השופטת לאה גליקסמן: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 18.11.2012 (השופטת יפה שטיין; ס"ע 6946-02-12), בה ביטל בית הדין האזורי את הפרוטוקול ופסק הדין שניתן במעמד דיון קדם משפט ביום 24.10.2012. הרקע לבקשה: המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה בעילה של פיטורים שלא כדין. במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 24.10.2012, נרשם בפרוטוקול הדיון מפי באי כוח הצדדים כך: "אנו מסמיכים את בית הדין לפסוק לפי סעיף 79א, בין 0 ל-6,000 ₪, מבלי לנמק כהפרש בגין פיצויי פיטורים". בפסק הדין שניתן במהלך אותו דיון ביום 24.10.2012 קבע בית הדין כי "הנתבעת [המבקשת] תשלם לתובע [המשיב], סך של 4,500 ₪ כולל שכ"ט (כפיצויי פיטורים)". באותו היום, 24.10.2012, הגיש המשיב בקשה לתיקון טעות סופר בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין, ולחילופין לביטול הפסק דין. המשיב טען כי הצדדים הסכימו שבית הדין יפסוק למשיב פיצוי בגובה שבין 0 משכורות ל-6 משכורות, היינו פיצוי שבין 0 ₪ ל-18,995 ₪ לפי משכורת של כ-3,165 ₪; בפרוטוקול הדיון נרשם בטעות כי ההסכמה הייתה כביכול לכך שייפסק סכום של 0 ₪ - 6000 ₪, דבר שעליו לא הוסכם. לכן, התבקש בית הדין להורות על תיקון הפרוטוקול. בהמשך לטעות בפרוטוקול, נקבע בפסק הדין כי ישולם למשיב פיצוי בסך של 4,500 ₪. אם מדובר בטעות סופר ובית הדין הורה על תשלום 4.5 משכורות התבקש בית הדין לתקן את פסק הדין. אם לא מדובר על טעות סופר, התבקש בית הדין לבטל את פסק הדין שניתן בטעות, מאחר שהוא מבוסס על "הסכמה" שאינה משקפת את הסכמת הצדדים, שכן הסכום שנפסק בפסק הדין נגזר מהאמור בפרוטוקול, שלא לפי הסכמת הצדדים. לאחר תיקון הפרוטוקול התבקש בית הדין להורות על תיקון טעות סופר בפסק הדין, ולחלופין לבטל את פסק הדין ולפסוק מחדש בהתאם להסכמת הצדדים, היינו על סכום שנע בין 0 ל-6 משכורות, עד לסך של כ- 18,995 ₪. בהחלטה מיום 24.10.2012 הבהיר בית הדין כי מדברי הצדדים הבין כי הם ביקשו שבית הדין יפסוק לפשרה בין 0 ל-6,000 ₪. אם לא זו הייתה כוונת הצדדים, ובית הדין הוסמך על ידם לפסוק סכומים אחרים יהיה מקום לביטול פסק הדין, ולמתן פסק דין אחר. המבקשת הגישה תגובה לבקשה, בה טענה כי לא נפלה טעות סופר בפרוטוקול הדיון או בפסק הדין בעקבותיו. הרישום בפרוטוקול משקף את עמדות הצדדים כפי שהובעו בבירור ואת הסכמתם שבית הדין יפסוק בפשרה בתחום שבין 0 ₪ ל-6,000 ₪; רישום הפרוטוקול שנעשה בזמן אמת משקף במדויק את אשר נאמר באולם, ולא ייתכן כי הקלדנית בדתה עמדת הצדדים; בית הדין פסק לפי מה שנאמר לפניו בזמן אמת על ידי הצדדים ולא היה צריך לעיין או להסתמך על הרשום בפרוטוקול. חזקה היא שבית הדין לא היה פוסק ומחליט בזמן אמת את שפסק מבלי ששמע בעצמו את עמדות הצדדים כפי שהועלו לפניו דקה או שתיים בלבד לפני מתן פסק הדין; במהלך הדיון לא הושמעה כלל המילה משכורת, ובדיון לא הובא בפני בית הדין שיעור המשכורת; גם כשהביע בא כוח המשיב את אכזבתו מפסק הדין עוד טרם יצאה השופטת מהאולם הוא לא העלה טענה לגבי משכורת, אלא לגבי הסכום שסבר שהוא נמוך מדי; בענייננו לא נפלה כל טעות כהגדרתה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, המתירה תיקון פסק דין; טענות המשיב הן טענות מאוחרות ומומצאות שמטרתן ניסיון חסר תום לב להביא לביטול פסק הדין; הטענה המועלית על ידי המשיב היא טעות בכדאיות או טעות בשיקול דעת שהביאה אותו להסכים לפסק דין בפשרה, וטעות שכזו לא הייתה, ובכל מקרה אין בכוחה להביא לביטול ההסכם הדיוני בפני בית הדין; לבית הדין אין סמכות לתקן או לבטל את פסק הדין, שכן בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין, שעה שקם מכיסאו; בקשה לביטול או שינוי ההסכם הדיוני בהיעדר הסכמה מטעם המבקשת צריכה להידון בתביעה נפרדת או בערעור על פסק הדין, ועל המשיב להוכיח את טענת הטעות. בתשובה לתגובה טען המשיב כי העובדות שהציג המבקש הן שקריות; לא ייתכן כי המשיב היה מסכים לפסיקה שגבולה העליון עומד על פחות מ-20% מערך התביעה; לא ייתכן שהמשיב היה מגיש בקשה לביטול פסק דין, כאשר הסכום הנפסק במסגרת אותה "הסכמה" עומד על 75% מההסכמה; המשיב מעולם לא היה מסכים לפיצוי מקסימלי, כולל שכ"ט, בגובה של 6,000 ₪. הסכום אינו מכסה אפילו את הוצאות המשיב בתיק, וכן הוא מנוגד לפסיקת בתי הדין שפוסקת פיצויים בגין אי ביצוע שימוע כפונקציה של מספר משכורות; לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים ה"הסכם" שלא היה מקפח את המשיב, ולכן הוא מבקש לבטלו; בדיון לא דובר על סכומי כסף אלא על מספר משכורות. נציין, כי בהמשך הגישה המבקשת תגובה לתשובת המשיב, ולאחריה הגיש גם המשיב תשובה מתוקנת לתגובת המבקשת, אשר במסגרתן בעיקר טען כל צד כי דברי הצד השני אינם משקפים את האמת. בהחלטה מיום 18.11.2012 ביטל בית הדין האזורי את פסק דינו מיום 24.10.12 בקובעו כי במתן פסק הדין בתיק אירעה תקלה שמקורה בחוסר הבנה. במהלך הדיון שקדם להסכמה הצדדים השתמשו במונחים "בין 0 ל-6". בית הדין סבר כי הוא הוסמך לפסוק בין 0 ל-6,000 ₪, כפי שגם נכתב בפרוטוקול, ובהתאם לכך הוא פסק למשיב סכום של 4,500 ₪. ב"כ המשיב טען כי בית הדין הוסמך לפסוק בין 0 ל-6 משכורות, וכי זו הייתה ההסכמה בין הצדדים. לכן, ב"כ המשיב ביקש לבטל את פסק הדין ולראות בכך טעות סופר, כולל בפרוטוקול. ב"כ המבקשת התנגד לביטול פסק הדין וטען כי כפי שהבין בית הדין ההסכמה הייתה בין 0 ₪ ל-6,000 ₪; ההבדל בין שתי האפשרויות הוא מהותי, ובית הדין היה שוקל אחרת את פסיקתו לו סבר כי הצדדים מבקשים להסמיכו לפסוק בין 0 ל-6 משכורות (אף שתיאורטית הסכום שנפסק יכול להתאים לפי שתי הגרסאות); אמנם הפסיקה מתייחסת לפסק דין שניתן בפשרה ולא לפסק דין שבו הוסמך בית משפט לפסוק לפשרה, אלא שעל פניו יש לראות בפסיקה לעניין ביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה כרלבנטית גם בענייננו, בו בית הדין פסק לפשרה; בית הדין שוכנע כי אכן המשיב התכוון להסמיך את בית הדין לפסוק בין 0 ל- 6 משכורות, שכן אחרת היה מרוצה מפסיקת בית הדין אשר פסקה לו 75% ממבוקשו, ולכל הפחות כי בין הצדדים היה חוסר הבנה כאשר כל אחד סבר כי ההסכמה הינה למסגרת שונה של הסכומים שייפסקו. בין הצדדים החל ויכוח מיד עם מתן פסק הדין (לאחר צאת השופטת מהאולם), ועל פניו נראה שהויכוח נבע בשל חוסר הבנה של מי מהצדדים או של בית הדין את מסגרת ההסכמות; מכיוון שפסק הדין אמור היה להינתן בהתאם להסכמות שני הצדדים, ומכיוון שבית הדין הוסמך לפסוק על סמך הסכמות אלו, ואין ספק כי נפל פגם בהסכמות, יש לבטל את פסק הדין. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית הדין האזורי בכך שביטל את פסק דינו, שכן על פי ההלכה בית הדין מסיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין וחתימתו, ולאחר שקם מכיסאו הוא אינו יכול לבטל את פסק דינו מבלי שהוגשה תביעה חדשה על ידי המשיב לביטולו של פסק הדין או ערעור על פסק הדין; על פי ההלכה, כדי לבטל הסכם אשר מכוחו ניתן פסק דין, כאשר הטענות הן במישור השיפוטי יש להגיש ערעור, וכאשר הטענות הן במישור ההסכמי יש להגיש תביעה חדשה ונפרדת לביטול פסק הדין, ולא להגיש בקשה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין. לפיכך, שגה בית הדין כאשר ביטל את פסק הדין מחמת טעות כביכול שטעה המשיב, וזאת מבלי שהוגשה והתבררה תביעה חדשה ונפרדת לביטולו המבוססת על עילה מדיני חוזים; שגה בית הדין בקובעו כי בדיון שקדם להסכמה השתמשו הצדדים במונחים של "בין 0 ל-6". הדבר אינו תואם את הפרוטוקול, את פסק הדין שניתן "בזמן אמת" ואינו תואם את האמור בתצהיר חשב המבקשת; שגה בית הדין בקובעו כי המשיב התכוון להסמיך את בית הדין לפסוק בין 0 ל-6 משכורות, וזאת רק בהתבסס על כך שהמשיב לא היה מרוצה מן הפסיקה או מאחר שהחל ויכוח בין הצדדים לאחר צאת השופטת מהאולם, ומבלי שבירר את טיב הויכוח שלא סב על חוסר הבנה של הצדדים; שגה בית הדין שהתערב בפסק דין שניתן מכוח סעיף 79א וביטל אותו בניגוד להלכה לפיה בית המשפט יתערב בפסק דין של פשרה רק במקרים של חריגה קיצונית מגבולות הסבירות בהסקת מסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו. במקרה הנדון לא התקיימה חריגה קיצונית כאמור, בייחוד לאור קביעת בית הדין כי הסכום שנפסק מתאים לשתי הגרסאות; העיקרון של גמר המלאכה נועד להבטיח כי יהיה סוף לדיונים ולמחלוקות בין הצדדים וכדי להגשים ערך של ודאות, ביטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי דין לאחר סיום משפטם. לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיב. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. עיון בהחלטת בית הדין מושא הבקשה מעלה כי בית הדין קיבל את גרסת המשיב כי נפלה טעות בפרוטוקול הדיון, והוא אינו משקף את הסכמת הצדדים. כך עולה מסעיף 6 להחלטה בו נקבע כי "שוכנעתי כי אכן התובע התכוון למתן מנדט לבית הדין לפסוק בין 6-0 משכורות, (שאם לא כן יכול היה להיות מרוצה מפסיקת בית הדין אשר נתנה לו 75% ממה שביקש)". ביטולו של פסק הדין היה פועל יוצא מתיקון הפרוטוקול, שכן פסק הדין ניתן על יסוד האמור בפרוטוקול, השגוי על פי קביעת בית הדין האזורי. לפיכך, יש לבחון את החלטת בית הדין האזורי שלא על פי ההלכות שנפסקו לעניין ביטול פסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, אלא על פי ההלכות שנפסקו לעניין תיקון פרוטוקול. בהתאם לפסיקה "ניתן לתקן פרוטוקול דיון במקום שאינו משקף נכונה את הדברים שנאמרו. (דב"ע שן/9-166 קרוול ישראל בע"מ נ' יורם אינדיק, עבודה ארצי, כרך א (1), 393). בבקשה לתיקון פרוטוקול, יש לבדוק האם בהשמטות אליהן מתייחסת הבקשה, יש כדי לשנות באופן מהותי את תוכן הדברים או את העדויות שיהיה בו להשפיע על מהות ההליך."[עבל (ארצי) 731/07 לובוב קירשנר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.5.2009; ראו גם: ע"ע (ארצי) 576/09 אלי פוקסברומר - מדינת ישראל, ניתן ביום 20.3.2011]. לעניין התערבות של ערכאת ערעור בהחלטה לתיקון פרוטוקול נפסק כי "אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות לעניין תיקון הפרוטוקול (ע"א 834/87 מידאס מערכות ומחשבים בע"מ ואח' נ' טרנס גדרות בטחון בע"מ (לא פורסם) (השופט מלץ); רע"א 3802/03 יבולי גליל בע"מ נ' פרי מבח"ר חברה לאריזה וקירור בע"מ ואח' (לא פורסם) (השופט ריבלין); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 - 1995) 514)." [רעא 1497/06 פלוני נ' פלוני, ניתן ביום 10.9.2006]. במקרה הנדון, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי לתקן את פרוטוקול הדיון. זאת, לנוכח קביעתו של בית הדין, שהדיון התקיים בפניו, כי נפלה טעות בפרוטוקול הדיון. קביעה זו, שהיא קביעה עובדתית, גם מתיישבת עם מכלול הנסיבות: המשיב הביע את מורת רוחו מיד לאחר שניתנו לו פסק הדין והפרוטוקול; הבקשה לתיקון הפרוטוקול או לביטול פסק הדין הוגשה עוד באותו היום; הסכום שנפסק לפי "ההסכמה" הראשונית הוא 75% מגובה הסכום, ועל פני הדברים לא נראה כי סכום זה היה אמור לגרום לאכזבה למשיב אילו ההסכמה הייתה לפסיקת סכום בין 0 ₪ לבין 6,000 ₪. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. החלטה זו תישלח לצדדים ולבית הדין האזורי בירושלים. פרוטוקול דיוןתיקון פרוטוקול דיוןמסמכיםפרוטוקולטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית