1. העתירה שבפנינו נושאת את הכותרת "בקשה לעיכוב ביצוע של צו הריסת מבנה מגורים", ובעיקרו של דבר מכוונת נגד הריסתו של מבנה דו-קומתי באזור א-טור בירושלים (להלן: המבנה). 2. ביום 5.3.2012 הוצא נגד המבנה צו הריסה מינהלי (להלן: צו ההריסה) בהתאם לסעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"א-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה). מאז, נתקף צו ההריסה במסגרת הסטטוטורית שנקבעה לכך - בשני הליכים נפרדים, אשר במסגרתם הדיון הגיע אף אל בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים. 3. ביום 30.12.2012 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ב"ש 1728/12, השופטת ש' לארי-בבלי) בקשה שהגיש העותר 2 (להלן: העותר) לביטולו של צו ההריסה. הערעור שהגיש העותר על החלטה זו נדחה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.6.2013 (ע"פ 25604-01-13, השופטת ר' פרידמן-פלדמן). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא ביום 29.10.2013 על-ידי השופט א' שהם (רע"פ 6615/13). 4. במקביל לכך, הגישו כ-1,400 מתושביה של שכונת ח'לת אלעין בקשה נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לביטולו של צו ההריסה. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 3.10.2013 (השופט א' גורדון). המבקשים הגישו ערעור על כך ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מיום 3.10.2013 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2382-10-13, השופט ב' גרינברגר) את הבקשה לעיכוב ביצוע. על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע הוגש ערעור לבית משפט זה ובגדרו בקשה לעיכוב ביצוע של צו ההריסה. השופטת ע' ארבל נענתה לבקשה ליתן צו עיכוב ביצוע ארעי של צו ההריסה ביום 23.10.2013. בסופו של דבר, נדחה הערעור עצמו על ידי השופטת ארבל בהחלטתה מיום 3.2.2014 (ע"פ 6679/13). עם דחייתו של הערעור בוטל גם הצו לעיכוב ביצוע ארעי. 5. בפנינו טוענת העותרת 1 (להלן: העותרת) כי היא רכשה לפני כשנה את המבנה מבעליו הרשומים - העותר - ועברה להתגורר בו עם בעלה וחמשת ילדיה. היא מוסיפה וטוענת כי עשתה כן לאחר שהעותר הבטיח לה שהכשרת המבנה מול הרשויות היא בשלבים מתקדמים. על כן, העותרת מבקשת את עיכוב ביצועו של צו ההריסה, על-מנת לאפשר לה למצות הליכים מול הרשויות. שמו של העותר צוין בכותרת לעתירה, אך לא נכללו בה טענות נוספות בשמו. 6. בהחלטה מיום 7.2.2014 ניתן צו ארעי האוסר על ביצועו של צו ההריסה, וכן התבקשה המשיבה להגיש תגובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. 7. בתגובתה מיום 11.2.2014 טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף שכן היא מהווה ניסיון לעקוף פסקי דין והחלטות חלוטות. עוד נטען כי הגרסה שהציגה העותרת לפיה היא ובני משפחתה מתגוררים במבנה אינה משתלבת עם הטענות בהליכים שנוהלו בגין המבנה עד היום, לפיהן הוא משמש לצרכים ציבוריים שונים. 8. ביום 12.2.2014 הגישה העותרת תגובה מטעמה, הגם שלא התבקשה לעשות כן. בתגובה נטען כי היא לא הייתה צד להליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו של צו ההריסה ואף לא הייתה קשורה בהם בדרך אחרת, וכי בתגובת המשיבה לא הוצגו טעמים לגופו של עניין המצדיקים את הריסת המבנה. 9. לאחר שבחנו את העתירה ואת החומרים שהונחו בפנינו באנו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף, כבר משום כך שתקיפה של צו הריסה מינהלי אמורה להיעשות בדרכים הקבועות לכך בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, היינו באמצעות פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים או לבית המשפט השלום, ולא באמצעות פנייה לבג"ץ. 10. למעלה מן הצורך נציין כי במקרה שבפנינו, נוכח ההחלטות שניתנו בעניינו של צו ההריסה לכאורה קיים למערערת קושי לפעול בדרך זו (ראו: רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה (19.10.2006); רע"פ 918/07 חלואני נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פסקה 6 ( 8.2.2007); עע"ם 2215/08 עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים, פסקה 27 (17.3.2008)). אולם, בשל האמור לעיל עניין זה אינו בפנינו וממילא איננו נדרשים אליו. 11. עוד נציין, כי ככל שהעתירה מכוונת נגד פסקי הדין שניתנו בהליכים השונים בעניינו של הצו, אזי יש להזכיר כי כלל ידוע הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט אזרחיים או פליליים, ולא כל שכן על החלטותיו של בית המשפט העליון כערכאת ערעור (ראו: בג"ץ 3147/11 שטנגר נ' שר המשפטים, פסקה 7 (6.6.2011); בג"ץ 9251/09 רגבים נ' שר הביטחון (14.1.2010)). 12. אשר על כן, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. עיכוב ביצועהריסת מבנהצוויםמבנה