1. בפני בקשה לתיקון פסק הדין שניתן על ידי ביום 28.4.08 בת.פ.8324/07. 2. ביום 6.5.08 הוגשה בקשה מטעם המאשימה לתיקון גזר הדין מיום 28.4.08 ועניינה תיקון רכיב תקופת התנאי, באופן שתחילת תקופת התנאי תהא מיום שחרורם של המשיבים 1-4 ממאסרם, ולא כפי שנקבע, מיום מתן גזר הדין, זאת על פי סמכותי הנטענת במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). 3. לדידה של המבקשת מדובר בטעות קולמוס שנעשתה בהיסח דעת שכן המאסר המותנה הושת על מנת למנוע מהמשיבים להסתנן שנית למדינת ישראל, ואילו הותרת גזר הדין ככתבו וכלשונו ימנע זאת מאחר ולעת שחרורם של המשיבים ממאסרם, תיוותר תקופה קצרה ביותר ביחס לזו שבית המשפט קבע והתכוון. 4. ב"כ המשיבים טענו כי החלטת התיקון בסמכות בית המשפט צריכה להינתן תוך 21 יום, זאת להבדיל מהגשת הבקשה תוך 21 יום. לטענתו, התקופה לתיקון חלפה ומשכך אין לבית המשפט הסמכות להתערב בגזר הדין. עוד נטען כי הואיל ובית המשפט הורה על דבר שבסמכותו, אין מדובר בטעות, וככל שהמבקשת סבורה כי בית המשפט הקל ברכיב תקופת התנאי אזי היה עליה לתקוף זאת בדרך של ערעור. ב"כ המשיב 2 ביקש לדחות את הבקשה הן לאור טענתו כי לא נפלה טעות בפסק הדין והן לאור עקרון סופיות הדיון. 5. ב"כ המשיב 4 הצטרף לדברי ב"כ המשיב 2 והוסיף כי הטעם לכך שהמחוקק קצב 21 יום לתיקון פסק הדין הוא על מנת שלא תחלוף תקופת הערעור. 6. ב"כ המשיב 1 טען כי בית משפט אינו יכול לתקן כל טעות במסגרת סעיף 81 לחוק, כך אין סמכות לבית המשפט לתקן טעות מהותית. לדידו, היות ובית המשפט יכול להשית תקופת תנאי מיום מתן גזר הדין או מיום השחרור, אין המדובר בטעות קולמוס אלא בטעות מהותית. כך הוסיף, כי לא ניתן לחזור לבית המשפט ולבחון למה התכוון בגזר הדין, וכל שניתן לעשות במצב דברים זה הוא הגשת ערעור לבית המשפט העליון. 7. ב"כ המשיב 3 טען כי הטעות בענייננו איננה טעות הניתנת לתיקון במסגרת סעיף 81 לחוק, וכן טען, כאמור, למחסום פרוצדוראלי שכן אף לדידו תיקון פסק דין מצריך מתן ההחלטה תוך 21 יום. ב"כ המשיב 3 ציין כי אחת המטרות בקביעת פרק זמן לתיקון טעות נעוצה באינטרס הציפייה של נאשם, והוסיף כי די בעונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב לצורך הרתעה ואין צורך גם בתקופת תנאי ממושכת. 8. שמעתי את טענות באי כוח הצדדים ומצאתי כי אין מנוס מדחיית הבקשה. 9. סעיף 81 לחוק קובע כדלקמן: "81. (א)מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" — טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן." 10. לא ניתן לומר כי במקרה דנן מדובר ב"השמטה מקרית". התיקון המבוקש חורג מכלל ה"טעות" המוגדרת בסעיף 81(א) לחוק שכן התיקון המבוקש מתייחס לעניין מהותי בהכרעה השיפוטית והמבקשת מבקשת להבהירו לאחר שבית המשפט כבר סיים את מלאכתו. משכך, הדרך הנכונה לתקוף פסק הדין הינה באמצעות הגשת ערעור ולא במסגרת בקשה לתיקון טעות בפסק הדין. 11. גבולות סמכותו של בית משפט להורות על "תיקון טעות בפסק דין" נקבעו בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פד"י לב (1) 667 , 671-670: "... השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו הייתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר." 12. בע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', פ"ד נה(5) 385, 388-389 עמד בית המשפט העליון על העניינים שניתן לתקן במסגרת בקשה לתיקון טעות המוגשת בהתאם לסעיף 81 לחוק: "גם באותם עניינים המנויים בסעיף 81(א) הנזכר שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לעשות תיקון בפסק דין, משבעשותו כן, עלול הוא לגרוע מסופיות פסק הדין (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 906). משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק דין, שומה על בית המשפט לשאול את עצמו האם מדובר באמת בענין שבית המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שענין מסוים לא צויין בפסק הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת". 13. באשר לטענת ב"כ המשיבים כי תיקון גזר הדין בסמכות בית המשפט צריך שיינתן תוך 21 יום, זאת להבדיל מהגשת הבקשה תוך 21 יום, עניין זה נדון ברע"א 4024/06 שמעון קינן נ' יוסף הירשברנד: "מכל מקום, במסגרת הערותיו לגבי נוסח הסעיף, מנה השופט ש' לוין גם את אשר העלה המבקש דנא: "לפי נוסח החוק יוצא שאם הוגשה הבקשה בתוך תקופת 21 הימים אך בגלל עיכובי-מזכירות היא נדונה לאחר המועד, שוב אין בית המשפט רשאי להיזקק לה, ללא הארכה של המועד" (שם, ההדגשה הוספה - א"ר). ברם, דומה כי למעשה לא זו הדרך הלכו בה בתי המשפט. ואכן, במקומות אחרים אומצה הפרשנות לפיה הגבלת 21 הימים מייחסת לפתיחת הליך התיקון ולא לסמכות בית המשפט לדון בבקשה (ראו בש"א פרשת לוי נ' לוי הנזכרת, בעמ' 215); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 356). לגישה זו אבקש לצרף את דעתי. המנגנון הקבוע בסעיף 81 מאפשר תיקון טעויות, וחוסך את הצורך בהליכי ערעור מיותרים. אכן, מסיבה זו עצמה, ציין השופט ש' לוין ביחס להארכת המועד לתיקון לפי סעיף 81 (פרשת סהר נ' כהנקא, עמ' 438) "שכל עוד סעיף 81 בעינו עומד יש להקל על המבקש תיקון פסק דין או החלטה אחרת". סבורני כי לאחר שנפסק שם שבית המשפט מוסמך להאריך את המועד הקבוע בסעיף 81 לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, אין גם נפקות מעשית לשאלה שמעורר המבקש בענייננו, שכן ניתן לראות במתן ההחלטה לאחר חלוף מועד 21 הימים הארכה מכללא של המועד. כך נקבע בע"א עספור נ' ח'ורי, פ"ד נה(2) 865, 868 מפי המשנה לנשיא לוין: "המכשול האמיתי היחיד העומד איפוא לפני המערער הוא שהחלטת התיקון ניתנה לאחר שחלף המועד של עשרים ואחד הימים שנקבע בסעיף 81(א) לחוק. בנסיבות הענין - כך נראה לי - גם ענין זה לא יעמוד בעוכרי המשיבים, והוא - נוכח המבחן המקל לגבי הארכת המועד שנקבע בד"נ 29/83 הנ"ל. יש להדגיש כי במקרה האמור תוקן פסק הדין ללא בקשה וביזמת בית המשפט ומכללא יש לראות בהחלטתו - החלטה להארכת המועד". ואולם, גם בגדרי השכל הישר, כיוון שאין לתלות את המועד בעיכובים ובאילוצים מינהליים העלולים לקרות בבית המשפט, יש לפרש פירוש רחב את סמכות ההארכה, ואם לשון סעיף 81(א) האומרת "רשאי הוא (בית המשפט - א"ר) תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם (של פסק הדין או ההחלטה - א"ר) לתקנם..." נראית "מתוחמת" מדי, הארכת המועד בגדרי צדק והגינות פותרת את הבעיה". 14. תיקון פסק דין שלא בהסכמה אפשרי לפי סעיף 81 לחוק, אלא שהתיקון המבוקש אינו נכלל בגדר "טעות" כמשמעה בסעיף האמור. מדובר בבקשה לתיקון על ידי הוספת רכיב מהותי לפסק הדין. בהעדר הסכמה, איני מוסמכת להיעתר לבקשה. לאור האמור, הבקשה נדחית. משפט פליליסוגיות במתן גזר דין