בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: להורות על תיקון טעות סופר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2005, באופן שיובהר כי החיובים שנפסקו בפסק הדין יוטלו על עיזבון המנוחה בלבד ולא על העיזבון והיורשים ביחד ולחוד. ## ואלו נימוקי הבקשה: ## ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשות: גב' ליליאן כהן ת.ז _________ וגב' שרה לוי ת.ז _________ (להלן: "המבקשות"). 2. המשיבה: גב' דבורה שפירא ת.ז _________ (להלן: "המשיבה"). ## ב. מסכת העובדות ## 3. המבקשות והמשיבה הן ילדיה ויורשיה של המנוחה לאה יעקובוב ז"ל (להלן: "המנוחה"). 4. בין הצדדים התנהל מאבק משפטי בעניין עיזבון המנוחה ובעניין הוצאות שהוציאה המשיבה בחייה של המנוחה עת סעדה אותה במשך שנים. 5. בית המשפט לענייני משפחה קבע בפסק דינו מיום 14.11.2004, כי המשיבה זכאית להחזר הוצאות בסך 202,500 ₪, אך מאחר שקיבלה מהמנוחה סכומים גבוהים יותר בחייה, לא נותרו חובות לעיזבון או ליורשים. 6. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר בפסק דין מיום 3.5.2005 ביטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ופסק לזכות המשיבה סך של 450,000 ₪, שתשלומו יחול על העיזבון והיורשים. 7. המבקשות הגישו בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בה נתבקש תיקון החיוב באופן שיופחת לסך של 32,000 ₪ ויושת על העיזבון בלבד, אך בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 4.7.2005. 8. ביום 12.7.2007 הגישו המבקשות בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי יש לתקן את פסק הדין באופן שיובהר כי החיובים יוטלו על עיזבון המנוחה בלבד. 9. כבוד הרשם דחה את בקשת המבקשות בהחלטה מיום 24.9.2007, בקובעו כי הטענה בדבר חיובן האישי נדונה ונדחתה במסגרת הבקשה לתיקון טעות סופר, וכי האיחור בהגשת הבקשה אינו מוצדק. 10. על החלטה זו הגישו המבקשות ערעור, אשר נדחה בפסק דין מיום 24.12.2007, תוך קביעה כי לא הוכח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, וכי עניין החיוב האישי עמד לנגד עיני המבקשות סמוך לאחר מתן פסק הדין. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## טעות סופר רשם בפסק הדין ## 11. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2005 קבע כי החיוב בסך 450,000 ₪ יחול על "העיזבון והיורשים", ניסוח אשר אינו משקף את כוונת בית המשפט ואת הדין המהותי, שכן חובות המנוח חלים על העיזבון בלבד, ורק לאחר מכן, בתנאים מסוימים, על היורשים. 12. הניסוח "העיזבון והיורשים" יוצר עמימות משפטית ועלול להוביל לפרשנות שגויה לפיה היורשים חבים בחובות המנוחה באופן אישי וללא הגבלה, בניגוד מוחלט לעקרונות היסוד של דיני הירושה בישראל, המגבילים את אחריות היורשים להיקף נכסי העיזבון. 13. טעות זו אינה טעות מהותית בשיקול הדעת השיפוטי, אלא טעות טכנית בניסוח פסק הדין, אשר ניתן לתקנה במסגרת סמכות בית המשפט לתיקון טעות סופר, מבלי לפגוע בעקרון סופיות הדיון או בשיקול הדעת המהותי של בית המשפט. 14. תיקון טעות זו הכרחי על מנת להבטיח את בהירות פסק הדין ואת התאמתו להוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965, אשר קובע מפורשות את סדר הקדימויות והאחריות לתשלום חובות העיזבון, ומונע הטלת חיובים אישיים על היורשים שלא כדין. 15. אי תיקון הטעות עלול להוביל לעיוות דין חמור ולפגיעה בלתי הפיכה במבקשות, אשר ימצאו עצמן מחויבות באופן אישי בסכומים גבוהים, בעוד שהדין קובע כי אחריותן מוגבלת לחלקן בעיזבון, וזאת רק לאחר מיצוי נכסי העיזבון. ## פרשנות שגויה של חוק הירושה ## 16. פסק הדין, כפי שנוסח, מיישם באופן שגוי את הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965, ובפרט את סעיפים 126-130 לחוק, העוסקים בחיוב יורשים בחובות העיזבון, ואינו מבחין כראוי בין אחריות העיזבון לאחריות היורשים. 17. חוק הירושה קובע מנגנון ברור לתשלום חובות המנוח, לפיו יש לפרוע את החובות מנכסי העיזבון תחילה, ורק במקרים חריגים ובתנאים מסוימים, ניתן לחייב את היורשים באופן אישי, וזאת עד לגובה שווי חלקם בעיזבון. 18. הניסוח הקיים בפסק הדין, המטיל את החיוב על "העיזבון והיורשים" יחד, יוצר מצב בו היורשים עלולים להידרש לשלם את החובות מכיסם הפרטי, גם אם נכסי העיזבון אינם מספיקים, וזאת בניגוד מוחלט לרוח החוק ולתכליתו. 19. פרשנות זו של פסק הדין, כפי שהיא עולה מהניסוח הלקוי, עלולה להוביל להתעשרות שלא כדין של המשיבה, אשר תקבל סכומים העולים על המגיע לה על פי דין, וזאת על חשבון המבקשות, בניגוד לעקרונות הצדק והיושר. 20. בית המשפט הנכבד מתבקש להבהיר את פסק הדין באופן שימנע פרשנות שגויה של חוק הירושה, ויבטיח כי החיובים יוטלו על העיזבון בלבד, ורק לאחר מכן, ובהתאם להוראות החוק, על היורשים, וזאת עד לגובה חלקם בעיזבון. ## אחריות היורשים לחובות העיזבון ## 21. על פי סעיף 126 לחוק הירושה, חובות העיזבון משולמים מתוך נכסי העיזבון, ורק אם נכסי העיזבון אינם מספיקים, רשאי נושה להיפרע מן היורשים, וזאת עד כדי שווי מה שקיבל כל יורש מן העיזבון. 22. פסק הדין, כפי שנוסח, אינו מבחין בין אחריות העיזבון לאחריות היורשים, ויוצר מצג שווא לפיו היורשים חבים בחובות המנוחה באופן אישי וללא הגבלה, דבר המהווה סטייה מהותית מהוראות החוק. 23. הטלת חיוב אישי על היורשים, ללא הגבלה לשווי חלקם בעיזבון, מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם הקנייניות ובביטחונם הכלכלי, ועלולה להוביל למצב אבסורדי בו יורשים יאלצו לשלם חובות שאינם שלהם מכיסם הפרטי. 24. המבקשות טוענות כי לא הייתה כל כוונה של בית המשפט המחוזי לחייב אותן באופן אישי בסכום כה גבוה, וכי הניסוח הקיים בפסק הדין הוא תוצאה של טעות סופר, אשר יש לתקנה על מנת לשקף את כוונת בית המשפט ואת הדין. 25. תיקון הטעות יבטיח כי אחריות היורשים תוגבל בהתאם להוראות חוק הירושה, וימנע מצב בו המבקשות יישאו בנטל כבד ובלתי מוצדק, אשר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות. ## עיוות דין חמור ## 26. הותרת פסק הדין על כנו, בניסוחו הנוכחי, גורמת לעיוות דין של ממש למבקשות, אשר עלולות להימצא מחויבות בסכום עתק באופן אישי, מבלי שניתנה להן הזדמנות הולמת להתגונן מפני חיוב כזה. 27. עיוות הדין מתעצם לאור העובדה כי המנוחה הורישה למשיבה רכוש רב בצוואתה, ככל הנראה כהחזר על הוצאותיה, ועל כן אין כל הצדקה לחייב את המבקשות באופן אישי בסכומים נוספים. 28. פסק הדין, כפי שנוסח, מאפשר למשיבה להתעשר שלא כדין על חשבון המבקשות, תוך התעלמות מהוראות חוק הירושה ומהעובדה כי המנוחה כבר דאגה לתשלום הוצאותיה של המשיבה בחייה. 29. תיקון טעות הסופר ימנע את עיוות הדין ויבטיח כי פסק הדין ישקף את הדין המהותי ואת עקרונות הצדק, וימנע מצב בו המבקשות יישאו בנטל כבד ובלתי מוצדק. 30. בית המשפט הנכבד מתבקש להפעיל את סמכותו לתיקון טעות סופר על מנת למנוע את עיוות הדין החמור הנגרם למבקשות, ולהבטיח כי פסק הדין יהיה צודק והוגן. ## סמכות בית המשפט לתיקון טעות סופר ## 31. סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקנה לבית המשפט סמכות לתקן טעות בפסק דין, לרבות טעות סופר, טעות בחישוב, השמטה מקרית או פליטת קולמוס, וזאת בכל עת. 32. הטעות בניסוח פסק הדין, המטילה את החיוב על "העיזבון והיורשים" יחד, היא בבירור טעות סופר, שכן היא אינה משקפת את כוונת בית המשפט לחרוג מהוראות חוק הירושה ולחייב את היורשים באופן אישי. 33. תיקון טעות סופר אינו מהווה שינוי מהותי בפסק הדין, אלא הבהרה של הקיים, ונועד להבטיח כי פסק הדין ישקף נאמנה את ההכרעה השיפוטית ואת הדין המהותי. 34. בית המשפט העליון קבע בפסיקותיו כי סמכות זו נועדה למנוע עיוות דין ולשמור על שלמות ההליך השיפוטי, וכי יש להפעילה במקרים המתאימים, גם אם חלף זמן רב ממתן פסק הדין. 35. במקרה דנן, תיקון הטעות הכרחי על מנת למנוע עיוות דין חמור למבקשות, ועל כן בית המשפט הנכבד מתבקש להפעיל את סמכותו ולתקן את פסק הדין בהתאם. ## אי הבנה ואי ידיעה של המבקשות ## 36. המבקשות, ובפרט המבקשת גב' ליליאן כהן, לא הבינו את משמעות החיוב בפסק הדין, ובגילן המבוגר הסתמכו על ייעוץ משפטי שגוי, לפיו נפלה טעות בפסק הדין ועל המשיבה להיפרע תחילה מנכסי העיזבון. 37. המבקשת גב' שרה לוי טוענת כי לא הייתה צד להליך בבית המשפט המחוזי ואף לא ידעה על פסק הדין שניתן כנגדה, ועל כן לא יכלה לפעול במועד לתיקון הטעות. 38. גילוי פסק הדין וחיוב המבקשות לפיו לאחר כשנתיים, מוביל למסקנה כי מדובר בנסיבות חיצוניות שלא היו בשליטתן של המבקשות, וכי לא ניתן לייחס להן שיהוי או מחדל. 39. אי הבנה זו, יחד עם ייעוץ משפטי שגוי, מנעה מהמבקשות לפעול במועד לתיקון הטעות, ועל כן יש להתחשב בנסיבות אלו בעת בחינת הבקשה לתיקון טעות סופר. 40. בית המשפט הנכבד מתבקש להתחשב במצבן של המבקשות, ובפרט בגילן ובחוסר הבנתן את ההליך המשפטי, ולאפשר להן לתקן את הטעות בפסק הדין, על מנת למנוע עיוות דין. ## התנהלות לא מקצועית של עורך דין ## 41. המבקשות טוענות כי האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נגרם, בין היתר, בעטיה של התנהלות לא מקצועית של עורך דין _________ שייצג אותן בעבר, אשר לא הסביר להן כראוי את משמעות פסק הדין ואת הצורך בפעולה מיידית. 42. התנהלות זו של עורך הדין, אשר כללה ייעוץ שגוי ואי-פעולה במועד, מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ועל אחת כמה וכמה את תיקון טעות הסופר. 43. אין זה צודק להטיל את האחריות על המבקשות בגין מחדליו של עורך דינן, ובפרט כאשר מדובר בטעות מהותית בניסוח פסק הדין, אשר יש לה השלכות כבדות משקל על זכויותיהן. 44. בית המשפט העליון קבע בפסיקותיו כי מחדלי עורך דין יכולים להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטעות סופר שניתן לתקנה בכל עת. 45. בית המשפט הנכבד מתבקש להתחשב במחדלי עורך הדין שייצג את המבקשות בעבר, ולאפשר את תיקון טעות הסופר, על מנת למנוע פגיעה נוספת במבקשות. ## חשיבות ציבורית של פרשנות חוק הירושה ## 46. המקרה מעלה שאלה ציבורית חשובה הנוגעת לפרשנות סעיפים 126-130 לחוק הירושה, המתייחסים לחיוב יורשים בחובות העיזבון, ועל כן יש חשיבות רבה להבהרת פסק הדין. 47. פרשנות שגויה של הוראות חוק הירושה עלולה ליצור תקדים מסוכן, אשר יפגע בביטחון המשפטי של יורשים רבים, ויטיל עליהם חובות שאינם שלהם באופן אישי. 48. הבהרת פסק הדין תתרום לבהירות המשפטית ותבטיח יישום נכון של חוק הירושה, ובכך תמנע עיוותי דין דומים בעתיד. 49. בית המשפט הנכבד מתבקש לנצל את ההזדמנות שנוצרה על מנת להבהיר את עמדתו בנוגע לפרשנות סעיפי חוק הירושה הרלוונטיים, ובכך לתרום לפיתוח המשפט בישראל. 50. תיקון טעות הסופר יאפשר לבית המשפט להביע את דעתו בשאלה ציבורית חשובה זו, ויבטיח כי הדין ייושם באופן צודק והוגן. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על תיקון טעות סופר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2005, באופן שיובהר כי החיובים שנפסקו בפסק הדין יוטלו על עיזבון המנוחה בלבד ולא על העיזבון והיורשים ביחד ולחוד. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.רשםערעורטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית