1. התובעת (להלן - "התובעת") עבדה אצל הנתבעת - 1 (להלן - "המעסיקה") כגננת מיום 1/8/04 ועד לפיטוריה ביום 17/5/05. 2. בתביעתה תוקפת התובעת את פיטוריה, שנעשו בהיותה בהריון, כמו גם את החלטת הנתבעת -2 הממונה על חוק עבודת נשים (להלן - "הממונה") אשר התירה את פיטוריה. תמצית טענות התובעת 3. לדעת התובעת, לוקה החלטת הממונה בחוסר סבירות קיצונית ופגיעה בכללי הצדק הטבעי, שעה שהממונה לא אפשרה לה להתייחס למסמכים וטענות שהמעסיקה העלתה כלפיה, ושעל קיומם נודע לה רק מאוחר יותר. 4. התובעת סבורה, כי המפקחת מעלה בתפקידה וחרגה מסמכותה, וכי המפקחת התעלמה מהקשר הישיר שבין ההריון לפיטורים. 5. מוסיפה התובעת, כי החלטת הממונה לוקה בטעויות עובדתיות קשרות והן:- "א. הקביעה שעל ההריון הודע לנתבעת 1 רק ביום 18/5/05 (פרק ד' סעיף 3 להחלטה), במקום 14/4/05 כפי שהיה במציאות. ב.הקביעה שנשלחו על ידי הנתבעת 1 מכתבים מספר שבועות לפני הפיטורין, במקום מספר ימים. ג.הקביעה שהיו תלונות בכתב של הורים כנגד התובעת, כאשר לא הוצגה ולו תלונה אחת. ד.הקביעה שאין קשר בין הפיטורין להריון. ה.הקביעה שהתובעת עבדה מ- 1/9/04 ולא מ- 1/8/04 (התובעת קיבלה שכר עבור אוגוסט 2004). ו.הקביעה שהבקשה לפיטורין מיום 19/5/05 הגיעה אליה רק ב- 30/5/05 ולא קודם לכן. ז.התעלמות ממכתב הבקשה לפיטורין שעליו פורטו עובדות ששונו לאחר מכן. ח.התעלמות ממכתב שכתבה הנתבעת 1 בחוצפתה הרבה בשם ילדי הגן המצ"ב כנספח ד', המעיד על רמתה המוסרית הירודה של הנתבעת 1, המכתב הוצא כחודש לאחר שהתובעת אינה בגן. ט.התעלמות מגרסתה של הנתבעת 1 בפני המפקחת זהבה כהן, בפגישה מיום 22/5/05 שם דובר רק על ההריון ומשך העבודה ונעשה נסיון לשכנע את התובעת להודיע שהיא תסיים את העבודה ב- 31/7/05 ואזי אין כל בעיה. רוצה לומר, כל בעיתה של הנתבעת 1 היה החשש שהסיכום בין הצדדים להמשך עבודתה של התובעת בשנה הבאה ימומש על ידי התובעת. י.התעלמות מכך שהנתבעת 1 סיכמה עם התובעת על עבודה שנה נוספת בגן כחודש לפני האירועים. יא.ההתייחסות למצבה האישי של הנתבעת 1 "אם לארבעה ובעל מובטל", דברים לא רלוונטיים כלל לנשוא הדיון. יב.ההתעלמות מההרעה המוחשית בתנאי העסקתה של התובעת, לרבות הפחתת שכר. יג.התעלמות מהיריקה של הנתבעת 1 על התובעת, בפתח במשרדה של אמירה ביבי בב"ש. יד.ההתעלמות מכל הראיות והעובדות שהיו בתיק לאחר שנשלחו על ידי התובעת וב"כ". תמצית טענות המעסיקה 6. לטענת המעסיקה, אין קשר בין ההריון לפיטורים, ואלו נעשו בשל סיבות של חוסר התאמה ותפקיד לקוי, שהחלו קודם לידיעת המעסיקה על ההריון. 7. המעסיקה מוסיפה וטוענת, כי התובעת עצמה הצהירה בפני המפקחת שאין היא מעוניינת לחזור לעבודה בגן. תמצית טענות הממונה 8. ביסוד טענתה של הממונה, עמדתה כי שעה שמדובר בערעור על החלטה שניתנה על ידיה מכוח סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954, הרי שבית הדין יבחן את סבירות ההחלטה בעיניים בגצי"ות. לאמור, בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הממונה, אלא אם נפל בה פגם המביא למסקנה, כי מדובר בחוסר סבירות קיצונית, הפליה פסולה או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, גם אם בית הדין עצמו היה מגיע להחלטה אחרת. 9. הממונה שמעה עדויות וסקרה חומר ראיות שהיה בפניה וקבעה, כי לצורך קבלת ההחלטה יצאה מהנחה שהמעסיקה ידעה על הריונה של התובעת - וחרף זאת אישרה את הפיטורין, שכן:- "הממונה השתכנעה כי המעסיקה הוכיחה כי פיטורי התובעת נבעו על רקע אי שביעות רצון מתפקודה ולא בשל הריונה. כך, מערכת היחסים העכורה בין התובעת למעסיקה וסירובה של התובעת לשוב ולעבוד אצל הנתבעת 1 הינם נימוק נוסף למתן ההיתר. כל אחד מסיבות אלו לבדו, היווה נימוק מספק למען היתר לפיטורין". 10. הממונה מוסיפה, כי איפשרה לצדדים לפרוש בפניה את ראיותיהם ולשטוח את מלוא טענותיהם. 11. בדיון ביום 25/6/06 הוחלט על הגשת סיכומים בכתב לאור העובדה שעסקינן בהליך בעל אופי בגצ"י, שבו עומדת למבחן החלטת הממונה. הכרעה 12. בית הדין הארצי בפסק דינו בעניין אופטיק דורון (ע"ע 1633/04) מסכם מפי כב' הש' ארד את המסגרת הנורמטיבית החלה במקרה כמו זה שבפנינו כדלקמן:- "11.הבסיס הנורמטיבי להכרעה בענייננו מצוי בסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד- 1954 (להלן חוק עבודת נשים או החוק), המורה "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם לדעתו בקשר להריון". בסעיף 22 לחוק הואצלו סמכויות השר לממונה על חוק עבודת נשים. תכלית הוראתו של סעיף 9(א) לחוק, כפי שמצאה ביטויה בפסיקתו של בית דין זה, הינה "להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה" (עע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170 (2002) (להלן - עניין אופיר טורס) ; דב"ע (ארצי) נו/3-80 אלול - רוזנבלום, פד"ע ל 86, 95 (1996) ; דב"ע (ארצי) מח 3-8 אבנר קופל סוכנות לביטוח - וייס ארלוביץ פד"ע כ 57,59 (1988) ). האיסור לפטר עובדת הרה הוא הכלל. מבקש המעביד למרות כן לפטר עובדת בהריון, עליו הנטל להוכיח שהפיטורים אינם קשורים להריון (עניין אופיר טורס : דב"ע (ארצי) שנ/115-3 מאסטרו בע"מ - שחם (בלוך) , עבודה ארצי, כרך כג' (1) 233 (1990) ). הגיעה הממונה למסקנה לפיה פיטורי העובדת קשורים להריונה, קמה לה הגנה מוחלטת מפני פיטורים מכח החוק, ולממונה אין שיקול דעת ואין הוא מוסמך להתיר את פיטורי העובדת ההרה. שונים הם פני הדברים כאשר הסיבה לפיטורים אינה קשורה להריון. בכגון דא מוקנה שיקול דעת לממונה אם להתיר את הפיטורים אם לאו, וזאת בשים לב למכלול יחסי העבודה ולנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים (ראו : עניין אופיר טורס ; דב"ע (ארצי) מט / 3-131 שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262, 269-270 (1990) ). ידיעת המעביד על דבר הריונה של העובדת אותה הוא מבקש לפטר הינה תנאי הכרחי לתחולתו של סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, אולם ידיעה כאמור אינה תנאי מספיק להכרעה בדבר חוקיות הפיטורים. עצם ידיעת המעביד על ההריון עשויה להוות שיקול מכריע בהכרעת הממונה בדבר הקשר הקיים בין ההריון לבין פיטורי העובדת. עם זאת, ייתכן מצב בו ניתן ללמוד מכלל נסיבות המקרה על כך שהחלטת הפיטורים אינה קשורה בהריון ולא התקבלה בשל כך שהעובדת הרתה, למרות שהמעביד ידע כל כך (עע (ארצי) 332/99 שוורץ - פסגות מנהלי קרנות נאמנות, ניתן ביום 15/10/02 (להלן - עניין שוורץ). עמד על כך בית דין זה בעניין רחל פאלק בפסיקתו לפיה, אי ידיעת המעסיק על הריונה של העובדת מהווה "ראיה חותכת שהפיטורים לא היו מסיבת ההריון", לעומת זאת, "אם ידע המעביד כי העובדת בהריון, אין פירושו של דבר שהפיטורים היו בשל ההריון. עדיין צריך לברר מהו הנימוק האמיתי של הפיטורים : הריון או הנימוק שנותן המעביד. לשם כך צריך לבדוק את כל הראיות לפני שקובעים אם הפיטורים היו מסיבת הריון, אם לאו" (דב"ע (ארצי) לו 78-3 פאלק - מדינת ישראל, פד"ע ט 197 (1977)". 13. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, כמו גם את החומר שהיה בפני הממונה בבואה ליתן את החלטתה, מסקנתנו היא שיש לדחות את התובענה, וכי מסקנותיה של הממונה מבוססות ומעוגנות בראיות שהיו בפניה. 14. בסוף הודעתה בפני החוקרת מטעם הממונה (נספח יד' להגנת הממונה) אומרת התובעת:- "לאור האמור אני מבקשת לא לאשר את פיטורי, אך אין אני מעוניינת לחזור לעבודה בכלל לאור המצב שנקלעתי אליו" (הדגשה שלי - מ.ש.). 15. על דברים ברוח זו חוזרת היא במכתבה מיום 21/6/05 למפקחת, בו נאמר :- "5. כיצד אוכל להתייצב מחר בבוקר לעבודה אצל מעבידה שירקה עלי כמה שעות קודם לכן בפתח ישיבת בירור במשרד העבודה? 6. כיצד אוכל להתייצב ולעבוד אצל מעבידה שמכפישה אותו, מקניטה, משקרת ביודיעין ומעלילה עלילות שווא עלי ועל בעלי?". די בסירובה של התובעת לחזור לעבודתה כדי לדחות את התביעה, שכן תכלית החוק היא הגנה על זכות העבודה ומתן רשת בטחון תעסוקתית לעובדת שהרה, מה גם שמכתבה של התובעת נותן תימוכין של ממש לקביעת הממונה על היחסים הגרועים ששררו בינה לבין המעסיקה. 16 .הממונה בהחלטתה מפרטת את טענות הצדדים ומסקנותיה הן, כי :- "1.לאחר שעברתי על חומר הראיות נמצא כי פיטורי העובדת מתבקשים עקב אי שביעות רצון מתפקודה של העובדת. 2.המעבידה הרימה את נטל ההוכחה לטענותיה. (צורפו מכתבים שהמעבידה שלחה לעובדת מספר שבועות לפני הפיטורין, על אי שביעות הרצון מתפקודה). 3.בין לבין, התעכרה מערכת היחסים בין העובדת למעבידה, והעובדת אינה מעוניינת לחזור לעבודה. 4. בנסיבות כפי שהובאו לעיל, ומששוכנעתי להעדר קשר בין הפיטורים להיריון, אני מתירה את הפיטורין". 17. זאת ועוד, כל החומר אליו מתייחסת התובעת היה בפני הממונה, ומקובלת עלינו טענת הממונה בסיכומיה, כי גם אם נפלה שגגה, ושניים מהמסמכים לא נמסרו לעיון התובעת - הרי שמדובר במסמכים שנערכו לאחר הגשת הבקשה להיתר הפיטורים. (המדובר בנספח ז' לתגובת הממונה (משוב ההורים) ונספח יז' לתשובה - מכתב המעסיקה לחוקרת של הממונה), מסמכים שבדיעבד לא ניתן להם משקל ראייתי של ממש, והגם שאכן יש כאן פגם, הרי שאין בו כדי להשליך על התוצאה. 18. בידי הממונה היו די והותר מסמכים ממועד מוקדם לבקשת הפיטורים שהוגשה על ידי המעסיקה, מסמכים המצביעים על יחסים הולכים ומדרדים בין התובעת למעסיקתה, אשר הגיעו לסגנון בוטה ועולב. 19. הממונה היתה ערה לניסוחים בעייתים במכתבי המעסיקה המתייחסים להריונות המקבילים של מספר גננות, אולם כאמור שוכנעה, כי אין זיקה בין ההריון לפיטורים, ושמדובר במערכת יחסים עכורה - ואי שביעות רצון מתפקודה של התובעת, שנתמכו גם בחתימותיהם של הורים רבים (נספח ו' לתגובת הממונה). 20. כאמור, הממונה בחנה באופן מקיף את טענות הצדדים, בחנה את הראיות שהיו בפניה, ולא מצאנו פגם כלשהו בהחלטתה שיש בו להצדיק התערבות בה. 21. סוף דבר - התביעה נדחית. 22. בנסיבות העניין, החלטנו שלא להטיל על התובעת הוצאות. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים