לפני בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות (החלטה מיום 2.8.11, החלטה מיום 10.08.11 והחלטה מיום 18.8.11) של כב' הרשמת גץ אופיר, רשמת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק הוצאה לפועל מספר 02-52044-11-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). רקע ועובדות המקרה המשיב הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה למימוש משכון שנוצר לטובתו ע"י המבקשת על זכויותיה במבנה תעשייה "כרמלים מרכז" ברח' המלאכה 8 - 10, בפרק התעשייה אפק, בראש העין (להלן: "הנכס"). בקשת המימוש הוגשה בגין חובות בהיקף של למעלה מ - 71 מיליון ₪. שטר המשכון נוצר ביום 3.8.93 (נרשם ביום 12.8.93 כשעבוד מס' 38) על זכויות החייבת בנכס, וזאת על פי הסכם פיתוח שנחתם בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). בשלב מאוחר יותר נחתמו ע"י החייבת הסכמי חכירה עם המינהל ובעקבות זאת נוצרו ביום 2.11.00 (ונרשמו בימי 5 -6 לדצמבר 2000) 40 שעבודים נוספים על זכויות החכירה ביחידות השונות של הנכס (שעבודים מס' 99 - 138). בשלב מאוחר יותר נמכרו והוחרגו יחידות מס' 34 ו - 61 ובהתאם לכך נותרו משועבדות לטובת הבנק 38 יחידות בלבד. ביום 3.8.93 נחתם ע"י המבקשת שטר משכון נוסף לטובת הבנק (בשעבוד שוטף) על כל זכויות המבקשת בנכס. המבקשת התנגדה לבקשת המימוש וביקשה מכב' הרשמת להורות על סגירת תיק ההוצל"פ מהנימוק שאין בפני הרשמת כל שטר משכון שניתן לביצוע, וזאת מכוון ששטר המשכון העומד ביסוד עילת בקשת הביצוע שיעבד זכויות על פי הסכם הפיתוח בלבד. מאחר והסכם הפיתוח פקע, הזכויות בהתאם להסכם הפיתוח בטלו ועברו מן העולם ולא ניתן לממש זכויות או נכס שאינם קיימים עוד. בנוסף, המבקשת טענה כי המשיב הסתיר בבקשתו את העובדה כי הוא מגיש, הלכה למעשה, בקשה למימוש הסכם פיתוח, כאשר הוא נמנע מאזכור המילים "הסכם פיתוח", בגוף הבקשה, תוך שהוא מפגין באופן מטעה את שעבוד הסכם הפיתוח כשעבוד של הסכמי חכירה. בין המבקשת לבין המינהל נכרתו הסכמי חכירה ל - 5 שנים, לאחר שנחתם הסכם הפיתוח והמשיב הציג שעבודי הסכמי פיתוח כאילו מדובר בשעבוד הסכמי חכירה, והסתיר את דבר קיומם של שעבוד הסכמי החכירה, כיוון שהוא סבור ומודע לכך כי משפטית שעבוד הסכמי החכירה אינם ברי תוקף. לאחר התנגדותה של המבקשת הגיש המשיב בקשה לכב' הרשמת, לתיקון ובה טען כי שטרי המשכון לפיהם שועבדו זכויות החכירה, לא צורפו לבקשת המימוש מחמת טעות. המשיב ביקש כי כב' הרשמת תאפשר לו לצרף את שטרי המשכון הרלוונטיים (כ - 39 במספר). המבקשת התנגדה בתוקף לבקשת התיקון הן מהבחינה הפרוצדוראלית והן מהבחינה המהותית. לטענתה בקשת התיקון, בנוסף להיותה נעדרת תצהיר, אינה בקשה לתקן פגם בהליך, אלא בקשה חדשה במהותה ולפיכך תיקון שכזה חורג מסמכותה של כב' הרשמת. המבקשת הוסיפה וטענה כי התנהגותו של המשיב נגועה בחוסר תום לב ונימוקי בקשתו לתיקון הינם חסרי שחר ונעדרי הגיון. ביום 02.08.11 כב' הרשמת נעתרה לבקשת התיקון, וביום 10.08.11 היא חתמה על צו למימוש המשכון ומינתה את באי כוחו של המשיב ככונסי נכסים. לטענת המבקשת החלטות אלה של כב' הרשמת נודעו לה רק ביום 14.08.11. ביום 17.8.11 הגישה מבקשת בקשה בהולה בה ביקשה מכב' הרשמת להורות על עיכוב והשהיית הליכי ההוצל"פ עד למתן החלטה בערעור שבדעת המבקשת להגיש. ביום 17.8.11 הורתה כב' הרשמת שצו הכינוס לא יכנס לתוקפו אלא כעבור 20 ימים ממועד בקשת העיכוב, תוך שהיא מוסיפה וקובעת כי על המבקשת להגיש בקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט המוסמך, אליו בכוונתה להגיש את כתב הערעור שהוא זה המוסמך להורות על עיכוב הליכים במקרה כגון דא. בעקבות החלטה זו, הוגשה ע"י המשיב בקשה דחופה למתן הוראות, על מנת שדמי השכירות בגין הנכס יועברו לידי כונסי הנכסים. ביום 18.8.11, יום אחד בלבד לאחר החלטת העיכוב, נתנה הרשמת החלטה נוספת בה היא מורה על עיקול דמי שכירות שהמבקשת זכאית להם, והפקדתם בתיק ההוצל"פ וזאת עד למתן החלטה אחרת. המבקשת שלטענתה נודע לה על ההחלטה מיום 18.8.11 רק ביום 22.8.11, הגישה ערעור זה על החלטות כב' הרשמת מיום 2.8.11, מיום 10.08.11 ומיום 18.8.11. ביום 5.9.11 התקיים דיון במעמד הצדדים, נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, מטעם המבקשת מנהלה מר ישראל נבו ומטעם המשיב הגב' סמדר גולדנברג. בסיום הדיון הסכימו הצדדים מהבחינה הדיונית, כי תיתן החלטה אחת בבקשות לסעד זמני וכן בבקשה העיקרית למתן רשות ערעור על ההחלטות הנ"ל. טרם אכריע בבקשות אציג בתמצית את טענות הצדדים. טענות המבקשת המבקשת טענה כי שגתה כב' הרשמת בהחלטתה מיום 2.8.11 בהתירה את תיקון הבקשה וכן שגתה בהחלטתה מיום 10.08.11 בכך שמינתה את כונסי הנכסים. לטענתה צו המימוש הינו צו דרקוני שלא נתן להפריז במשמעותו. הצו ניתן טרם שהומצאה למבקשת בקשת החלטת התיקון וזאת תוך פגיעה קשה וחמורה בזכות המבקשת למשפט הוגן, פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הטיעון. עוד לטענתה, צו המימוש ניתן ע"י כב' הרשמת בחריגה מסמכות ובניגוד לדין המחייב כי תונח בפני כב' הרשמת בקשת ביצוע הנתמכת בתצהיר לאימות החוב המגיע ושאר העובדות הכלולות בבקשה. בפני הרשמת גם לא הונח תצהיר התומך בבקשה לתיקון. לאחר שכב' הרשמת החליטה להיעתר לבקשת התיקון, היה על המשיב להגיש בקשת ביצוע מתוקנת, נתמכת בתצהיר, ולהעבירה לידי המבקשת, תוך צירוף אזהרה חדשה. למבקשת הייתה צריכה להינתן האפשרות להשמיע טענותיה ביחס לבקשה המתוקנת לגופה - זכות שנשללה מהמבקשת. גם אם היה ניתן לראות בבקשת התיקון כבקשה מתוקנת בפועל, נשמרת למבקשת הזכות להגיב לבקשה המתוקנת לגופה. משלא נעשה הדבר, ומשלא התאפשר למבקשת לטעון ולהישמע בטרם ניתן צו הכינוס ע"י כב' הרשמת, יש בכך הפרה של הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו וכן הפרה של כללי הצדק הטבעי. בנוסף נטען כי שגתה כב' הרשמת כאשר סברה שאין מחלוקת לגבי תקפותם של שטרי המשכון על חוזי החכירה (שמימושם התבקש בבקשת התיקון). המבקשת התנגדה לתקפותם של שטרי המשכון וטענה כי שטרי משכון זכויות החכירה פגומים. בנוסף טענה המבקשת כי שעבוד הסכמי החכירה הוסתר ע"י המשיב באשר הוא מודע לכך כי אין בידו שטרי משכון ברי תוקף. נטען כי כב' הרשמת טעתה משקיבלה את בקשת התיקון תוך שהיא סומכת את החלטתה על הסברה המוטעית כאילו בהחלטתה מיום 4.7.11 היא כבר קבעה ששטרי המשכון החדשים נרשמו כדין. עיון בהחלטה מיום 4.7.11 יגלה כי כב' הרשמת נתפסה לכלל טעות שכן כל שיש בהחלטה זו אינו אלא תיאור של טענת המשיב אשר לא היה אף מגובה בתצהיר. לפיכך, כב' הרשמת חרגה מסמכותה משקבלה את הבקשה לתיקון ואף הוציאה צו מימוש בהסתמך על בקשת התיקון, שאף הוגשה ללא תצהיר גם היא. המבקשת טענה כי בקשת ביצוע בתצהיר הינה דרישה הכרחית ומהותית, בלעדיה לא קונה כב' הרשמת סמכות להורות על ביצוע הבקשה, וממילא לא רשאית הייתה לקבל בקשה לתיקון בקשת הביצוע שהינה כה מהותית ביסודה. אילו היה המשיב נאלץ לתמוך בבקשה חדשה ובשטרות החדשים בתצהיר, מן הסתם היו הפגמים בשטרות החדשים צפים ועולים, כאשר הפגם העיקרי הוא ששטרות אלה אינם חתומים כלל ע"י מורשה חתימה כל שהוא של המבקשת, אלא כל החתימות עליהם הן של חותמת בלבד. אילולא פגעה כב' הרשמת באופן כה חמור בזכות הטיעון המבקשת הייתה מעלה את טענותיה והיה מתאפשר לה לנקוט בכל הליך במסגרתו הייתה שוטחת את טענותיה בין היתר לעצם הפגמים המהותיים שבשטרות. עוד לטענתה, כב' הרשמת אף טעתה בהחלטתה מיום 2.8.11 משקבעה כי גדר המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלת הסמכות לתיקון הטעות שנפלה בבקשה לפתיחת התיק, ביחס לסמכות הרשם להורות על תיקון הבקשה. למבקשת יש טענות מהותיות ואחרות תקפות לגבי תקפות השטרות החדשים. כב' הרשמת לא קבעה כי מדובר בתיקון טכני, כיוון שברור לחלוטין כי בקשת התיקון נעדרת התצהיר הייתה בקשה לביצוע תיקון מהותי ביותר. לפיכך, לא יעלה על הדעת להורות על כונס נכסים, מבלי לשמור על זכות הטיעון של המבקשת מכוח קל וחומר. המשיב, כמגיש הבקשה לתיקון, הוא זה שנושא בנטל להוכיח ולשכנע מדוע לא הגיש את כתב טענותיו באופן ראוי מלכתחילה. המשיב טען כי לא צירף את שעבוד הסכמי החכירה מתוך טעות, מבלי שהוא מפרט שמץ של עובדה מעבר לטענה הסתמית, ולפיכך כב' הרשמת הייתה צריכה להסיק כי המשיב הוא זה שלא עמד בנטל להסביר מדוע יש לקבל את בקשתו. משלא הוגש תצהיר התומך בטענת הטעות, היה על כב' הרשמת לזקוף עובדה זו לחובת המשיב, לקבל את טעוני המבקשת לחוסר תום לב מצד המשיב ולדחות את בקשתו לתיקון. בנוסף נטען כי כב' הרשמת שגתה גם בהחלטתה מיום 18.8.11 בה הורתה על הטלת עיקול מיוזמתה, מבלי שהתבקשה לעשות כן בבקשת המשיב, וכך למעשה במעמד צד אחד, וללא הצדק, סכלה החלטה אחרת שניתנה על ידה לעכב את מינוי כינס הנכסים, רק יום אחד קודם. לטענת המבקשת משמצאה כב' הרשמת טעם לעכב את מינויים של הכונסים כדי למנוע מהמבקשת את הנזקים הבלתי הפיכים הנגרמים מכך, בין היתר משום פעולותיהם של הכונסים לגביית דמי השכירות, לא היה נכון שהיא תטיל עיקול מיוזמתה על אותם דמי השכירות. לא יעלה על הדעת כי החלטות שיפוטיות יהיו מעין מטולטלת שאין בה שמץ של יציבות וכי תינתן החלטה והחלטה סותרת, על יסוד בקשה שהוגשה ללא תצהיר, ומבלי שהונחה בפני כב' הרשמת שמץ של עובדה שניתן לומר עליה כי יש בה שינוי של נסיבות. טענות המשיב המשיב כופר בטענות המערערת וטוען כי החלטות כב' הרשמת ניתנו כדין, ואין כל יסוד להתערב בהן. לטענתו הוכח שנחתמו שטרי משכון נפרדים לגבי זכויות החכירה בנכס, ולא הייתה כל מניעה לצרפם לתיק ההוצל"פ. הרשמת היתה רשאית על פי הסמכות שהוקנתה לה בתקנות ההוצל"פ להורות על תיקון כל פגם או טעות בתיק ההוצל"פ, ככל שיראה לה צודק. מדובר לא רק בפגמים טכניים אלא גם בפגמים מהותיים. עוד נטען כי גם ללא תיקון בקשת המימוש, לא הייתה עילה לפעול לסגירת תיק ההוצל"פ שכן כפי שהוסבר בהרחבה בתגובת המשיב, שטר המשכון שנחתם לגבי הסכם הפיתוח חל אף הוא על זכויות החכירה בנכס. המשיב הוסיף וטען כי למבקשת ניתנה זכות תגובה, אולם היא לא הצביעה על טענה מהותית כל שהיא לגופו של עניין וכנגד הטענה שזכויות החכירה שלה בנכס שועבדו לטובת המשיב. המבקשת גם לא הצביעה על נזק כלשהו שייגרם לה מתיקון בקשת המימוש על פי המבוקש, בפרטו לנוכח השלב המוקדם בו מצוי ההליך. לעמדת המשיב התיקון שבוצע הינו טכני בעיקרו ולא מהותי. אין בתיקון המבוקש כדי להפוך את בקשת המימוש לבקשה חדשה ושונה בתכלית וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית שטרי המימוש מתייחסים לאותו הנכס בדיוק שהוגדר בבקשת המימוש המקורית. שנית, אין חולק כי זכויות החייבת כיום בנכס הן זכויות חכירה על פי חוזי חכירה שנחתמו בין החייבת לבין המינהל, כך ששטרי המשכון הנוספים נועדו לאפשר את מימוש אותן הזכויות שהוגדרו בבקשת המימוש. שלישית, חוזי החכירה שנחתמו ע"י החייבת צורפו לבקשת המימוש המקורית, והדבר מחדד את העובדה, שאין מדובר בבקשת ביצוע חדשה. רביעית, זכויות החכירה כלולות ממילא גם בהסכם הפיתוח ששועבד לטובת הבנק במסגרת שטר המשכון נשוא הבקשה המקורית. שטרי המשכון הינם מסמכים גלויים שנרשמו במרשם פומבי, כך שאין כלל צורך בהגשת תצהיר לצורך הגשתם לתיק. המשיב ממשיך וטוען כי החלטת כב' הרשמת מיום 10.8.11 למנות כונסי נכסים לנכס לצורך מימושו הייתה כדין. עצם העובדה שכב' הרשמת התירה את תיקון בקשת המימוש אין משמעה נקיטת הליך חדש למימוש המשכון ולפיכך אין גם מקום למסירת אזהרה חדשה. בפרט נכונים הדברים שעה שהתיקון שבוצע הינו טכני בעיקרו, ואין בו כדי לשנות את מהות הליך מימוש המשכון על הנכס. כך לטענתו, גם החלטת כב' הרשמת מיום 18.8.11 ניתנה כדין שכן דמי השכירות משועבדים לטובת המשיב במסגרת שטרי המשכון נשוא תיק זה, וזאת מכוח סעיף 3(ה) לשטרי המשכון, המכליל בשעבוד זכויות נלוות לזכויות החזקה והשימוש, וכן מכוח סעיף 3(ג) לשטרי המשכון, המכליל בשעבוד את כל הזכויות החייבות בנכס או ביחס אליו על פי כל דין. בהתאם לכך, קיימת הצדקה מלאה לכך שדמי השכירות ישולמו במלואם לקופת ההוצל"פ ולא יעמדו לזכות המבקשת. דמי השכירות המשתלמים בגין הנכס עומדים על סכום משמעותי של כ - 300,000 ₪ לחודש, וכל עיכוב בהעברתם לקופת הכינוס עלול לגרום למשיב נזק כבד וממשי ללא כל הצדקה. אין כל סיבה להעביר את דמי השכירות למבקשת, שעה שקיים חשש כי המבקשת תנצל את המצב ותפנה לשוכרים בניסיון להקדים תשלומים ולגבות מהם דמי שכירות עתידיים. העברת דמי השכירות לקופת ההוצל"פ אינה צפויה לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן אם ייקבע בסופו של דבר (בניגוד לעמדת הכונסים) ששטרי המשכון אינם תקפים, ניתן יהיה להשיב את דמי השכירות למבקשת. לעומת זאת העברת דמי השכירות למבקשת תגרום למשיב נזק בלתי הפיך, שכן לא ניתן יהיה לגבות כספים אלו מהמבקשת. בפועל המבקשת אינה ממלאת אחר החלטות כב' הרשמת שכן המבקשת קיבלה מהשוכרים שיקים עבור דמי השכירות אך נמנעת מהחזרתם לשוכרים (על מנת שיעבירו אותם ללשכת ההוצל"פ) ואף נמנעת מהעברת כספים שכבר נגבו על ידה ללשכת ההוצל"פ. המשיב ממשיך וטוען כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהוגשה ע"י המבקשת נמוכים, ויש בכך כדי להשליך אף על משקל הבקשה לעיכוב הליכי המימוש. בשקילת מאזן הכוחות בנסיבות אלה אין מקום לעכב את הליכי המימוש. מדובר בנכס מסחרי, המבקשת הינה תאגיד, כך שלנכס משמעות כלכלית גרידא עבורה. בהתאם לכך, הנזק שייגרם מהליכי המימוש, ככל שייגרם, הינו כספי וניתן לפיצוי. המשיב הוא תאגיד בנקאי שמצבו הכלכלי איתן, ולא יכול להיות ספק כי יתאפשר לו לפצות את המבקשת על כל נזק שייגרם לה, ככל שייגרם נזק שכזה. מנגד, הנזק שייגרם למשיב בעקבות עיכוב ההליכים הינו רב ביותר וקיים חשש ממשי כי לא יעלה בידיו להיפרע מהמבקשת, החייבת לו מעל 70 מיליון ₪, אם דמי השכירות יועברו אליה. לפיכך בנסיבות שלפנינו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב. באשר לטענת המבקשת כי נמנעה ממנה זכות הטיעון, המשיב מפנה לשתי התגובות שהוגשו ע"י המבקשת לכב' הרשמת ואשר במסגרתן הייתה לה הזדמנות לשטוח את כל טענותיה. אין לקבל את טענת המבקשת כי הגיבה לבקשת התיקון, בטיעונים פרוצדוראליים בלבד ולא לגוף התיקון. למבקשת ניתנה ההזדמנות לשטוח טענותיה ואם בחרה משיקוליה לכבוד חלק מהטענות אין לה להלין אלא על עצמה. גם כיום, במסגרת הבקשה לרשות ערעור לא הציגה המבקשת כל טענה מהותית כנגד תוקפם של שטרי המשכון, מלבד טענה סתמית כי קיימים פגמים. טענת המבקשת לפגיעה בזכות הטיעון אינה מבוססת, והדין אף אינו מכיר בהליך של התנגדות לביצוע שטר משכון או משכנתא, בנוסף כב' הרשמת אף אינה מוסמכת לעכב את הליכי המימוש. המשיב ממשיך וטוען כי המבקשת מנועה מלטעון כנגד תוקף שטרי המשכון ועל זכויותיה בנכס וזאת לנוכח מסמכים שנחתמו על ידה ואשר במסגרתם אישרה כי הנכס משועבד למשיב. בנסיבות אלה, ניסיונה של המבקשת לתקוף את השעבודים לטובת המשיב נשעה בחוסר תום לב מוחלט. המשיב מוסיף וטוען כי גם משיקולים של תקנת הציבור יש להקל על מימוש מהיר של שעבודים, ולא לאפשר עיכובים בהליכי המימוש. אם תתאפשר לחייב דרך לסכל או לדחות לתקופה ממושכת מימוש יעיל של בטוחה ע"י פתיחת הליך כנגד הנושה, ולו גם הליך סרק, הרי נמצא כי אין עוד כל ייחוד במנגנון שנוצר כדי לאפשר לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות. עיכוב מימוש של המשכון בגין טענות סתמיות וחסרות יסוד מעין אלו של המבקשים, נוגד את תקנת הציבור, מרוקן את שטר המשכון מתוכנו ואף פוגע בזכותו הקניינית של המשיב כפי שזו נקבע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. דיון: שקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים והגעתי למסקנה כי אין כל טעות בשלוש ההחלטות נשוא הבקשות שלפניי, העיקריות שניתנו על ידי הרשמת דהיינו החלטה מיום 2.8.11, 10.8.11 ו-18.8.11 במסגרת סמכותה וכדין ועל כן דין הבקשות להדחות. אבהיר מסקנתי זו. תחילה להחלטה מיום 2.8.11 בעניין התרת תיקון הבקשה ע"י צירוף שטרי המשכון: בהתירה את התיקון פעלה כב' הרשמת כדין על פי תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"). תקנה זו מסמיכה את הרשמת בכל עת להתיר תיקון של כל פגם או טעות בכל הליך, ככל שיראה לה צודק ונכון לעשותו. הפסיקה פירשה סמכות זו בהרחבה וקבעה כי אין היא מוגבלת לתיקון פגמים טכניים בלבד הגם שמקובל עלי כי צירוף שטרי המשכון עקב טעות מצד המשיב, הינה תיקון טכני ולא מהותי. מכאן שהרשמת הייתה מוסמכת להורות על תיקון בקשת המימוש. 19. אציין כי בניגוד לטענות שהושמעו ע"י המבקשת, אפשרה כב' הרשמת למבקשת, החייבת את זכות התגובה וזו הוגשה טרם מתן ההחלטה. משלא הצביעה המבקשת על פגם או טענה מהותית שהיא עשויה להיפגע מעצם צירוף השטרות, בדין קבעה הרשמת כי תיקון הטעות מותר ואפשרי. בנסיבות, כאשר לבקשה המקורית הוגש תצהיר, ולמעשה אין מדובר בבקשת מימוש חדשה אלא בטעות טכנית של אי צירוף שטרות שלטענת המצהירה מטעם המשיב, בפניי, היו בידי המשיב ומתוך טעות לא צורפו, ניתן היה להתייחס לבקשה ואף להיענות לה, כפי שעשתה כב' הרשמת אף ללא תצהיר. מה גם שמהבחינה המהותית מדובר באותו נכס ובאותן הזכויות, זכויות פיתוח שהפכו להיות זכויות חכירה ואשר כלולות בהסכם הפיתוח. ניסיונה של המבקשת להיאחז במקרה זה בכללי פרוצדורה ולהיבנות מאי צירוף של שטרות שהוכח בדיון שנערך בפניי, כי הם קיימים, אינה יכולה להועיל. מנהל המבקשת בחקירתו על תצהירו אישר את רישומי השיעבוד המופיעים בדף השעבודים, מש/1 כאשר שטרי המשכון נשוא ההחלטה הם חלק מהרישומים הנ"ל. אם יש למבקשת טענות בדבר העדר נפקות של השטרות מסיבה כזו או אחרת, שאגב העלתן בשלב זה בדיון בבקשות ולא באופן ברור ומפורש בפני כב' הרשמת, מעוררים תמיהה, יש בידה האפשרות לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן פסק דין הצהרתי ואולי אף לבקש סעדים זמניים במסגרת זו. לעומת זאת, אין בידה הזכות לעצור את מימושם של השטרות בהליכי ההוצאה לפועל. 20. המבקשים מבקשים לערער גם על החלטת כב' הרשמת מיום 10.08.11, לפיה מונו כונסי נכסים למבקשת. דין חלק זה בבקשה דינו אף הוא להידחות. מקיבלה הרשמת את הבקשה לצירוף שטרי המשכון וזאת על אף התנגדות המבקשת בתגובתה, ומשלא מצביעה המבקשת על נימוקים או פגם משפטי בהחלטת המינוי, אינני רואה פגם בהחלטה זו. כפי שציינתי לעיל, כב' הרשמת התירה את תיקון הבקשה למימוש ע"י צירוף שטרי המשכון, מינתה את כונסי הנכסים ודחתה את כניסת תוקף המינוי ב-20 יום על מנת לאפשר למבקשת לפנות לערכאות אם אכן יש בידה טענות אולם מלבד הגשת הבקשות שלפניי, לא נעשתה פניה לביהמ"ש כדי להעמיד במבחן את טענתה המרכזית כעת, של המבקשת לפיה שטרי המשכון פגומים. אינני נדרש לטענות שהושמעו ע"י מנהל המבקשת בחקירתו לעניין החתימות ודי שאומר כי לנוכח מספר הגרסאות שהושמעו מפיו, כאפשריות בנושא החתימות להן הוא מתכחש כעת, מעוררות ספיקות ותהיות לגבי אמינותן וספק אם ביהמ"ש, באם יוגש הליך מתאים , יקבלן. 21. באשר להחלטה מיום 18.08.11 בנוגע לדמי השכירות, דינה של הבקשה גם היא להידחות, כפוף לתיקון אחד והוא כי לאחר ששקלתי את מכלול הטענות מצד הצדדים, סבורני כי על כונסי הנכסים לכבד את ההסכם שנעשה עם המבקשת על פי מסמך המצורף למש/2 , לפיו 10% משווי דמי השכירות שיתקבלו (בהנחה שדמי השכירות הם כאמור בהודעת בתשובת המשיב), יועברו למבקשת ואבהיר; כידוע,"כונס הנכסים שנתמנה על ידי ביהמ"ש פועל מטעם ביהמ"ש כעושה דברו (OFFICER OF THE COURT ) ואיננו סוכנו או שליחו של הנושה אשר הציע או ביקש את מינויו" (ראו: ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ ואח' נ' ד"ר אליעזר וולף ואח'). הכלל הוא כי כונס נכסים הממונה מטעם בית המשפט חב בחובת זהירות כלפי כל הצדדים המעורבים בכינוס ואחריותו מוגברת (ע"א(מרכז)09-05-12103, ח. אבי ציפויי שיש 1993 בע"מ נ' שיש דן-תעשיות שיש ואבן (1995) בע"מ). 22. כממלא תפקיד מטעם בית המשפט הנזקק למימוש נכסים בתחום תפקידו מחויב כונס הנכסים בשמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס - העשרת קופת הכינוס - אלא גם להתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך (ע"א 509/00, לוי נ' ברכה ,עו"ד נאמן בפשיטת רגל, פד"י נה(4)410, 426). הגורמים האחרים יכולים להיות צדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה או אפילו החייב עצמו אשר ניהל מו"מ עם הנושה או הגיע עימו להסדרים מסוימים. בכל מקרה על כונס הנכסים הממלא את התפקיד לדאוג לאיזון ראוי בין כל הערכים הרלוונטיים ובין כל הגורמים המעורבים. ולא בכדי נאמרו הדברים בע"א (ב"ש) 1116/02, כהן נ' הררי) כי תפקיד כונס הנכסים לסייע בביצוע פסק דין. מלאכה זו אינה קלה. כמובן שהזוכה עומד במקום מועדף. אך לחייב ולצדדי ג' זכויות מתחרות. 23. הכללים בנוגע להגינות ויושר חלים גם על כונסי נכסים הפועלים מטעם לשכת ההוצאה לפועל והוראות שבתקנות 65-66 לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979 חלות גם עליהם. כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם איפוא במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו (רע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3) 485 ). אם יהיה סבור הכונס כי מילוי ההסכמה עם המבקשת עשויה להכביד והוא ירצה להשתחרר ממנה יתכבד ויפנה בבקשה מתאימה לרשמ/ת ההוצל"פ ויקבל הוראות בקשר לכך (אין מדובר בכונס נכסים לפי תקנות סד"א או בכונס נכסים לאכיפת חוזה אשר מבקש להשתחרר מחוזה שהחברה חתמה לפני מינויו ע"א 548/76 יהודה ג'רבי מפעלי בניה בע"מ נ' עו"ד רוה, פ"ד לא (1) 25, 27. מכל מקום ועד למתן החלטה אחרת, עליו לנהוג בהתאם להבנות ולהסכמים שיש למבקשת עם המשיב בכל הנוגע לדמי השכירות והכל על פי מסמך ההבנות מש/2 שהוגש על ידי המשיב. שכן, על הכונס להניח דעתו של בית משפט שפעל כדין ולטובת הכינוס (ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי פד"י ל(1)26). 24. ומן הכלל אל הפרט; במסמך המצורף למוצג מש/2 העביר המשיב נוסח מתוקן למכתב הסכמת המבקשת למכירת הנכס , נשוא הדיון בראש העין, לפיו ניתן להבין כי כל זמן שהנכס לא נמכר, יועברו דמי השכירות שגבתה המבקשת בגין הנכס לחשבון המשיב וכן כי על פי הסכמת המשיב יתאפשר למבקשת למשוך סך של עד 30,000 ₪ מתוך תקבולי השכירות. מכיוון שבבקשה נאמר כי תקבולי השכירות מוערכים בסך של 300,000 ₪ לחודש, נראה כי מדובר בסכום של 10% ממנו. בדיון היקשה ביהמ"ש על ב"כ המשיב כדי לקבל תשובה מדוע לא יכבד המשיב את ההסכם או ההבנות שהושגו. תשובתו הייתה כי האמור במסמך זה לא התקיים וכי המבקשת למעשה הפרה את ההסכם עם המשיב בנוגע למכירת הנכס. מאידך נטען כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי יש למכור את הנכס, כאשר הפער הקיים הוא במחיר הדורשת המבקשת מול המחיר שסבור המשיב שניתן לקבלו. מחלוקת זו יתכן והיא לגיטימית ומכל מקום היא תוכרע במסגרת הליכי ההוצל"פ למימוש שטרי המשכון. עד למציאת פתרון ומשמונו כונסי הנכסים, עליהם לכבד את הסכמים (ממש כמו הסכמי השכירות שבגינם יקבלו כונסי הנכסים את דמי השכירות), ובכלל זה ההסדר לפיו קיימת הסכמה בעניין דמי השכירות כי רובם ככולם (90%) יועברו למשיב ומיעוטם, (10%) ישארו בידי המבקשת. 25. אשר על כן הבקשה לרשות ערעור לרבות הבקשות לסעדים הזמניים לעיכוב הליכים נדחים, כפוף לסייג האמור, בעניין השארת 10% מדמי השכירות בידי המבקשת, לגביו הנני נותן רשות ערעור בו דן בו כבערעור ומחליט לקבלו באופן שהחלטת כב' הרשמת הנוגעת להעברת דמי השכירות, תתוקן וירשם כי דמי השכירות יועברו לתיק ההוצאה לפועל או לכונסי הנכסים, בניכוי 10% מהם שיישארו בידי המבקשת, כאמור לעיל. הסדר זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת ע"י רשמת ההוצל"פ או עד למכירת הנכס נשוא הדיון. בשים לב לכך שהבקשות נדחו ברובן ונתקבלה רק חלק, הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 2,750 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישולם מהפיקדון שהופקד והיתרה תוחזר למבקשת. משכון