החלטה בבקשות לתיקון טעויות סופר כללי בפניי בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין, בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] , התשמ"ד - 1984. בבקשה זו מבקשת התובעת לתקן טעויות שנפלו בשאלת גובה החיוב הכספי שנפסק לטובתה. טענותיהם של הצדדים נסובות סביב השאלה, האם אכן מדובר בטעויות אריתמטיות, הנופלות בגדר "טעות סופר", או שמא מדובר בניסיון לבצע "מקצה שיפורים", בטרם יוגש הערעור על פסק הדין. טענות אלו תיבחנה במסגרת טענותיהם של הצדדים לגבי כל אחד מראשי הפיצויים, המפורטים בפסק הדין. בטרם אבחן טענות אלו, אציין כי פסק הדין נחתם בפועל, מטעמים טכניים בלבד, ביום 25.12.13, אך החישובים שבו נערכו עד ליום 23.12.13. עניין זה צוין בפסק הדין מספר פעמים, כאשר לגבי כל אחד מן החישובים, נכתב כי הוא נעשה עד ליום 23.12.13. הדיון להלן יהיה פרטני ביחס לכל בקשה ובקשה. תחילה, יוצגו טענות הצדדים, ולאחר מכן, ייערך "דיון", ובעקבותיו אכריע ביחס לכל פריט ופריט. בסיום החלטה זו, יופיעו בצורה מרוכזת תוצאות הדיונים וההכרעות בכל הפריטים הנ"ל. חישוב שיערוך הפיצוי המוסכם טענת התובעת היא כי סכום הפיצוי המוסכם הנומינלי הוא 40,260 ₪ נכון ליום 1.4.2000. סכום זה אמור היה להיות משולם ביום 1.4.00, על פי שער הדולר של אותו היום. הואיל ומדובר בתשלום שאינו לשיעורין, הרי שחישוב הריבית אמור להתבצע מהמועד שהתובעת זכאית לקבלו (1.4.00) ועד למועד מתן פסק הדין. טענת הנתבעים בעניין היא כי אין מדובר בטעות סופר אלא שבית המשפט סבר, מטעמיו שלו, כי יש לחשב את הריבית באופן בו חושבה. יתירה מכך, מציינים הנתבעים כי שוויה של הטעות האמורה הינו סך הכל כ- 6,800 ₪, והיא מתקזזת, במידה מה עם חישוב ש"עוגל" במקום אחר והגדיל את החוב לתובעת בסכום של 341.14₪, לטובת התובעת. בהקשר זה, מציינים הנתבעים כי התובעת לא טרחה להעמיד את בית המשפט על טעותו. תשובת התובעת לתגובת הנתבעים הינה, כי בית המשפט בעצמו התייחס ליום ההפרה כאל היום שמזכה את התובעת בפיצוי מוסכם. בהתאם, במועד זה הומר שער הדולר לש"ח על ידי בית משפט. ברור, אם כן, שהריבית והפרשי ההצמדה היו אמורים להיות מחושבים מאותו מועד ואילך. אם היה מדובר בכוונת מכוון, חזקה על בית המשפט שהיה מבהיר את הטעמים לחישוב הריבית באופן שונה. התובעת צודקת. החישוב היה אמור להיעשות בריבית מהמועד בו היא הייתה אמורה לקבלו, ביום 1.4.00 ועד למועד מתן פסק הדין. תוצאת החישוב הינה 82,861₪. לפיכך, מתוקן בזה פסק הדין, באופן הבא: הסיפא לפיסקה 85 לפסק הדין תימחק (מהמילים "על סכום זה יש להוסיף") ובפיסקה 86 במקום הסכום 76,000 ₪, יבוא הסכום של 82,861 ₪. חישוב שיערוך דמי השכירות המוגדלים טענת התובעת היא כי את שכר הדירה המוגדל היומי, שהינו, על פי קביעת בית המשפט, 300$, יש להכפיל ב- 1,521 ימים. הסכום המתקבל, נכון ליום מתן פסק הדין, לטענת התובעת, הינו 3,656,753 ₪. תשובת הנתבעים, בהקשר זה, היא כי גם כאן שמה עצמה התובעת במקום בית המשפט, והיא מבקשת לערוך את החישוב במקומו, בעוד שאין היא מוסמכת להכתיב את חישוביה לבית המשפט. מעבר לאמור, מציינים הנתבעים, כי לא הובהר על אילו פרמטרים הסתמך ב"כ התובעת בעורכו את החישוב. תגובת התובעת לתשובת הנתבעים היא, כי הנתבעים שללו את חישובה של התובעת באופן סתמי, אך לא הציגו כל חישוב נגדי, לפיו אמור היה הסכום להיות אחר. מדובר בחישוב פשוט, מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה, וככל הנראה, נעשה על ידי בית המשפט באמצעות תוכנה שאיננה מעודכנת. בעניין זה אציין, כי הסכום שנכתב (3,646,772₪) הוא נכון ליום 23.12.13, הוא היום שעד אליו חושבו כל הריביות שבפסק הדין. מטעמים טכניים נחתם פסק הדין יומיים לאחר מכן (כבר הזכרתי זאת לעיל בפיסקה 3). אם כן, הסכום הנכון עד ליום 25.12.13 הינו 3,647,011₪. זאת, בהתאם למחשבון פסיקת ריבית והצמדה לפי חוק, של האתר "נבו". חישוב דמי שכירות ראויים בגין סטודיו דנה התובעת טוענת כי דמי השכירות הראויים בגין סטודיו דנה אמורים היו להיות משולמים מידי חודש, בהתאם לשער הדולר הרלוונטי, בתחילת כל חודש, ולא בהתאם לשער הדולר של יום הכניסה לשטח סטודיו דנה. בנוסף, טוענת התובעת, כי יש להכפיל את דמי השכירות ב- 50 חודשים ולא ב- 48 חודשים בלבד. גם כאן, טוענים הנתבעים כי התובעת מנסה לשכתב את פסק הדין. זאת, משום שמדובר בחישוב של דמי שכירות ראויים - דהיינו: אין חוזה בין הצדדים הקובע את אופן התעדכנותם של דמי השכירות הללו, על פני ציר הזמן. התחשיב שחושב על ידי בית המשפט, הינו חישוב סביר והגיוני, שבוצע ב"קירוב". דרך מקובלת להתנהלות הצדדים היא לקבוע סכום דולרי ראשוני, אשר יתורגם לשקלים, והסכום השיקלי הוא זה אליו מתווספות הצמדה וריבית. בקשת התובעת היא לקבוע כי דמי השכירות ישתנו מחודש לחודש, בהתאם לשינויים בשער הדולר. תגובת התובעת הינה כי דמי השכירות הראויים נקבעו בערך דולרי ולא שקלי. לפיכך, הותרת שער הדולר בהתאם לשער הדולר שנקבע ביום הפלישה, איננו מייצג את השתנותם של שערי הדולר שהגיעו בסיומה של התקופה, אף ל - 5 ₪ ל- 1$. הותרת שער הדולר על כנו מלמדת, אליבא דדעת התובעת, על כך שבית המשפט לא שת ליבו לנקודה זו. החישוב של 48 חודש נעשה בשל כך שהתובעת, בסעיף 41 לסיכומי התשובה מטעמה, ביקשה את דמי השכירות בגין סטודיו דנה, בגין התקופה שמיום 1.4.00 ועד 31.3.04. מדובר בחוזה שלא נכרת בין הצדדים. על כן, אין לתובעת הצדקה לערער על התוכן המיוחס לו על ידי בית המשפט. צודקים הנתבעים בהנחתם, כי מדובר בהסכמות שיוחסו לצדדים על ידי בית המשפט. הסכמות אלו הינן הסכמות סבירות, בנסיבות העניין: כשם שסבירה הצמדה של הריבית לדולר, ולאחר מכן המרתו לשקלים, הרי שסבירה גם המרה של הסכום הקבוע כדמי שכירות לשקלים, והצמדתו למדד לאחר מכן. בפסק הדין חושב שער הדולר שהיה במועד הפלישה אל השטח הקרוי "סטודיו דנה", ועל סכום זה הוספה ריבית והצמדה, אשר שמרו על ערכו הריאלי של הסכום (בדומה לתוצאת הצמדתו לשער הדולר המתעדכן בכל חודש). אינני מוצא מקום לשנות מפסיקה זו, עקב כך שחישוב לפי שער הדולר המעודכן בכל חודש, ייתכן והיה מניב לתובעת סכום שהוא מעט יותר גבוה (ואם שער הדולר היה יורד, כפי שקרה בחלק מן התקופה, האם הייתה יוזמת התובעת, בקשה לתיקון טעות סופר לרעתה?!). הסכום המתקבל, בתוספת ריבית והצמדה עד ליום 23.12.13 הינו הסכום הנקוב בפסק הדין 364,324₪. על סכום זה יש להוסיף את אותם יומיים של האיחור בחתימת פסק הדין לריבית וההצמדה. הסכום האמור בתוספת 2 ימי הצמדה וריבית הינו 364,347 ₪ (קשה להבין כיצד עו"ד פונה לבית המשפט בבקשה לתיקון טעות סופר שמניבה לו בפריט זה - 23 שקלים). חישוב סכום הקיזוז בגין הפחתת נזק (חנויות אילוז) טענת התובעת היא כי בית המשפט קבע כי יש לחשב לצורך ההפחתה רק 60% משווי דמי השכירות הרגילים. אשר על כן, היה אמור החישוב להיעשות באופן הבא: 60% מתוך אותם 1,250$ שניתן היה לקבל על השטח באופן רגיל. בנוסף, על פי טענת התובעת יש לחשב את החישובים בהתאם לשער הדולר, שייקבע ב- 16 לכל חודש שכירות (משום שתחילת חיובה בהפחתת נזק, הייתה ב- 16 לחודש אפריל). עוד, טוענת התובעת כי יש לכפול את החישוב ב- 49.5 חודשים, שכן חובת הפחתת הנזק מתחילה מיום 16.4.00 ועד ליום 31.5.04. לסיום, מוסיפה התובעת כי גם חישוב הריבית וההצמדה מיום 7.5.02, הינו מוטעה, והיה על בית המשפט לחשב את הריבית וההצמדה, מיום 9.5.02. תמצית טענות הנתבעים בהקשר זה, הינה, כי מדובר בהטרחת בית המשפט בזוטות (כך לדוגמא ביחס לחישוב הריבית יומיים קודם למועד הנכון לחישוב לפי דעתה של התובעת). עוד מציינים הנתבעים ואומרים, כי בפיסקה 309 לפסק הדין, כתב בית המשפט פעמיים כי ניתן היה להפיק שני שליש מהסכום הרגיל לשכירות במקום, וסכום זה יופחת מסכום הפיצוי לתובעת. תגובת התובעת הינה כי אין התייחסות רצינית, מצידם של הנתבעים, לכך שנפלה טעות אריתמטית בחישוב, שהרי דמי השכירות בגין "חנויות אילוז" אמורים היו להיות מחושבים לפי 125 מ"ר במכפלה של 10$ למ"ר, ולעמוד, לפיכך, על 1,250$ (כך בסעיף 17 לתשובת התובעת לתגובת הנתבעים). בעניין זה טועה ב"כ התובעת: הסכום הבסיסי של שווי חנויות אילוז הינו 1,500$ משום שבהתאם לחוות הדעת של המומחה, מר לירן קלדרון - שטח חנויות אילוז הינו 153 מ"ר (כולל שטח המחסן הצמוד לחנויות אלו) (ראה בעניין זה פיסקה 295 לפסק הדין). דמי השכירות בגין חנויות אילוז חושבו לפי 150 מ"ר, והתובעת מודעת לכך. הניסיון להסתמך על פליטת הקולמוס שבפיסקה 301 לפסק הדין ולחשב את שטח "חנויות אילוז" ללא המחסנים הצמודים להן, איננו ראוי. בנוסף, בפיסקה 309 לפסק הדין הובהר כי דמי השכירות הראויים יחושבו על פי שני שליש ולא על פי 60% (שיעור זה נכתב בפליטת קולמוס בפיסקה 308 לפסק הדין, אך לא יוחסה לו כל משמעות). צודקים הנתבעים בטענתם שבסעיף 34 לתגובה מטעמם: הסכום הועמד על שני שלישים, בין היתר, משום כך שנוח יותר, מבחינה חישובית, להפחית שליש. תוצאה חישובית זו הינה תואמת את הסכום הראוי, לדעתי, לתשלום. המקור לטעות זו הינו, כפי הסברה שהעמידו הנתבעים בסעיף 35 לתגובתם: שיעור ההפחתה של 60% הוא טעות הסופר שיש לתקן בפסק הדין. מכל מקום, דרך החישוב הינה זו: שני שליש מתוך הסכום בגין חנויות אילוז הינם 1000$ לחודש, לפי שער הדולר שבכל 1 לחודש (שערי הדולר בכל ראשון לחודש נלקחו מחוות הדעת של הגב' אלטמן). סכום זה הוכפל ב- 49 חודש, והוא שוויה של הטבת הנזק שהיה על התובעת להיטיב. הסכום הועמד בפסק הדין על סך של 388,139 ₪ נכון ליום 23.12.13. בהתאם לתיקון הכולל של הוספת אותם יומיים מיום 23.12.13 ועד ליום 25.12.13, יש להוסיף גם לחישוב זה את ההפרש של הריביות. הסכום הנכון הוא 388,164 ₪ (שוב, מדובר בהפרש של 25 ₪, אחת מהטרחותיו של ב"כ התובעת, בתיק בהיקף של מיליונים). לפי בקשת התובעת, להשיב לנתבעת את מחציתו השנייה של חודש אפריל, הסכום גדל ב- 500$ בגין הטבת הנזק עבור מחציתו השנייה של חודש אפריל 2000. סכום זה חושב לפי שער הדולר שהיה ביום 17.4.00 (4.072x 500$ = 2,036₪, ובצירוף הצמדה, וריבית מאמצע התקופה, עומד הסכום על 3,608₪). סכום זה יוסף לסכום הפסוק בפסק הדין הסכום הכולל יועמד, אם כן, על 391,772 ₪. חישוב הסכום לקיזוז בגין דמי השכירות לכהן טענת התובעת היא כי במהלך החישוב, הסתמך בית המשפט בטעות על התחשיב שערכה המומחית מטעם הנתבעים, הגב' סגולה אלטמן, כאשר התחשיב האמור אינו עוסק בקיזוז דמי השכירות לכהן מדמי השכירות המוגדלים, אלא בחישוב דמי השכירות הרגילים לפי ריבית הלייבור +1, ובהפחתה של דמי השכירות לכהן. אליבא דב"כ התובעת, היה צריך לחשב את הסכומים לתשלום לפי המועדים הנקובים בחוזה שושן-כהן. הסכומים לתשלום לכהן בהתאם לחוזה עמדו על סך של 2600$ לחודש סך הכל (על סעיף 7(א) להסכם ביניהם). סכום זה הוסכם על הצדדים. טענת הנתבעים בעניין היא, כי מדובר בתחשיב חדש, אותו עורכת התובעת, בלבוש של בקשה לתיקון טעות סופר. עוד מבהירים הנתבעים, בניגוד לטענת התובעת, כי תחשיבה של הגב' אלטמן כלל גם התייחסות לקיזוז התשלומים, שהיה על שושן לשלם לכהן. עוד מציינים הנתבעים, כי אילו רצתה התובעת להגיש תחשיב חליפי לבית המשפט, הרי שהיה עליה לעשות כן במסגרת טענותיה בתצהירים או בסיכומים; ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. תגובת התובעת היא, כי גב' אלטמן אישרה במפורש כי חוות דעתה אינה עוסקת בחישוב דמי השכירות שעל הנתבעים לשלם לתובעת על בסיס דמי השכירות המוגדלים, בסך של 300$ ליום. ברור, איפוא, כי נפלה טעות סופר בהסתמכות של בית המשפט על חוות הדעת האמורה, בעניין זה. ראשית אציין כי הסכומים המופחתים כדמי השכירות לכהן, הם אכן הסכומים הרלבנטיים, אלא שהם היו צריכים להיות מופחתים מדמי השכירות המוגדלים שנקבעו לתובעת, ולא מדמי השכירות הרגילים. שנית, אציין כי החישוב המורכב אותו חישבה התובעת בבקשה לתיקון טעות סופר, הובא בפניי לראשונה באותה הבקשה. העדר ההתייחסות לחישוב זה, אין מקורה בטעות סופר אלא בהעדר הנתון הרלבנטי. נתון זה לא ניתן להוסיף לתיק, בשלב שאחרי מתן פסק הדין, במסגרת הבקשה לתיקון טעות סופר. לפיכך לא אוכל להתייחס אל החישוב האמור. תיקון טעות הסופר ייעשה, על כן, בהתאם לנתונים שהובאו בפניי בעת כתיבת פסק הדין, ולא לאחריו. אותם 2600$ לחודש, המופחתים מדמי השכירות המשולמים לתובעת, חושבו על פי שער הדולר, שהיה בכל ראשון לחודש בתקופת ההפרה. שערי הדולר בלבד חושבו על פי הטבלה שצורפה לחוות הדעת של סגולה אלטמן, וזאת מטעמי נוחות. אכן, נפלה טעות טכנית בחישוב והסכום הכולל לתשלום חושב בטעות כאילו היה סיכומם של הסכומים שאמורים היו להיות משולמים לכהן. טעות זו יש אכן לתקן: הסכום שאמור היה להיות משולם לכהן, על פי החוזה, בהתאם לשערי הדולר שבכל 1 לחודש (על פי שערי הדולר הנקובים בטבלה שצירפה הגב' סגולה אלטמן), וכשהוא כולל הצמדה וריבית למחצית התקופה, עד ליום 25.12.13 עומד על 1,417,886 ₪ במקום 1,715,986 ₪. קביעת שכר הטרחה הנתבעת טוענת כי בית המשפט לא התייחס, במסגרת קביעת שכר הטרחה, לכך שבהחלטה בעניין האחריות, מיום 15.3.11, הוא חייב את המשיבים לשאת במלוא ההוצאות המשפטיות. חיוב זה הוטל על המשיבים ועל צד ג'. בנוסף, חייב בית המשפט את המשיבים לשלם למבקשת שכ"ט בסכום של 120,000₪. אשר על כן, היה צורך לקזז סכומים אלו מן הסכומים הנפסקים כשכר טרחה, לטובת התובעת, במסגרת ההחלטה השנייה, בנוגע לגובה הנזק. אילו היו עושים כן הרי שסכום שכר הטרחה לתשלום היה עומד על סך של 383,014 ₪. הנתבעים טוענים, כי הוצאות המשפט של המבקשת פורטו במכתב מיום 29.3.11, ועמדו בתוספת הצמדה וריבית, נכון ליום מתן פסק הדין, על סך של 147,918.18 ₪. עוד טוענים הנתבעים, כי היות ובית המשפט קבע כי המבקשת זכאית ל- 32% בלבד מהאגרות ששילמה (בהתאם ליחס של זכייתה בתביעה מול הסכום אותו תבעה), הרי שעל התובעת להשיב את הסכום המהווה 68% מהסכום אותו שילמה כאגרה (וקיבלה כהחזר מטעם הנתבעים). טענה זו הינה טענה נכונה, על הנתבעים לשפות את התובעת רק בחלק היחסי של זכייתה, ביחס לסכום אותו תבעה. אולם, מהמכתב שצורף כנספח 1 לתשובת הנתבעים, עולה כי ההוצאות המשפט של התובעת, נכון ליום 29.3.11 עמדו על סך של 174,886 ₪, אשר הם, בתוספת הצמדה וריבית כחוק, עד ליום מתן פסק הדין (25.12.13) עומדים על 190,880.93 ₪ סיכום לאור האמור לעיל, פסק הדין יתוקן באופן הבא: הפיצוי המוסכם הינו 82,861 ₪. על כן, בפיסקה 452א לפסק הדין יבוא הסכום 82,861 ₪ במקום הסכום 76,000 ₪. דמי השכירות המוגדלים עומדים על סך של 3,647,011₪. על כן, בפיסקה 452ב לפסק הדין יבוא הסכום 3,647,011₪, במקום 3,646,772₪. הפיצוי בגין שימוש בסטודיו דנה עומד על 364,347 ₪. על כן, בפיסקה 452ג יבוא הסכום 364,347 ₪. במקום 364,324 ₪. לאור זאת, תתוקן הסיפא של פיסקה 452 לפסק הדין, ובמקום הכתוב בה, ייאמר: סך הסכומים הינו 4,094,219 ₪ להלן התיקונים בפיסקה 453, שהשורה הראשונה בה "הנתבעים, ביחד ולחוד, זכאים מאת התובעת לסכומים הבאים", נותרת כפי שנכתבה, והשינויים הינם במספרים, כמפורט להלן: הקטנת הנזק בגין שכירות חנויות אילוז - סך של 391,772 ₪. על כן, בפיסקה 453א לפסק הדין יבוא הסכום 391,772 ₪ במקום 388,139 ₪. תשלום הסכום הבסיסי שהייתה התובעת אמורה לשלם לכהן - סך של 1,417,886₪. על כן, בפיסקה 453ב לפסק הדין יבוא הסכום של 1,417,886 ₪ במקום הסכום 1,715,986 ₪ לאור זאת, תתוקן הסיפא של פיסקה 453 לפסק הדין, ובמקום הכתוב בה, ייאמר: סך הסכומים הינו 1,809,658 ₪. ההפרש בין הסכומים הנ"ל הינו 2,284,561 ₪ והוא הסכום לו זכאית התובעת מידי הנתבעים. על כן, בפיסקה 454 לפסק הדין יבוא הסכום 2,284,561 ₪ במקום הסכום 1,982,971₪. שכר טרחת עורכי הדין של ב"כ התובעת, ייגזר מהסכום הזה (23% מהסכום לו זכאית התובעת), ויופחת ממנו סך של 120,000 ₪ אשר כבר שולמו לתובעת לפי ההחלטה מיום 15.3.11. הנתבעים ישפו את התובעת בהוצאות המשפט רק בהתאם לסכום היחסי לסכום בו זכתה ביחס לסכום תביעתה. בנסיבות המקרה ומאחר וכל צד זכה בחלק מטענותיו אינני פוסק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשות לתיקון טעות סופר.טעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית