1.בפני שניים אלה : ערעור על החלטת רשמת בית דין זה [הרשמת לאה גליקסמן (להלן - הרשמת) ; עע 1362/04] מיום 7.9.2004, בה נמחק הערעור שהגיש המערער מחמת איחור בהגשתו (להלן - ההחלטה הראשונה) וערעור על החלטת הרשמת מיום 12.1.2005, בה נקבע כי אין מקום להאריך את המועד להגשת הערעור (להלן - ההחלטה השנייה). 2.תמצית העובדות הצריכה לפסיקת הדין בערעורים אלה היא זו: א.המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (עב 002444/98 ; השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגי הציבור גב' לורנס עאסי ומר דב כספי) לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה ובגין פיטורים שלא כדין. ב.תביעתו זו של המשיב התקבלה ובית הדין האזורי פסק כי על המערער לשלם למשיב פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 36,000 ש"ח. בנוסף, הושתו על המערער הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 19.4.2004. ג.ביום 16.5.2004 הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה לתיקון טעות סופר. בבקשה זו ביקש המערער לקזז את סכום פיצויי הפיטורים ששולמו למערער מהסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי בגין פיטורים שלא כדין. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 8.6.2004, בה נקבע "אין בפנינו טעות שנפלה בפסק הדין ושיש לתקנה". לטענת המערער, בקשה זו התקבלה במשרדו של בא כוחו ביום 16.6.2004. ד.ביום 17.8.2004 הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית דין זה. לטענת המערער, מנין הימים לצורך הגשת הערעור נמנה ממועד מתן ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה על ידו, ולפיכך ובהתחשב בפגרת בתי המשפט הוגש הערעור במועד. ערעור זה נמחק, כאמור, בהחלטה הראשונה בנימוק הבא : "בהתאם לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, רק אם תוקן פסק הדין רואים, לעניין ערעור, את מועד מתן ההחלטה כמועד מתן פסק הדין. ככל שהבקשה נדחית, מועד מתן פסק הדין הוא המועד הקובע לעניין הערעור (בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דוד וענונו, דינים עליון כרך נז 722 והאסמכתאות המפורטות שם). במקרה הנדון, הבקשה לתיקון טעות סופר נדחתה. לפיכך, המועד להגשת ערעור היה 30 יום מהמועד בו הומצא למערער פסק הדין, ומועד זה חלף זה מכבר". ה.משנמחק הערעור מחמת איחור בהגשתו, הגיש המערער בקשה להארכת מועד. בהחלטה השנייה נדחתה הבקשה להארכת מועד בנימוקים אלה : 1.המערער לא העמיד את המשיב על כוונתו לערער על פסק הדין. אף לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ערעור. בנסיבות אלה, התגבשה אצל המשיב "מעין חסינות" לסופיות ההליכים. 2.פסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי הוא מפורט ומנומק. ומשכך אין להאריך את המועד להגשת הערעור בנימוק של "סיכויי הערעור". 3.זכות הגישה לערכאות של המערער אינה זכות מוחלטת. כנגד זכותו זו עומד אינטרס המשיב לסופיות ההליכים. ההחלטה הראשונה (עאח 1022/04) 3.בערעור, שהגיש על ההחלטה הראשונה, טען המערער כי בית הדין האזורי הבהיר בהחלטתו בבקשה לתיקון טעות סופר את פסק דינו והוסיף נימוקים ועובדות שלא עלו כלל בפסק דינו. בנסיבות אלה, אין לראות בהחלטה זו החלטה הדוחה את הבקשה לתיקון טעות סופר, ולכן לא חל הכלל, לפיו יש למנות את מועד הערעור מיום מתן פסק הדין. 4. המשיב ביקש לאשר את ההחלטה מהטעמים המפורטים בה. 5.סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 קובע כי : "81.(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן. (ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. (ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת". 5.ההלכה פסוקה היא, כי סעיף 81(ג), המשנה את המועד להגשת הערעור, חל רק מקום בו תוקן פסק הדין, שאז יראו את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. לעומת זאת, אם נדחתה הבקשה לתיקון, מניין הימים להגשת הערעור חל מיום מתן פסק הדין (ע"א 332/93 חסן אבו-האני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 286; בש"א 282/90 לוי מסעוד נ' לוי שולה, פ"ד מד(4) 212). הטעם לאבחנה האמורה בואר בפסיקתו של בית המשפט העליון כדלקמן : "אם מתקבלת בקשת התיקון, משמע נפלה טעות בפסק ויש להשלימו או לתקנו וראוי כי אם מוגש ערעור הוא יתייחס לפסק המתוקן והשלם. כנגד זאת, אם נדחתה בקשת התיקון משמע הפסק המקורי לא חייב שינוי ולענין מנין התקופה לערעור יש לראות את המועד בו ניתן כמועד הקובע" (רע"א 2500/00 חיים קריסטל נ' נחמה קריסטל ואח', דינים עליון, כרך נח, 285, להלן - פסק דין קריסטל). 6.בענייננו, חזר בית הדין האזורי, בעיקרו של דבר, בהחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר על האמור בפסק דינו, ונימק מדוע אין לקבל את הבקשה לתיקון טעות סופר. החלטה זו לא הבהירה את האמור בפסק הדין ולא הוסיפה, כטענת המערער, נימוקים או עובדות שלא בא זכרם בפסק הדין, ולכן יש לראות בה החלטה הדוחה את הבקשה לתיקון פסק דין, לגביה חל הכלל כי המועד להגשת הערעור הוא המועד בו ניתן פסק הדין. לפיכך, ומשהוגש ערעור, כאמור, רק ביום 17.8.2004, צדקה הרשמת כאשר מחקה את הערעור מחמת איחור בהגשתו. ערעור המערער על ההחלטה הראשונה נדחה. ההחלטה השנייה (עאח 57/05) 7.עיקר טענותיו של המערער כנגד ההחלטה הדוחה בקשתו להאריך את המועד להגשת הערעור היו אלה: הבקשה לתיקון פסק דין הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בחוק, אך ההחלטה בבקשה זו ניתנה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. נסיבה זו מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור ; כל עוד לא ניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשה לתיקון טעות סופר לא יכול היה המערער לגבש החלטתו לעניין הערעור. 8.דין ערעור המערער על ההחלטה השנייה להידחות. יפים לענייננו דברים שנאמרו לעניין זה בפסק דין קריסטל : "אין לראות טעם מיוחד בכך שבעל דין הגיש בקשה לתיקון הפסק בתוך תקופת הערעור ואילו בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט רק לאחר חלוף המועד לערעור. כשם שהגשת בקשת תיקון שנדחתה אינה מעכבת את מנין התקופה לצורך הגשת ערעור ורואים את מועד מתן הפסק כמועד הקובע כך אין בה כשהיא עומדת לעצמה, גם כדי להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד להגשת הערעור, שהרי דחיית הבקשה מצביעה על כך שלא היה לה מקום מלכתחילה וממילא אין הצדקה לעכב בעטייה את מירוץ תקופת הערעור לצורך השלמת ההליך השיפוטי...תוצאה אחרת עשויה היתה לפגוע באורח בלתי ראוי בבעל הדין שכנגד ולפתוח פתח לשימוש לרעה בהליך הבקשה לתיקון פסק דין". עוד נפסק בעניין זה כי : "בעל דין המגיש בקשה לתיקון פסק לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את תקופת הערעור באם בקשתו תידחה והוא רשאי בכל מקרה לקדם פני סכנה כזו בדרך של הגשת ערעור במועד הרגיל לכל מקרה בו תידחה בקשתו לתיקון הפסק. הוראות אלה הנובעות מן הדין נועדו למנוע ניצול לרעה של סדרי הדין באמצעות עשיית שימוש לא ראוי בהליך בקשה לתיקון טעות שאחרת ניתן היה להשתמש בו ככלי לקבלת אורכה אוטומטית להגשת ערעור על הפסק והדברים מובנים על פניהם. ואכן, בענין ברע"א 631/98 אדמוב נ' פולריס, יצרני רדיאטורים, תקדין עליון 98(2) 588, 589 נאמר: 'לא כן במקרה שההחלטה דוחה את הבקשה לתיקון. במקרה של החלטה כזו, להבדיל ממקרה של החלטה בה מחליט בית המשפט לתקן את פסק הדין, אין המירוץ להגשת הערעור מתחיל עם מתן ההחלטה. תחילתו היא מיום מתן פסק הדין, ולא אחת יקרה שבמועד מתן ההחלטה בבקשה לתיקון פסק דין כבר חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין' ". 9.לאור האמור לעיל, דין טענותיו של המערער, כי יש לראות טעם מיוחד בכך, שהבקשה לתיקון פסק דין הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בחוק, ואילו ההחלטה ניתנה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור, וכי עד למתן ההחלטה בבקשה לתיקון פסק דין לא יכול היה לגבש החלטה בדבר הגשת הערעור להידחות. אין אנו באים לקבוע כי לעולם לא יוארך המועד במקרה בו הוגשה הבקשה לתיקון טעות סופר במועד, אך ההחלטה שדחתה הבקשה ניתנה לאחר שחלף המועד לערעור. יתכנו נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מכלל זה, אך וודאי שלא זה המקרה שבפנינו. נציין בהקשר זה, שבניגוד לנטען על ידי המערער, לא יכולה הייתה להיות טעות בהבנת פסק הדין של בית הדין האזורי, לפיו הפיצויים שנפסקו על ידו הם פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ולא חלק מפיצויי הפיטורים ששולמו למשיב. 10. בא-כוח המערער הפנה אותנו לפסיקה של בית המשפט העליון, בה נקבע כי הגשת בקשה לתיקון טעות סופר בתוך המועד הקבוע לכך ומתן ההחלטה בבקשה זו לאחר שחלף המועד להגשת ערעור מהווה טעם מיוחד להגשת הערעור. ואולם, מדובר בפסיקה ישנה יחסית אשר שונתה בפסק דין קריסטל. יצויין, כי ההלכה שנקבע בפסק דין קריסטל אומצה בפסיקה מאוחרת יותר (ראה בשא 6476/02 ע.א.ח סלע הנדסה בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ ואח', דינים עליון, כרך סב, 627 ; רע"א 9586/04 יפה יומטוביאן נ' שרה איכנטל ואח', (טרם פורסם), ניתן ביום 19.1.2005, ערעור על ההחלטה נדחה ביום 30.1.2005 בבשא 903/05). 9.עוד יוער, כי מבחינת פסק דינו של בית הדין האזורי וכתב הערעור עולה כי סכויי הערעור, על פניהם, אינם גבוהים. 10.סוף דבר - לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין סך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. בית הדין לעבודהטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית