1.בתיק זה ניתן פסק דין בתאריך 5.5.2009 (להלן - פסק הדין). בין היתר נקבע בפסק הדין (בפסקה 361), כי על הבנק, המשיב, להגיש לבית הדין נוסח מתוקן של חוזה התואם את הוראות פסק הדין. הבנק הגיש לבית הדין שני נוסחים של חוזה: האחד מיועד ללווים קיימים והאחר מיועד ללווים חדשים. בתאריך 1.10.09 ניתנה על ידי בית הדין החלטה מפורטת לגבי הנוסחים שהוגשו (להלן - ההחלטה המשלימה). בתאריך 12.11.09 הגיש הבנק "בקשה דחופה למתן הבהרה ולחילופין לעיון חוזר בהחלטת בית הדין" (להלן - בקשת ההבהרה). 2.בקשת ההבהרה מתייחסת להוראות בית הדין, שניתנו במסגרת ההחלטה המשלימה, לגבי החוזה המיועד ללווים קיימים. בעת שהבנק הגיש לעיון בית הדין את שני הנוסחים המתוקנים של החוזה, ביקש הבנק לכלול תוספות שונות שלא נכללו בנוסח המקורי של החוזה (דהיינו, אותו נוסח שלגביו הוגשה בשעתו בקשת המפקח לביטול תנאים מקפחים). בסעיף 15 להחלטה המשלימה נקבע, ביחס לתוספות שביקש הבנק להוסיף, כלהלן: " תוספות אלה - ככל שאינן נכללות בחוזים המקוריים שנחתמו עם הלווים - לא נוכל לאשר, וזאת גם אם הן אינן בגדר תנאי מקפח...". ההגיון העומד מאחרי קביעה זו הוא ברור: הליך משפטי לביטול תנאים מקפחים אינו יכול לשמש כ"הזדמנות" להוספת תנאים חדשים לחוזים שכבר נחתמו (בין אם יש בהם קיפוח ובין אם לאו, בין אם הם נועדו ל"שדרוג" מעמדו של הבנק כלפי הלקוח ובין אם לאו). 3.מבקשת ההבהרה שהוגשה כעת מתברר, כי חלק מהתוספות שביקש הבנק להוסיף כבר נכללות בחלק מהחוזים שנחתמו בעבר עם חלק מהלווים (כמסתבר, קיים הבדל בענין זה בין נוסחם של החוזים שנחתמו עם לווים לפני 1.6.2006 לבין נוסחם של החוזים שנחתמו לאחר תאריך זה). 4.דומה כי האמור בסעיף 15 להחלטה המשלימה הוא ברור לחלוטין ואינו מצריך הבהרה כלשהי. אף על פי כן, למען הסר כל ספק, מובהר כי ההחלטה האוסרת על הכללת התוספות בחוזים של לווים קיימים נוגעת אך ורק לחוזים שהתוספות הללו אינן קיימות בהם מלכתחילה. מאליו מובן שאם "תוספת" כלשהי כבר קיימת בחוזה החתום, הרי כפי שאושרה הוספתה לגבי חוזים חדשים, כך ניתן, כמובן, לכלול אותה בנוסח החוזה המיועד לאותם לווים קיימים, ובתנאי, כאמור, שאותה "תוספת" כבר נכללת בחוזה עליו חתמו בעבר. יוער, כי המשמעות המעשית הנובעת מכך שקיימים הבדלים בין מהדורות שונות של החוזים שנחתמו עם לווים קיימים היא, שעל הבנק יהיה להתאים את נוסח החוזה המתוקן המיועד ללווים קיימים, לפי המהדורה שעליה חתם כל אחד מהלווים, תוך שמירה על העיקרון האמור לעיל. 5.עם זאת, מובהר כי הבנק אינו רשאי להוסיף תוספת כלשהי או לערוך שינוי כלשהו (למעט, כמובן, טעות קולמוס) במסגרת תיקון נוסח החוזה המיועד ללווים קיימים, אם תוספת זו איננה חלק מהוראות פסק הדין ואם היא גם איננה חלק מהחוזה המקורי עליו חתמו אותם לווים. יתר על כן, גם אם יתברר כי תוספת כזו היא הגיונית וסבירה, לא ניתן לאשרה במסגרת "בקשה להבהרה" של פסק הדין. בנוגע לתוספות מעין אלה, אם סבור הבנק כי נפלה טעות בפסק הדין או בהחלטה המשלימה, הדרך הנכונה היא לערער על כך בפני בית המשפט העליון ולא לבקש את התיקון במסגרת "בקשה להבהרה" או בקשה "לעיון חוזר". כך, לשם הדוגמא, הבקשה שבסעיף 46 לבקשת ההבהרה, שעניינה הוספת סעיף חדש ביחס ללווים שחתמו על חוזה ההלוואה לפני הרפורמה בביטוח. אף אם הבנק סבור כי התיקון המבוקש הוא "מחויב המציאות" (כפי שנכתב בסעיף 46(ב) לבקשה), הרי ברור שאם תיקון זה אינו בגדר תיקון שפסק הדין הורה עליו וגם אינו נכלל בחוזה המקורי עליו חתומים הלווים, אין בסמכות בית הדין לאשרו כעת במסגרת "בקשת הבהרה", שהרי לא בהבהרה עסקינן אלא בשינוי או תיקון של הוראות הפסק. 6.בשולי הדברים יצויין, כי מרבית הקשיים שעליהם מצביע הבנק בבקשתו היו יכולים להימנע, אילו היה הבנק טורח להעמיד את בית הדין, במהלך הדיונים בתיק ועוד בטרם מתן פסק הדין, על השינויים השונים שחלו בנוסח החוזה במשך השנים. יצויין כי מיד לאחר החלפת המותב בתיק זה ומינוי המותב הנוכחי, זומנה בתאריך 28.11.07 ישיבה בבית הדין. במסגרת ישיבה זו היפנה בית הדין שאלה מפורשת לבאי-כוח הבנק, בדבר הצורך בעידכון או שינוי בנוסח החוזה נשוא התיק, וזאת לנוכח הזמן הרב שחלף מאז נפתח ההליך, בשנת 2002. התשובה שניתנה לבית הדין הייתה, שלא חלו שינויים כאלה וכי לפיכך מתבקש בית הדין לדון בנוסח החוזה המקורי שצורף לבקשת הביטול שהגיש המפקח על הבנקים. מתברר כי למרות הצהרה זו, בוצעו גם בוצעו שינויים שונים בין המהדורות השונות של החוזה. עובדה זו חייבה את הבנק לבקש, לאחר פסק הדין, להכניס תוספות ושינויים שונים לחוזה, שכלל לא נדונו בפני בית הדין. מאחר שסדרי הדין בפני בית הדין גמישים יותר מאשר בפני בית משפט (ראו סעיף 9(ג) סייפא לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982), ומאחר שבית הדין סבר שטובת הענין ושיקולי יעילות מצדיקים את סיומו המהיר של ההליך בתיק, ומכיון שהמפקח על הבנקים לא התנגד לתוספות ולשינויים שנתבקשו, נאות בית הדין לדון בכך במסגרת ההחלטה המשלימה ומרבית השינויים והתוספות אכן אושרו. אולם גם לגמישותם של סדרי הדין בפני בית הדין יש גבול. הבהרה של פסק הדין (או של ההחלטה המשלימה, המהווה חלק ממנו) היא אפשרית ולגיטימית, אולם לא ניתן להתיר במסגרת "בקשת הבהרה" את שלא הותר במסגרת ההחלטה המשלימה. 7.החלטה זו ניתנת על דעת כל חברי המותב. חוזהמסמכיםעיון בחוזה