1. התובענה שלפנינו עוסקת בשאלה - האם כדין חושבו הגמלאות להן זכאי התובע (דמי פגיעה וגמלת נכות) בהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). במסגרת כתב תביעתו, ביקש התובע להורות לנתבע לחשב את הגמלאות להן הוא זכאי בהתאם להכנסותיו, על בסיס שומה של שנת 2005, ולא כפי שחושבו ע"י הנתבע, על בסיס שומה של שנת 2004. הנתבע מנגד, דבק בעמדתו, כפי שהובאה בתעודת עובד הציבור מיום 25.01.11, לפיה יש לחשב את הכנסות התובע על בסיס השומה לשנת 2006 שנקבעה לשנת 2004, ושהייתה מונחת לפני הנתבע עובר למועד הפגיעה, וזאת מהטעם ששומת המס לשנת 2005, הוגשה רק ביום 06.06.07, קרי - לאחר מועד הפגיעה. להשלמת התמונה יצויין, כי ב"כ הנתבע ביקש בתחילת ההליכים לדחות את התביעה על הסף, וזאת מחמת התיישנות או שיהוי בהגשתה לבית הדין, אלא שבהמלצת בית הדין במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.10.12, הוא חזר בו מבקשתו (עמ' 10 שורה 5 לפרוטוקול). 2. העובדות הצריכות לעניין א. התובע, נגר במקצועו, נרשם ביום 11.02.02 אצל הנתבע כעובד עצמאי. ב. התובע נפגע ביום 16.05.06, בפגיעה שהוכרה על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה. ג. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה, ובהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 31.01.07 דמי הפגיעה ששולמו לו חושבו לפי שכר רבע שנתי בסך של 12,327 ₪, וזאת על סמך הכנסותיו ברבע השנה שקדמה לפגיעה. ד. התובע ביקש לקבוע את נכותו וועדה רפואית מיום 08.12.10 קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 44%. לאחר אותה קביעה המשיך הנתבע לשלם לתובע קצבת נכות בהתאם לבסיס הכנסותיו, לפיו חושבו דמי הפגיעה האמורים, היינו לפי הכנסותיו בפועל בשנת 2006, וכפי שדווח עליהם עובר למועד הפגיעה - על סמך השומה של שנת 2004. ה. בין לבין, הגיש התובע, ביום 08.05.06, למס ההכנסה דו"ח "דין וחשבון על ההכנסות בארץ ובחו"ל" לשנת 2005. ו. ביום 04.01.11 הגיש התובע את תביעתו האמורה לבית הדין, בה ביקש לחשב את דמי הפגיעה וקצבת הנכות המגיעים לו בגין תאונת העבודה בהתאם להכנסותיו בשנת 2005. 3. מהלך הדיון ביום 31.05.11 וביום 20.03.12 התקיימו ישיבות במעמד התובע, ולאחר שבית הדין שמע את טיעוני הצדדים המליץ לתובע לשקול האם יש מקום לעמוד על התביעה, וזאת בשים לב ללשון תקנה 11 לתקנות ולפסיקת בית הדין בעניין תכליתה של התקנה ותחולת הוראותיה. התובע הודיע כי הינו עומד על תביעתו, וביום 30.10.12 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית. בסיום ישיבת ההוכחות, ניתנה לצדדים זהות להגיש את סיכומיהם אשר הוגשו בהמשך(התובע - ביום 27.11.12 והנתבע ביום 13.12.12). 4. המסגרת הנורמטיבית סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשמ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), קובע כי: "דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח...". סעיף 98 לחוק קובע כי: (א) שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 97, הוא הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים. (ב) לענין סעיף זה "הכנסה" - (1) במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח; (2) במבוטח אחר שלפי 75(א) - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א).ווהכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח". בהתאם לסעיף 345(א) לחוק, הכנסתו השנתית של עובד עצמאי היא "הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה". עוד נקבע בסעיף 345(ב)(1) כי "ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה... ואולם כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות ודין המקדמות לעניין חוק זה כדין דמי ביטוח". כאשר הדרך לחישוב מקדמות דמי הביטוח מותווית בתקנה 2 לתקנות הקובעת כי: (א) (1) חישובה של הכנסה לשנה השוטפת, לצורך תשלום המקדמות, יהיה על בסיס שומה או שומה עצמית המתייחסת לשנת המס הסמוכה ביותר לשנה השוטפת, שנתקבלה לפני ה- 1 בינואר של אותה שנה שוטפת. (2) המוסד רשאי, על אף האמור בפסקה (1), לחשב את ההכנסה לצורך תשלום המקדמות בשנה השוטפת על בסיס הכנסה שלפיה חושבו מחדש מקדמות, כאמור בתקנה 4 ובלבד ששומה או שומה עצמית שנתקבלה לגבי אותה שנת מס שלגביה חושבו מחדש המקדמות, תובא בחשבון, והוראות תקנה 7 יחולו גם על הכנסה שחושבה על פי פסקה זו". .... (ג) נמסרה הצהרה, תחושב המקדמה הרבעונית הראשונה על בסיס ההכנסה שעליה הצהיר המבוטח". בפסק הדין שניתן בעב"ל 20/99 יעקב סדיק - המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי, כרך לג (12) 31), עמד בית דין זה על הזיקה, שבין בסיס ההכנסה של המבוטח לחישוב שיעור דמי הביטוח מחד, ולחישוב גובה שיעור הגמלאות מאידך: "אין ספק, שלגבי מבוטח עובד עצמאי, השומה הסופית היא זו, המשקפת את הכנסתו האמיתית, והיא זו שצריכה, כאמור, לשמש כמדד הנכון הן לקביעת גובה דמי הביטוח שהוא חב למוסד והן לקביעת שיעור הגימלה שתשולם לו, כפי שעולה מסעיף 345 לחוק הביטוח לאומי ובעיקר מסעיפים קטנים 345(ב)(1) ו-345(ג)(2) לסעיף זה". יחד עם זאת, סעיף 345(ב)(3) לחוק קובע חריג למגמה הקיימת בשאר סעיפי המשנה של סעיף 345 לחוק, בכך שהוא מסמיך את מחוקק המשנה להתקין תקנות המאפשרות בנסיבות מסוימות לראות בהכנסה לפיה שולמו המקדמות כהכנסה לפי שומה סופית. מכוח סעיף זה הותקנה תקנה 11 לתקנות, שהיא התקנה הרלוונטית לעניין שלפנינו, והיא קובעת כדלקמן: (א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו; לענין זה, "פגיעה בעבודה" - פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקיצבת נכות, בקיצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החדשים הראשונים של שנת מס פלונית, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה. (ג) תקנה זו תחול אם הפגיעה ארעה החל משנת הכספים 1985". שאלת פרשנות תקנה 11 לתקנות נדונה רבות בפסיקה, כאשר נקבע כי תכלית התקנה כפולה, מחד, לדאוג לכך כי הכנסת המבוטח לפני התאונה, היא שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה - מטרה זו יסודה בחשש שהכנסתו של העובד העצמאי תפגע עקב התאונה, וממילא סופה להיות נמוכה יותר בעקבותיה; ומאידך, מכוונת הוראת התקנה לשמש בלם לניסיונות מרמה של מבוטחים, עובדים עצמאיים, נפגעי תאונת עבודה, שמתוך מגמה להגדיל את גמלתם ינסו לתקן, לאחר התאונה, את גובה שומתם כלפי מעלה, ובכך להגדיל את שיעור הגמלה (דב"ע נה/0-68 המוסד לביטוח לאומי - סמיר סנונו פדע כח' 412). בית דין הארצי הוסיף וקבע בקשר לתחולת הוראתה של תקנה 11 ובשים לב לתכליתה, כי "הסטיה" ממנה אפשרית "באותם מקרים מתאימים בהם מסר המבוטח ד"וח עדכני בנוגע להכנסותיו טרם קרות התאונה וללא קשר אליה למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה. במקרים שכאלה, לא ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח צריכה לשמש כבסיס לחשוב הגמלה של הנפגע בעבודה אלא אותה הגמלה צריכה להשתלם על יסוד דוח ההכנסה העדכני" (עב"ל 51013/98 גאדה האנו - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 10/02/02; עב"ל 1171/00 יעקב בן יששכר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 97). 5. דיון והכרעה האם עידכן התובע את הנתבע אודות השינוי בהכנסותיו התובע, המבקש לבוא בגדרו של החריג לתקנה 11 לתקנות, באופן שהוראת התקנה לא תחול לגביו, טוען כי יש לראותו כמי שהודיע, עוד טרם קרות התאונה, אודות השינוי בהכנסתו שתשמש בסיס לתשלום דמי הביטוח. התובע, סומך, בענין זה, את ידו על דו"ח ההכנסות לשנת 2005 ואשר הוגש מטעמו ביום 08.05.06 למס ההכנסה (ת/1), קרי - עוד בטרם אירעה התאונה ביום 16.05.06 (סעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית, וסעיף 15 לסיכומים). לא מצאנו כי יש לקבל את טענת התובע שהרי נקודת הזמן הקובעת לבחינת הדיווח בדבר הכנסות המבוטח הינה המועד בו נפגע בתאונה. כך שעל מנת לקבוע את הכנסתו של התובע לצורך חישוב הזכויות המגיעות לו בגין תאונת העבודה מיום 16.05.06 יש לפעול על פי ההוראות הקבועות בתקנה 2 ו - 11 לתקנות, היינו יש לבחון מהן מקדמות דמי הביטוח בהן היה מחוייב עובר לתאונה, כאשר, ההכנסה לפיה היה מחויב התובע בתשלום מקדמות אלה היא שתהווה בסיס לחישוב זכויותיו. בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הנתבע (נ/2), שעל תוכנה לא חלק התובע, הוסבר אופן חישוב הבסיס לגמלה המשולמת לתובע,כך: "הנ"ל נפגע בעבודה ביום 16/5/06 התחיל לעבוד כעצמאי מיום 1/1/02 ונרשם ביום 11/2/02. חויב בדמי ביטוח על פי שומות הכנסה. חויב בשנת 2004 על פי שומה סופית על סך 49688 ₪ נתקבלה ביום 6/6/07 ובשנת 2005 על סך של 106352 ₪ שנתקבלה ביום 6/6/07 ובשנת 2006 על פי בסיס בסך של 49296 ₪ שנקבעה על פי שומה לשנת 2004 דו"ח שהוגש למס הכנסה שומה זמנית ביום 6/6/05 לפני הפגיעה הגיש בקשה לתיקון מקדמות לשנת 2004 ביום 19/3/04 והצהיר הכנסה של 50000 ₪, ואחר הפגיעה הגיש בקשה לתיקון מקדמות לשנת 2007". כאמור, התאונה בה נפגע התובע התרחשה ביום 16.05.06 ולכל המאוחר הכיר הנתבע בה כפגיעה בעבודה ביום 31.01.07 (נ/1). אין חולק כי בעת פגיעתו, התובע חוייב במקדמות על בסיס השומה של שנת 2004 בהיותה השומה האחרונה אשר הוגשה עד לאותו מועד, ושעליה התובע בעצמו הצהיר (בקשה לתיקון מקדמות לשנת המס 2004 - נ/2). ברי ששומה זו נמוכה בהרבה מהשומה של שנת 2005. אין חולק גם כי השומה של שנת 2005 הוגשה על ידי התובע לאחר הפגיעה, כאשר לא הייתה מניעה כלשהי מצידו לדווח לנתבע, קודם לכן, על עלייה בהכנסותיו כפי שידע להודיע אודות תיקון המקדמות לשנת 2004. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע נמנע, משראה עלייה בהכנסותיו בשנת 2005 לעומת 2004, לדווח לנתבע על העלייה האמורה ובהתאם לבקש להגדיל את המקדמות, ובחר, משיקוליו הוא, להמשיך ולשלם את המקדמות לשנת 2006 באותם השיעורים כפי ששילם לשנת 2004 (עמ' 8 שורות 26-32 לפרוטוקול וכן עמ' 9 שורות 1-7). הנה כי כן, התובע שילם מקדמות על פי הכנסותיו לשנת 2004, כפי שהצהיר עליה הוא בעצמו, כאשר נמנע מלדווח קודם לתאונה על גידול בהכנסותיו בין באופן של הגשת שומה עצמית מעודכנת, או באופן של בקשה לשינוי מקדמות בהתאם לגידול בהכנסות (ראה תקנה 4 לתקנות). אומנם התובע הגיש ביום 05.05.06, עובר למועד התאונה, דו"ח למס הכנסה בדבר ההכנסות שלו לשנת 2005, אולם למרות שידע שהכנסותיו אלו עולות בהרבה על הכנסותיו לשנת 2004, בחר, כאמור, שלא הודיע מאומה לנתבע בעניין זה והמשיך לשלם מקדמות שנת 2006 על בסיס הכנסותיו בשנת 2004. על חשיבותם המכרעת של הדיווחים המדויקים אודות הכנסותיהם של המבוטחים, עמד בית הדין בפסק הדין שניתן בעבל 50102-03-11 סעיד זועבי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 21.03.12) - להלן: "עניין סעיד זועבי". באותו עניין נדון מקרה שבו חושבו גמלאות התובע - עורך דין במקצועו בגין תאונת עבודה מיום 04.09.06, לפי הכנסותיו בשנת 2006 על בסיס מקדמות ששילם לפי שומה משנת 2004. במסגרת תביעתו, התובע ביקש כי בית הדין יורה למל"ל לחשב את הגמלאות להן הוא זכאי לפי הכנסותיו בפועל בשנת 2006 על בסיס השומה הסופית לאותה שנה, וזאת מהטעם שחלה עלייה בהכנסותיו עובר לתאונה הנדונה לאחר שקיבל שכר טרה בתיק בו טיפל בגבוה של 100,000 ₪. המל"ל לעומת זאת עמד על דעתו שיש מקום להחיל בעניינו של התובע את תקנה 11 לתקנות מהטעם שהבקשה לתיקון המקדמות הוגשה רק לאחר תאונת העבודה. בית הדין דחה את תביעת התובע. מפאת חשיבות הדברים נביא את דבריו של בית הדין כלשונם: "בנסיבות העניין שבפנינו, נחה דעתנו כי אין המקרה שבפנינו נכלל בסוגי המקרים בהם קיימת הצדקה לחרוג מהוראותיה של תקנה 11 ולהורות למוסד לביטוח לאומי לחשב את דמי הפגיעה וגמלת הנכות לפי השומה הסופית לשנת2006. אמנם, אין חולק כי הכנסתו של המערער גדלה במהלך שנת 2006 כאשר שולם לו שכר הטרחה עבור התיק בו טיפל, והחשבונית עבור שכר הטרחה הוצאה עוד לפני קרות התאונה בעבודה. אולם, לאור התכלית לעודד מבוטחים עצמאיים להגיש דיווחי אמת בזמן אודות גידול בהכנסותיהם, היה על המערער להגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי לתיקון המקדמות, לאחר שחל הגידול בהכנסותיו. ויודגש, כי עקרונית, כאשר חל גידול בהכנסותיו של עובד עצמאי ואין הוא מגיש בקשה לתיקון המקדמות, הוא ממשיך לשלם מקדמות בסכום נמוך יותר מאשר היה משלם אילו אושרה בקשתו לתיקון הסכומים במהלך השנה השוטפת. המערער הציג בפני בית הדין האזורי סיבות מסיבות שונות, מדוע לא הגיש את הבקשה לתיקון המקדמות במועד אלא רק לאחר שהתרחשה התאונה בעבודה. גם אנו סבורים, כפי שסבר בית הדין האזורי בפסק דינו, כי אין בסיבות אלה כדי להוות הצדקה לסטיה מהוראות תקנה 11 למקדמות, ואין פסול בהחלטתו של המוסד לביטוח לאומי להחיל אותה על המערער. על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, חלפו לפחות חודשיים ממועד העליה בהכנסות המערער ועד למועד הגשת הדיווח למוסד לביטוח לאומי, בהן לא היתה מניעה מצדו של המערער לעשות כן. מדובר באיחור משמעותי בהגשת הבקשה, ורק לאחר התרחשותה של תאונת העבודה ולפיכך, נחה דעתנו כי לא קיימת הצדקה לסטות מהוראות התקנה בעניינו של המערער. לפי טענת המערער, נסיבות המקרה בעניינו דומות לנסיבות שנדונו בפסק הדין בעניין מחמוד סאמר, בו אושרה סטיה מהוראות תקנה 11. דין טענה זו של המערער להידחות, הואיל ובעניין מחמוד סאמר נדונו נסיבות בהן נכותו של המבוטח נקבעה על ידי ועדה רפואית באופן רטרואקטיבי למועד מוקדם בכשש שנים ממועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, וכאשר הגיש את השומה הסופית לשנת 1994 (עליה הוא מבקש להסתמך) לא היתה לו אפשרות לדעת שועדה רפואית שתתכנס שש שנים לאחר מכן תקבע את נכותו לתקופה רטרואקטיבית. כן גם התחשב בית הדין בסוג הפגיעה שאינו בגדר אירוע תאונתי ברור ומוגדר אלא ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק אין הדבר דומה כלל לנסיבות שבפנינו, בהן המערער נפגע בתאונת עבודה ברורה ומוגדרת, והוא הגיש את הבקשה לתיקון המקדמות לאחר שהתרחשה תאונת העבודה ובידיעה שאין כל מניעה שתשולמנה לו גמלאות בגינה" (ההדגשות אינן במקור, א.י). סבורים אנו, איפוא, כי נסיבותיו של התובע לפנינו דומות לאלו שנדונו בעניינו של סעיד זועבי. אומנם שוכנענו כי לתובע לא הייתה יד בקביעת השומה לשנת 2005, במיוחד בשים לב לעובדה שדו"ח מס הכנסה הוגש עובר למועד התאונה, אלא שהמקדמות ששילם לא נקבעו על בסיס שומה זו, כי אם על יסוד השומה של שנת 2004, בהתאם לבקשתו הוא (ת/1). ועל כן, יש לאבחן את נסיבות המקרה דנן מנסיבות המקרים המאפשרות לסטות מהוראות תקנה 11 לתקנות בנסיבות מסוימות (ראה למשל את שנפסק בדב"ע נה/0-68 הנ"ל, וכן בעבל 561/07 מחמוד סאמר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.05.09). מעבר לאמור לעיל נציין, כי סבורים אני שהנסיבות שנדונו בעניינו של סעיד זועבי דומות יותר לעניינו של התובע מהנסיבות שנדונו בעבל 511/09 המוסד לביטוח לאומי - מרק אדלמן, ניתן ביום 09.06.11. אף על פי כן, שגם מעניין מרק אדלמן ניתן להקיש לעניינינו. ועל כן מקובלים עלינו טיעוני ב"כ הנתבע בהקשר זה (סעיפים 9, 10 ו - 11 לסיכומי ב"כ הנתבע). חישוב הגמלאות על בסיס השומה הסופית של שנת 2005 מעבר לכך שהתובע לא הוכיח כאמור כי דיווח קודם לתאונה על הגידול בהכנסותיו ובהתאם דאג לעדכן את המקדמות אשר אמורות לשמש בסיס לחישוב הגמלאות להן הוא זכאי (תקנה 2 לתקנות), הרי שבסיס הכנסות התובע בשנת 2005 אינן יכולות, כשלעצמן, להוות בשום אופן בסיס לחישוב הגמלאות להן זכאי התובע (דמי הפגיעה וגמלת הנכות) וזאת כפי שיובהר להלן. התובע נפגע ביום 16.05.06. בסעיף 98 לחוק נקבע כאמור, כי הבסיס לחישוב השכר הרגיל לגבי עובד עצמאי, לעניין סעיף 97 לחוק, הינו הכנסתו ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה. לענייננו, ההכנסה לחודשים פברואר, מרץ אפריל לשנת 2006. על פי סעיף 98(ב) לחוק, ההכנסה לחישוב השכר הרגיל הינה ההכנסה ששימשה יסוד לתשלום דמי ביטוח בעד הרבעון האמור, דהיינו פברואר, מרץ אפריל לשנת 2006. על פי תקנה 11(ב) לתקנות, אם הפגיעה אירעה בשני החודשים הראשונים של שנת המס, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית ההכנסה לפיה חוייב במקדמות בשנת המס שקדמה. התאונה אירעה בחודש 05/06, ועל כן בהתאם לאותה תקנה ברי שאין לראות את ההכנסה כהכנסה לפיה חוייב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה - שנת 2005. לפיכך, ולאור הוראות הדין כמפורט לעיל, הרי שהבסיס לחישוב זכאות המשיב לדמי פגיעה צריך להיעשות לאור הכנסתו לפיה הוא שילם מקדמות בחודשים פברואר, מרץ אפריל לשנת 2006. לעניין זה אין מחלוקת כי המקדמות לאור בקשת התובע עצמו שולמו על בסיס הכנסה שנתית של 50,000 ₪ (ת/1 ו - נ/2). שומת המס לשנת 2005, אם כן, אינה רלוונטית כלל לענייננו ומבטאת הכנסה אחרת לתקופה שאינה נוגעת לבחינת דרך חישוב השכר הרגיל בנסיבות המקרה שלפנינו. ויש לזכור כי בהתאם לאמור בתעודת עובד הציבור, שומת המס לשנת 2005 "נתקבלה ביום 6/6/07", היינו במועד רב לאחר קרות התאונה הנדונה. 6. לסיכום לנוכח המפורט לעיל וגם בשים לב לאמור בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובע, הרינו קובעים כי יש להחיל על התובע את תקנה 11 לתקנות ולפיכך, הנתבע נהג כשורה בכך שקבע שיש לחשב תשלומי דמי הפגיעה וגמלת הנכות על בסיס המקדמות ששולמו על ידי התובע לשנת 2006 על בסיס שומת ההכנסה של שנת 2004. 7. אשר על כן, הרינו דוחים את התביעה. 8. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי והגם שהתלבטנו, האם במקרה זה יש מקום לחייב את התובע בהוצאות, החלטנו, בסופו של יום, שלא לעשות כן. לפיכך - אין צו להוצאות. 9. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. תיקון שומהמיסיםמס הכנסהשומה