1. המבקשת הגישה בקשה למתן סעדים זמניים במסגרתה ביקשה להורות למשיבה להשיב למבקשת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, את המסמכים אותם נטלה המשיבה והעתיקה ממאגרי המידע של המבקשת, ללא רשות ובניגוד להתחייבויותיה מכוח דין ומכוח התחייבויותיה החוזיות. 2. ברקע הדברים עומד הליך סיום העסקתה של המשיבה אצל המבקשת מהטעם של "חוסר התאמה", כאשר אין חולק כי המשיבה העבירה לחזקתה מסמכים רבים אשר היו מצויים במאגרי המבקשת ובמחשבה האישי של המשיבה אצל המבקשת. המשיבה הצהירה והתחייבה באמצעות באת כוחה כי אין בכוונתה לעשות כל שימוש במסמכים שהיא יצרה ושברשותה פרט לשימושם כראיות בהליך משפטי או דיוני שיתקיים בין הצדדים הן באשר לתוכן ולהיקף פעולותיה של המשיבה במבקשת על מנת להוכיח "התאמתה " לתפקיד, והן באשר לגמולים כספיים בגין המצאותיה במסגרת עבודתה להם היא זכאית ע"פ חוק הפטנטים 3. ביום 20.11.12 הגיעו הצדדים להסדר דיוני ולפיו המשיבה תעביר לבית הדין וכן לב"כ המבקשת, עותקי נייר מכל המסמכים אשר העבירה לרשותה על צרופותיהם. לב"כ המבקשת ניתנה הרשות לטעון לעניין המסמכים ולב"כ המשיבה ניתנה זכות תגובה. לאחר מכן נקבע כי תינתן החלטת בית הדין בבקשת המבקשת למתן סעדים זמניים בעניין המסמכים. 4. בהתאם להסדר האמור, העבירה המשיבה לידי בית הדין שלושה קלסרים בהם תויקו עותקי נייר של המסמכים אותם העבירה המשיבה לרשותה על צרופותיהם. המשיבה תייגה את המסמכים לשתי קבוצות: קבוצה א'- מסמכים שאינם סודיים, אשר לשיטת המשיבה אין בהם כל מידע מסחרי סודי. קבוצה ב' - מסמכים אשר לגביהם עשויה המבקשת לטעון כי מדובר במידע סודי, תחרותי, רגיש ומסווג . באשר למסמכים שבקבוצה ב' מציעה המשיבה, כי אלו יועברו כולם למשמרת בבית הדין כראיות לצרכי התדיינות, מבלי שיישאר כל עותק בידיה ו/או ברשות באת כוחה, וייקבע מנגנון של הוצאת המסמכים ושימוש בהם על ידי המשיבה בהתקיים הצורך בכך. 5. המבקשת הגישה את טיעוניה לעניין המסמכים. במסגרת זו חזרה המבקשת וביקשה להורות למשיבה להשמיד כל העתק מן המסמכים אשר מצויים בידה ו/או בשליטתה ו/או שהועברו לצדיים שלישיים לרבות כל המסמכים שהועברו לבית הדין ולמשיבה במסגרת הליך זה. לטענת המבקשת, גם הרוב המוחלט של המסמכים הרבים אשר צורפו על ידי המשיבה ואשר תויגו על ידה כ"מסמכים לא סודיים" הינם קניינה הבלעדי של המבקשת המהווים סוד מסחרי ו/או מסמכים אשר חוסים תחת הגנת הפרטיות אשר המבקשת מחויבת בשמירה על סודיות ופרטיות כלפי צדדים שלישיים, לרבות מבוטחיה, כמחזיקת המידע. 6. באשר למסמכים שסווגו על ידי המשיבה "כמסמכים סודיים" הרי שלטענת המבקשת אין חולק כי מדובר במסמכים רגישים ביותר, המהווים סוד מסחרי שמור כאשר העתקתם על ידי המשיבה מנוגדת לדין, מהווה הפרת אמון חמורה וגזל של סוד מסחרי. דיון והכרעה 7. אמנם אין עסקינן בהליך רגיל של גילוי ועיון במסמכים, שכן המסמכים מושאי המחלוקת נמצאים כבר בידי הצד השני. אולם העקרונות העומדים בבסיס ההליך של גילוי מסמכים יפים הם גם לעניין דנן ולשאלה האם יש להתיר למשיבה לעשות במסמכים המצויים בידה שימוש במסגרת ההליך המשפטי. 8. כלל פסוק הוא כי השיקול המרכזי בסוגית מתן צו לגילוי ועיון מסמכים הוא שאלת רלבנטיות המסמכים לדיון באופן שגילויים ייעל ויקדם את הדיון. שאלה זו צריכה להתברר תוך איזון האינטרסים של בעלי הדין. כך, בעניין רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי הנרי, פ"ד מט (4) 54 נפסק כדלקמן - "גילוי מסמכים משתרע על פני כל "המסמכים הנוגעים לעניין הנדון"... על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה... הרלוונטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת בין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוונטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין אין לגלותו... גילוי האמת הוא ערך מרכזי בכל שיטת משפט ובכל חברה. בלעדיו אין. עם זאת, אין הוא ערך בלעדי. לצידו קיימים ערכים אחרים, אשר גם עליהם צריכה החברה להגן… יש צורך לאזן בין הערכים המתנגשים... בע"ע 494/06 מדינת ישראל -נציבות המים נ' קלרק אבנצ'יק, (ניתן ביום 28.3.2007) נפסק, כי למבחן הרלבנטיות שני היבטים - ההיבט הצר (או תנאי הסף) וההיבט הרחב וכך נקבע- "שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות. אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי". ובהמשך נקבע: "ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חיסיון סטטוטורי, חיסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. במסגרת זו, על בית הדין לשקול האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. זאת, תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו" (ראו גם: בר"ע (ארצי) 53690-12-12 ועד הרופאים בביה"ח איכילוב נ' הר"י, ניתן ביום 25.3.12 ההפניות שם). 9. כן נפסק, כי בשים לב לסמכות הרחבה אשר הוענקה לבתי הדין בסוגית גילוי ועיון במסמכים, יש להשתמש בסמכות בזהירות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר תוך בחינת הנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים שלישיים מגילויו או אי גילויו של מסמך. בנוסף נקבע כי אין להורות על גילוי מסמכים גורף ורחב (ראו:דב"ע נב/3-118 עזבון המנוח יצחק וייס נ. הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429; דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. ההסתדרות הכללית , פד"ע כז 225). 10. עוד קבעה ההלכה הפסוקה בעניין זה כי - "כאשר יש בגילוי הראיה כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין, כגון הגנה על סודות מסחריים, יינתן צו לגילוי אך ביחס לראיות שהן רלוונטיות" (ראו:רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו (4) 865, 870). אמנם, גם כאשר מדובר בראיה רלוונטית, חיוב לגלותה תוך פגיעה בסוד מסחרי אינו ניתן כלאחר יד אלא רק לאחר איזון הבוחן האם "הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק" (ראו סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות). בגדר איזון זה על בית המשפט לשקול את עוצמתה הלכאורית של תשתית הראיות המצויה בידי התובע ואת קיומן של ראיות חלופיות בידיו להוכחת תביעתו (ראו:רע"א 918/02 שלעיל ; רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן ישראל בע"מ, פ"ד נח (1) 97). 11. סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, שכותרתו " אי גילוי סוד מסחרי" קובע כדלקמן- "(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי. (ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי." בעניין זה מבהיר בספרו השופט א. גורן כי- "בעניין היקף הגילוי הראוי של מסמכים חל סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999, המשקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית המשפט שיקול דעת לעצב הסדרי גילוי, השונים זה מזה בהיקפם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאפשר לערוך איזון מדויק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל שניתן..." (א.גורן, סדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית תשמ"ו, בעמ' 203). 12. כמו כן יש לזכור כי נטל ההוכחה בדבר קיומו של סוד מסחרי כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, מוטל לפתחו של התובע, קרי המבקשת בתיק זה. נבחן כעת את המסמכים שבמחלוקת, תוך התייחסות לחלוקה שערכה המשיבה : קבוצה א'- " מסמכים לא סודיים ": 13. על קבוצה זו נמנים בעיקר מסמכים המכילים חומר שיווקי, חומרי מחקרים שפורסמו בעיתונות מקצועית וברשת האינטרנט, התכתבויות של המשיבה בדוא"ל בקשר לעבודה השוטפת בחברה ומסמכים בקשר למוצרים שפותחו/שודרגו במסגרת עבודתה אצל המבקשת ואשר כבר משווקים וחשופים לציבור הרחב- מסמכים אלה אף לשיטת המבקשת אינם מכילים סוד מסחרי. אלא שלטענת המבקשת קיימים בקבוצה זו מסמכים נוספים אשר מכילים מידע חסוי ורגיש הנוגע לצנעת הפרט של לקוחות, מבוטחים וגורמים אחרים כמו גם מספר מסמכים בעלי מידע עסקי סודי המהווים סוד מסחרי. מעיון במסמכים עצמם, בטיעוני המשיבה ובהתייחסות המבקשת למסמכים, הנני מורה כדלקמן: (א) מסמכים בהם מידע בנוגע למבוטחיה של הפניקס המסומנים כס': 56, 64 (על צרופותיו), 72 (על צרופותיו), 80, 90, 91, 94, 95, 185, 203, מסמכים 7-9, 13 לתוספת - במסמכים אלו יושחרו כל הפרטים המזהים של הלקוחות/מבוטחים/צדדים שלישיים אחרים לרבות, שמות, מספרי זהות ומספרי טלפון. (ב) כך גם לגבי מסמכים המכילים מידע על צדדים שלישיים כגון קורות חיים של מי שהגישו מועמדות לתפקיד בהפניקס , מסמכים המסומנים כס': 1,2,3,4 וכן מסמך 5א' ו- ב' לתוספת. (ג) מסמכים בהם מידע עסקי / פנימי רגיש - מסמכים המסומנים כס' 186, חוברת עבודה המסומנת מח' וכן מסמכים 1א' ו-ב' ומסמך 14 לתוספת. מסמכים אלה על פניהם, מכילים מידע עסקי הנוגע למוצרים חדשים, שיטות עבודה לפיתוח מוצר ונהלי עבודה פנימיים הנוגעים לפיתוח מוצר- על כן שייכים מסמכים אלו לקבוצה ב' והכרעתנו ביחס לקבוצה זו להלן תהא יפה גם באשר למסמכים אלה. קבוצה ב' - "מסמכים סודיים": 14. קבוצת מסמכים זו אף לשיטת המשיבה, עשוייה לכלול מידע סודי, תחרותי, רגיש ומסווג אך לטענתה יש במסמכים אלה להעיד יותר מכל על תיפקודה מעורבותה הפעילה במילוי תפקידה ולסייע לה בהוכחת תביעתה. 15. מעיון בקובץ המסמכים עולה כי המסמכים כוללים מסמכים החושפים את ה"קרביים העסקיים" של המבקשת, ובין היתר: תכתובות בקשר למבוטחים, טיוטות של כתבי שירות, פוליסות ביטוח ונספחים להם, נהלי וניירות עבודה פנימיים, סיכומי פגישות פנימיות, נקודות חולשה במוצרי בריאות, רשימת מוצרים בשלבי פיתוח, פרטי משאים ומתנים עם גופיים מסחריים, ניתוחי שוק מוצרי הבריאות וקהל יעד, נתוני רווחיות ועוד. המשיבה למעשה מאשרת כי מסמכים אלה מכילים מידע עסקי ומהווים סודות מסחריים וכן מידע רגיש אחר אלא שלטענתה המסמכים מעידים על היקף פעילותה במבקשת, על תרומתה ליצירת מוצרים חדשים ויש בהם כדי לשמש כראיות מזימות לטענות השונות של הפניקס בנוגע לתפקודה/יכולותיה ותרומתה לחברה. 16. בין המסמכים הללו מצאנו מסמכים פורמאליים אשר אינם מצביעים על כל קשר עם המשיבה (על אף שזו טוענת שהייתה אחראית לניסוחם ולעריכתם) ולכן אין בהם למעשה לסייע לה בהוכחת טענותיה בדבר תרומתה ו/או יכולותיה. זאת בזמן שמסמכים אלה מכילים מידע עסקי בדבר מוצרים עתידיים חדשים (דוגמת ס' 9 ו- ס' , 10 ס' 64), נספחי ביטוח חדש (דוגמת ס' 22- ס' 26) מסמכים אקטואריים ותמחורים (ס' 21, ס' 49), כתבי שירות (ס' 34- ס' 35 , ס' 77), חומר שיווקי למוצר חדש (ס' 78) , דוח ביקורת פנימית (ס' 84). נוכח האמור על המשיבה להשמיד כל העתק של איזה מבין המסמכים המפורטים להלן, ולא יותר לה לעשות כל שימוש בהם: ס' 4, ס' 9, ס' 10(2) - 10(4), ס' 21- ס' 26, ס' 34, ס' 35, ס' 42, ס' 48, ס' 49, ס' 64, ס' 66, ס' 77-79, ס' 84, ס' 104- 106, ס' 116- 143, ס' 147- 155, ס' 187-219, ס' 222-241, ס' 245,266. 17. באשר ליתר המסמכים בקבוצה ב', במקרה זה, האיזון הראוי בין זכות המבקשת להגן על סודותיה המסחריים לבין הזכות לפומביות הדיון ויכולתה של המשיבה להוכיח את טענותיה, מצוי בסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות. משכך, ועל מנת לקדם ההליכים בתיק, הננו מורים כדלקמן: 546783המסמכים המפורטים בקבוצה ב' - "מסמכים סודיים" שלא צויינו במספריהם בסעיף 16 לעיל, יופקדו במעטפה סגורה וחתומה בכספת ביה"ד, לעיני ביה"ד בלבד (לא יסרקו למערכת נט המשפט). עותק מהמסמכים יימסר בנאמנות לב"כ המשיבה - לעיונה ולעיון המשיבה בלבד בכפוף להתחייבותם לשמור על סודיות המסמכים וכי יעשו שימוש בהם אך במסגרת ולצורך הליך משפטי זה. החלטה זו כוחה יפה גם באשר למסמכים בקבוצה א' שצויינו בסעיף 13 (ג) לעיל. 18. צו זה יהיה בתוקפו עד למתן החלטה אחרת ע"י המותב שידון בתביעתה של המשיבה כנגד המבקשת. מוצא אני, כי על דרך קביעת חיסיון יחסי זה, יושג האיזון בין האינטרסים של המשיבה להוכיח את שמבקשת היא להוכיח, לבין זכויותיה של המבקשת שלא יעשה שימוש בלתי רלבנטי בנתוניה העסקיים מסחריים (וראו לעניין זה, רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום, פ"ד נו(4) 865, 870 ; רעא 4708/03 לילי חן נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות , פ"ד ס(3) 274, וכן מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר, ע' 792). נוסף לכך כל פרט מזהה הנוגע לצד שלישי כגון שם ומספר זהות יושחר ו/או יימחק (כך למשל במסמכים המסומנים ס' 1 - ס'3). 19. אין צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכים