א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 14.3.11 בעפ"ת 15565-03-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת לארי-בבלי) בפ"ל 687/09 מיום 26.1.11. עניינה של הבקשה נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון רכב וללא ביטוח. לבקשה נתלוותה בקשה לעיכוב ביצוע. רקע והליכים ב. המבקש (יליד 1949) הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא רשיון רכב ונהיגה ללא ביטוח. לפי עובדות כתב האישום, המערער נהג ברכבו אף שידע כי רשיונו נפסל בעקבות הרשעתו בתיק אחר. ג. בית המשפט לתעבורה גזר על המבקש מאסר בפועל למשך שישה עשר חודש -שנה בגין העבירה הנוכחית, 4 חודשים לאחר הפעלה במצטבר של מאסר על תנאי שנגזר עליו בתיק תעבורה קודם, ופסילת רשיון נהיגה למשך 10 שנים. בנוסף, נגזר על המבקש מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, וכן הופעל באופן חופף מאסר על תנאי של 45 יום שהיה תלוי כנגד המבקש בגין עבירת תעבורה נוספת מן העבר. בגזר דינו התמציתי נתן בית המשפט לתעבורה דעתו לצורך בהגנה על הציבור מפני עברייני תעבורה; בענייננו כך במיוחד, שכן המבקש הורשע בעבירות תעבורה רבות, לרבות הרשעה קודמת בעבירה זהה, חמישה חודשים בלבד טרם העבירות במקרה דנא. מנגד, התחשב בית המשפט בנסיבותיו המיוחדות של המבקש וקבע, כי לא יוטל עליו קנס כספי. ד. המבקש עירער על עונשו לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. בפסק דינו, הרחיב בית המשפט המחוזי, מעבר להתיחסות להיבט הנורמטיבי בכגון דא, בדבר עברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל 46 עבירות תעבורה, וכן שני מאסרים על תנאי שלא הופעלו בעבר מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. בית המשפט הטעים, כי הרשעותיו הקודמות לא הרתיעו את המבקש, שפעם אחר פעם המשיך להפר את החוק. מנגד ציין בית המשפט, כי ניכר שבית המשפט לתעבורה התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, עת נמנע מהשתת קנס כספי. הבקשה ה. בקשה זו הוגשה ביום 20.3.11, ובצידה - כאמור - בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה הערוכה בפירוט נטען, כי העונש שהושת על המבקש חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה בעבירות מהסוג בהן הורשע, וכי הערכאות לא ייחסו משקל להודאתו בעבירה. כן נטען, כי בתי המשפט הקודמים לא יחסו חשיבות לטענות לפיהן עבר המבקש את העבירות מתוך מצוקה כלכלית קשה ולא מתוך זלזול בחוק. דיון והכרעה ו. לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה; במובהק אין היא מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלות חשיבות הנזקקת לשם דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 1578/06 האני כילאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כך במיוחד, מקום בו הבקשה עניינה בחומרת העונש בלבד, שבה יתערב בית המשפט במקרים חריגים בלבד (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). ז. אף לגופם של דברים סבורני, כי העונש שהושת על המבקש הולם את חומרת העבירות בהן הורשע. עבריין תעבורה סדרתי עלול להיות בגדר 'פצצה מתקתקת' לבאי הדרך, שאין לדעת אימתי תתפוצץ ומה מידת הנזק שיגרם כתוצאה מכך. המבקש דנא עבר על החוק פעם אחר פעם, וניכר כי לא היה ב-46 הרשעותיו, לרבות במאסרים על תנאי, כדי להרתיעו מביצוע עבירת תעבורה נוספת. בתי המשפט התחשבו במבקש בעבר ונמנעו מהפעלת שני המאסרים על תנאי, אולם המבקש התעלם ממידת החסד שנהגו בו, ושב לעבירות נוספות. בית משפט זה כבר נדרש בעבר למקרים דומים לענייננו, וכך נאמר במקרה אחד מני רבים: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" ((רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן (לא פורסם) - השופט לוי). נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש. בהקשר דומה נזדמן לי לציין (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) שציטט בית המשפט המחוזי: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". ח. גם אין ביכולתי לקבל את טענת המבקש לפיה לא עבר את העבירות נשואות ענייננו מתוך זלזול, אלא בשל נסיבותיו הקשות. יהיו הנסיבות אשר יהיו, עבירות חוזרות ונשנות אין בהן אלא לבטא - למרבה הצער - זלזול בחוק, ברשויות האמונות על אכיפתו ובציבור. מאותן סיבות, אינטרס השיקום בעניינו של המבקש מקבל מעמד פחות משל אינטרס ההרתעה, הן במובנו האישי של המבקש והן במובן הרחב; המבקש לא נרתע עד כה מביצוע העבירות שוב ושוב, ויש לקוות שענישה משמעותית תסייע לשנות מדרכו. במובן הרחב, על בית משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב. ט. נוכח האמור איני נעתר לבקשה, ומכאן גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתיצב לריצוי עונשו בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי. משפט תעבורהעיכוב ביצוע