ביום 9.1.08 ניתנה החלטת בימ"ש השלום בנתניה לבקשת המבקש שהוגשה ביום 29.10.07 בה עתר להאריך את מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה שניתן ביום 24.11.05 (להלן "גזר הדין") למשך 24 חודשים נוספים מעבר למועד שנקבע בגזר הדין. ביהמ"ש בהחלטתו המפורטת והמנומקת מיום 9.1.08 דחה בקשת המבקש - הכל כמפורט בהחלטה בציינו בין השאר, בסיפא להחלטתו הדברים הבאים: "גזר הדין ניתן בת.פ.3396/02 עוד ביום 24.11.06 ובמסגרתו נדחה ביצוע צו ההריסה למשך 24 חודשים מעבר למועד מתן גזר הדין. (כתב האישום הוגש בת.פ.3396/02 ביום 16.12.02) כאמור, בגזה"ד מיום 24.11.06 אימץ ביהמ"ש עסקת טיעון שנערכה בין הצדדים. עד היום אין היתר לבניה נשוא גזר הדין מיום 24.11.06. המבקש נקט כבר בהליכים משפטיים כנגד מינהל מקרקעי ישראל אשר אינו נותן אישורו להכשרת הבניה הבלתי חוקית נשוא הצו השיפוטי. עתירת המבקש במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה כנגד מינהל מקרקעי ישראל בענין זה לביהמ"ש המחוזי נדחתה וכך גם המבקש אשר הגיש ערעור לביהמ"ש העליון בנדון חזר בו מערעורו, ופסק הדין הינו חלוט. המבקש מיצה בכך את מלוא זכויותיו במאבקו להשגת אישור מינהל מקרקעי ישראל ובלעדיו כאמור לא ניתן כלל להכשיר את הבניה הבלתי חוקית נשוא גזר הדין מיום 24.11.05. חסד עשה ביהמ"ש שעה שאיפשר למבקש להמשיך במשך שנים בהתרסה כנגד החוק בבניית המבנים ללא היתר בניה כשכל הבניה האמורה נשוא הדיון "נולדה בחטא". באופק האמיתי אין הפתרון נראה קרוב, ההיתר אינו "בהישג יד" מיידי ורחוקה הדרך לקבלת ההיתר, אם בכלל, ואין אף לראות סופה. האינטרס הציבורי הגובר על פני כל אינטרס אישי דורש קיומם של גזרי דין הניתנים על ידי ביהמ"ש, הפסקת פעילות בלתי חוקית ושמירה על חוקי התכנון והבניה. בנסיבות אלו, ולאור כל האמור, בקשת המבקש למתן ארכה נוספת מעבר לארכה שכבר ניתנה לו במסגרת גזה"ד מיום 24.11.05 לבצוע צו ההריסה נשוא גזה"ד מיום 24.11.05 בת.פ. 3396/02 בימ"ש שלום נתניה - נדחית." על החלטה זו מיום 9.1.08 לא הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי. ביום 16.1.08, דהיינו בחלוף 7 ימים בלבד מיום מתן החלטת בימ"ש זה הדוחה בקשת המבקש, החלטה שניתנה כאמור ביום 9.1.08 ,הגיש המבקש לבימ"ש זה בקשה לעיון חוזר זו הבקשה שבפני ובה חזר על בקשתו הקודמת מיום 29.10.07 ועתר להאריך את מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה עליו הורה ביהמ"ש בגזר הדין מיום 24.11.05 לתקופה נוספת בציינו כי צדק בימ"ש זה בהחלטתו כאשר סבר שעשה חסד עם המבקש במשך שנים רבות במתן ארכות לכניסתו לתוקף של צו ההריסה, אך טעה בכך שסבר שהגיעה העת לסיים חסד זה שכן פתרון בעניינו של המבקש אינו "רחוק" כפי שקבע ביהמ"ש אלא שהינו קרוב, מאחר שבעתיד הנראה לעין תערך פשרה שתסדיר קבלת ההיתר הנכסף הן ממנהל מקרקעי ישראל והן מועדת בנין ערים שרונים ופשרה שכזו תטיב עם הצדדים. המשיבה התנגדה נחרצות לבקשה זו לעיון חוזר, היפנתה להחלטת ביהמ"ש שניתנה ביום 9.1.08 ולאמור בה, חזרה על המפורט באותה החלטה בציינה כי כל המוסיף להחלטה זו גורע והוסיפה כי מצבו של המבקש מבחינת דיני התכנון והבניה לא השתנה כלל מאז יום מתן ההחלטה 9.1.08 ובמהלך אותם 7 ימים עד מועד הגשת בקשתו לעיון חוזר. עוד טענה המשיבה כי אותו הסכם פשרה שצרף לבקשתו לעיון חוזר (נספח ב') אינו הסכם פשרה במסגרת ההליכים המשפטיים שננקטו ע"י המבקש כנגד מנהל מקרקעי ישראל, אלא הסכם פשרה במסגרת תביעה לסילוק יד שהוגשה ע"י מנהל מקרקעי ישראל כנגד המבקש, כך שמצבו של המבקש מבחינת דיני התכנון והבניה לא השתנה במאומה. בנסיבות אלו עתרה המשיבה לדחיית בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטתו מיום 9.1.08. עיינתי בבקשה לעיון חוזר שהוגשה ע"י המבקש ביום 16.1.08 ובמצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה תגובה שהוגשה בכתב ביום 26.2.08 ובמצוי בה, בת.פ. 3396/02 ובמצוי בו ובהחלטת ביהמ"ש שניתנה ביום 9.1.08 הדוחה בקשת המבקש להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה עליו הורה ביהמ"ש בגזר הדין מיום 24.11.05 והאמור בה. כאמור, על החלטת ביהמ"ש מיום 9.1.08 לא הגיש המבקש ערעור לבימ"ש המחוזי. המבקש בחר להגיש לבימ"ש זה בקשה לעיון חוזר , 7 ימים בלבד לאחר מועד מתן ההחלטה הדוחה בקשתו לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה עליו הורה ביהמ"ש בגזה"ד מיום 24.11.05. בקשה לעיון חוזר. אין ולא מצאתי ממש בבקשתו זו, של המבקש לעיון חוזר. החלטת ביהמ"ש מיום 9.1.08 הדוחה בקשת המבקש לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה עליו הורה ביהמ"ש בגזה"ד מיום 24.11.05 הינה מפורטת מנומקת ונתמכת בפסיקה הכל כמפורט באותה החלטה. המבקש עצמו אישר בבקשתו לעיון חוזר את החסד שעשה עימו ביהמ"ש שעה שאיפשר לו להמשיך במשך שנים רבות בהתרסה כנגד החוק בבנית המבנים ללא היתר בניה כשכל הבניה האמורה נשוא הדיון "נולדה בחטא" כפי שציין ביהמ"ש בהחלטתו מיום 9.1.08, אלא שסבור הוא, המבקש, שיש ליתן לו "חסד" נוסף מעבר לכל אותם שנים ארוכות שבהן ניתן לו חסד זה כאמור, ולדחות שוב ושוב את מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה. אין ולא מצאתי ממש בטענתו זו ואין בה יותר מאשר נסיון נוסף להרוויח זמן אל מול גורמי התכנון ולנסות "בחסות ביהמ"ש" לעשות כן דבר שביהמ"ש, כפי שנפסק לא אחת ע"י ביהמ"ש העליון - לא יתן לו יד. יודגש, כפי שהדבר צויין גם בהחלטת ביהמ"ש מיום 9.1.08 ובתגובת המשיבה בכתב לבקשתו הנוכחית של המבקש, שהמבקש כבר נקט בהליכים משפטיים כנגד מנהל מקרקעי ישראל אשר אינו נותן אישור להכשרת הבניה הבלתי חוקית נשוא הצו השיפוטי, ועתירת המבקש כנגד מינהל מקרקעי ישראל במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה על ידו כנגד מינהל מקרקעי ישראל בענין זה לביהמ"ש המחוזי, נדחתה, וכך גם המבקש אשר הגיש ערעור לביהמ"ש העליון בנדון חזר בו מערעור ופסק הדין הינו חלוט. כפי שצויין בהחלטתי מיום 9.1.08, ואין אלא לחזור על כך הרי ש"המבקש מיצה בכך את מלוא זכויותיו במאבקו להשגת אישור מנהל מקרקעי ישראל ובלעדיו כאמור לא ניתן כלל להכשיר את הבניה הבלתי חוקית נשוא גזר הדין מיום 24.11.05. חסד עשה ביהמ"ש שעה שאיפשר למבקש להמשיך במשך שנים בהתרסה כנגד החוק בבניית המבנים ללא היתר בניה כשכל הבניה אמורה נשוא הדיון "נולדה בחטא". באופק האמיתי אין הפתרון נראה קרוב, ההיתר אינו "בהישג יד" מיידי ורחוקה הדרך לקבלת ההיתר, אם בכלל, ואין אף לראות סופה". האינטרס הציבורי הגובר על פני כל אינטרס אישי דורש קיומם של גזרי דין הניתנים על ידי ביהמ"ש, הפסקת פעילות בלתי חוקית ושמירה על חוקי התכנון והבניה. לסכום, בקשת המבקש לעיון חוזר שהוגשה לבימ"ש זה ביום 16.1.08 - נדחית. החלטתי תשלח בדואר רשום בצרוף אישורי מסירה לבאי כח הצדדים. עיון חוזרמסמכים