1. בפני בקשה לצוות על תשובות לשאלונים וגילוי מסמכים, במסגרת המרצת פתיחה. השאלה הראשונה הצריכה לענין היא - האם ניתן להגיש דרישות כאלה במסגרת המרצת פתיחה. טוענת עו"ד גב' חורש, כי הליך של שאלונים וגילוי מסמכים אינו מן ההליכים אשר ניתן לקיימם במסגרת המרצת פתיחה. בטענתה זו, תומכת היא על החלטתו של הרשם טרייביש בהמ' 290/50, בוכהלטר נ. טמלר ואח', פס"מ ז', 458, בעמ' 460: "מכאן ברור שהזמנת פתיחה איננה תביעה בדרך הרגילה, אלא תביעה בצורה מיוחדת שמטרתה לחסל סכסוכים בין צדדים בדרך נהירה במסבות מיוחדות במינן שהחוק קובע אותן במפורש. לא יתכן, איפוא, לקשור לתביעות מסוג זה שעצם מהותן הוא דחוף, את כל המנגנון המיוחד של גילוי מסמכים, שאלות ותשובות וכו', מאחר שאת התשובות על השאלות שלהם יכולים הנתבעים לקבל על ידי חקירת התובע בעדותו בשבועה, בשעת הדיון בהזמנת הפתיחה, מה שהיא אפשר לעשות בתביעה רגילה שבה בדרך כלל אין כל עובדות מוסכמות ושבה שני הצדדים צריכים לעבור שלבים קשים ומייגעים עד אשר יקבע המשפט היינו: משום הופעה, הגשת כתב הגנה, תביעות נגדיות, שאלות ותשובות, גילוי מסמכים וכו'." 2. אין אני רואה עין בעין עם ב"כ המשיב. המרצת פתיחה היא בגדר "תובענה", כהגדרתה בתקנה 1 לתסד"א. על פי תקנה 105, רשאי ביהמ"ש, על פי בקשת בעל דין, לתת צו בדבר תשובה לשאלונים ועל פי תקנה 112, רשאי הוא, על פי בקשת בעל דין, לתת צו בדבר גילוי מסמכים. צווים אלה אינם מוגבלים להליכים שנפתחו על דרך הגשת כתב תביעה, והם ניתנים על פי בקשת בעל-דין. המושג "בעל דין", אף הוא אינו מוגבל לתובע או נתבע בהליך שנפתח על פי כתב תביעה, בלבד. לענין זה, אומר ד"ר י. זוסמן, בספרו, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 6, בעמ' 416: "ואולם תקנה 112 נוקטת לשון כללית ביותר, ומדברת על צו המורה ל"בעל דין אחר" לעשות תצהיר גילוי מסמכים. לא לשון התקנות ולא שורת ההגיון מחייבות עוד להבחין, לענין חובת הגילוי, בין בעלי דין במשפט שנפתח בכתב תביעה לבין בעלי דין בהליך שהוחל בו בדרך אחרת." ובעמ' 120, הדן בהצגת שאלון: "'בעל דין אחר' - פירושו לא רק הנתבע לעומת התובע ולהיפך, אלא כל שני בעלי דין." 3. עם כל הכבוד, איני שותפה להנמקה של הרשם הנכבד, לפיה אין צורך בהליך של גילוי מסמכים ותשובות לשאלון במסגרת המרצת פתיחה, מאחר ואת התשובות לשאון יכול בעל הדין, בהמרצת פתיחה, לקבל על ידי חקירה נגדית של המצהיר, מה שאין כן בתביעה רגילה. על מטרת גילוי מסמכים והצגת שאלון, אומר ד"ר זוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 420: "על גילוי מסמכים והצגת שאלות נאמר: 'שני האמצעים האלה תאומים הם, שתי זרועות של שאיפה אחת - והיא לצמצם עד כמה שאפשר את שמיעת המשפט גופו". בר"ע 604/85 המגן חב' לביטוח בע"מ נ. מרטין גרנות, פ"ד ל"ט(4), עמ' 634, בעמ' 635, אומרת המשנה לנשיא, מ. בן פורת: "שאלונים וגילוי מסמכים באו לשרת את ייעול הדיון והפיכתו לכלי מתאים לקביעת העובדות לאשורן." (ההדגשה במקור - ה.ש.) מטרה זו של צמצום שמיעת המשפט קיימת אף לגבי שמיעת המשפט בהמרצת פתיחה, ומבחינה זו אין הוא נבדל מתביעה רגילה. אין גם לומר, כי קיימת לבעל דין בהמרצת פתיחה אפשרות שאינה קיימת לו בתביעה רגילה לחקור את הצד שכנגד, ועל כן, אין להרשות הצגה מוקדמת של שאלות במסגרת המרצת פתיחה. גם במסגרת תביעה רגילה, יוכל בעל דין לקרוא לדוכן העדים את בעל הדין שכנגד ולהציג בפניו את השאלות ולקבל את התשובות ע"י חקירתו בעדותו בשבועה. הנימוק האחרון של הרשם המלומד היה כי מתן צו בדבר שאלונים וגילוי מסמכים סותר את מהות הדיון בהמרצת פתיחה שאמור להיות בדרך מהירה. גם על קושי זה, ניתן להתגבר על ידי קציבת מועדים קצרים למילוי הצווים האמורים, שכל מטרתם, כאמור, ליעל את הדיון עצמו ולקצרו. בענין זה, אומרת המשנה לנשיא מ. בן פורת בהחלטתה הנ"ל, בר"ע 604/85: "אין לראות בהם (הכוונה לשאלונים וגילוי מסמכים - ה.ש.) מכשול או גורם להארכתו של הדיון." העולה מהמקובץ הוא, כי אין מניעה מלהורות על תשובות לשאלון וצו גילוי מסמכים במסגרת המרצת פתיחה. גם באנגליה אין חובת הגילוי מותנית בסדר הדין שהתובע בחר בו. 4. ד"ר י. זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 415 - 416, שותף אף הוא לדעה זו. וכך הוא אומר: "אין ספק, כי מן הרצוי שכח זה יהא נתון בידי בית המשפט. הסברנו כבר במקום אחר, כי פעמים יש והברירה בידי בעל הדין, אם רוצה הוא להביא את עניינו בפני בית המשפט בדרך המרצה או בדרך כתב תביעה. תהא זאת תוצאה משונה ומוזרה, שאם מגיש אדם תביעה לשם ביטול פסק בורר, בהתאם לחוק הבוררות, יהא אמנם חייב לגלות מסמכים, אך אם הגיש אותו ענין על דרך המרצה, יהא פטור מחובת הגילוי." 5. השאלה הבאה המתעוררת היא - יישום תקנה 120(א) לתסד"א בהליך של בקשות לשאלונים ולגילוי מסמכים בהמרצת פתיחה. על פי תקנה זו, לא יהיה בעל דין רשאי לעתור לסעדים אלה אם לא פנה, תחילה, לא יאוחר מ- 30 יום מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר, בבקשה לצד השני למלא אחר עתירות אלה. המרצת הפתיחה המתוקנת הומצאה למבקשים ביום 15.2.93. פניית המבקשים אל המשיב לגילוי מסמכים ולתשובות על שאלונים נעשתה ביום 16.6.93. טוענת עו"ד חורש, ב"כ המשיב, כי המבקשים חרגו במועד דרישתם מעבר ל- 30 יום, הנקובים בתקנה 120. לעומתה, טוענת עו"ד גב' לי, כי יש לראות את התצהיר שכנגד ככתב הגנה, כי המועד להגשתו, על פי תקנה 256 לתסד"א הוא לא יאוחר מ - 7 ימים לפני הדיון בהמרצת הפתיחה, ועל כן, טרם חלפו 30 היום להגשת הדרישה לגילוי מסמכים ושאלונים. אם כך הוא, טוענת עו"ד חורש, ב"כ המשיב, המועד לגילוי מסמכים ולשאלונים הוא רק לאחר החלפת כתבי טענות בין הצדדים, כאשר מתגבשות השאלות השנויות במחלוקת. אם לטענת המבקשים מהווה תצהיר תשובה שהם זכאים להגיש, כתב הגנה בהמרצת פתיחה ותצהיר כזה טרם הוגש, טרם התגבשו השאלות השנויות במחלוקת, וטרם הגיע המועד לגילוי מסמכים ולהצגת שאלון. 6. בהליך על דרך המרצת פתיחה, אין מוגש כתב הגנה. כתב הטענות היחיד, המוגש במסגרת הליך זה, הוא כתב הבקשה על דרך המרצת הפתיחה. התצהירים המוגשים במסגרת המרצת הפתיחה, הן התצהיר התומך בבקשה והן תצהיר התשובה, הם עדויות ולא כתבי טענות. השאלות השנויות במחלוקת עולות מתוך המרצת הפתיחה, בלבד. אם נתאים את התקנה 120(א), על פי רוחה וכוונתה, להליך של המרצת פתיחה, נלמד כי על בעל דין להגיש דרישה לצד שכנגד, לגילוי מסמכים ולשאלונים, כתנאי למתן צו על ידי בית-המשפט, תוך 30 יום מיום שקיבל את כתב הטענות האחרון. כתב הטענות האחרון בהמרצת פתיחה, הוא גם כתב הטענות הראשון, דהיינו, המרצת הפתיחה עצמה. 7. לאור האמור לעיל, היה על המבקשים שבפני, (המשיבים בהמרצת פתיחה) לפנות בדרישה למשיב לענות על שאלונים ולגלות מסמכים, תוך 30 יום מיום שקיבלו את המרצת הפתיחה. דהיינו, לא יאוחר מיום 17.3.93. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם מהותה של המרצת הפתיחה, שהיא הליך מזורז ומקוצר, המצריך את בעלי הדין להזדרז ולפעול במסגרתו. מאחר והמבקשים פנו בעתירות אלה לאחר עבור כ - 120 יום, מיום שקיבלו את המרצת הפתיחה, אין הם רשאים, על פי תקנה 120(א) לתסד"א, לבקש מבית המשט לתת צו למסירת שאלון ולגילוי מסמכים. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. הוצאות הליך זה יהיו הוצאות בהליך העיקרי. גילוי מסמכיםהמרצת פתיחהמסמכים