. מדובר בהתעלמות מכוונת, מופגנת ורבת שנים מהוראות החוק. הצד השלישי לא הסתפק בזאת שהוא עצמו נסע בטרקטורון תוך הפרת החוק, אלא הביא לכך, מתוך מודעות מלאה, שגם אחרים ייטלו על עצמם סיכונים ויפרו החוק. הצד השלישי הזמין את החבורה לביתו לצורך שימוש בטרקטורון, כאשר כל מטרת הביקור, המטרה היחידה, הייתה שימוש בטרקטורון. על הצד השלישי היה לומר באופן מפורש לקרובת משפחתו, מיד כאשר פנתה אליו, כי הטרקטורון שבבעלותו חסר ביטוח ורישיון ולא לאפשר כלל לבני החבורה להגיע לביתו לצורך עריכת הטיול. לאחר שהגיעו, הצד השלישי לא אמר לנתבעת כי הטרקטורון עליו היא אמורה לנהוג חסר ביטוח ורישיון. גם לדנה ויוליה, אשר שמעו ממנו בשלב מסוים על העדר הביטוח, אמר הדברים בבדיחות ולא כאזהרה בטרם נסיעה. כל התנהגותו של הצד השלישי הייתה קלת דעת, אדישה לחלוטין לתוצאות האפשריות ומתעלמת מהוראות החוק בדבר איסור שימוש ברכב ללא ביטוח ורישיון רכב והכל כאשר, על פי עדותו, היה מודע לכך שמדובר בכלי מסוכן וידע כי הנתבעת חסרת כל ניסיון בנהיגה בטרקטורון. הצד השלישי, באופן מודע לגמרי, סיכן את כל בני החבורה בכך שהזמין אותם לנהוג בטרקטורון ללא ביטוח ורישיון, גרם להם לעבור עבירות פליליות וחשף אותם לאחריות פלילית ואזרחית. התנהגותו של הצד השלישי חמורה גם לאור התנהגותו לאחר התאונה, כאשר שכנע את החבורה לדווח דיווח שקרי על הארוע נוכח העדר הביטוח. אשמה של הנתבעת, ממנו אין להתעלם, הוא התרשלותה בבדיקת הכיסוי הביטוחי לטרקטורון, אך יש להתחשב בנסיבות העניין, בהן קרוב משפחה של חברתה הטובה היה מתיר השימוש והוא יצר אוירה בה החבורה כולה סמכה עליו. לאור כלל האמור, לאחר בחינת האשם המוסרי של שני הצדדים, שיקולי צדק ויושר ושיקולי הרתעה, אני קובעת כי הצד השלישי ישא ב- 80% מהחבות כלפי קרנית והנתבעת תשא ב- 20%. ההודעה לצד רביעי, אם כן, מתקבלת באופן חלקי. 28. הסכומים ישולמו לקרנית בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת והצד השלישי והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לתובעים ועד יום התשלום בפועל. לסכומים אלו יתווספו שכ"ט עו"ד קרנית בשיעור כולל של 15.08% כולל מע"מ וכן הוצאות המשפט של קרנית בתביעה העיקרית ובהודעה לצדדים השלישיים, כאשר גם בסכומים אלו ישא הצד השלישי ב 80% והנתבעת ב- 20%. אין צו נוסף להוצאות בין הנתבעת ובין הצד השלישי בהודעות לצדדים שלישיים ולצד רביעי. טרקטורון