1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 3070/00). פסק הדין ניתן ביום 13.9.2004. 2. נימוקי הבקשה הם: 2.1. כתובת משרדה של ב"כ המבקשת שונתה, והכתובת המעודכנת מצויה הן בתיק בית הדין והן במאגר עורכי הדין. למרות האמור, פסק הדין נשלח לכתובת המשרד הקודם של ב"כ המבקשת. 2.2. למבקשת נודע על פסק הדין ביום 13.10.2004, לאחר שהמשיב פתח תיק הוצל"פ נגדה. 2.3. רק ביום 19.10.2004 ניתן היה לקבל העתק מפסק הדין, לאחר שתיק בית הדין האזורי הוזמן מהארכיב. 2.4. ביום 11.11.2004 המציאה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין האזורי והמתינה לקבלת החלטתו. מדי יום נבדק אם ניתנה החלטה בבקשה, ורק בבוקר 18.11.2004 נמסר לב"כ המבקשת כי ההחלטה היתה להעביר את הבקשה לתגובת המשיב. מיד לאחר שנודע למבקשת על מתן ההחלטה היא פעלה להגשת הערעור, שנשלח בדואר מהיר לבית הדין הארצי. אולם, על אף התחייבות הדואר למסור דואר מהיר ליעדו באותו יום, המעטפה נמסרה בבית הדין רק ביום 21.11.2004. 2.5. המבקשת השתהתה בהגשת הערעור, כדי לדעת אם עליה להגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין הארצי. 2.6. סיכויי הערעור, במיוחד בנוגע לחיוב המבקשת בתשלום גמול שעות נוספות, טובים. 3. המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה: 3.1. כבר ביום 22.9.2004 הומצא פסק הדין לב"כ המבקשת, על ידי בא כוח המשיב, בפקס. 3.2. גם אם נודע למבקשת על פסק הדין רק עם קבלת התראת ההוצאה לפועל, ביום 13.10.2004, היה עליה להגיש ערעור עד ליום 13.11.2004. 3.3. המבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. 3.4. סיכויי הערעור נמוכים. 4. ב"כ המבקשת הכחישה את טענת המשיב, כי פסק הדין הומצא לידיה באמצעות הפקס. יש לציין, כי בניגוד לבקשה שנתמכה בתצהיר ב"כ המבקשת, טענה זו של ב"כ המבקשת לא נתמכה בתצהיר. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, מנימוקים שיפורטו להלן. 6. כאמור, למבקשת נודע על מתן פסק הדין ביום 13.10.2004. ספק בעיני, אם אין לראות במועד זה את המועד הקובע לעניין הגשת ערעור, שכן המבקשת לא פירטה את הצעדים בהם נקטה על מנת לקבל את פסק הדין מיד לאחר מכן. 7. אולם, גם אם נניח, לטובת המבקשת, כי פסק הדין הומצא לה ביום 19.10.2004, הרי שהמבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. 8. הגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין: הנימוק הראשון שהביאה המבקשת הוא הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, על מנת לדעת אם עליה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין הארצי אם לאו. נימוק זה אינו מצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, במיוחד כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית הדין האזורי רק ביום 11.11.2004. אין שום קשר בין הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לבין הגשת ערעור. כשם שהגשת בקשה לתיקון טעות סופר אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, כך גם הגשת בקשה לעיכוב ביצוע אינה מהווה "טעם מיוחד" להגשת ערעור. יתר על כן. המבקשת יכלה להניח, בסבירות גבוהה, כי לא תינתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, ולכן סביר היה לצפות כי לא תינתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע בטרם יחלוף המועד להגשת ערעור. לפיכך, לא היה מקום להשהות את הגשת הערעור עד לקבלת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. 9. משלוח הודעת הערעור בדואר מהיר: הנימוק השני שנתן על ידי המבקשת הוא העובדה ששלחה את הודעת הערעור בדואר מהיר ביום 18.11.2004, דהיינו היום האחרון להגשת ערעור, אולם "למרות התחייבות הדואר למסירת דואר מהיר ליעדו באותו יום בו נשלח היה והוא נמסר עד השעה 10:00 המעטפה נמסרה/נפתחה בבית הדין רק ביום א' 21.11.2004". גם עובדה זו אינה מהווה "טעם מיוחד", מנימוקים אלה: 9.1. כידוע, הארכת מועד שנקבע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד". לעניין זה נפסק על ידי בית המשפט העליון כי "... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904. 9.2. במקרה הנדון, לא היו אירועים שמחוץ לשליטתה של המבקשת אשר מנעו ממנה להגיש את הודעת הערעור פרק זמן סביר לפני המועד האחרון להגשת ערעור, ועל פי החלטתה (או החלטת באת כוחה) נשלחה הודעת הערעור ביום האחרון ממש להגשת הערעור. 9.3. נותר לבחון האם מחדלה של רשות הדואר להמציא את הודעת הערעור ביום 18.11.2004 מהוה "טעם מיוחד". אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית. 9.4. בהתאם לפסיקת בית דין זה "בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה". ראו: דב"ע נו/ 119-13 האגודה למען החייל נ' דוד נצר ישי, פד"ע כט (1) 194. בש"א 1033/04 א.דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' טטיאנה סלניקוב (החלטה מיום 16.3.2004). 9.5. אמנם, בעא"ח 1019/04, צבי דוד קנזניק נ' הגליל העליון - אגו"ש חקלאית של משקי העובדים לתובלה בע"מ (מיום 17.1.2005) קבע בית הדין הארצי כי יש בתקלה שאירעה ברשות הדואר משום "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. אולם, באותו מקרה, נשלחה הודעת הערעור ארבעה ימים לפני תום המועד להגשת ערעור, והוצג בפני בית הדין אישור רשות הדואר המאשר כי עקב טעות בניתוב חל עיכוב במסירת הדואר, בן יום אחד. נסיבות אלה שונות מהמקרה הנדון, בו נשלחה הודעת הערעור ביום האחרון ממש להגשת ערעור, ולא הוכח כי העיכוב במסירת הודעת הערעור חל עקב תקלה או טעות של רשות הדואר. 9.6. אוסיף, כי בעניין קנזניק קבע בית הדין הארצי במפורש כי "איש לא יחלוק על כך, כי ברור שאין לשלוח מסמכים בדואר "ברגע האחרון", בשעה שהמועד האחרון להגשתם עומד לפוג תוך יום יומיים". סעיף 7(יא) לחוות דעתו של כב' השופט רבינוביץ. כאמור, במקרה הנדון, הודעת הערעור נשלחה לא "יום יומיים" לפני המועד האחרון להגשת הערעור, אלא ביום האחרון להגשת הערעור ממש. 10. סיכויי הערעור: 10.1. עיון בפסק הדין מעלה כי בית הדין קיבל את טענתו העובדתית של המשיב כי הוכיח מתכונת עבודה קבועה, אשר כללה עבודה בשעות נוספות, ואת גרסתו העובדתית של המשיב בעניין ההפסקות. לפיכך, חיוב המבקשת בתשלום גמול שעות נוספות אינו בניגוד להלכה הפסוקה (דב"ע לז/1-2 מחמוד נ' דקל מרקט - שותפות, פד"ע ח' 343). 10.2. עוד קבע בית הדין כי התחשיב שנערך על ידי ב"כ המשיב הוא "בהסתמך על תלושי השכר שהוצגו לתיק", דהיינו על בסיס חומר הראיות שבתיק. 10.3. מכאן, שפסיקת בית הדין בנוגע למרכיב השעות הנוספות, מבוססת על הכרעה עובדתית שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. אוסיף, כי לדעתי, ככל שתחשיבים שמצורפים לסיכומים מבוססים על חומר הראיות שבתיק (תלושי שכר, כרטיסי נוכחות וכו'), אין לראות בהם "ראיות חדשות", כנטען על ידי המבקשת, אלא הם בעצם סיכום חומר הראיות שבפני בית הדין 11. מצבה הרפואי של ב"כ המבקשת: הן הבקשה לעיכוב ביצוע והן הודעת הערעור נשלחו במהלך התקופה בה, על פי האישורים, היתה ב"כ המבקשת בחופשת מחלה. מכאן, כי העיכוב בהגשת הערעור לא נגרם כתוצאה ממצבה הרפואי של ב"כ המבקשת, אלא כאמור, מהמתנה להחלטת בית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ביצוע ומשליחת הודעת הערעור "ברגע האחרון". לפיכך, במקרה הנדון, מצבה הרפואי של המבקשת אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור. 12. לאמור לעיל אוסיף כי פסק הדין נשוא הבקשה הוא מיום 13.9.2004, כאשר המשיב קיבל את פסק הדין בסמוך למועד זה, דהיינו כחודשיים לפי מועד הגשת הבקשה להארכת מועד. המשיב גם נקט הליכי הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין. בנסיבות אלה, נתגבש אצל המשיב אינטרס סופיות ההליכים, והמבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק פגיעה באינטרס זה. 13. כללו של דבר: 13.1. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. 13.2. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ש”ח, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשת החלטה זו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עיכוב ביצועערעור