1. בפני בקשה לפיצול סעדים לפי תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין) התשנ"ב - 1991 שהגישה התובעת בצירוף עם הגשת התביעה בתיק עב 8130/04 (להלן - התובעת או המבקשת). 2. העובדות הצריכות לעניין: א. התובעת עבדה כמורה וסיימה את עבודתה ביום 31/8/97; ב. התובעת הגישה תביעה נגד מעבידתה - מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן - הנתבעת) בתאריך 28/1/99 (עב 300159/99) (להלן - התביעה). בימים אלו נמצא התיק בשלב הוכחות לאחר שתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת הוגשו לתיק בית הדין; ג. ביום 25/9/03, במסגרת התביעה, הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה תוך כדי תביעת סעדים נוספים שלא נתבעו בתביעה הראשונה; ד. בהחלטה מיום 3/11/04 דחתה השופטת גליקסמן-כוכבי את בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה. עיקר טעמיו של בית הדין היו שחלק מעתירות התובעת נתבקשו כבר בכתב התביעה המקורי, נימוקים של שיהוי ופרק הזמן הארוך שחלף מאז סיום העבודה ועד להגשת הבקשה לסעד אכיפה וביטול פיטורים; ה. על החלטה זו לא הוגש ערעור; ו. לאחר דחית הבקשה לתיקון כתב תביעה הגישה התובעת, ביום 29/6/04, (הפעם כאשר היא מיוצגת ע"י עו"ד) בקשה למחיקת התביעה; ז. ביום 2/9/04 נדחתה הבקשה להפסקת התובענה בין היתר בנימוקים - 1. מתן היתר למחיקת התביעה בשלב זה, יעשה פלסתר את החלטת בית הדין בבקשה לתיקון כתב התביעה ואין לאפשר לתובעת "לעקוף" את החלטות בית הדין על ידי מתן אפשרות להפסיק את התובענה ולהתחיל את ההתדיינות מחדש. 2. השלב בו נמצא ההליך. 3. בהתחשב בראיות שעמדו בפני בית הדין ובהחלטות ביה"ד מחודש 11/03, נוצר לנתבעת יתרון דיוני ומתן היתר להפסקת התובענה משמעו שלילת יתרון זה. 4. בנוסף - הובא בחשבון שיקול התמשכות ההליך משמדובר בתביעה המתנהלת מזה למעלה מחמש שנים; ח. אף על החלטה זו לא הוגש ערעור; ט. ביום 31/8/04 הגישה התובעת תביעה נוספת בצירוף בקשה מושא החלטה זו (להלן - התביעה השניה). (התביעה והבקשה הוגשו יומיים לפני מתן החלטה בבקשה להפסקת התובענה). 3. טענות המבקשת בבקשה לפיצול סעדים הינן, בין היתר - א. התובעת הגישה תביעה אשר נוסחה בעצמה ובה עתרה לביטול פיטוריה; ב. בתביעתה עתרה התובעת לסעדים נוספים בגין אחוזי הגמלה המשולמים לה; ג. התובעת הגישה לבית הדין בקשה למחיקת תביעתה אולם החלטה בבקשה זו לא ניתנה; ד. בשל חלוף תקופת ההתיישנות חייבת התובעת להגיש תביעה חדשה ומכומתת. תביעה זו מוגשת ומתבקש היתר לפיצול סעדים בשל קיום תביעה קודמת אשר מחיקתה נתבקשה; ה. התביעה השניה כוללת עילות אשר לא נזכרו בתביעתה הקודמת של התובעת ובגין אלו כלל לא נשמעה התובעת משבקשתה לתיקון תביעה להוספת סעד כספי בתביעה הקודמת נדחתה. 4. הנתבעת מתנגדת לבקשה ואלה, בתמצית, טענותיה - א. הבקשה מוגשת בחוסר תום לב מוחלט ותוך שימוש לרעה בהליכי בית הדין; ב. ביום 25/9/03, בקשה הת' לתקן את כתב תביעתה ולתבוע סעדים נוספים שלא נתבעו בתביעה הראשונה והש' גליקסמן, בהחלטה מנומקת, דחתה את הבקשה; ג. לאחר דחית הבקשה לתיקון כתב תביעה והוספת סעדים הגישה הת', הפעם באמצעות עורך דין, בקשה למחיקת התביעה מתוך כוונה לפתוח בעתיד הליך חדש ובמסגרתו לעתור לאותם סעדים שהוספתם נדחתה על ידי בית הדין; ד. הש' גליקסמן בפניה מתנהלת תביעת התובעת, אשר הביאה את הת' להגיש הבקשה דנן, דחתה זה מכבר את בקשת הת' למחיקת התובענה לצורך הגשת תביעה חדשה. בנימוקי הדחיה נקבע, בין היתר, שמדובר בנסיון פסול שנועד לקפח את זכויות הנת', תוך קניית יתרון דיוני, עם סיום שלב הראיות המתנהל מזה כ-6 שנים; ה. הת' לא השיגה על החלטת הש' גליקסמן אלא פנתה בבקשה לפיצול סעדים שאיננה אלא "אותה גברת בשינוי אדרת", הן של בקשה קודמת של הת' לתקן את כתב תביעתה, בקשה שנדחתה אף היא, והן של הבקשה למחיקת התביעה; ו. הת' מנסה לעקוף את החלטות הש' גליקסמן - הן של תיקון כתב התביעה והן של הבקשה למחיקתה; ז. הת' נמנעה מלצרף לבקשה מסמכים בסיסיים ומהותיים לצורך בחינתה ותוך הפניתה לשופט אחר לאחר שהש' גליקסמן דחתה בקשות דומות של הת', שתכליתן מחיקת התביעה והגשה חדשה תחתיה. משנמנע בעל דין להביא בפני בית הדין את כלל העובדות והמסמכים הנדרשים לצורך הכרעתו, עת אין מדובר בהשמטה אלא על מנת להסתיר מבית הדין עובדות חשובות ומהותיות לגבי תביעה דומה, אם לא זהה, אותה מנהלת הת' מזה 6 שנים, מדובר בחוסר תום לב משווע שדי בו כדי לדחות את הבקשה; ח. אין בפנינו 2 עילות נפרדות אלא נסיון לנהל שוב את ההליך המתנהל זה מכבר, בהתבסס על עילה אחת. שתי התביעות מבוססות על עילה אחת זהה - השגה על כי פיטורי הת' נעשו שלא כדין או כדבריה "ללא סיבה מוצדקת"; ט. אין מדובר בתביעה על פי עילות חדשות וככל שמתבקש פיצול סעדים, הת' לא הצביעה על כל טעם, וטעם משכנע ומוצדק לא כל שכן, שיהא בו כדי לאפשר לה להמשיך ולהטריד את הנת' בתובענות קנטרניות וחסרות כל בסיס; י. טענת הת' לפיה מדובר בתביעה נוספת שעילתה שונה, יסודה בחוסר תום לב. לו מדובר בתביעה שונה ונפרדת בעילותיה, מדוע מצאה הת' לבקש למחוק את התביעה המתנהלת מזה 6 שנים?!; יא. בהתאם לתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991 (להלן - "התקנות") אין יסוד לעתירת התובעת לפיצול סעדים. על פי אמות המידה המפורטות בתקנה, דין הבקשה לפיצול סעדים לדחיה; יב. לו תתקבל התובענה תתחייב דחיתה על הסף נוכח חלוף תקופת ההתישנות על פי סעיף 6 לחוק ההתישנות תשי"ח 1958; יג. התביעה הוגשה שלא בתום לב תוך עריכת מקצה שיפורים בניהול התביעה וקניית יתרון דיוני ממשי, לאחר שעדויות הנתבעת נפרשו בפניה; יד. השיהוי הרב בהגשת התביעה וחלוף הזמן מאז התרחשות האירועים מחייב דחית הבקשה לפיצול סעדים; טו. טענה להיעדר ייצוג אינה יכולה לשמש טעם לפיצול סעדים בכלל, לאחר זמן כה רב וכאשר נגרם נזק דיוני לנתבעת בפרט. זאת ועוד - טענה כזו לא תשמע כאשר התובעת יוצגה במהלך ההליכים על ידי עורך דין בשלב בו נוהלה חקירה ראשית משלימה וחקירה נגדית בענינה; טז. עפ"י הפסיקה על המבקש פיצול סעדים להוכיח טעם מוצדק או אינטרס לגיטימי. התובעת לא הצביעה על כל טעם לגיטימי שיש בו כדי להצדיק הגשת תביעה נוספת מקץ שש שנים של ניהול התביעה. 5. עילת תביעה מהי? לעניין פיצול סעדים יש להבחין בין מצב בו קיימת עילת תביעה אחת המצמיחה מספר סעדים, לבין מצב שבו קיימות מספר עילות תביעה ומספר סעדים נפרדים. לעיתים ישנו קושי לקבוע אם מדובר בתביעות לסעדים שונים על-פי עילה אחת, או בתביעות על-פי שתי עילות. ד"ר זוסמן בספרו על סדרי הדין האזרחי (מהדורה רביעית, סעיף 135) קובע - "זהו אחד המקרים בהם העקרון ברור, אך השימוש בו אינו כל כך פשוט". הקושי הוא בכך, שהמונח "עילה" אינו חד-משמעי. 6. מהי אם כן הגדרת המונח "עילה" לצורכי סוגיית פיצול סעדים? למונח "עילה" לצורכי סוגיית פיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי; תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה) נקבעה בפסיקה הגדרה רחבה וחורגת מעבר למשמעותה הרגילה, כאשר השיקול הקובע הוא - שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. הגדרת המונח "עילה" שונה מעניין לעניין, ומשמעותו של המונח לצורכי תקנה אחת אינה זהה, בהכרח, לצורכי תקנה אחרת. להגדרת המונח יש חשיבות, שכן מקום בו ייקבע כי התביעה השניה מבוססת על עילה שונה מהעילה הראשונה, אין צורך במקרה כזה לקבל היתר לפיצול סעדים. ברם, לא תמיד קל ופשוט להגדיר אם התביעה הנוספת מתייחסת לסעד נוסף הנובע מעילה אחת, או אם מדובר בעילה נוספת. (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא בע"מ, מהדורה שביעית, תשס"ג) 103-102 ראה גם עב (חי) 3243/00 אבו שועלה יוסר נ' מ.מ ערערה מיום 01.11.04) לבחינת זהות העילות כבר נפסק כי: "אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על מנת שתיקבע זהות העילות" ( ע"א 259/80 אריה חברה לביטוח נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141, 146ה, ע"א 734/83 (ר"ע 449/83) חב' החשמל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ פ"ד לח(1) 613) לענייננו יפים הדברים שנפסקו בדב"ע נה/57-3 לוסטמן - מפעלי גומי חיפה, (פד"ע כח 297, 302): "תביעותיו של המערער בשנת 1993 התבססו על עילה הקשורה בסיום עבודתו (ביטוח מנהלים, דמי הבראה וביגוד). לעומת זאת, התובענה שהגיש המערער בשנת 1994 היא לגמול שעות נוספות בתקופת עבודתו ... עילת התביעה בתובענה משנת 1994 אינה מושתתת על תשתית עובדתית הקשורה בסיום עבודתו, אלא על תשתית עובדתית הקשורה בתקופת עבודתו בפועל. מכאן שאין מדובר בעילת תביעה אחת ומספר סעדים, אלא בשתי עילות תביעה נפרדות (הפיטורים וזכויות הנובעות מכך, לעומת העבודה בפועל וזכויות הנובעות מכך)." בדב"ע שן/13-2 עותמאן נאצר נ' חפציבה חב'לבנין בע"מ, (פד"ע כ"ב 191), נפסק כי עילת תביעה הינה מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לתרופה המבוקשת. כך למשל נפסק במקרה הנ"ל כי תשלום שכר עבודה וגמול שעות נוספות הינן עילות תביעה זהות הנובעות מרכיב של שכר עבודה. בעמוד 194 לפסה"ד נאמר בזו הלשון: "לכאורה עשוי להיווצר הרושם ששתי העילות (תשלום שכר עבודה, וגמול שעות נוספות - א.ס.) אינן זהות, אך עיון חוזר מראה שאכן יש זהות ביניהן מהטעם הבא: אין ספק שעבודה בשעות נוספות אצל המעביד כלולה במונח עבודה אצל המעביד. הלכה היא, כפי שנפסק בבית דין זה, ששכר עבודה הינו התמורה בעד העבודה, והוא משתלם עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד את עצמו לרשות העבודה... היות שבעבודה בשעות נוספות מעמיד העובד את עצמו לרשות העבודה אצל המעביד, הרי גמול שעות נוספות הינו מרכיב של שכר העבודה והוא כלול בו". העובדות הדרושות להיווצרות עילת התביעה לגמול שעות נוספות כלולות בעילת התביעה לשכר עבודה, והלכה היא שאם עילה א' כלולה בעילה ב' אזי עילה א' לצורך מעשה בית- דין, כלולה בעילה ב', ואין מקום לסטות מהלכה זו. כך גם תביעה להפרשי שכר בגין אי תשלום תוספת יוקר וכן תביעה לגמול שעות נוספות הן עילות תביעה זהות כאשר הן מתייחסות לפרק זמן זהה של עבודה. 6. ומן הכלל אל הפרט: האם במקרה שלפנינו מדובר בעילת תביעה אחת? הש' גליקסמן-כוכבי, בהחלטתה מיום 21.11.00 בעניין בקשה שהגישה המשיבה לסילוק על הסף, קבעה כי: "אין זה נכון שתביעתה של המשיבה היא ערעור של שעור גימלה שנקבע לה ע"י הממונה על הגמלאות. תביעתה של המשיבה היא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן לאכיפת החלטת הועדה הפריטטית, אשר לטענת המשיבה קבעה כי תקבל גימלה בשיעור של 66%..." (ההדגשות הוספו - א.ס.). מכאן אתה למד כי ענינה של התביעה הראשונה היא, בין היתר, תביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בתביעה השניה, בסעיף 86 לכתב התביעה, (פרק בו מפרטת התובעת את נזקיה) טוענת התובעת כי פוטרה מעבודתה וזאת בניגוד לדין. (ההדגשות אינן במקור) לאור האמור ולאור הפסיקה כפי שהובאה לעיל נראה כי במקרה שלפנינו מדובר בעילת תביעה אחת, הנובעת מסיום יחסי העבודה שבין הצדדים ואזי קיימת תחולה לסעיף 26(ב), (ג) ו-(ד) לתקנות בית הדין, והמשמעות היא שבמקרה כזה יש צורך במתן היתר לפיצול סעדים. בכתב התביעה השני מתואר בפירוט רב מסכת עובדתית שהביאו, לטענת התובעת, לקבל תנאים שלא כחוק וההפרשים המגיעים לה בעקבות אותו "ארוע". לטענת המבקשת, בתביעה השניה כלולות עילות (כך במקור) אשר כלל לא נזכרו בתביעה הקודמת כגון אי מילוי נהלים אשר לא היו ידועים לתובעת בעת הגשת התביעה בעצמה ,לרבות בקשר לאזהרת מנכ"ל וועדה פריטטית ופיטורין בגין פניה להסתדרות המורים. לאור האמור, בנגוד לעמדת המבקשת ,לא מדובר בעילות חדשות, אכן התובעת הוסיפה טעמים חדשים לטענה שפוטרה שלא כדין, אך עדיין מדובר באותה עילה ובאותה מערכת עובדות. אין בתוספת פרטים ועובדות כדי ליצור עילת תביעה חדשה וכן לא מדובר בתשתית עובדתית חדשה ו/או שונה מזו שתוארה בתביעה הראשונה. למעלה מן הצריך אף נציין כי עיון בשני כתבי התביעה מעלה כי קיימת חפיפה בין מספר סעדים מבוקשים. 7. עולה, איפוא, כי מדובר באותו ארוע - אותה עילה ומכאן שיש להידרש לשאלה האם יש מקום במקרה הנדון להיעתר לבקשה לפיצול סעדים? סעיף 26(ג) לתקנות החל במקרה דנן קובע כי : "26 (ג) תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: (1) התביעה קנטרנית או טורדנית; (2) התביעה הוגשה שלא בתום לב; (3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות. (ד) רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין". 8. הלכה פסוקה היא בבית הדין כי סעד של דחיה על הסף ינתן במשורה ובמקרים חריגים וכי בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה, על פני דחיתה על הסף. במקרה שלפני לאחר עיון בכל המסמכים שבתיק ובחינת טענות הצדדים הנני סבורה כי דין הבקשה להדחות: א. כבר נפסק כי "המטרה של כל בית משפט, ולא כל שכן של בית הדין לעבודה הדן בזכויות חברתיות של עובדים היא לברר את זכויותיהם של עובדים על מנת שלא יקופחו זכויותיהם. מן הצד השני אך ברי הוא כי על בית הדין לדאוג לכך שמעביד לא יוטרד ללא סיבה מספר רב של פעמים כאשר ניתן לתבוע את כל התביעות בפעם אחת. האיזון בין השניים הוא שצריך להדריכנו כאשר אנו עומדים בפני השאלה האם לסלק תביעה על הסף". (ע"ע 300145/98 א.סוזי ו-76 אחרים נ' בטחון אזרחי, פורסם בעבודה: עבודה ארצי כרך לג (6), 25) בפסק הדין שלעיל קיבלה דעת הרב את עמדת המערערים לפיה לא היה צורך להגיש בקשה פורמלית לפיצול סעדים בין היתר מהסיבה שהתביעה הראשונה טרם החלה להתברר והמערערים ביקשו לאחד את הדיון בשתי התביעות, עמדת הרוב לא ראתה בכך טרדה מיוחדת, ועל כן הערעור התקבל באופן כזה שהותרה הגשת התביעה השניה על אף שמדובר בבקשת סעד בגין אותה עילה ועל אף שלא הוגשה בקשה פורמלית לפיצול סעדים, כל זה תוך חיוב המערערים בהוצאות גבוהות. לא ניתן להתעלם מעמדת המיעוט בעניין א. זוסי (השופטים ע. רבינוביץ וי. פליטמן) הקובעת, בין היתר, כי תכלית התקנה - ייעול ההליך המשפטי, לבל יהא על בית הדין לדון מספר פעמים בסעדים שונים, הנובעים כולם מאותה עילת תובענה, שעה שהיה ניתן להכליל אותם סעדים בתובענה הראשונה. ועל כן, לגישתם, היה מקום למחיקת הסעדים שעילתם היתה בתקופת הקשר שבין הצדדים והתובענה בגינם הוגשה מבלי לקבל רשות לכך מבית הדין כנדרש בתקנה 26 (ג) לתקנות. עוד גרסה דעת המיעוט כי: "משנסיבות המקרה כאמור לית מאן דפליג כי המערערים נהגו בניגוד לתקנה 26, ללא הגשת בקשה לפיצול סעדים וללא קבלת רשות להגשת תובענה נוספת, הגישו בכל זאת אותה תובענה אזי: אין לשים פלסתר את מצוות אותה תקנה לענין פיצול סעדים ואין בית הדין רשאי לפטור עצמו מעולה ולפסוק בדיוק הפוך מהוראתה". על אף שבמקרה מושא החלטה זו, הבקשה לפיצול סעדים הוגשה בהתאם להוראת התקנות, סבורה אני כי המבקשת מנסה לשים פלסתר את הוראת התקנה ותכליתה תוך כדי עקיפת החלטות קודמות שניתנו ע"י בית הדין (הש' גליקסמן) בתביעה הראשונה. תכלית התקנה היא לייעל את ההליך המשפטי, ושלא לגרום טורח וסרבול מיותר לבית הדין ולצדדים המתדיינים. התביעה השניה, בצירוף הבקשה לפיצול סעדים, מוגשת כ-7 שנים מאז התרחשות האירועים וכ-5 שנים לאחר הגשת התביעה הראשונה. התביעה הראשונה נמצאת כעת בשלב הוכחות ולאחר שתצהירי הנתבעת כבר הוגשו לבית הדין . לטענת הנתבעת כבר נגרם לה נזק ראיתי כאשר ידוע לתובעת בעקבות ההליך בתביעה הראשונה כי לנתבעת חסרות ראיות לצורך ניהול ההליך מכח תצהיר שהוגש לבית הדין (תצהירה של גב' קרמור מי ששמשה בזמנים הרלונטיים כמנהלת אגף כח אדם בהוראה במחוז ת"א) כמו כן מקובלת עלי טענת המשיבה כי המבקשת מנסה להשיג יתרון דיוני וראייתי לאחר שהתובעת ניהלה במשך שש שנים את ההליכים, מכירה את גרסאות הנתבעת ואף נחקרה בחקירה נגדית. כפי שצויין לעיל, עמדת הרוב בעניין א. סוזי שלעיל, התירה את הגשת התביעה השניה, בין היתר, מהנימוק שצוין כי התביעה הראשונה טרם החלה להתברר וכי לא יגרם כל נזק למשיבה, לא זה המצב במקרה מושא תיק זה. יתר על כן, תביעה זו מוגשת כאשר התביעה הראשונה הוגשה לפני כחמש שנים וכאשר קדמו לה שתי בקשות שנדונו ונדחו בהחלטות מנומקות ע"י השופטת גליקסמן-כוכבי - האחת בקשה לתיקון כתב תביעה והשניה בקשה למחיקת תביעה (בקשה שהוגדרה ע"י בית הדין כ"בקשה להפסקת התובענה", לאור השלב בו הוגשה). אני סבורה כי מתן היתר לפיצול סעדים בשלב זה, תעשה פלסתר את החלטות בית הדין. אין לאפשר לתובעת, שבקשותיה לתיקון כתב התביעה ומחיקת התביעה, נדחו לחמוק מהתוצאה שלא בדרך מקובלת ע"י הגשת ערעור כדין, אלא באמצעות הגשת תביעה נוספת תוך שמוש "במנגנון" פיצול סעדים. יש לדעתי לתת משקל הן לשלב בו נמצאת התביעה הראשונה והן לשמוש לרעה בהליכי המשפט שמנסה המבקשת להשיג בתביעה השניה. כפי שעולה מהחלטת השופטת גליקסמן-כוכבי מיום 02.09.04, בשלב אליו הגיעו בתביעה הראשונה ובהתחשב בראיות שעומדות בפני בית הדין, נוצר לנתבעת יתרון דיוני ומתן היתר להפסקת התובענה משמעו שלילת יתרון זה. שלילת היתרון שעשוי היה להיוצר לנתבעת היה והיתה מתקבלת הבקשה להפסקת התובענה, יווצר היה ויותר כעת למבקשת, לפצל סעדים. 10. על אף שהבקשות לתיקון כתב תביעה והבקשה להפסקת התובענה נדחו, בחרה התובעת שלא לערער על ההחלטות אלא בחרה היא בדרך של הגשת תביעה חדשה בצירוף בקשה לפיצול סעדים . לא נעלם מעיני בית הדין כי התביעה השניה בצירוף הבקשה לפיצול סעדים הוגשה יומיים לפני מתן החלטה בבקשה להפסקת התובענה , אולם עובדה זו לא מהווה בעיני טעם לקבלת הבקשה שכן אך הגיוני הוא שהמבקשת, בהתייעצות עם ב"כ, שקלה את שיקוליה ובין היתר שקלה אפשרות של דחית הבקשה למחיקת התביעה ואת ההשלכות הנובעות מכך וכלכלה צעדיה בהתאם. המבקשת מנסה לעקוף את החלטות בית הדין שלא בדרך המקובלת אלא דרך כניסה ב"דלת אחורית" של הגשת תביעה חדשה בצירוף בקשה לפיצול סעדים. זו לא הדרך, ובית הדין לא ייתן יד לנסיון עקיפת החלטות בית הדין בדרך של "ניצול" הפרוצדורה תוך שמוש פוגע בתכלית התקנה ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. 11. לא נעלם מעיני כי בחלק מההליכים לא היתה התובעת מיוצגת. יחד עם זאת, אין בכך לשנות מהחלטתי ביחס לסילוק התביעה על הסף לאור כל האמור לעיל ולאור העובדה כי בדיון בתאריך 16.03.03 היתה התובעת מיוצגת, בדיון זה העידה התובעת בחקירה ראשית משלימה ונחקרה בחקירה נגדית. ביום 29.05.03 הודיע ב"כ התובעת על הסתלקותו מייצוג. בבקשה למחיקת התביעה שהוגשה ביום 29.05.04,כבר היתה התובעת שוב מיוצגת. והבקשה הוגשה באמצעות ב"כ . זאת ועוד, בשלבים מסוימים בניהול התביעה הראשונה, כפי שעולה מהחלטת השופטת גליקסמן-כוכבי בבקשה להפסקת התובענה, נעזרה התובעת בהסתדרות המורים על מנת לטפל בעניניה. (סעיף 2.3 להחלטה שצורף כנספח ג' לתגובה בבקשה זו). משכך - הנני קובעת כי במקרה מושא תיק זה, לאור התמשכות ההליכים כפי שפורט לעיל, נימוק של היעדר ייצוג לא יכול לשמש טעם לפיצול סעדים. 12. סוגית ההתישנות מתיתרת לאור הקביעה כי אין מקום לפצל סעדים ושדין התביעה השניה הוא סילוק על הסף. לאור האמור לעיל ולאור טענות ב"כ המשיבה כל אחת לחוד וכולן במצטבר, כפי שפורטו בהרחבה בהחלטה זו, דין הבקשה לפיצול סעדים , להדחות. התוצאה איפוא, שהבקשה נדחית והתביעה בתיק 8130/04, תסולק על הסף. המבקשת תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל. פיצול סעדיםתקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה