## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש, מר אלי כהן, ת.ז. _________, תושב _________, באר שבע (להלן: "המבקש"). 2. המשיבים, חברת "אורות הבניה בע"מ", ח.פ. _________, ומר דוד לוי, ת.ז. _________, תושב _________, תל אביב (להלן: "המשיבים"). ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 29.1.09 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש, במסגרתה נדחתה מחצית מהתביעה המקורית של המשיבים נגד המבקש. 4. ביום 17.2.09 נחתמה פסיקתא על ידי בית משפט קמא, אשר לטענת המבקש אינה משקפת נאמנה את החלטת בית המשפט בבקשת רשות להתגונן, ובכלל זה לעניין חישוב שכר טרחת עורך דין והחזר אגרה, ומועד חובם. 5. ביום 6.4.09 קיבל המבקש את הפסיקתא ממזכירות בית המשפט, ומיד למחרת, ביום 7.4.09, הגיש בקשה לתיקון פסיקתא, בטענה כי הפסיקתא שנערכה על ידי ב"כ המשיבים הינה פסיקתא מתקנת ואינה משקפת את ההחלטה. 6. לטענת המבקש, החלטת בית משפט קמא בבקשה לתיקון פסיקתא הומצאה לו על ידי מזכירות בית המשפט רק ביום 9.12.10, לאחר שהתיק לא אותר במשך זמן רב. 7. המבקש הבהיר בתצהירו כי הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה על דרך הזהירות, וכי תיקון הפסיקתא ותיקון טעות החישוב נעשו במועד הקצוב להגשת הערעור, ממועד ההחלטות הדוחות את בקשותיו בבית משפט קמא. 8. המבקש פירט את הפגמים שנפלו בפסיקתא עליה חתם בית משפט קמא, וטען כי גילה דעתו על כוונתו לערער בבקשה שהגיש לבית משפט קמא ביום 22.4.09, ומשכך לא נפגעה ציפיית המשיבים. 9. המבקש סבר בתום לב כי הדרך הנכונה לתיקון פסיקתא והבהרת פסק דין היא באמצעות פנייה לבית משפט קמא, ורק לאחר מיצוי הליך זה יש לפנות לערכאת הערעור, ועל כן הגיש את הערעור לאחר קבלת ההחלטות ממזכירות בית המשפט ביום 9.12.10. 10. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה שהוגשה באיחור של כשנתיים, וכי המבקש ידע על ההחלטות שניתנו ועל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## טעות אריתמטית בפסיקתא ## 11. הפסיקתא שנחתמה על ידי בית משפט קמא אינה משקפת באופן מדויק את החלטת בית המשפט בבקשת רשות להתגונן, שכן היא כוללת טעות חישוב אריתמטית מובהקת בסכום לתשלום, אשר יש בה כדי להטות את תוצאת ההליך באופן מהותי ולפגוע בזכויות המבקש. 12. טעות החישוב מתבטאת בכך שבית המשפט לא הפחית כפועל יוצא מדחיית הפיצוי המוסכם את הריבית המופיעה בטבלת חישובי ריבית פיגורים, דבר המעיד על פגם טכני מובהק בפסיקתא המחייב תיקון מיידי על מנת להבטיח את עקרון הצדק והדיוק השיפוטי. 13. תיקון טעות אריתמטית בפסיקתא אינו מהווה התערבות במהות ההחלטה השיפוטית, אלא פעולה טכנית הכרחית שמטרתה להביא את הפסיקתא לידי התאמה מלאה עם כוונת בית המשפט כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטתו המקורית, ובכך למנוע עיוות דין. 14. אי תיקון טעות אריתמטית כה בולטת בפסיקתא עלול להוביל לביצוע גבייה שגויה בהליכי הוצאה לפועל, ולגרום למבקש נזקים כספיים בלתי הפיכים, תוך פגיעה בעקרון היעילות הדיונית ובאמון הציבור במערכת המשפט. 15. הפסיקה הכירה בחשיבות תיקון טעויות סופר וטעויות אריתמטיות בפסקי דין ובפסיקתאות, וקבעה כי מדובר בסמכות טבועה של בית המשפט, אשר נועדה להבטיח את שלמותם ודיוקם של המסמכים השיפוטיים, ואין להגביל אותה באופן בלתי סביר. ## מועד המצאת ההחלטה ## 16. טענת המבקש בדבר קבלת ההחלטות בבקשה לתיקון פסיקתא רק ביום 9.12.10, לאחר שהתיק לא אותר במשך זמן רב במזכירות בית המשפט, מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור, שכן עיכוב זה אינו נובע מרשלנות המבקש אלא מכשל מערכתי. 17. אי המצאה כדין של החלטה שיפוטית פוגעת בזכותו של בעל דין לדעת על ההחלטה ולפעול בהתאם, ועל כן אין לזקוף לחובת המבקש את האיחור בהגשת הערעור כאשר המידע המהותי לא הגיע לידיו במועד סביר. 18. העובדה שהמבקש פנה למזכירות בית המשפט על מנת לאתר את התיק ולקבל את ההחלטות, מעידה על תום ליבו ועל רצונו לפעול בהתאם לדין, ואין להעניש אותו על כשלים בירוקרטיים שאינם בשליטתו. 19. הפסיקה הכירה בכך שעיכובים בהמצאת מסמכים על ידי מזכירות בית המשפט יכולים להוות טעם מיוחד להארכת מועד, במיוחד כאשר מדובר בעיכוב משמעותי המונע מבעל הדין לממש את זכויותיו הדיוניות. 20. יש לבחון את מכלול הנסיבות, ובכלל זה את העובדה שהמבקש הגיש בקשה לתיקון פסיקתא בסמוך לקבלתה, דבר המעיד על ערנותו ועל רצונו לפעול לתיקון הפגמים, ואין לראות בהשתהות מאוחרת יותר כוויתור על זכויותיו. ## תום לב המבקש ## 21. המבקש פעל בתום לב מוחלט כאשר סבר כי הדרך הנכונה לתיקון פסיקתא והבהרת פסק דין היא באמצעות פנייה לבית משפט קמא, ורק לאחר מיצוי הליך זה יש לפנות לערכאת הערעור, ואין לזקוף לחובתו פרשנות משפטית שגויה בתום לב. 22. התנהלות המבקש, אשר הגיש בקשה לתיקון פסיקתא בסמוך לקבלתה, ולאחר מכן פנה למזכירות בית המשפט על מנת לאתר את ההחלטות, מעידה על רצונו הכן לפעול בהתאם לדין ולמצות את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו. 23. אין לראות בהגשת בקשות חוזרות ונשנות לתיקון פסק דין כהתנהלות בחוסר תום לב, אלא כניסיון לגיטימי של בעל דין להביא לתיקון פגמים מהותיים בפסיקתא, במיוחד כאשר מדובר בטעויות אריתמטיות. 24. הפסיקה מכירה בחשיבות עקרון תום הלב בהליכים משפטיים, ואין להטיל סנקציות על בעל דין שפעל בתום לב, גם אם פרשנותו המשפטית התבררה כשגויה, כל עוד לא הוכח כי פעל בזדון או מתוך כוונה לעכב את ההליכים. 25. יש לזקוף לזכות המבקש את העובדה שגילה דעתו על כוונתו לערער כבר ביום 22.4.09, דבר המעיד על שקיפות ועל רצון למנוע פגיעה בציפיית המשיבים, גם אם חלף זמן רב מאז ועד הגשת הערעור בפועל. ## פגיעה בציפיית המשיבים ## 26. טענת המבקש כי לא נפגעה ציפיית המשיבים, שכן גילה דעתו על כוונתו לערער כבר ביום 22.4.09, הינה טענה כבדת משקל שיש לתת לה משקל ראוי, שכן היא מעידה על כך שהמשיבים היו מודעים לאפשרות של הגשת ערעור. 27. למרות חלוף הזמן מאז הגשת הבקשה הראשונה ועד הגשת הערעור בפועל, אין בכך כדי לשלול לחלוטין את טענת המבקש בדבר אי פגיעה בציפיית המשיבים, במיוחד כאשר המבקש פעל לתיקון הפסיקתא בבית משפט קמא. 28. יש לבחון את מידת הפגיעה בציפיית המשיבים אל מול הנזק שייגרם למבקש אם לא יתאפשר לו לתקן את הפסיקתא השגויה, ולקבוע כי האינטרס הציבורי בתיקון טעויות שיפוטיות גובר על אינטרס הציפייה במקרה זה. 29. הפסיקה קבעה כי שיקול הדעת בהארכת מועד כולל איזון בין אינטרסים שונים, ובכלל זה אינטרס בעל הדין המבקש את הארכה, אינטרס בעל הדין שכנגד ואינטרס הציבור, ואין לתת משקל יתר לאינטרס הציפייה במקרה זה. 30. העובדה שהמשיבים ידעו על הליכי ההוצאה לפועל ועל בקשות המבקש לתיקון פסק הדין, מעידה על כך שהם היו מודעים למחלוקת הקיימת סביב הפסיקתא, ועל כן אין לטעון כי הופתעו מהגשת הערעור. ## סיכויי הערעור ## 31. טענת בית המשפט קמא בדבר סיכויים נמוכים לערעור, כפי שהובאה בהחלטה, אינה יכולה לשמש כעילה יחידה לדחיית בקשה להארכת מועד, במיוחד כאשר מדובר בטענות מהותיות בדבר טעות אריתמטית בפסיקתא. 32. הערעור מתייחס לטעות חישוב אריתמטית מובהקת, אשר אינה דורשת התערבות במהות ההחלטה השיפוטית, אלא תיקון טכני פשוט, ועל כן סיכויי הערעור לתיקון טעות כזו הינם גבוהים למדי. 33. הפסיקה קבעה כי בית המשפט הדן בערעור נוהג לבחון מחלוקות משפטיות ואינו נוהג להתערב בהליכים טכניים ועובדתיים, אך במקרה זה מדובר בטעות טכנית בעלת השלכות מהותיות על הסכום לתשלום. 34. יש לאפשר למבקש למצות את זכותו לערער על טעות אריתמטית בפסיקתא, שכן אי תיקון טעות כזו עלול להוביל לעיוות דין ולגבייה שגויה, ועל כן יש לראות בסיכויי הערעור כטובים. 35. גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, אין בכך כדי לשלול את זכותו של המבקש להביא את עניינו בפני ערכאת הערעור, במיוחד כאשר מדובר בטענות בדבר פגמים מהותיים בפסיקתא. ## סיווג ההחלטה כ"החלטה אחרת" ## 36. סיווג ההחלטה כ"החלטה אחרת" שדרך ההשגה עליה היא בבקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות, אינו שולל את זכותו של המבקש להגיש בקשה להארכת מועד, במיוחד כאשר מדובר בטעות בתום לב בסיווג ההליך. 37. המבקש סבר בתום לב כי הדרך הנכונה לתיקון פסיקתא היא באמצעות פנייה לבית משפט קמא, ורק לאחר מכן לערכאת הערעור, ואין לזקוף לחובתו טעות משפטית זו, במיוחד כאשר מדובר בבעל דין שאינו עורך דין. 38. יש לאפשר למבקש לתקן את דרך ההשגה, ולהגיש בקשת רשות ערעור, תוך הארכת מועד מתאימה, שכן מניעת האפשרות לתקן את הפסיקתא עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך. 39. הפסיקה הכירה באפשרות לתקן פגמים פרוצדורליים, ובכלל זה טעויות בסיווג הליכים, במיוחד כאשר מדובר בטעויות שנעשו בתום לב ואינן פוגעות באופן מהותי בצד שכנגד. 40. יש לבחון את מכלול הנסיבות, ובכלל זה את העובדה שהמבקש פעל באופן עקבי לתיקון הפסיקתא, ואין לראות בטעות בסיווג ההליך כעילה לדחיית בקשתו להארכת מועד. ## חובת מעקב אחר החלטות ## 41. טענת בית המשפט קמא בדבר חובת המבקש לעקוב אחר החלטות בית המשפט, אינה יכולה לעמוד במקרה זה, שכן המבקש פעל באופן אקטיבי לאיתור ההחלטות במזכירות בית המשפט, ונתקל בכשל מערכתי. 42. אין לצפות מבעל דין, במיוחד כאשר אינו מיוצג, לעקוב באופן יומיומי אחר החלטות בית המשפט, במיוחד כאשר התיק לא אותר במשך זמן רב במזכירות, ועל כן יש לראות בכך טעם מיוחד להארכת מועד. 43. חובת המצאת החלטות שיפוטיות מוטלת על בית המשפט, ואין להטיל את מלוא האחריות על בעל הדין כאשר קיימים כשלים במערכת ההמצאה, ובמיוחד כאשר מדובר בעיכובים משמעותיים. 44. הפסיקה הכירה בכך שחובת המעקב של בעל דין אינה מוחלטת, ויש לבחון אותה בהתחשב בנסיבות המקרה, ובכלל זה במידת הנגישות למידע ובכשלים מערכתיים אפשריים. 45. יש לזקוף לזכות המבקש את העובדה שפנה למזכירות בית המשפט על מנת לאתר את ההחלטות, דבר המעיד על רצונו לפעול בהתאם לדין, ואין לראות בהשתהות כהתעלמות מחובת המעקב. ## טעם מיוחד להארכת מועד ## 46. מכלול הנסיבות שהוצגו, ובכלל זה טעות החישוב בפסיקתא, העיכוב בהמצאת ההחלטות, תום ליבו של המבקש וסיכויי הערעור, מהווים יחד "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור, בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. 47. הפסיקה קבעה כי "טעם מיוחד" נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים, ואין להגביל את הפרשנות למונח זה באופן דווקני, אלא יש לאפשר גמישות על מנת להבטיח צדק. 48. דחיית הבקשה להארכת מועד במקרה זה עלולה לגרום למבקש עיוות דין חמור, שכן הוא ייאלץ לשלם סכומים גבוהים יותר מאלו שנקבעו בהחלטת בית המשפט המקורית, וזאת בשל טעות אריתמטית. 49. יש לאזן בין האינטרסים השונים, ובכלל זה אינטרס היעילות הדיונית אל מול אינטרס הצדק והאפשרות לתקן טעויות שיפוטיות, ולקבוע כי במקרה זה אינטרס הצדק גובר. 50. מתן הארכת מועד במקרה זה יאפשר למבקש למצות את זכותו לערער על טעות מהותית בפסיקתא, ויבטיח כי ההליך המשפטי יסתיים בתוצאה צודקת ונכונה, תוך שמירה על אמון הציבור במערכת המשפט. ## השלכות הליכי הוצאה לפועל ## 51. העובדה שהמבקש קיבל אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 19.10.09, אינה יכולה לשמש כעילה לדחיית בקשתו, שכן המבקש פעל באופן עקבי לתיקון הפסיקתא עוד לפני קבלת האזהרה. 52. הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש, אשר מבוססים על פסיקתא שגויה, מדגישים את הדחיפות והחשיבות בתיקון הפסיקתא, ועל כן יש לאפשר למבקש להגיש את ערעורו. 53. אין לזקוף לחובת המבקש את העובדה שידע על הליכי ההוצאה לפועל, שכן ידיעה זו רק חיזקה את הצורך שלו לפעול לתיקון הפגמים בפסיקתא, ואין לראות בה כוויתור על זכויותיו. 54. הפסיקה הכירה בכך שהליכי הוצאה לפועל יכולים להוות גורם המצדיק הארכת מועד, במיוחד כאשר מדובר בטענות בדבר פגמים מהותיים בפסק הדין או בפסיקתא המהווים בסיס להליכים אלו. 55. יש לאפשר למבקש להביא את טענותיו בפני ערכאת הערעור, על מנת למנוע גבייה שגויה בהליכי ההוצאה לפועל, ולשמור על זכויותיו הבסיסיות. ## עקרון היעילות הדיונית ## 56. עקרון היעילות הדיונית, למרות חשיבותו, אינו יכול לגבור על עקרון הצדק והאפשרות לתקן טעויות מהותיות בפסיקתא, במיוחד כאשר מדובר בטעות אריתמטית בעלת השלכות כספיות משמעותיות. 57. תיקון הפסיקתא בשלב זה ימנע הליכים עתידיים מורכבים יותר, כגון בקשות לביטול הליכי הוצאה לפועל או תביעות השבה, ובכך יתרום ליעילות המערכת המשפטית בטווח הארוך. 58. הפסיקה קבעה כי יש לאזן בין עקרון היעילות הדיונית לבין עקרונות הצדק וההגינות, ואין לתת משקל יתר לעקרון היעילות כאשר הוא פוגע בזכויות מהותיות של בעל דין. 59. מתן הארכת מועד במקרה זה יאפשר לבית המשפט לדון בטענות המבקש לגופן, וימנע מצב שבו טעות אריתמטית בפסיקתא תישאר על כנה ותגרום לעיוות דין. 60. יש לראות בהתנהלות המבקש, אשר פעל לתיקון הפסיקתא בבית משפט קמא, כניסיון לגיטימי לייעל את ההליך ולמנוע הגשת ערעור מיותר, ואין לזקוף לחובתו את העיכובים שנוצרו. ## ד. סיכום הסעד ## 61. לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על קבלת הבקשה לתיקון פסיקתא, וכן להאריך את המועד להגשת הערעור על החלטת בית משפט קמא, על מנת לאפשר למבקש למצות את זכויותיו ולהביא לתיקון הטעות האריתמטית בפסיקתא. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.פסיקתא