1. בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשם א' אחטר) מיום 5.10.2011 בתיק מס' 12-01162-07-4 (להלן: "ההחלטה") בגדרה דחה כבוד הרשם את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרת מיום 29.8.2011 (להלן: "ההחלטה הראשונה"). 2. לאחר שעיינתי בבקשה הוריתי כי היא מצריכה תשובה ולפיכך הגישו המשיבים תגובות. 3. על מנת להבין אל נכונה את המחלוקת, אביא להלן את השתלשלות העניינים בפני כבוד הרשם עד למתן שתי החלטותיו: א. המשיב מס' 2 (להלן : "בלמ"ש") פתח תיק הוצאה לפועל למימוש משכנתא על דירה בבעלות המבקשת ברחוב הנרייטה סולד בחדרה (להלן : "הדירה") אשר שועבדה להבטחת חובות המבקשת כלפי בלמ"ש. ב. המשיב מס' 1 (להלן: "בנק דיסקונט") נושה במבקשת והוא מנהל כנגדה תיק הוצאה לפועל מס' 12-02934-10-4. ג. אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת פנתה מספר פעמים אל הועדה הבין- משרדית לצורך פריסת חובותיה כלפי בלמ"ש וכי ההליכים בתיק המימוש מעוכבים, מאחר והמבקשת משלמת את התשלומים, כפי שנקבעו ע"י הועדה הנ"ל. ד. בנק דיסקונט פנה במסגרת תיק המימוש בבקשה להורות לכונס הנכסים להמשיך בהליכי המימוש למרות "ההסדר" בין בלמ"ש לבין המבקשת, כאשר הוא טוען בבקשתו, כי הוא הטיל עיקול על הדירה וכי הוא מבקש להמשיך במימוש הדירה. עוד טען בנק דיסקונט, כי היה ולא ייעתר רשם ההוצאה לפועל לבקשתו, יגיש הוא בקשה במסגרת התיק שהוא מנהל ויבקש לממש את הדירה. ה. ביום 2.8.2011 הגישה המבקשת תגובה לבקשת בנק דיסקונט בגדרה טענה היא, כי היא מצויה בהסדר עם שני הבנקים- המשיבים. ההסדר עם בנק דיסקונט הוא בדמות צו תשלומים אותו הטיל רשם ההוצאה לפועל על המבקשת, לפיו היא משלמת סך 400 ₪ על חשבון חובה כלפי בנק דיסקונט המגיע כדי סך 35,000 ₪. לטענת המבקשת אין להיעתר לבקשת בנק דיסקונט מאחר והדבר יגרום למימוש דירת מגורים בה מתגוררת המבקשת, מקום שהיא עובדת למחיתה ומשתכרת סך 3,500 ₪ בלבד. ו. בהחלטתו הראשונה מיום 29.8.2011 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת בנק דיסקונט למשך תשעים ימים וזאת על מנת לאפשר למבקשת לבוא בדברים עם בנק דיסקונט, לצורך הגעה להסדר שייתר את ההכרעה בבקשה. רשם ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו כי היה ולא יגיעו הצדדים לעמק השווה "יחדש צד ג' את בקשתו והחלטתי תינתן בהתאם" ז. משום מה, ההחלטה הנ"ל לא מצאה חן בעיני המבקשת והיא הגישה בקשה לעיון חוזר בגדרה היא טענה כי טעה רשם ההוצאה לפועל משקבע בגוף החלטתו כי חוב המבקשת "אינו נפגע בניגוד להצהרתה". כבוד הרשום קבע בהחלטתו (שניתנה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה) כי אכן החייבת מקיימת את צו התשלומים אולם קבע, כי החלטתו הראשונה תעמוד על כנה. ח. על ההחלטה הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור. 4. בבקשתה טוענת המבקשת כי טעה כבוד הרשם עת "דחה את בקשת המבקשת לבטל את הליכי מימוש הנכס" (סעיף 1 לבקשה) וכי המבקשת מצויה בהסדר עם שני הנושים הנ"ל ואין כל הגיון במימוש הנכס. באשר להסדר עם בנק דיסקונט, מודה המבקשת כי הסדר זה הוא הסדר בדמות צו תשלומים ע"ס 400 ₪ לחודש אותו קבע רשם ההוצאה לפועל בתיק שמנהל בנק דיסקונט כנגד המבקשת ולא הסדר אליו הגיעו הצדדים בהסכמה, וכי המבקשת עומדת בצו זה. בהשלמת טיעוניו בפניי, טוען ב"כ המבקשת כי אם סבור הבנק כי הסכום המשולם לו מדי חודש בחודשו נמוך, מוזמן הוא להגיש בקשה להגדלת סכומו. 5. המשיב מס' 1 מבקש לדחות את הבקשה הן בשל הגשתה באיחור, והן לגופה, ואילו המשיב מס' 2 טוען כי הוא סומך ידיו על החלטת רשם ההוצאה לפועל. הכרעה: 6. עיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טענותיהם בעל-פה ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. 7. באשר לטענה כי הבקשה הוגשה באיחור, לטעמי, צודק בנק דיסקונט בטענה זו. טענה זו מצדיקה, לבדה, את סילוק הבקשה. 8. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מוסדר בתקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1980, אשר קובעת כי על המבקשת להגיש בקשה תוך 20 ימים. ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 29.8.2011 והיא הגיעה לידי ב"כ המבקשת ביום 16.9.2011 (ראו האמור בסעיף 5 לתגובת בנק דיסקונט שלא הוכחש ע"י המבקשת). 9. כאשר מוגשת בקשה לעיון חוזר, יש למנות את מניין הימים לערעור על ההחלטה מיום מתן ההחלטה הראשונה, למקרה וההחלטה לא תוקנה (ראו לעניין זה בש"א 5012/01 אורי יעקובוביץ נ' בועז לרנר (טרם פורסם, ניתן 11.07.01)), שאם לא כן ניתן לייצר הארכת מועד מלאכותית על אימת שניתנת החלטה ע"י בית המשפט או ע"י רשם ההוצאה לפועל. אין להלום מצב שבו הופכים המועדים הקבועים בחיקוקים למועדים גמישים ע"י הגשת בקשות לעיון חוזר. "טקטיקה" זו חותרת תחת ודאות המועדים שנקבעו בחיקוקים ואף תחת סדרי הדין בכללותם, ואין לקבלה. 10. לפיכך הבקשה, שהוגשה ביום 20.11.2011, הוגשה לאחר חלוף יותר מ- 20 ימים מיום קבלת ההחלטה הראשונה. 11. אף לגופו של עניין ואפילו אראה בתיקון האמור בהחלטה הראשונה (שלא השפיע כלל על התוצאה) כמצדיק הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המאוחרת, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של כבוד הרשם. כבוד הרשם לא עשה אלא לדחות את בקשת צד ג' וקבע כי לאחר חלוף 90 הימים יחדש צד ג'- בנק דיסקונט את בקשתו ואז תינתן החלטה . איני רואה מקום להתערב בהחלטה זו, במיוחד כאשר החלטה זו טרם הכריעה בטענות הצדדים, ואינה משפיעה על זכויות הצדדים, שכן אינה קובעת כי לאחר חלוף 90 ימים ימשיך בלמ"ש בהליכי המימוש. 12. אומנם בתגובת המבקשת לבקשת צד ג' שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, עתרה המבקשת שלא לאשר את המשך מימוש הנכס (ראו סעיף 14 לתגובה), אולם מהחלטת כבוד הרשם ניתן להבין כי טענות הצדדים, לרבות טענות המבקשת, תידונה לאחר חלוף תשעים הימים. נראה, כי אין מקום להתערב בהחלטת הרשם שאינה מכריעה בטענות הצדדים והיא נועדה לאפשר לצדדים לנהל מו"מ בתקווה שבכך יתייתר הצורך במתן החלטה. אף הנימוקים עליהם עמד כבוד הרשם בהחלטתו מקובלים עליי. 13. נוכח האמור לעיל אני דוחה את הבקשה. 14. אין צו להוצאות ובכך מתייתר הצורך להכריע בבקשה לפטור מערבון - שלא נדונה בשל טעות. 15.עיון חוזרמסמכיםהוצאה לפועל