רקע מונחות לפני בקשותיהם של התובעת והנתבעים למינוי מומחים רפואיים. בבקשתה למינוי המומחה הרפואי עותרת התובעת למינוי מומחה בתחום התפקודי-תעסוקתי. הנתבעים עותרים בבקשתם למינוי מומחה רפואי לעניין תוחלת החיים. עולה מכתב התביעה כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 29.2.2012, בעקבותיה היא פונתה למרפאה השייכת לקופת החולים, ועל ידיה הופנתה לבית החולים לצורך עריכת בדיקות וטיפולים. בבית החולים הוחלט על אשפוזה של התובעת למשך מספר ימים. כתוצאה מן התאונה ולפי הנטען בכתב התביעה, התובעת נפגעה בקרסול וברך רגל ימין, ונגרמו לה שברים. התובעת אף נותחה ורגלה גובסה. בגין האמור התובעת סבלה מכאבים והגבלות בפעילות פיזית, בניידות, הליכה, עמידה, עליה וירידה במדרגות, והיא נזקקה לכסא גלגלים והליכון לצורך ניידות. מאחר והתאונה המתוארת היוותה גם תאונת עבודה, התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה. תביעתה אושרה והמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. לתובעת נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28%. הבקשה למינוי מומחה רפואי מטעמה של התובעת: בקשתה של התובעת למינוי מומחה רפואי הועלתה כבר במעמד הגשת כתב התביעה, במסגרת בקשה למינוי מומחים שהוגשה לשם כך. שם טענה התובעת כי הנכות שנקבעה לה בהליכי המל"ל מהווה נכות על פי דין כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. עוד טענה התובעת כי נכותה התפקודית עולה בהרבה על נכותה הרפואית, ולפיכך עתרה מבית המשפט למנות מטעמו מומחה רפואי בתחום התפקודי והתעסקותי, על מנת שיחווה את דעתו בעניינה של התובעת. הנתבעים: מטעמם של הנתבעים הוגשה בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפרולוגיה, על מנת שיחווה את דעתו בעניינה של התובעת, מאחר והיא סובלת ממחלות כרוניות כגון אי ספיקת כליות, ואף עברה השתלת כליה בשנת 1994. הנתבעים עוד ציינו במסגרת בקשתם הנ"ל, כי הנתבעת סובלת ממחלות כרוניות אחרות כגון יתר לחץ דם, אסטמה והסתיידות עורקים. לאור מצבה הרפואי הנ"ל של התובעת, ציינו הנתבעים כי ישנו מקום למנות מומחה רפואי לעניין תוחלת חיים, על מנת שיבדוק את מצבה הרפואי של התובעת וההשלכה שיש לו על נושא תוחלת החיים שלה. דיון בבקשות הצדדים: בקדם המשפט אשר התקיים לפני ביום 2.12.2013 נדונו שתי הבקשות הנ"ל. ב"כ הנתבעים התנגדה לבקשת התובעת מטעמים שונים, ואף ציינה כי הנתבעים טרם גיבשו עמדה סופית באשר לקביעת הנכות על ידי המל"ל וכי הם שוקלים להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את הקביעה הנ"ל. ב"כ התובעת ציין במסגרת הדיון, כי ישנו מקום למנות מומחה רפואי בתחום התעסוקתי/תפקודי מאחר ועובר לתאונה הוכרה התובעת כנכה על ידי המל"ל וזאת לאחר שעברה השתלת כליה, וכי בעקבות התאונה הוכרה כנכה בשיעור של 28%, כך שלאחר הפעלת תקנה 15 נכותה הרפואית עומדת על 42%. עוד ציין ב"כ התובעת, בכל הנוגע לבקשתם של הנתבעים, כי אין מקום למנות מומחה רפואי לעניין תוחלת החיים של התובעת, וכי הסתכמותם של הנתבעים על העובדה שהתובעת עברה השתלת כליה לפני כ 20 שנה אינה מהווה ראשית ראייה, שיש בה כדי להצביע על תוחלת חיים נמוכה. בעקבות דיון זה, הודיעו הנתבעים כי אין בכוונתם להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור, וחזרו על האמור בבקשה למינוי מומחה רפואי אשר יעריך את תוחלת החיים במצבה של התובעת. דיון והכרעה: שקלתי את נימוקי הבקשה והתגובה ועיינתי במסמכים הרפואיים אשר צורפו על ידי הצדדים, והונחו על שולחני. כאמור, כפי שכבר צוין לעיל, עסקינן בתובעת אשר נקבעה נכותה הרפואית על פי דין, קרי לפי הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים הנ"ל. כידוע, וככלל, אין מניעה להורות על מינוי מומחה גם לפי בקשתו של הנתבע (ראו לעניין זה א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, בעמ' 729). מכוח הוראת סעיף 6א(א) לחוק הקובע: " שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוק חוק ומשפט של הכנסת, הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה". מכוח סעיף 6 (א) לחוק הותקנו תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 ( להלן :"התקנות"). תקנה 3 לתקנות קובעת כי : "בעל דין המגיש כתב הגנה, יצרף אליו תשובה לבקשה למנוי מומחה , ערוכה לפי טופס 4, והוא רשאי גם לבקש מינוי מומחה בנושא שלגביו לא נתבקש מינוי מומחה כאמור...". צד לתביעה יוכל לעתור מבית המשפט למינוי מומחה במסגרת בירור "כל נושא רפואי" (כלשון סעיף 6(א)), גם לצורך הוכחת קיצור תוחלת חיים אצל הנפגע, קיצור שאינו נובע דווקא מן התאונה. נקבע כי "ניתן לכלול סוג זה של ראיות בתוך אלה הבאות להצביע על ההשלכות התפקודיות של הנכות" (ראו ספרו של ריבלין בעמ' 678-679). כמו שניתן יהא להוכיח באמצעות מומחה רפואי קיצור תוחלת חיים, אין מניעה שתוכח בדרך זו פגיעה בכושר ההשתכרות ובתפקוד הכללי, שאינה קשורה לתאונה נשוא התובענה. כאשר ישנה ראיה לאפשרות המועלית בבקשה לקיומן של בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה בית המשפט יענה לבקשה. כך נקבע במסגרת רע"א 8769/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד אור בן יאיר, פ"ד נד (2) 460, בעמוד 463: "…לעניין מינוי מומחה רפואי, להוכחת נושא רפואי, הנוגע לנפגע החי, כבר פסק בית המשפט כי אין מקום לדחות בקשה למינוי כזה, כאשר קיימת ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה (רע"א 1338/90 שיק נגד מטלון ואח', פ"ד מד (2) 216, מפי השופט אור). נראה כי העקרונות שנקבעו בהלכת שיק יפים גם לבקשת נתבע המבקש להוכיח את הטענה, כי מקצת מן המגבלות שהנפגע היה צפוי לסבול מהן אינן קשורות כלל לתאונה נשוא התובענה …". במקרה דנן המדובר, בדרך אחת ויחידה הפתוחה בפני הנתבעות מקום בו הן מבקשת להוכיח קיצור תוחלת חיים אצל התובעת, קיצור שאינו נובע דווקא מן התאונה ואינו קשור אליה, והדרך הינה לבקש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (א. ריבלין, תאונות הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, ע"מ 679). דבר זה מעוגן גם כן בלשון סעיף 6 (א) לחוק הפיצויים. במקרה בו עסקינן אין חולק, כי התובעת עברה השתלת כליה בעבר וזאת בשנת 1994 כפי שהדבר עולה מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו על ידי הצדדים. בין המסמכים שהונחו לפני תצהירה של התובעת שניתן בתשובה לשאלון שהופנה אליה על ידי הנתבעים, תצהיר שיכול ללמד על מצבה הרפואי של התובעת כגון דלקת ריאות הקשורה לכליות, דיאליזה וכיו"ב . בנסיבות המקרה דנן ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי אשר הונח לפני המלמד על מצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, נראה כי עלה בידי הנתבעת להראות ראשית ראיה לקיומו של מצב רפואי קודם המצדיק היענות לבקשה למינוי המומחה הרפואי בעניין תוחלת החיים. כאמור, מעיון במסמכים שצופרו עולה כי התובעת סובלת ממחלות שונות כרוניות בחלקן וכי עברה השתלת כליה לפני למעלה משני עשורים, כך שלא ניתן לקבל את הטענה שאין במסמכים אלה כדי להוות ראשית ראיה לכך שלמצב רפואי זה קיימת השפעה, במידה זו או אחרת, על תוחלת חייה של התובעת. ייתכן שהתובעת צודקת בטענות שהועלו על ידה לענין העדר השפעה של השתלת הכליה הנ"ל על תוחלת חייה. ברם, בדיוק לשם כך דרושה חוות דעת של מומחה שייתן לבית המשפט תמונה מלאה ומדויקת, ככל שניתן, באשר למצבה של התובעת ובאשר לתוחלת חייה. באשר למומחה התעסוקתי/התפקודי, אכן הפסיקה הכירה בקיומו של צורך במינוי שכזה במקרים חריגים כגון פגיעה גופנית קשה ורב מערכתית מורכבת (ראו לעניין זה בר"ע 2818/01 בלחסן ציפורה נ' ברבי מזל (ניתן ביום 25.3.2002 )). הפסיקה הענפה התייחסה גם לשיקולי יעילות, ולרוב אושר מינוי שכזה רק לאחר חקירת המומחים הרפואיים (בר"ע 1120/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביבאללה (קטין (ניתן ביום 20.11.2007 )). כך נהגו בתי המשפט גם בעת שהתבקשו למנות מומחים שיקומיים. לא אחת נקבע כי, אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה וכי הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי הרגיל (רע"א 5337/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עומר ועקנין (ניתן ביום 2.2.2005); ורע"א במקרה בו, בשים לב לעובדה כי קיימת קביעת נכות על פי דין לא צפויים להיחקר מומחים רפואיים בתיק זה ובנסיבות המקרה ולאור נימוקי הבקשה נראה כי יש להעתר לבקשת התובעת למנות מומחה רפואי בתחום התעסוקתי - תפקוד, על מנת לבחון אם נכותה התפקודית עולה על נכותו הרפואית (ראו והשוו רע"א 563/88 יצחק אשל נ' קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונת דרכים, צלטנר 639 (כז) 2; 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה (4) 77). משכך הם פני הדברים, שוכנעתי כי יש להעתר לבקשותיהם של בעלי הדין ולמנות מומחים רפואיים בתחומים המבוקשים. כתבי מינוי יינתנו בנפרד ויישלחו לצדדים. רפואהמינוי מומחהמומחה רפואימומחה