1.בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל. לטענת המבקשות, לאחר שניתן פסק דין בתיק על ידי בית משפט זה, התקבל הערעור לגבי עניין אחד בו- הבסיס לחישוב אובדן ההשתכרות. המבקשות טוענות, כי הדבר משנה משמעותית את סך הפיצוי לו זכאי המשיב, עד כי נוצר מצב בו סכום התשלומים שכבר הועבר למשיב, גבוה מהסכום לו הוא זכאי על פי פסק הדין בערעור. בשל כך, מתבקש בית המשפט לעכב את הליכי ההוצאה לפועל בהם פתח המשיב עד למתן החלטה בבקשה נוספת שהגישו, בקשה למתן פסיקתא. טענות המבקשות 2.למשיב הועבר זה מכבר תשלום העולה באופן משמעותי על הסכום לו הוא זכאי לאור השינוי בפסק הדין בערכאת הערעור; למרות השינוי שערכה ערכאת הערעור בתוצאה, פנה המשיב להליכי הוצאה לפועל על בסיס פסק הדין המקורי של בית משפט זה. התנהלות זו חסרת תום לב ויש בה ניסיון לעשיית עושר שלא במשפט. על פי סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל ניתן לעכב הליכי הוצאה לפועל לפי חוק או לפי צו בית משפט, משמע- לבית המשפט סמכות לעכב ההליכים במקרה זה. טענות המשיב 3.המשיב, בתגובה, עתר למחיקה על הסף של הבקשה: לדידו, העיכוב המבוקש הנו להליכי הוצאה לפועל על פסק דין שניתן לפני יותר משנתיים ואושר ברובו על ידי בית המשפט העליון. אין סעד מוכר בשיטת המשפט הישראלית המאפשר עיכוב בשלב זה. לבית המשפט נתונה הסמכות לעכב ביצוע רק עד הכרעה בערעור, כך שברי כי מרגע שהוכרע הערעור אין עוד לבית המשפט סמכות לעכב את ביצוע פסק הדין; ניסיון המבקשות להסתמך על סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל אין בו כדי להקנות לבית המשפט סמכות עצמאית בעניין זה. הסעיף נועד אך ורק להסדיר את האופן בו תופעל סמכות לעכב ביצוע במידה והיא קיימת. לא היה זה הגיוני לחוקק שני סעיפים המגדירים סמכות לעניין זה בהיקף ואופן שונים. מטרתו של עיכוב הליכים הינה לאפשר הגשת ערעור מבלי שתשתנה המציאות באופן בלתי הפיך עד להכרעה בו, מטרה זו אינה רלוונטית במקרה שלפנינו היות שהערעור כבר הוכרע. הסמכות לעיכוב הביצוע נתונה לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין, לא יתכן שהמחוקק התכוון להעניק לערכאה הדיונית סמכות עיכוב נוספת, על פסק דין שכבר הוכרע בערכאת הערעור, הרי אין הגיון במצב בו ערכאה דיונית מעכבת ביצוע פסק דין של ערכאת ערעור. הדרך היחידה לעכב ביצוע פסק דין שנדון על ידי ערכאת הערעור הינה העלאת טענת "פרעתי". בפועל, זהו גם תוכן טענת המבקשות, שצריכות היו להעלות טענת "פרעתי", לבקש במסגרתה עיכוב ביצוע מראש ההוצאה לפועל, ולשלם עירבון כתנאי לכך; לא בכדי לא קיימת פרוצדורה המאפשרת עיכוב ביצוע בעת הגשת בקשה למתן פסיקתא, כשרצה המחוקק להקנות סמכות לעיכוב ביצוע, עשה כן באופן מפורש. 4.לחילופין, מבקש המשיב לדחות את הבקשה על הסף: המשיבות מטעות את בית המשפט בטוענן כי המשיב פתח את תיק ההוצאה לפועל נגדן בהתבסס על פסק הדין המקורי של בית משפט זה תוך התעלמות מהשינוי שערך בו בית המשפט העליון. כידוע למבקשות, אין זו האמת, חישוב שכר המבקש נערך על פי הקריטריונים שנקבעו בפסק הדין של ערכאת הערעור. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי פרשנות של מספר קביעות של בית המשפט, מחלוקות שלא נדונו ויושבו במסגרת הערעור. המבקשות מציגות את תחשיבן מבלי להצביע על העובדה כי הדברים שנויים במחלוקת. כך שהשוני הגדול בין תחשיבי הצדדים אינו נובע רק מהשינוי בערכאת הערעור, אלא מפרשנות שונה של פסק הדין המקורי. עיכוב ביצוע פסק הדין בשלב זה יגרום עוול חמור למשיב, במיוחד לאחר העיכוב הרב בבירור ההליך המקורי בגין התנהלות המבקשות, עליו הצביע גם בית המשפט בפסק דינו. במידה ויחליט בית המשפט לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב הביצוע, מבקש המשיב כי הדבר יותנה בהפקדת מלוא סכום החיוב בתיק ההוצאה לפועל, בקופת בית המשפט. כמו כן מבקש המשיב להטיל על המבקשות תשלום הוצאות ההליך. 5.מקובלת עלי טענת המשיב כי אין, בשלב זה של ההליך - לאחר שניתנה כבר ההחלטה בערעור, אפשרות לעיכוב ביצוע פסק הדין. על פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: 467. עיכוב ביצוע על פי בית המשפט שנתן החלטה בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר. תקנה זו היא היחידה המגדירה את התקופה בה רשאי צד להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשות מפנות את בית המשפט לסעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. סעיף זה קובע: 17. עיכוב ביצועו של פסק דין (א) לא יעוכב ביצועו של פסק הדין אלא לפי הוראות חוק זה או לפי צו של בית משפט. (ב) ציווה בית משפט לעכב ביצועו של פסק הדין או חלק ממנו, לא יינקט כל הליך לביצועם. (ג) בוטל צו העיכוב, יימשכו ההליכים; הליכים שננקטו לפני שהומצא למוציא לפועל צו העיכוב, יעמדו בעינם ואין צורך לשוב ולנקטם לאחר ביטול צו העיכוב, אלא אם ראה ראש ההוצאה לפועל צורך בכך. סעיף זה אינו מקים סמכות להארכת תקופה זו, אלא אך ורק מסביר כי עיכוב הביצוע יכול שייעשה רק על פי הוראות החוק או בהוראת בית משפט. אין בסעיף כדי להעניק סמכות לבית המשפט לאפשר הגשת בקשה לעיכוב ביצוע בשלב זה של ההליכים. מקריאת תקנה 467 לעיל, עולה, כי התאריך המאוחר ביותר לבקשת עיכוב ההליכים הינו גמר הדיון בערעור, תאריך שבמקרה שלפנינו- חלף. יצוין, כי גם אלמלא היה זה המצב, ספק אם בסמכות בית משפט זה לעכב הליכים המוציאים לפועל פסק דין של ערכאת הערעור עליו. 6.כפי שטען המשיב, אכן, טענת המבקשות הינה טענת "פרעתי", אותה עליהן להעלות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ולא בפני בית המשפט. 7.אשר על כן- דין הבקשה להדחות. המבקשות ישלמו הוצאות המשיב ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.עיכוב ביצועהוצאה לפועל