השופטת אביטל רימון-קפלן 1. לפני בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופט אילן איטח ונציגי הציבור מר אברהם גולן ומר דב דותן; תע"א 1702-08). רקע כללי 2. המשיבה, עובדת זרה שטיפלה באמו של המבקש -הגב' מטלה וסרבגר ז"ל הגישה את תביעתה לבית הדין האזורי לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לה בגין תקופת עבודתה וסיומה. 3. ביום 13.8.13 ניתן על ידי בית הדין האזורי פסק דין חלקי, תחת הכותרת "החלטה ופסק דין חלקי" במסגרתו, בין היתר, חייב בית הדין האזורי את המבקש לשלם למשיבה הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 14,497 ₪ וכן חלף הודעה מוקדמת בסך של 3,710 ₪ (להלן- פסק הדין החלקי). ביום 2.12.13 נתן בית הדין האזורי פסק דין משלים בתיק שבו חויב המבקש לשלם למשיבה הפרשי שכר מינימום בסך כולל של 18,884 ₪ (להלן- פסק הדין המשלים). 4. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן פסק הדין החלקי ובטרם ניתן פסק הדין המשלים, הגיש המבקש, לבית הדין האזורי לעבודה, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי. בקשה זו נדחתה בהחלטה בית הדין האזורי מיום 2.10.13. בעקבות כך, ביום 21.10.13 שילם המבקש לבא כוח המשיבה, את מלוא החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין החלקי. הבקשה וטענות הצדדים: 5. ביום 14.1.14 הגיש המבקש את ערעורו לבית דין זה הן על פסק הדין החלקי והן על פסק הדין המשלים, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור בכללותו. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי סיכויו להיפרע מהמשיבה אם יתקבל ערעורו קלושים, שכן מדובר בעובדת זרה שאינה מתגוררת כיום בישראל ואין לה נכסים בארץ. עוד מציין המבקש כי, למיטב ידיעתו, המשיבה יצאה ממולדתה בולגריה לעבודה בבלגיה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, אם בית הדין לא ייעתר לבקשתו הערעור יהפוך לתיאורטי וייגרם לו נזק בלתי הפיך. מנגד למשיבה לא ייגרם כל נזק אם תתקבל הבקשה, שהרי המבקש הינו סולבנטי ובעל נכס בישראל. 6. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע החיובים שהוטלו על המבקש במסגרת פסק הדין החלקי. לטענתה, משעה שלא הוגש ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 2.10.13, ההחלטה הפכה לחלוטה ולא ניתן לבקש עיכוב ביצוע התשלומים, אשר ממילא שולמו על ידי המבקש עוד ביום 21.10.13. עוד נטען כי הנימוקים אשר עמדו ביסוד החלטת בית הדין האזורי בדבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי יפים אף לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע החיוב נשוא פסק הדין המשלים. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסקי הדין החלקי והמשלים מנומקים כראוי ומבוססים בעיקר על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו ובעניינים שכאלה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי פסק הדין החלקי מבוסס על מכתב פיטורים שמסר המבקש בידי המשיבה, דבר שמעיד על כך שפוטרה מעבודתה. בכל הנוגע לפסק הדין המשלים נטען כי המבקש לא חלק על התחשיב שהוגש מטעם המשיבה לעניין הפרשי שכר המינימום ולא הגיש תחשיב נגדי, חרף ארכות שניתנו לו. אשר למאזן הנוחות נטען כי העובדה שהמשיבה אינה מתגוררת בארץ אינה מצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין, במיוחד שעה שהמבקש לא הניח כל תשתית עובדתית לנזק אשר ייגרם לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, ומכל מקום טענותיו נטענו בעלמא, ללא ראשית ראיות. בקשר לכך מציינת המשיבה כי בנה מתגורר בארץ, וככל שיהיה צורך הוא יהיה נכון לחתום על התחייבות ולשלם כל סכום, אם כך יפסק. עוד נטען כי העובדה שהמשיבה שילמה למבקש את האגרה הדחויה בהתאם לאמור בפסק הדין החלקי, מעידה על כך שהיא עומדת בתשלומים שנקבעו לה ואין כל יסוד לטענת המבקש לפיה לא יוכל להשיב את הסכום שנפסק לטובתה, ככל שיתקבל הערעור. כן צוין כי מתצהירו של המבקש עולה שמצבו הכלכלי איתן ועל כן אין במימוש פסק הדין באופן מידי כדי לגרום לו כל נזק. מנגד, התיק מתנהל משנת 2008 ועל כן אין כל הצדקה להמשיך ולפגוע בזכותה של המשיבה לקבלת זכויות סוציאליות שונות המגיעות לה בשל תקופת עבודתה וסיומה. 7. בתשובה לתגובת המשיבה חוזר המבקש על האמור בבקשתו ומדגיש כי ההפניה להחלטת בית הדין האזורי שדחתה את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי הינה בחוסר תום לב, שכן שם דובר בבקשה שהוגשה לאחר מתן פסק הדין החלקי ובנסיבות שונות ובטרם ערעור. עוד נטען כי העובדה שבנה של המשיבה שוהה בישראל אינה יכולה להועיל, שכן אין מדובר בבעל דין, וכי מעולם לא הוצעה ערובה או בטחון כלשהו מצדו ומכל מקום הוא שוהה בלתי חוקי בישראל ואין לו כל מעמד. עוד נטען כי, לפני כשלושה חודשים שלח המבקש המחאה לבא כוח המשיבה לתשלום חיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין החלקי, אולם ההמחאה טרם נפרעה ובנה של המשיבה לא פתח כל חשבון נאמנות. לדעת המבקש, העובדה שהמחאה טרם הופקדה בבנק מעידה על כך שכנראה אף אחד לא יודע כתובת המשיבה בבלגיה. המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי לא היה מקום לפסוק לזכות המשיבה הפרשי שכר מינימום, שכן הוכח שהמשיבה כלל לא עבדה משרה מלאה ולא היה מדובר בעובדת סיעודית ואין כל קשר למה שנהוג אצל עובד סיעודי ואצל המשיבה. עוד נטען כי משעה שהמשיבה חזרה מהסכמתה לחתום על הסכם עבודה חדש, הרי שבפועל התפטרה מעבודה ועל כן אינה זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. הכרעה: 8. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים [ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם; ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק, (מיום 14.6.12)]. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור [ראו: ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301 (2003), 305-304; ע"ע (ארצי) 15929-07-12 דחן בע"מ - Peter Ebuka ואח', (מיום 1.8.12). ודוק, באשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [ראו: עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, (מיום 22.9.10)]. 9. עד הכלל, ומן הכלל לענייננו. לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואבאר. 10. כך, ובכל הנוגע לעיכוב ביצוע התשלומים שהוטלו במסגרת פסק הדין החלקי - מששני הצדדים מאשרים כי החיוב שהוטל על המבקש במסגרת פסק הדין החלקי שולם במלואו באמצעות המחאה שנמסרה לידי בא כוח המשיבה עוד ביום 21.10.13 - התוצאה היא שאין כל חיוב שיש להורות על עיכובו, ועל כן אין מקום להיזקק לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי. לא זו אף זו, וגם אלמלא האמור לעיל, הרי שביום 12.4.13 נכנס לתוקפו תיקון תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנה), אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. ממועד זה לא חל עוד הנוסח הקודם של התקנה לפיו מקום שערכאה דיונית דחתה בקשה לעיכוב ביצוע, ניתן להגיש את הבקשה לערכאת הערעור והיא דנה בבקשה מחדש. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנה), אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. ממועד זה לא חל עוד הנוסח הקודם של התקנה לפיו מקום שערכאה דיונית דחתה בקשה לעיכוב ביצוע, ניתן להגיש את הבקשה לערכאת הערעור והיא דנה בבקשה מחדש. כפועל יוצא מהתיקון - משנדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע בהחלטת בית הדין האזורי מיום 21.10.13, הרי שהדרך המשפטית הנכונה היתה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית הדין האזורי ולא בדרך של הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לבית דין זה. המבקש לא פעל בהתאם לכך ועל כן גם מטעם זה דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי, להידחות. 11. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע התשלום שהוטל במסגרת פסק הדין המשלים, הרי שלעניין זה לא נעלמו מעיני טענות המבקש לעניין הקושי באיתור כתובתה של המשיבה, אלא שלעניין זה נפסק כי שהעובדה שהמשיבה היא עובדת זרה, היא כשלעצמה "אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ויש לבחון בכל מקרה לגופו הן את סיכויי הערעור והן אם קיים חשש שמבקש העיכוב לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. כמו כן, במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה אשר הגיעו למשיבים במהלך תקופת עבודתם או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף" [ראו: ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל ו-7 אח' (מיום 26.12.11)]. בענייננו, פסק הדין החלקי סב על שאלת היקף המשרה של המשיבה וגובה שכרה. בנקודות אלה פסק בית הדין האזורי כי המבקש לא הוכיח שהמשיבה הועסקה פחות ממשרה מלאה. עוד נקבע כי המשיבה קיבלה מדי חודש בחודשו את השכר המוסכם שבו יש להוסיף את דמי הכיס. כן נקבע כי אין לנכות הוצאות ביטוח בריאות משלא הוכח קיומו של ביטוח וכי יש לקזז סכומים שהמשיבה הודתה בנטילתם. כפועל יוצא מכך, פסק בית הדין, במסגרת פסק הדין המשלים, כי המשיבה זכאית להפרשי שכר מינימום, בהתאם לתחשיב שהוגש מטעמה, ובהעדר תחשיב נגדי מטעם המבקש. מדובר במסקנה המבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין, תוך שבית הדין האזורי קובע ממצאי מהימנות, ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. לפיכך, בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים. זאת ועוד, יש לזכור כי מדובר בסכום שנפסק בגין הפרשי שכר מינימום עבור תקופת עבודתה של המשיבה שהסתיימה זה מכבר, מה גם שהסכום שנפסק לטובת המשיבה במסגרת פסק הדין החלקי, אינו סכום גבוה. בנסיבות אלו, בשוותי לנגד עיני את סיכויי הערעור הנמוכים, סכום פסק הדין בו מדובר, העובדה כי מדובר בזכות בסיסית מכוח חוק מגן אשר הגיעה למשיבה במהלך תקופת עבודתה שחלפה זה מכבר - נחה דעתי כי חרף טענותיו של המבקש לגבי קשיי הגביה האפשריים, אין הצדקה לעכב תשלום זכויותיה אלו של המשיבה פרק זמן נוסף. 2. סוף דבר - אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע - נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהמצאת החלטה זו לידיו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. עיכוב ביצועבית הדין לעבודה