השופט, ד"ר קובי ורדי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט משה סובל) מיום 3/1/08 שקיבל את בקשת המשיב לתיקון טעות סופר בפסק הדין מיום 1/12/99 ולאחר שקיבל בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון טעות סופר. העובדות וההליכים המשפטיים הקודמים 1. אין מחלוקת שביום 16/12/98 הוצא ע"י המשיב כנגד המערער צו לסילוק יד לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשמ"א-1981 (להלן: "החוק לסילוק פולשים") מחלקה 46 בגוש 7103 ברחוב סעדיה גאון בתל אביב וזאת תוך 14 יום ממסירת הצו (נספח מש/1 למוצגי המשיב). ביום 30/12/98 הגיש המערער בבית משפט השלום בתל אביב תביעה לפס"ד הצהרתי כנגד המשיב, בה הודה למעשה שפלש לקרקע הידועה כגוש 7103 חלקה 46 ברחוב סעדיה גאון 19 ת"א ב-7/98, הכשירה ועשה בה שימוש כעסק של חניון וטען שהצו הוצא בניגוד לחוק לסילוק פולשים (נספח מש/2 למוצגי המשיב). ב-14/7/99 הגיש המשיב תביעה כספית ע"ס 764,733 ₪ כנגד המערער בעילות של תשלום דמי חכירה ראויים ועשיית עושר ולא במשפט עקב הפלישה לקרקע הידועה כחלקה 46 בגוש 7103 (נספח מש/3 למוצגי המשיב). ביום 28/11/99 הודיע המערער לבית המשפט (בהסכמת המשיבה), כי יפנה את המגרש הידוע כגוש 7108 (שנרשם בטעות כך במקום גוש 7103 - הערה שלי - ק.ו), חלקה 46 ברחוב סעדיה גאון 19 ת"א ביום 15/1/00, וביום 1/12/99 ניתן על ידי (בשבתי כשופט בבית משפט שלום ת"א) תוקף של פסק דין להסכמה זו (מוצג מש/4 למוצגי המשיב). ביום 15/7/07 הגיש המשיב בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין מיום 1/12/99 באופן שיתוקן הגוש הנקוב בהודעה שקיבלה תוקף של פס"ד כך שמדובר בגוש 7103 ולא גוש 7108 כפי שצויין בטעות בהודעה. הבקשה הנ"ל הגיעה לכבוד הרשם צכנוביץ אמיר שביום 28/5/07 נתן החלטה: "כמבוקש יש לצרף פסיקתא לחתימה". בעקבות הגשת תגובת המערער דכאן הוא המשיב בבקשה שם, ניתנה החלטה נוספת ע"י כבוד הרשם צכנוביץ ביום 15/7/07 "לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין ובתגובות ובתשובות אני סבור כי דינה של הבקשה להדחות מנימוק תגובות ב"כ המשיב". ביום 5/12/07 ניתנה החלטה ע"י כבוד השופט סובל שמחקה את ערעור המשיב על החלטת הרשם צכנוביץ מיום 15/7/07 שכן ההחלטה אינה בסמכותו כרשם ולכן בטלה מעיקרה (VOID). בעקבות הגשת בקשה ע"י המשיב להעברת התיק להחלטת שופט, הורה בית משפט קמא על הגשת טיעונים משלימים של הצדדים ובעקבות זאת ניתנה ע"י כבוד השופט סובל ההחלטה ביום 3/1/08 שהינה נשוא הערעור. החלטת בית משפט קמא 2. בית המשפט החליט כי למערער אין טענות לגופו של עניין, שכן ברור שמדובר בטעות סופר ולכן ברור כי לא ייגרם לו עיוות דין כתוצאה מהתיקון, כאשר מדיניות הארכת המועדים בבקשה לתיקון טעות הינה מקלה בכפוף לכך שלא ייגרם עיוות דין לצד שכנגד. בית המשפט קבע כי אמנם פסק הדין שנתבקש לתקן בו טעות סופר ניתן ביום 1/12/99 והבקשה לתיקון טעות סופר ובקשה להארכת מועד הוגשה רק ב-17/5/07 אך במקרה דנן קיים טעם מיוחד להארכת המועד לתיקון טעות הסופר (21 ימים לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984), כנדרש בתקנה 528(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת לאור המגמה של הגמשת המדיניות בקשר להארכת מועד. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיום הטעות בפסק הדין, כאשר המערער הוא זה שהגיש את ההודעה לבית המשפט לקבלת פסק דין, שנפלה בה טעות הסופר במספר הגוש, והוא מנסה להיבנות מטעות טכנית ולמנוע תיקון מהותי בפסק הדין מבלי שיש לו כל טענה לגופו של עניין כנגד פסק הדין. לכן, ולמרות הפגם שנפל בהתנהגות המשיב שחיכה 7 שנים להגשת הבקשה, החליט בית המשפט, בהתחשב גם באינטרס הציבורי המובהק הקיים להגנה על קרקעות המדינה לתקן את הטעות ותיקן את פסק הדין מיום 1/12/99 באופן שבמקום גוש 7108 יבוא גוש 7103. טענות הצדדים בערעור 3. טענות המערער מתמקדות בכך שהמשיב ידע על פסק הדין מיום 1/12/99 והתמהמה בהגשת הבקשה לתיקון טעות סופר, כאשר חלוף הזמן הרב גרם למערער לשנות את מצבו לרעה והוא השקיע במקום ממיטב כספו ומרצו (מליוני שקלים לטענתו). לטענתו, לא היה מקום להחלטת בית משפט קמא שניתנה בניגוד להחלטת כבוד הרשם צכנוביץ שדחה את הבקשה וכן לא היה מקום בכל מקרה ולא היתה סמכות להחלטה שניתנה להארכת המועד ולתיקון טעות הסופר, וזאת לאחר מחיקת הערעור בהחלטה מיום 5/12/07. 4. לטענת המשיב, צדק בית משפט קמא בהחלטתו להארכת המועד ובתיקון טעות הסופר שלא היתה מחלוקת לגבי קיומה, כאשר המערער נהנה במשך שנים מהפלישה שעשה והשתמש בקרקע כעסק של חניון, כאשר החלטתו הראשונה של כבוד הרשם צכנוביץ אף קיבלה את הבקשה. זאת, כאשר מדובר בפסק דין המוטעה שניתן בהסכמה, כאשר השגגה נפלה מניסוח של ההודעה שהוגשה לבית המשפט ע"י ב"כ המערער, כך שהתוצאה צודקת ואין להסכים עם התעשרות פולש עקב ניצול מקרקעי ציבור וזאת לאחר שנתן את הסכמתו להסדר פינוי שנוסח על ידו והוגש בהסכמה לאישור בית המשפט, ברם נפלה בו טעות סופר שבצדק תוקנה. דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור. 5. כפי שנפסק בנסיבות דומות ע"י כבוד השופט דנציגר ברע"א 5918/09 רחמים מרדכי נ' מינהל מקרקעי ישראל (30/12/09), שם גם היה מדובר בתיקון טעות סופר לגבי מספר הגוש הנכון, טעות שנפלה בהסדר פשרה, בבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה כשנתיים לאחר פסק הדין. וכדברי כבוד השופט דנציגר: "דין בקשת רשות הערעור להידחות. המדובר בבקשה קנטרנית מאין כמותה אשר אין כל הצדקה לדון בה בגלגול שלישי. כאשר מדובר בטעות סופר שנפלה בפסק הדין (פסק דין שאך נתן תוקף להסכמות הצדדים), וכאשר אין כל מחלוקת בדבר זיהויו הנכון של הנכס, לא היה מלכתחילה מקום שהמבקש יתנגד לתיקון המבוקש. אמנם, סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט קובע כי טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת ניתנת לתיקון בתוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם. יחד עם זאת, סעיף 81 (ב) לאותו חוק קובע כי "בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן". לו רק היה המבקש מסכים לתיקון הטעות (שהוא עצמו מודה שנפלה בפסק הדין) לא היה כל צורך בהארכת מועד ובנימוק מיוחד לשם כך. עמידתו של המבקש על התנגדותו העקרונית עקף חלוף הזמן, מהווה - כפי שציינו שתי הערכאות קמא - עמידה על זכות בחוסר תום לב. בנסיבות אלה, אין כל מקום לדון בשאלות המשפטיות לכאורה שמעלה המבקש". והדברים הנ"ל יפים גם לענייננו, בו אין כל מחלוקת לגבי הטעות שהיתה במספר הגוש שצויין בהודעה המוסכמת שקיבלה תוקף של פסק דין (7108 במקום 7103), כאשר גם בנסיבות התיק שבפנינו לא היה מקום כלל למערער שלא להסכים לתיקון הטעות שהוא עצמו מודה שנפלה בפסק הדין ועמידת המערער על התנגדותו העקרונית עקב חלוף הזמן מהווה עמידה על זכות בחוסר תום לב. 6. בית המשפט העליון התייחס לסוגייה של תיקון טעות של מספר גוש שגוי גם בד.נ 29/83 בקשות שונות 611/85 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מריו כהנקא פ"ד לט(4) 433. כבוד השופט ש. לוין בעמודים 438 - 437 מביא זאת כדוגמא לתיקון בעניין טריוויאלי שיש להקל בו עם מבקש התיקון ולראות בו כ"טעם מיוחד" לפי תקנה 528. וכדבריו: "נתאר לעצמנו מקרה, שבו ניתן פסק דין שבו צוין מספר שגוי של גוש וחלקה בנוגע למקרקעין ששימשו נושא להתדיינות. בעל הדין, שזכה בהתדיינות, אינו שם לב לטעות, ובגלל העדר אפשרות לרשום את המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין מונח פסק הדין כאבן שאין לה הופכין במשך שנים רבות. כעבור זמן רב כבר ניתן לממש את פסק הדין על-ידי רישום המקרקעין בשם התובע. הזוכה מבקש לממש את פסק הדין ומגלה את הטעות. הוא מבקש לתקן את פסק הדין. המשיב מתנגד. הנח, שבית המשפט מאריך את המועד להגשת הבקשה על יסוד תקנה 528 לתקנות תשמ"ד. אפשר לטעון, שלפי נוסח סעיף 81 מוארך אוטומאטית מועד הערעור על פסק הדין המקורי, למרות שניתן כבר לפני שנים רבות, ובעלי הדין כבר השלימו עמו ופעלו לפיו; אפשר שמנוסח סעיף 81 ניתן להעלות, במאמץ רב, גם כוונה אחרת, אך מהי כוונה זו, ומה הטעם להעמיד לפני בעלי דין פוטנציאליים מוקדי התדיינות, שאין בהם כל צורך ? שלישית, מה טעם בכלל להגביל את המועד להגשת בקשת התיקון, אפילו כשהמדובר בעניינים טריוויאליים, ומה ראה המחוקק לשנות את ההסדר הקיים, שפעל כהלכה מימים ימימה ? מן הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה, שכל עוד סעיף 81 בעינו עומד, יש להקל על המבקש תיקון פסק-דין או החלטה אחרת בטיבו של ה"טעם המיוחד", הנדרש להארכת המועד לפי תקנה 528 לתקנות תשמ"ד, הרבה מעבר לפרשנות, שניתנה לדיבור זה בסוגיות אחרות; לאמור, כל אימת שהתיקון לא יגרום לבעל הדין המשיב עיוות דין, ויש למבקש הסבר מתקבל על הדעת למחדלו, ייטה בית המשפט לראות, שקיים "טעם מיוחד". אמנם קיימות גם דיעות אחרות מחמירות יותר לגבי תיקון טעויות סופר והארכת מועדים, אך במקרה הנוכחי אני סבור כי יש לבחור בגישה המקלה. יש לציין כי קיימות דעות כי ניתן לתקן טעות בפסק דין במקרים נדירים אף שהטעות לא באה בגדר סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט גם מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט (רע"א 7. זאת ועוד, ההודעה המוסכמת שהוגשה לבית המשפט הוגשה ע"י ב"כ המערער ונוסחה על ידו באופן שלמרות שהיה ברור שמדובר בגוש 7103 ושהמוסכם לפינוי הנכס מתייחס לגוש זה, הוגשה הבקשה למתן פס"ד המנוסחת ע"י ב"כ המערער וצויין בה בטעות גוש 7108 כאשר ברי כי ההסכמה היתה לגבי גוש 7103. במצב דברים זה, היה מצופה מב"כ המערער כי בכל שלב שתוגש בקשה לתיקון טעות סופר, יודה בטעותו ויסכים לתיקון טעות הסופר ולהארכת המועד בהתחשב בכך שמדובר בטעות טכנית גרידא שהוא זה שאחראי לטעות זו כאשר לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים לגבי זהות המקרקעין והגוש הנכון. 8. ניסיונו של המערער ובא כוחו להיבנות מטעות טכנית זו הינו ניסיון חסר תום לב ובנסיבות אלו בצדק דחה בית משפט קמא ניסיון זה וקבע שלמרות הזמן שחלף יש הצדקה וטעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון טעות הסופר שאין מחלוקת לגביה וזאת גם עקב האינטרס הציבורי המובהק בשמירה על קרקעות המדינה. המערער שפלש לקרקע כבר ב-7/98 נהנה ממנה מאז וזאת למרות שידע כבר ב-12/98 על הצו לסילוק שהוצא כנגד וב- 7/99 ידע על התביעה הכספית שהוגשה נגדו ע"י המשיב ולמרות שהסכים לפנות את הקרקע כבר ב-11/99 לא פינה את הקרקע והמשיך להחזיק בה ולהינות ממנה כעסק של חניון למרות שידע שכבר ב-1/12/99 ניתן בהסכמה פסק דין לפינוי (גם אם היתה טעות סופר בגוש הנכון). לכן, יש לדחות מכל וכל את טענותיו של המערער שהוא שינה את מצבו לרעה והחל להשקיע במקום כספים רבים שכן הוא התבסס בחוסר תום לב, על טעות טכנית במספר הגוש, למרות שהסכים לפינוי הנכס והיה לו ברור שהוא צריך, וחייב לפנות את הנכס והסכים לפסק דין לפינוי. 9. כך גם יש לדחות את טענות המערער לגבי חוסר סמכותו של בית משפט קמא לדון בבקשה להארכת המועד שכן מעבר לכך שלכאורה היתה החלטה של כבוד הרשם צכנוביץ שבה לכאורה התקבלה ביום 28/5/07 הבקשה להארכת מועד והבקשה לתיקון טעות סופר וניתנה החלטה "כמבוקש יש לצרף פסיקתא לחתימה", הרי החלטת כבוד השופט סובל מיום 5/12/07 בה נמחק הערעור, שנטען ע"י המערער שלא היתה לו לכן סמכות ליתן החלטה נוספת שקיבלה את הבקשה להארכת המועד ותיקון טעות הסופר, ניתנה במסגרת ערעור שהגיש המשיב כנגד החלטת הרשם לפיה נדחתה בקשתו לתיקון טעות הסופר ובקשה להארכת המועד להגשת בקשת התיקון, כאשר ערעור זה נמחק תוך קביעה מוצדקת שהחלטת הרשם שדחתה את הבקשה בטלה מעיקרה עקב שאינה בסמכותו של רשם להבהיר או לתקן החלטת שופט. משבוטלה החלטת הרשם, ביטול מעיקרו (VOID), אין עוד החלטה תקפה שיש לערער עליה ולכן בדין נמחק ערעור המשיב, והיה מקום לקבלת החלטה בבקשה של המשיב להארכת מועד ותיקון טעות הסופר, כפי שאכן התקבלה החלטה זו שהינה ההחלטה נשוא הערעור. 10. מעבר לצורך, יש לציין שוב את חוסר תום הלב של המערער בהעלאת טיעונים "מן הגורן ומן היקב" בניסיון להתכחש ולמנוע רישום של הסכמה שלו עצמו לפינוי הנכס שלא היתה מחלוקת לגבי זיהויו וכאשר הטעות בציון הגוש הנכון היתה של ב"כ המערער שהוא שהגיש את ההודעה המוסכמת הלא נכונה והפר בכך למעשה את הסכמת המשיב לפינוי שהיתה כמובן לגוש הנכון, התנהגות היוצרת לטעמי אף מניעות מהעלאת טענות כנגד הסכמה זו של תיקון טעות טכנית בניסוח המשקף את כוונת הצדדים. התוצאה 11. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪. הפיקדון שהפקיד המערער יועבר למשיב, באמצעות בא כוחו, על חשבון הנפסק לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט סגן הנשיא י' זפט - אב"ד אני מסכים. יהודה זפט, שופטאב"ד השופט י' שנלר אני מסכים, ומצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי כב' השופט ד"ר ורדי. אוסיף שניים. ראשית, כי המקרה דנן הינו דוגמא לנסיון לשימוש בזכות, כביכול, שלא בתום לב במסגרת ההליך הדיוני וכעזות מצח של מי שלא ציית לפסק דין שלא הייתה מחלוקת לאלו מקרקעין התייחס פסק הדין. שנית, במקרה דנן מדובר גם בתיקון טעות סופר בחוזה הוא ההודעה שמסר המערער ובהתאם לסעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וראו ע"א 476/80 מאירוביץ נ' מאירוביץ, פ"ד לה (3) 548, דהיינו שבכל מקרה זכאי היה המשיב למבוקש על ידו אף מחמת תיקון הטעות בהודעה. ישעיהו שנלר, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי. מקרקעיןטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית