בקשה מטעם הנתבעים 4 - 2 למחיקת כתב התביעה החלטה 1. בפניי בקשה של הנתבעים 4 - 2 (להלן: "הנתבעים"), למחיקת כתב התביעה אשר הגישה הנתבעת בת.א. 64/10. 2. רקע עובדתי בתמצית: א. בכתב תביעה מתוקן אשר הגישה התובעת ביום 04/10/10, טענה התובעת כי הינה הבעלים והמחזיקה של אלפי דונמים באזור טאבג'ה והר האושר, ובין היתר, חלקה 3 בגוש 15653 וחלקות 1, 2, ו- 4 בגוש 15652, שלאחר פרצלציה בשנת 1993, הפכו, בין היתר, לחלקות 14, 16, 28, 37, 39 גוש 15652 (להלן: "החלקות"). בשנת 1971 החכירה התובעת למורישם של כל הנתבעים (להלן: "המנוח") ולעוד שלושה אחרים, חלק מהחלקות, וזאת על פי הסכמי חכירה שנחתמו ביניהם. בהתאם להסכמים אלה, נרשמו הערות חכירה בחלקות המוחכרות לפי שטר 4575 מיום 4/10/72 לתקופה של 12 שנים. בתום תקופת השכירות המקורית, הסכימה התובעת לחדש את הסכמי החכירה לחוכרים, אך בהמשך ועקב הפרות שונות, הודיעה התובעת לחוכרים כי תקופת החכירה תסתיים ביום 05/02/1992. התובעת פנתה לרשם המקרקעין לבטל את רישום הערות החכירה הרשומות לזכות המנוח, אולם רשם המקרקעין ביקש להמציא את הסכמת המנוח, ובשל סירוב יורשי המנוח ליתן את הסכמתם, הוגשה התביעה הנוכחית. ב. הנתבעים הגישו כתב הגנה מפורט, בו העלו טענות עובדתיות שונות, שאין זה המקום לפרטם. לענייננו, טענו כי זכות החכירה שנרשמה על שמו של המנוח, הועברה כדין ליורשיו, והיא שרירה וקיימת. בנוסף טענו, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי. ג. בישיבת קדם המשפט ביום 16/03/11, ולאור הסכמת הצדדים, הורתי על מתן צו גילוי מסמכים הדדי, אשר יבוצע תוך 30 יום, הכל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). כמו כן, ולאור הסכמת הצדדים, הורתי לתובעת להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום ולא יאוחר מיום 01/05/11, ולנתבעים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם תוך 45 יום לאחר מכן, ולא יאוחר מיום 15/06/11, המשך הדיון נקבע ליום 22/06/11. ביום 15/03/11 פנה ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת בדרישה לגלות מסמכים ספציפיים המפורטים באותו מכתב. ה. בהתאם להחלטתי לעיל, הגישה התובעת ביום 01/05/11, תצהירי עדות ראשית מטעמה, ואילו הנתבעים טרם הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, חרף חלוף המועד שהוקצב להם על פי ההחלטה הנ"ל. 3. ביום 20/06/11, יומיים לפני מועד הישיבה הקבועה, הגישו הנתבעים את בקשתם הנוכחית, בה טענו כי התובעת אכן המציאה תצהיר גילוי מסמכים, אולם לטענתם התובעת השיבה באופן חלקי לדרישה תוך שהצהירה על מסמכים שכלל לא נדרשה להם, והכל על מנת ליצור מצג שווא, לפיו כביכול פעלה בהתאם לצו. טענו עוד, כי ביום 25/05/11 פנו הנתבעים לתובעת וביקשו ממנה לקיים את הצו כהלכתו, תוך הפנייתה לפגמים אשר נפלו בתצהיר גילוי מסמכים. חרף פנייתם זו, ועל אף חלוף תקופה של כחודש ימים, לא טרחה התובעת לתקן את הפגמים ולמלא אחר הצו, ומכאן בקשתם הנוכחית. 4. בישיבה ביום 22/06/11, חזר ב"כ הנתבעים על האמור בבקשה, הפנה לתקנה 122 לתקנות, ולטופס הרלוונטי. לדידו, על התובעת להבהיר מה עשתה כדי לאתר את המסמכים המבוקשים, ואם לא הצליחה לאתר אותם, לציין זאת בצורה מפורשת בנוגע לכל מסמך ומסמך בצורה ספציפית. מנגד, ביקש ב"כ התובעת לדחות את הבקשה, ולחייב בהוצאות ממשיות ללא קשר לתוצאות. לטענתו, התובעת המציאה לנתבעים תצהיר גילוי מסמכים בהתאם לתקנות, לתמיכה בטענתו, הניח בפני בית המשפט עותק מהתצהיר שהומצא לנתבעים. טען עוד, כי המסמכים שאת גילויים מבקשים הנתבעים, מצויים בידיהם מכיוון שהתקיימו בין הצדדים הליכים משפטיים רבים, וחלק ממסמכים אלה צורפו לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת. בנוסף טען, כי המסמכים נשוא דרישת הנתבעים, אינם רלוונטיים. לדידו של ב"כ התובעת, הבקשה עסקינן הוגשה בחוסר תום לב, וכחמשה ימים לאחר חלוף המועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים, וכל מטרת הבקשה הינה לצאת מהפרת החלטת בית המשפט. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובכל המצורפים לה, שמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות ואלה נימוקיי: א. תקנה 112 לתקנות שכותרתה צו גילוי מסמכים שרלוונטית לענייננו קובעת: "בית המשפט או הרשם, רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה, בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין בדרך כלל ובין לסוגים של מסמכים". בספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית, בעמ' 212 נאמר לעניין תקנה 112 הנ"ל: "נוסחו של טופס 11 לתוספת מחייב את המצהירים העושים תצהיר לגילוי מסמכים, ניסוחו המשוכלל של הטופס מחייב את המצהיר להוסיף ולהצהיר (והדבר כלול גם בנוסח התקנה) כי חקר ודרש לשם איתור המסמכים, כלומר, נאסר על המצהיר להיות פסיבי עובר לעריכת המצהיר ולהתחמק מכך ממילוי הצו". בענייננו, מעיון בתצהיר גילוי מסמכים אשר המציאה התובעת לנתבעים עולה, כי התובעת הצהירה בסעיף 3 לתצהיר, על כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים למחלוקת, ואשר נמצאים ברשותה. אף מעיון בסעיף 4 לתצהיר עולה, כי סעיף זה מנוסח ממש מילה במילה באותו נוסח של טופס 11 הרוונטי לתקנה 112 לתקנות. בהינתן האמור, המדובר בתצהיר אשר ערוך כדין ובנוסח המדוייק כמתחייב מתקנה 112 לתקנות. ב"כ הנתבעים בטיעוניו בפניי טען, כי על המצהיר מטעם התובעת להבהיר מה הוא עשה כדי לאתר את המסמכים המבוקשים, ואם לא הצליח לאתר אותם, שיציין זאת בצורה מפורשת לגבי כל מסמך ומסמך באופן ספציפי. נראה לי כי בטיעוניו אלה, התכוון ב"כ הנתבעים לדרישה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים המפורטים בדרישתו מיום 15/03/11. במקרה כזה, חלה תקנה 113 לתקנות אשר קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, לפי בקשת בעל דין צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי או היה מצוי ברשותו או בשליטתו ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו". עיון בתקנה 113 לתקנות עולה, כי בעל דין הנדרש לגלות מסמך ספציפי, עליו לציין בתצהיר אם אותו מסמך מצוי ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי, עליו לציין מתי יצא משליטתו, ומה תוכנו של אותו מסמך. אין בתקנה כל חובה על בעל דין להבהיר איזה צעדים הוא נקט על מנת לאתר את אותו מסמך הנדרש לגלותו. בענייננו, מטיעוניו של ב"כ התובעת ומהתצהירים שהוגשו בפניי עולה, כי התובעת הסתפקה בהמצאת תצהיר גילוי מסמכים כללי, ולא טרחה להמציא לנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ספציפי כנדרש בתקנה 113 לעיל. השאלה לה הנני נדרש כעת הינה, אם המסמכים נשוא הדרישה של הנתבעים מיום 15/03/11, אכן רלוונטיים לשאלות השנויות במחלוקת, ואם אלה דרושים לשם קיום דיון הוגן ויעיל בתביעה שלפנינו. ב"כ הצדדים בטיעוניהם בפניי, לא היו חלוקים מזה שנים כי מתנהלים בין הצדדים הליכים משפטיים ממושכים. מעיון ברשימת המסמכים הספציפיים נשוא הדרישה מיום 15/03/11 עולה, כי חלק ניכר ממסמכים אלה נוגע להליכים אלה, על כן בשעה שהנתבעים היו צד להליכים אלה, חזקה היא כי מסמכים אלה מצויים ברשותם. יתירה מזו, כעולה מתצהיר גילוי מסמכים אשר המציאה התובעת לנתבעים, וכן מתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעת, הרי המסמכים אשר ברשותה, אלה המסמכים אשר גולו על ידה, הן בתצהיר גילוי מסמכים והן בתצהיר עדות ראשית מטעמה, מלבד מסמכים אלה, אין ברשותה מסמכים אחרים כלשהם. זאת ועוד, מעיון בכתב ההגנה של הנתבעים עולה, כי לכתב הגנה זה צורפו מסמכים שונים אשר בחלקם נכללים ברשימת המסמכים אשר בדרישה הנ"ל. נוכח מכלול האמור, אינני רואה כל צורך בנסיבות העניין לתת צו גילוי ספציפי כמבוקש בבקשה. הצו הנדרש אינו דרוש בנסיבות העניין, ואין בו כדי לסייע לשם דיון בשאלות השנויות במחלוקת, על כן אינני רואה כל הצדקה להיעתר לבקשה. למעלה מן הנדרש, אציין, כי סמכות בית המשפט בנושא גילוי מסמכים, היא רחבה מאוד (ראה ספרו של גורן הנ"ל בעמ' 200). 5. במהלך כתיבת החלטתי זו, נתקבלה בבית המשפט הודעה מטעם ב"כ הנתבעים (שכותרתה "הודעה דחופה מטעם הנתבעים 4 - 2). בהודעה זו חזר ב"כ הנתבעים על אותה שגיאה, כאשר הוא מפנה לתקנה 112 לתקנות, כאשר למעשה דרישתו מיום 15/03/11 הייתה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים שמתבססת על תקנה 113 לתקנות. 6. אשר על כן ולאור האמור, הנני דוחה את הבקשה. 7. לעניין ההוצאות, לא מצאתי כל מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות. בהקשר זה, ברצוני להעיר לעניין התנהלות הצדדים, כאשר מצד אחד התובעת נמנעה מלהשיב ספציפית לדרישה שהופנתה לה על ידי הנתבעים, ומאידך הנתבעים אשר לא מצאו כל מקום להגיש את הבקשה לפני זמן רב, כאשר מכתב הדרישה מטעמם נשלח ביום 15/03/11, וניתן היה להגיש את הבקשה לכל היותר בחודש אפריל, אולם הם לא עשו מאומה במהלך תקופה ארוכה, ורק יומיים לפני הישיבה, התעוררו והגישו את הבקשה הנוכחית. בנסיבות אלה, אינני רואה כל מקום לפסוק הוצאות, והנני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו. 8.גילוי מסמכיםמסמכים