1. ההליך 1. המערערת פתחה בהליכים בפני בית-הדין האזורי בירושלים, ועתירתה כי אירוע מסויים יוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. 2. בא-כוח המערערת ביקש מבית-הדין כי יינתן צו המורה על המוסד לביטוח לאומי "לגלות בתצהיר את המסמכים שברשותו או בשליטתו, או שהיו ברשותו או בשליטתו והם נוגעים לעניין הנדון", ובית-הדין ציווה כי "הנתבע יגלה לבא-כוח התובעת את המסמכים שבתיקו הנוגעים לעניין". 3. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, כנראה מתוך טעות ואי-הבחנה בין "גילוי מסמכים" ובין "עיון במסמכים" לא "גילה בתצהיר" את המסמכים כולם, ובמקום זאת הודיע בכתב לבא-כוח המערערת כי ברשות המוסד שלושה מסמכים (שניים שהוגשו בזמנו על-ידי המערערת עצמה והשלישי - "סיכום מחלה מבית החולים", ובהם הוא יוכל לעיין. 4. במהלך הדיונים בפני בית-הדין האזורי ביקש בא-כוח המוסד לביטוח לאומי להגיש כראיה מסמכים אותם לא "גילה" כמצווה, ובא-כוח המערערת התנגד להגשתם. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי טען לחיסיון המסמכים שבהם דובר, ובכך הצדיק את העובדה שבזמנו, הן בישיבה בה ניתן הצו לגילוי מסמכים והן לאחר מכן, סירב לאפשר לבא-כוח המערערת לעיין בהם. בין המסמכים שבהם דובר היו דינים וחשבונות של עובדי המוסד לביטוח לאומי הפועלים כחוקרים מכוח סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ומכתב שנתקבל, כנראה עקב חקירה כאמור, במוסד לביטוח לאומי ממשרד הדואר - מקום עבודתו של הבן של המערערת. 5. בין נימוקי בא-כוח המוסד לביטוח לאומי לחיסיון המסמכים והסירוב לאפשר לבא-כוח המערערת לעיין בהם, היה גם הנימוק כי גילויים ימנע ממנו "את הגורם ההפתעתי בקשר למהימנות העדים". 6. בית-הדין החליט לאפשר להגיש כמוצג את המכתב ממשרד הדואר (נ/ 3) "בכפוף להבאתו של החתום עליו לחקירה נגדית", וכן החליט בית-הדין לאפשר לבא-כוח המוסד לביטוח לאומי "להגיש הן באמצעות החוקר שחקר את העדים והן על-ידי העדים עצמם את דו"חות החקירה שלהם", ובכך קיבל למעשה את טענת בא-כוח המוסד לביטוח לאומי לחיסיון המסמכים. 7. להנמקת החלטתו אמר בית-הדין האזורי: "לאור ההלכות שנפסקו שם (ע"א 327/68) ובשים לב למיוחד שבדו"חות החקירה נראה לי כי מוצדק היה הנתבע לטעון לחיסוי מסמכים שהוכנו על ידו באמצעות חוקריו הפועלים מכוח סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968. מסמכים אלה הוכנו גם לקראת המשפט". 8. הערעור שבפני בית-דין זה הוא על ההחלטות האמורות של בית-הדין האזורי, והוא הוגש ברשות בית-הדין האזורי עצמו. 9. בפני בית-דין זה חזר וטען בא-כוח המערערת על טענתו, כי מסמכים שהמוסד לביטוח לאומי לא כללם בין אלה שעליהם הודיע למערערת, עקב הצו לגילוי מסמכים ולא איפשר לעיין בהם, אין להגישם כראיה בהליך, באשר הגשתם נוגדת את האמור בסימן ג' שבפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963. לעומתו טען בא-כוח המוסד לביטוח לאומי כי אין הפרק האמור שבתקנות סדר הדין האזרחי חל על בית-הדין לעבודה, ובצו לגלות את המסמכים לא הורה בית-הדין מה ייעשה עם המסמכים אשר לא "גילו" אותם; כן חזר וטען, שמלכתחילה הסכים לגלות ולאפשר לעיין רק בשלושה המסמכים שפורטו במכתב הנזכר בפיסקה 4 דלעיל, וסירב לאפשר עיון ביתרם; כל זה בשל היותם חסויים. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי טען גם שיש לאפשר למוסד לביטוח לאומי להתגונן בפני תביעות "בתנאים הוגנים" ואי-גילוי דינים וחשבונות של חוקריו הם תנאי לכך. גם בדיון בפני בית-דין זה הזדקקו הן בא-כוח המערערת, והן בא-כוח המוסד לביטוח לאומי בערבוביה לעניין "גילוי מסמכים" ולעניין "עיון במסמכים", כאילו השניים זהים. 10. בסיום הדיון בערעור הודע לבאי-כוח הצדדים כי הערעור נדחה, וכי נימוקים וכן הוראות להמשך הדיון בפני בית-הדין האזורי, במידת הצורך, יינתנו בנפרד. II. פסק-דין 1. בשתי שאלות נדרש בית-דין זה לפסוק בערעור שבפניו: - (א) האחת מתחום סדרי הדין, והיא - המשמעות של הזדקקותו של בית-דין אזורי לעבודה, לכלי עזר שבסדר דין מהמערכת שבתקנות סדר הדין האזרחי המחייבות בבית-המשפט המחוזי; (ב) השנייה מתחום דיני הראיות, והיא - באיזו מידה קשור בית-דין אזורי לעבודה בהלכות בדבר חיסיון מסמכים, במיוחד בהליכים למימוש זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי. 2. לשאלה שבסדר הדין. נקודת המוצא לכל הקשור בסדר הדין בהליך שבפני בית-דין לעבודה, היא ההוראה שבסעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה. הוראה זאת קובעת כי "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית-הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". לעניין בו מדובר, גילוי מסמכים ועיון במסמכים, אין הוראה בחוק, ואין הוראה בתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין, תשכ"ט-1969. חפשי על כן בית-הדין לנהוג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק" (סעיף 33 הנ"ל), ורשאי אב בית-הדין להורות בעניין זה כל הוראה "שיש בה כדי לפשט את הדיון או להקל עליו". (סעיף 18 (ד)(5) לחוק בית-הדין לעבודה). בצידו של חופש פרוצידורלי זה קיים הסייג שאל לו לבית-הדין לפגוע בעקרונות המחייבים כל הליך שיפוטי. 3. מהאמור אין ללמוד שבית-דין לעבודה אינו רשאי, בין מיזמתו הוא, ובין על-פי בקשת צד, להזדקק לכלי עזר של סדר דין הנהוגים בבית-משפט מחוזי או בכל בית-משפט אחר. היפוכו של דבר. טוב יעשה בית-דין לעבודה אם יתן דעתו לכל אלה, ויבור את המתאים להליך. אין לצד להליך זכות לעמד על כך שבית-הדין יאמץ תקנה מתקנות סדרי הדין שאינן חלות על בתי-הדין לעבודה, אך רשאי הוא לבקש את בית-הדין שיעשה כך, ובית-הדין ישקול ויחליט במסגרת הסמכויות הרחבות הנתונות בידיו לעניין סדרי דין. כן ברור שבית-הדין רשאי לפעול כאמור מיוזמתו הוא. 4. השאלה שהתעוררה בערעור זה היא, מה הדין ומה המשמעות של כלי עזר פרוצידורלי ממערכת התקנות של סדר הדין האזרחי שבית-דין הזדקק לו, בהליך פלוני. התשובה היא אחת ופשוטה. משהזדקק בית-דין לעבודה, לכלי עזר כאמור, יש להניח כי אימץ את כלי העזר כפי שהוא, במלואו, ועל כל המשתמע מכך. נאמר "יש להניח", כי רשאי ורשאי בית-הדין בהחלטתו להזדקק לאותו כלי עזר, לקבוע סייגים ולחייב תיאומים או שינויים, הכל כנראה בעיניו לפישוט הדיון, להקלת הדיון ולעשיית משפט צדק בהליך בו ניתנה ההחלטה. 5. מהאמור נובע, כי אם ציווה בית-הדין האזורי לעבודה על "גילוי מסמכים", יש לפרש את הצו כמפעיל את כל ההוראות שבפרק ט', סימן ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, המתייחסים לגילוי מסמכים, כפי שתקנות אלה מופעלות בבתי-המשפט המחוזיים, וזה כל עוד בצו עצמו לא נקבע אחרת. 6. הדרך הטובה היא, שכל הקשור בגילוי מסמכים ובעיון בהם, במידה שבית-הדין האזורי רואה צורך באלה, יוסדר הסדר מלא וממצה במסגרת דיונים לפי סעיף 18 (ד) לחוק בית-הדין לעבודה; במידת הצורך ייעשה הדבר בשני שלבים, כשבשלב השני בודקים באיזו מידה קויים כל אשר מתחייב מהשלב הראשון. בדרך זאת יימנעו טענות מתחום סדר הדין בשלב שבו קוראים הצדדים את עדיהם. 7. משלא נמסר תצהיר המפרט את המסמכים המצויים או שהיו מצויים ברשות המוסד לביטוח לאומי והנוגעים לעניין, רשאי היה בא-כוח המערערת לבקש מבית-הדין כי ינהג כקבוע בתקנות למקרה שכזה. אך דא-עקא, בכל מהלך הדיון, כולל ערעור זה, עירבב בא-כוח המערערת "גילוי מסמכים" ב"עיון במסמכים" וגרם בכך, יחד עם בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, לשיבוש הדיון. יחד עם זאת סבירה הטענה של בא-כוח המערערת כי הוא הוטעה על-ידי מכתב המוסד לביטוח לאומי המתייחס לשלושה מסמכים בלבד (פיסקה 4 שבחלק 1 דלעיל), והעובדה שבא-כוח המוסד לביטוח לאומי מלכתחילה לא הסכים לאפשר עיון ביתר המסמכים, אינה מוסיפה ואינה גורעת, בפרט כשמדובר בגילוי מסמכים ולא בעיון בהם. מהמכתב האמור יכול היה בא-כוח המערערת להסיק, כי אין בידי המוסד דינים וחשבונות של חוקריו או המסמך נ/3. ברם אין ההטעיה יורדת לשרשו של ההליך. ניתן, במידת מה, לתקנה בדרך שנורה עליה בפיסקה 18 שלהלן, ואין בה כדי להצדיק קבלת הערעור, בעיקר בשים לב לתרומתו של עורך-הדין בא-כוח המערערת, למצב שנוצר. 9. לשאלה בדיני ראיות. בכל הנוגע לראיות בפני בתי-הדין לעבודה יש לתת את הדעת לשני כללים: הכלל האחד - בתי-הדין לעבודה אינם קשורים בדיני הראיות - סעיף 32 לחוק בית-הדין לעבודה (להוציא דיון בעבירות, מכוח סעיף 24(ב) לחוק בית-הדין לעבודה); הכלל השני - בתי-הדין לעבודה קשורים וקשורים בעקרונות הצדק לעניין ראיות בהליך שיפוטי. 10. בערעור בפני בית-דין זה יש לשיים את שני הכללים האמורים בהקשר לטענת חיסיון למסמכים בהליך בפני בית-דין לעבודה, משההליך הוא לשם מימוש זכות מכוח חוק, והמסמכים נערכו תוך הפעלת סמכות שבחוק. 11. לעניין החיסיון יש להביא בחשבון, לשם הבחנה ברורה, את מקור החיסיון, מהות המסמך ומקורו, ואת ההליך ומהותו. לא יעלה על הדעת, שבית-דין לעבודה ינהג שלא ככל בית-משפט אחר לעניין ראיות חסויות מטעמים שבטובת המדינה (סעיף 5א לפקודת העדות), לעניין עדות עורך-דין (סעיף 5ג לפקודה האמורה), או לעניין עדות רופאים (בסעיפים 5ד ו-5ה לפקודה האמורה). הוא הדין בחיסיון הנובע מסעיף 90 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961, ובכל חיסיון אחר שמקורו בדבר חקיקה מיוחד. לא כן הדבר בחיסיון שמקורו במשפט המקובל. אל לנו להיכנס לסיווג ענפי המשפט, סיווג שבשיטת המשפט בישראל משמעותו אינה רבה, ואל לנו לקבוע אם חוק הביטוח הלאומי מקומו בתחום המשפט האזרחי, והתדיינות לפיו התדיינות אזרחית היא, או שמקומו בתחום המשפט הפומבי-מינהלי וההתדיינות בהתאם לכך. ראוי לציין שבארצות בהן מקפידים על הסיווג משייכים את דיני הביטחון הסוציאלי הממלכתי למשפט הפומבי-מינהלי (גרמניה ושוודיה - שבשל כך מקיימות מערכת שיפוט נפרדת - וצרפת). לענייננו מספיק לקבוע, כי לעובדה שמדובר הוא בהתדיינות בין אזרח ובין גוף ממלכתי, חשיבות לעניין חופש הגישה לחומר הראיות, ולמניעת משחק במחבואים או מניעת "הגורם ההפתעתי בקשר למהימנות עדים", כלשון בא-כוח המוסד בפני בית-הדין האזורי. כן יש מקום להבחנה לענייננו, בין מסמך שהושג על-ידי הפעלת סמכות שבחוק וממסמך שאינו אלא "התכתבות פנימית" או "תרשומת פנימית", ולהבחנה בין הליך בין אדם וחברו למימוש זכות חוזית, והליך שבין האזרח והרשות, לשם מימוש זכות המוקנית על-ידי החוק. 12. ראשית למהות ההליך ולמשתמע מכך. הקשר בין מבוטח ובין המוסד לביטוח לאומי אינו קשר בדומה לקשר שבין מבוטח וחברת ביטוח. התדיינות בין התובע גימלה מכוח חוק הביטוח הלאומי ובין המוסד לביטוח לאומי, אינה התדיינות בין אזרח לאזרח למימוש זכות חוזית, אלא התדיינות בין אזרח וגוף ממלכתי למימוש זכות מכוח החוק. מבלי להתייחס לשאלה באיזו מידה מוקנית זכות לצד להליך אזרחי להפתיע את יריבו, ברור שזכות כזאת אינה מוקנית לגוף ממלכתי, ביחסיו עם האזרח התובע מימוש זכויות שבחוק. 13. ועתה, למהות ולמקור של המסמכים שלחיסיונם טוען בא-כוח המוסד לביטוח לאומי. המדובר הוא בדינים וחשבונות שנערכו על-ידי חוקרים מטעם המוסד. סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי מסמיכם להיכנס לכל מקום לשם חקירה בקשר לתביעה או לתשלום גימלה ולחקור כל אדם בכל הנוגע לאותו חוק. סמכות דומה אינה מוקנית, כמובן, לחוקר או לשמאי, הפועלים למען חברת ביטוח מסחרית. 14. רב, על כן, השוני בין דינים וחשבונות שערכו חוקרי המוסד לביטוח לאומי מכוח סמכותם החוקית ובין חוות דעת, שומות וכיוצא באלה מסמכים שבהם מדובר ב-ע"א 327/68, [1], אשר עליו סמך בא-כוח המוסד לביטוח לאומי בטיעונו בערעור ואשר על-ידו הונחה בית-הדין האזורי. אין בפנינו מקרה בו "שני עקרונות חשובים מתחרים ונאבקים זה עם זה" כאמור בפסק-הדין של בית-המשפט העליון. אין כאן מקרה של מאבק בין העקרון "שמראשית המשפט יגלה כל צד את מלוא החומר שבידו, שלא יהא יריבו מופתע, יוכל להתכונן כהלכה ולא יוסתר ממנו דבר העשוי להוציא לאור זכותו" ובין העקרון כי יש "לשמור על סודיות הקשר בין עורך-דין ולקוחו" או אדם שלישי, שליחו של הלקוח "על-מנת לשמש חומר לייעוץ משפטי בשעת המשפט או לקראתו. היחס בין המוסד לביטוח לאומי ובין עורך-הדין שבשירותו, אינו יחס רגיל בין עורך-דין ללקוח (לא נשמעה עד עתה טענה מטעם המדינה ליחס כזה בין איש בשירות המשפטי ובין לקוח ואין מקום שהמוסד יטען ליחס כזה). 15. "משפט הוגן", שלו טוען בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, אינו מותנה בכך שיפתיע את האזרח או יעלים ממנו מסמך, שיכול ויש בו גם כדי לעזור לו בהוכחת זכותו. לא מן הנמנע הרי שבמהלך חקירותיו יגיעו לידי החוק גם ראיות, שהן לטובת התובע גימלה ואותו תובע או תובעת, אלמנה, בשום אופן לא יוכלו להגיע לאלה. הלהסתרת דינים וחשבונות כאלה ייקרא "משפט הוגן" במימוש זכויות בחוק? אף אם נלך בעקבות המשפט המקובל באנגליה, אין דינים וחשבונות כאמור מסוג המסמכים הפנים-דפרטמנטליים או הבין-דפרטמנטליים שלהם טוענים לחיסיון בבתי - המשפט באנגליה, חיסיון שאף עליו נמתחת ביקורת המעדיפה את השיטה שבשוודיה, מדינה המקיימת משפט מינהלי המבוסס על "פומביות מסמכים רשמיים" (.S.A. DE SMITH, JUDICIAL REVIEW OF ADMINISTRATIVE ACTION, 1969, P. 23) 16. גילוי דינים וחשבונות כאמור, ומתן אפשרות לעיין בהם שנקבעו מכוח סמכות שבחוק, לא רק שאינו נוגד אינטרס ציבורי אלא אף מקדמו. יכול הדבר אף למנוע התדיינות מיותרת עת יראה עורך-הדין המייצג את התובע גימלה, כי כנגד גירסת שולחו ראיות ברורות וחותכות להזמתה. 17. מכל האמור עולה ברורות שהטענה לחיסיון הדוחו"ת של המפקח אינה טענה והחלטת בית-הדין האזורי המכירה בחיסיון, בטעות יסודה. 18. על אף האמור עד כה, אין לקבל את הערעור כעתירתו. הערעור הוא על החלטות ביניים, והעתירה היא כי מסמכים שלא הוצגו (ושוב אין בא-כוח המערערת מבחין בין הצגת מסמכים לשם עיון בהם ובין "גילוי" מסמכים) לפי צו גילוי המסמכים, שניתן בתיק הנדון, לא יהיו קבילים, וכי המסמך נ/3 אשר כבר הוצג בתיק אף הוא בלתי קביל. מצד אחד, היענות לעתירה לא תקדם את הדיון בהליך בכיוון גילוי האמת ועשיית דין צדק, ודין צדק לשני הצדדים, ומאידך גיסא, לא גרמו ההחלטות נשוא הערעור לעוול פרוצידורלי, שאין לתקנו. על כן דין הערעור להידחות, ולתיקון העוול הפרוצידורלי ינהג בית-הדין האזורי כך: (א) המוסד לביטוח לאומי, יאפשר לבא-כוח המערערת לעיין בדו"חות של המבקרים שחקרו בתביעה, ולהעתיקם, עוד בטרם יוגשו כראיה לבית-הדין או אף אם לא יוגשו כלל כראיה; (ב) בבוא בית-הדין לעיין בבקשה של בא-כוח המערערת, להשמיע עדים נוספים בשלב משלבי הדיון בהליך, אם תבוא בקשה כזאת, יביא בית-הדין בחשבון את העובדה שהמכתב נ/3 והדינים וחשבונות של החוקרים לא הועמדו בזמנו לרשות המערערת לשם עיון והעתקה. אין צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכיםביטוח לאומי