על המדוכה בקשה לתיקון כתב תביעה שהוגשה בשנת 2001, בטיעון כי במהלך ההוכחות, בשלב חקירתם הנגדית של הנתבעים, התברר לתובעת לראשונה על עובדת מעורבותם של אלה בעריכת מסמך המבטל את צוואת אביהם המנוח (משנת 1973) ובעריכת שטר מכר, אשר נחתמו באותו המועד ביום 1.11.78 ותכליתם היא אחת- גזילת זכויות התובעת ואחיותיה מחלקן בעיזבון על פי צוואת אביהם ע.ע.ו. ז"ל (להלן: "המנוח"). הבקשה מעלה את השאלות הבאות: האם התיקון המבוקש מתייחס לשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת? האם מדובר בהוספת עילה חדשה ו/או בעילה שהתיישנה? שמא נגועה הבקשה בשיהוי בלתי סביר בעיתוי העלתה לאחר סיום שלב הראיות? רקע 1. תחילתו של הליך בהגשת המרצת פתיחה ע"י התובעת בבית משפט מחוזי בשנת 2001 כנגד הנתבעים, אשר תוקנה בשנת 2003 למתכונת של כתב תובענה בעקבות העברתה לבית משפט לענייני משפחה. במסגרת כתב התובענה, נתבע ביטול פסק דינו של בית משפט המחוזי בהליך של הסדר מקרקעין אשר על פיו נרשמו זכויות הנתבעים במקרקעין הידועים כחלקה .. גוש .. והמצויה באדמות הכפר .. (להלן: "המקרקעין") בטענה של קיום פגמים מהותיים, מפאת אי ידיעה על קיומו של ההליך ואי מתן לתובעת כבעלת דין בשל זכויותיה במקרקעין את יומה בבית משפט. בנוסף הועלתה טענת התרמית, פסק הדין ניתן על סמך שטרי מכר שזויפה בהם חתימת המנוח ומכוחם כביכול הועברו המקרקעין ללא תמורה לנתבעים, מתוך מטרה לנשל את התובעת ואחיותיה מחלקן בחמשת הדונמים בחלקה המזרחי של המקרקעין אותן ירשו על פי צוואת המנוח. 2. עוד נטען, כי לשם ביצוע פעולת רישום המקרקעין על שם הנתבעים, בחרו הנתבעים שלא לקיים צוואת המנוח במשך 15 שנים עד שיסתיימו ההליכים הקשורים בהסדר המקרקעין ותקוותם הייתה כי הדבר לא ייודע במהלך הזמן לתובעת. לטענתה, במהלך פרק זמן זה, הנתבע -1 הוליך אותה שולל כאשר הבטיח לה בפני אחיה ואחיותיה פעמים רבות כי יטפל בעניין המנוח ויעביר על שמה דונם ממקרקעי המנוח. 4. הנתבעים טענו כי צוואת המנוח בוטלה, וצירפו תצהיר עד שהיה נוכח בעת ביטול הצוואה ע"י המנוח אשר נערך בפניו ובנוסף בפני עו"ד. עוד נטען, כי בטרם הסתיימו הליכי ההסדר ובטרם נרשמו המקרקעין על שם המנוח, התחייב האחרון למכור ולהעביר את המקרקעין במתנה לנתבעים בהתאם לשטרי מכר שנחתמו בפני אותו עו"ד. הנתבעים הכחישו את טענות המרמה והזיוף, והפנו לחוות דעת גרפולוגית מומחית להשוואת כתבי יד אשר קבעה כי שטרי המכר נחתמו בחתימת המנוח. הנתבעים טענו כי העיכוב ברישום זכויותיהם במקרקעין נבע מהליך ההסדר שעברו המקרקעין שמספרם השתנה, ובגינו נדרשו לפסק דין הצהרתי על זהות המקרקעין לאלו המצוינים בשטרי המכר לצורך רישומם בפנקס, הליך אשר לא הצריך צירוף התובעת כצד להליך. 5. ביום 25.1.2005 ניתן ע"י כבוד המותב הראשון שדן בתיק פסק דין על סמך סיכומי הצדדים, ללא ניהול הוכחות ובהעדר כתב הגנה מטעם הנתבעים בגדרו נדחתה התביעה. פסק הדין בוטל ע"י ערכאת הערעור ביום 29.6.2005 והוחזר לשמיעה בפני כבוד המותב הראשון, אשר שמע את חלקן הארי של עדויות התביעה ופרש לגמלאות. כבוד המותב השני בתיק החליט כי התיק יוכרע על סמך מהימנותם של העדים, ועל כן הורה על שמיעת העדים מחדש. עם סיום הליך ההוכחות וטרם הגשת סיכומי הצדדים נפטר בטרם עת כבוד המותב השני והתיק הועבר לפתחי. 6. ביום 27.10.10 הודיעו הצדדים כי הם מתנגדים למתן פסק דין על ידי המותב החדש ללא שמיעת העדים. בנוסף, הודיעה התובעת כי היא שוקלת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. כבוד סגנית הנשיא הורתה כי התיק ייקבע להוכחות ברצף בהקדם אלא אם תוגש בקשה כלשהי שתחייב קיום קדם משפט. טענות הצדדים 7. התובעת טענה כי מכתב ההגנה של הנתבעים שהוגש ביום 14.7.2005 (לאור האורכה שניתנה ע"י ערכאת הערעור), נודע לה לראשונה כי המנוח ביטל את צוואתו משנת 1973 עוד ביום 1.11.74 על פי מסמך המתיימר להיות ביטול של צוואת המנוח. 8. בנוסף, במסגרת חקירתם הנגדית של עדי ההגנה בפני כבוד המותב הקודם, התברר לה לראשונה כי שטר המכר המתייחס למקרקעין והמסמך שבו בוטלה צוואתו של המנוח נחתמו באותו יום ובנוכחות הנתבעים. לטענתה, עובדת מעורבותם של הנתבעים בביטול הצוואה, התגלתה אך ורק במסגרת שמיעת הראיות ולא הוזכרה בתצהיריהם ו/או בכתב הגנתם. התובעת טענה כי מעורבותם של הנתבעים בביטול הצוואה, שקולה למעורבות בעריכת הצוואה ויש בה כדי להביא לפסילת הביטול, שכן מעלה היא חזקה של קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח ורצונו. התובעת טענה כי ביטול הצוואה וחתימת שטרי המכר באותו מעמד, שקולה לעריכת צוואה חדשה, אשר בעריכתה הנתבעים (שהינם גם הנהנים) נטלו חלק נכבד, באופן שמקים חזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ומחייב בחינה של הנסיבות העובדתיות האופפות את ביטול הצוואה אשר מן הראוי כי תיבחנה ותוכרענה ע"י בית משפט, שכן לעובדות אלו השלכה יתירה על תוצאות הליך זה ועל חקר האמת. 9. לאור האמור, עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה באופן שיכלול בפירוט את העילה של ביטול המסמך המתיימר לבטל צוואתו הקודמת של המנוח. 10. הנתבעים התנגדו לתיקון התביעה. לטענתם, לא ייתכן שבחלוף עשר שנים מיום הגשת התביעה ולאחר מתן פסק דין ושמיעת הוכחות פעמיים יגיש צד בקשה לתיקון כתב התביעה. ולכל המאוחר, לסברתם, היה על התובעת להעלות את בקשתה לתיקון התביעה מייד עם סיום ישיבת ההוכחות האחרונה שהתקיימה ביום 1.7.10 ולא להמתין 8 חודשים נוספים לשם כך. הנתבעים הוסיפו כי ככל שמדובר בעילת תביעה חדשה היא בוודאי התיישנה זה מכבר. 11. עוד טענו הנתבעים, כי ביטול הצוואה נעשה ע"י עו"ד בנוכחות עד ניטראלי שלא בנוכחות הנתבעים. לשיטתם של הנתבעים, בניגוד לטענת התובעת, אין ולו בדל של ראיה לכך שהייתה השפעה בלתי הוגנת או זיוף שגרמו למנוח לבטל את צוואתו והדברים עולים מפורשות מחקירתם הנגדית. הוסף על כך, כי המנוח היה בריא לחלוטין במועד ביטול הצוואה ונפטר שנתיים מאוחר יותר, באופן שממוטט מהיסוד את הטענה כי היה נתון להשפעה בלתי הוגנת. 12. הנתבעים התנגדו לתיקון התביעה. ולחילופין, ביקשו כי ככל שבית משפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה יושת על התובעת תשלום הוצאות לדוגמא ללא קשר לתוצאות המשפט וכתנאי לתיקון התביעה. דיון והכרעה 13. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין..." סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי הטענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי. (ראה ספרו של השופט א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007) בעמ' 148). כן נאמר כי "לא ייתכן כלל, האוסר תיקון של כתב תביעה על שום שיש עמו שינוי העילה. השאלה היא, מהו השינוי שנעשה בעילה המקורית, והענין הוא ענין שבדרגה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית, 1991) בעמ' 325-326). בפסיקה עניפה נקבע כי לא יכולה לקום מחלוקת לגבי יכולתו של בית המשפט להתיר תיקון כתבי-טענות בכל שלב משלבי הדיון, לרבות בשלב מתקדם של המשפט, ותמיד ניתן לפצות את הצד שכנגד על טרחתו הנוספת על-ידי פסיקת הוצאות. יחד עם זאת, כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה שלעניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב, שמסכת הראיות בעניין התביעה המקורית כמעט שנסתיימה, ובהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון (ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 748 בעמ' 755 וע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט (1) 225 בעמ' 235). בנוסף נפסק כי למושג "עילת תביעה" משמעויות שונות בהקשרים שונים, ובאשר לתיקון, מוגדרת העילה באופן רחב כ- "כוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון" (ע"א 728/79 קירור אג"ש נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, בעמ' 131). 14. לאור ההלכות שנפסקו יש ראשית דבר לבחון האם התיקון הוא בבחינת הוספת "עילה חדשה" שאין להתירה? במקרנו, יש בבקשת התיקון כדי לשנות את עילת התביעה המקורית, שנסמכת על זיוף שטר המכר. בכתב הטענות המקורי, ניתן להגדיר את עילת התביעה לביטול רישום הנתבעים כבעלי הזכויות בנכס מכוח פסק הדין בתיק ההסדר שניתן בבית משפט מחוזי ביום 8.1.95 הקובע כי המקרקעין בבעלות הנתבעים, הואיל והוא ניתן במרמה על סמך שטר מכר שזוייפה בו חתימת המנוח ובניגוד להוראות צוואתו ומבלי שניתן לתובעת יומה בבית משפט (להלן "פסק הדין בהסדר"). כעת עותרת התובעת להוסיף על כך עילה נוספת, שנעוצה במעורבות הנתבעים בעריכת שטר המכר ובמסמך שמבטל את הצוואה שנחתמו ע"י המנוח באותו מועד באופן שמצדיק את ביטולם מכוח חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת. שטר המכר והמסמך שמבטל את הצוואה הוא סלע המחלוקת בין הצדדים, ובבקשת התיקון אין כדי לחרוג מכך. למעשה, כל שהתובעת מבקשת להוסיף הוא, יסוד נוסף שיש בו, לשיטתה, כדי לבסס את הקביעה כי פסק הדין בתיק ההסדר בטל מיסודו, כאשר מטרת התיקון היא לסייע לבית משפט להכריע בדבר רצונו האמיתי של המנוח. הוסף על כך, שלאור העובדה כי הראיות בתיק יישמעו מחדש, אין התיקון המבוקש מכביד ומסרבל את הדיון. 15. היות וניתן יהיה לראות את החלק המתוקן שיוגש כאילו הוגש עם התובענה המקורית, לפני חלוף תקופת ההתיישנות, יש לבחון שמא בקבלת התיקון יש משום "עקיפת" תקופת ההתיישנות באופן שנשללת מהנתבעים ההגנה הקנויה להם. התובעת טוענת כי עובדת קיומה של השפעה בלתי הוגנת הובאה לידיעתה אך ורק במהלך שמיעת ראיות עדי הנתבעים והיא לא הוזכרה בתצהיריהם ו/או בכתב הגנתם. הנתבעים טוענים כי לטענה חדשה זו אין בסיס עובדתי בראיות וביטול הצוואה נעשה ע"י עו"ד בנוכחות עד ניטראלי ולא בנוכחותם. בנוסף, על היעדרה של השפעה בלתי הוגנת ניתן אף ללמוד מכך שהמנוח נפטר שנתיים לאחר ביטול הצוואה. בשלב זה, איני נדרשת להכריע האם אכן המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת, כל שהנני נדרשת לקבוע הוא את המועד בו נודע לתובעת לראשונה על עובדה זו, ובעניין זה לדידי ניתן לראות את מועד שמיעת ראיות עדי הנתבעות, כמועד בו התבררו לתובעת עובדות שלא היו ידועות לה קודם לכן. לנוכח האמור, ניתן לקבוע כי אין לראות בעילה נשוא התיקון כעילה שהתיישנה לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 הקובע כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. 16. נותר עוד לדון בשאלת השיהוי בהעלאת הבקשה לתיקון התביעה. הלכה היא, כי ככל שבעל דין מאחר בהגשת בקשתו ללא טעם סביר, פוחת הסיכוי שבית המשפט ייעתר לו. יחד עם זאת, נפסק כי כאשר מתעורר הצורך בהגשת בקשה לתיקון, עקב העדויות שהובאו במהלך המשפט, לא תקובל טענה נגדית של שיהוי, שהרי הצורך בתיקון לא היה יודע קודם לכן (ראה גורן בספרו בעמ' 150 וכן ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת החשמל, פ"ד לט (1) 225 בעמ' 235). הבקשה לתיקון הוגשה עם מינוי מותב חדש לתיק, בשלב של סיום ראיות בפני המותב הקודם, טרם הגשת סיכומים ע"י הצדדים ולאחר שהצדדים הבהירו כי אין מנוס משמיעת ראיות בגלגול שלישי. בנסיבות אלה, איני מוצאת כי התובעת השתהתה שיהוי בלתי סביר בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. לאור המכלול ולנוכח העובדה כי התיק נווט למסלול של שמיעה מבראשית אין מקום לחיוב בהוצאות. 12. סיכומו של דבר, הנני נעתרת לבקשה ומורה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 21 יום מיום מתן ההחלטה. הנתבעים יגישו כתב הגנה מתוקן 21 יום לאחריה. הדיון שנקבע ליום 10.4.11 מבוטל. הדיון העוקב שנקבע ליום 23.5.11 נשאר בעינו ויומר לקדם משפט. המזכירות תיידע את ב"כ הצדדים על ביטול הדיון גם באמצעות הטלפון. הממזכירות תודיע לצדדים כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים