1. פסק דין זה הינו בשני ערעורים שהוגשו על החלטת כב' הרשמת חופית גרשון בהחלטותיה מיום 4/7/05 לענין גילוי מסמכים ועיון בהם, פרטים נוספים ושאלונים. למען הסדר יכונה עו"ד בן חמו בשמו, ומן הצד השני - תכונה "בזק" בשמה. התייחסות בית הדין תהיה לגבי שני הערעורים במשותף, ולכלל טענות הצדדים, הן מכתבי הטענות והן מדבריהם לפרוטוקול. הערעורים הוגשו מטעם עו"ד בן חמו - כנגד החלטת הרשמת שלא איפשרה מתן צו לשאלות, ובזק הגישה ערעור מטעמה לענין החלטת כב' הרשמת להורות על גילוי מסמכים. 2. עיקר טענות עו"ד בן חמו: א. לענין החלטת כב' הרשמת בענין השאלון: הרשמת דחתה את הבקשה למתן צו לשאלון, ללא הנמקה, אלא רק בציון כללי כי לא ראתה בבקשה טעם מיוחד. כב' הרשמת לא התייחסה לכך שלא מדובר בתובענה קלאסית, רגילה לפיצויי פיטורין וכו' אלא בתביעה בדבר הליך פיטורין בלתי תקין ובלתי חוקי, הנוגעים גם לשיקולים זרים. כידוע, הוכחת שיקולים זרים אינה קלה, ועל בית הדין לחתור לחקר האמת. על כן אין מקום להקשות עליו באמצעות מיכשלות דיוניות, מה גם שהשאלות מתייחסות לשאלות שבמחלוקת, ולא ניתן להגיע אליהן בדרכים אחרות. ללא קבלת התשובות לשאלון, לא יוכל המערער להתייחס בתצהיר עדות ראשית מטעמו, לטענות השונות העולות מכתב ההגנה ולהביא ראיות מפריכות לטענות הקשות שהועלו כלפיו. ב. לענין טענות בזק בערעור לענין צו גילוי המסמכים שניתן - החלטת כב' הרשמת נכונה. כל המסמכים רלבנטים לשאלות שבתיק. לא יעלה על הדעת שמסמכים הנוגעים לאופן טיפולו בתיקים השונים לא יהיה רלבנטי, כאשר בזק עצמה מסתמכת על טענות לענין מקצועיותו, כסיבה לפיטוריו. ככל שיש רלבנטיות לתיפקודו, לצורך פיטוריו - יש רלבנטיות לגילוי כל התיקים שטיפל בהם, על מנת שיוכיח כי אכן פעל באופן מקצועי. לטענתו, יש חוסר תום לב בהתנהגות הנתבעת, אשר כל התיקים שטיפל בהם מצויים בחזקתה, היא עושה בהם שימוש לצורך הוכחת טענותיה, אך מבקשת לחסום ממנו את הדרך לעיין בתיקים, ולסתור את טענותיה. בזק, לטענתו, מעוניינת לחשוף רק חלק מהמסמכים, (רק את אלו שנוחים לה), ועל כן אין לאפשר לה זאת. לטענת ההכבדה - התיקים נמצאים בארכיב, וניתן להעלותם ללא הכבדה מיוחדת. 3. עיקר טענות בזק: א. לענין צו לשאלון כב' הרשמת נתנה החלטה נכונה, התואמת את התקנות והפסיקה, על פיהן בית הדין נותן צו לשאלון, אך ורק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" - וכאן, קבעה הרשמת בדין כי אין טעמים מיוחדים. הפסיקה קובעת במפורש כי, תקנה 46 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 לענין מתן צו לשאלון, הינו כלי פרוצדורלי נדיר בבית הדין לעבודה, הניתן רק כאשר האמצעים הדיוניים האחרים אינם מאפשרים בירור תקין של ההליך (מה גם שעו"ד בן חמו הציג לא פחות מ - 90 שאלות!). עו"ד בן חמו רשאי לחקור את העדים בחקירה שכנגד, וזוהי דרך המלך בבית הדין לעבודה. כמו כן נטען, לאור כמות ותוכן השאלות, כי מדובר בנסיון דייג, אשר יש בו כדי להטריד ולהכביד שלא לצורך. (טענות נוספות שהועלו, לענין איחור במועד הגשת הערעור על ידי עו"ד בן חמו - התבררו כלא נכונות, לאור בדיקת מחשב בית הדין לענין מועד קבלת בן חמו את החלטת הרשמת). ב. לגבי טענות לענין החלטת הרשמת בענין גילוי מסמכים: ראשית - אין רלבנטיות למסמכים המבוקשים, ויש בעיון וגילוי כל התיקים (73 במספר), סטיה דיונית לעניינים לא רלבנטים. בית הדין אינו אמור לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של בזק ואין בית הדין צריך לקבוע עניינית האם עו"ד בן חמו מקצועי או לא. הרקע לפיטוריו היה חוסר שביעות רצון מתיפקודו - ולאו דווקא ממקצועיותו כעו"ד. מדובר איפוא בחוסר רלבנטיות ובהרחבת חזית. שנית - מכל מקרה, ואף אם יקבע שיש רלבנטיות - לאור כמות התיקים שמבקש לעיין בהם - יש בבקשה משום הכבדה בלתי סבירה עליה, לאתר ולאפשר עיון וגילוי מספר כה רב של תיקים. שלישית - ביצוע הצו יגרום לחשיפת תיקים, וחשיפת פרטים שאינם נחלת הכלל, ועלול לגרום לפגיעה בצדדים שלישיים (שעניינם נדון בתיקים שמבקש לגלותם). זאת במיוחד כשמדובר בתיקים שבטיפולה של בזק, אשר חל עליהם חסיון שבין עו"ד ללקוחו (חסיון שאף לא ניתן לויתור על ידי הלקוח עצמו, כפי שעולה מהפסיקה שאוזכרה בערעור). 4. דיון והכרעה: א. לענין השאלון: אין בית הדין מוצא כל טעות משפטית בהחלטת כב' הרשמת לענין השאלון. בתקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: התקנות) נקבע כי: (א) בית הדין או הרשם רשאי, ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך הוצאות. (ב) בית הדין או הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן לבקשת בעל הדין, צו למסירת שאלון לבעל דין אחר, אם היה סבור שיש בכך כדי לאפשר לבית הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בהתבסס על תקנה זו, נקבע בפסיקת בתי הדין לעבודה, כי צווים לשאלונים ינתנו, אכן רק במשורה (ר' דב"ע 398-3, ג'י.טי.אי.בי תקשורת (1991) בע"מ - צביקה קרוגליאק, פד"ע לא' 269). בענייננו - אכן לא הומצא טעם מיוחד לחרוג מהכלל, ואין בעובדה שמדובר בתיק שעיקרו 'פיטורין שלא כדין', כדי להוות טעם מיוחד. לאור זאת אין בית הדין מקבל את הערעור לענין מתן צו לשאלון. ככל שהשאלות רלבנטיות לענין שבפנינו - יהיה רשאי עו"ד בן חמו, לחקור את עדי בזק בחקירה שכנגד. ב. לענין גילוי מסמכים: על פי תקנה 46 א' לתקנות רשאי בית הדין ליתן צו לגילוי מסמכים אם סבור שיש צורך בכך בכדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות. ואכן, על פי הפסיקה, הזכות לגילוי מסמכים נגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בתוכה גם את הזכות להליך ראוי (רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ - אילן שגב ואח', פ"ד נה (1) 337). יחד עם זאת, זכות הגילוי, אף שמהווה זכות בסיסית של המתדיין, אינה בלתי מוגבלת, ונתונה לשיקול דעת בית הדין. כנגד זכות הגילוי ניצבים ערכים אחרים אשר יש לשקול אותם זה מול זה, כגון: יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטמיים של בעל דין שנתבקש לגלות (כמו הגנה על סודות מקצועיים), מניעת פגיעה באינטרסים שלישיים, זכות חסיון, הכבדה בלתי סבירה על הצד השני, רלבנטיות, אי הרחבת חזית ועוד (ר' לענין זה דב"ע מט/3-2 מדינת ישראל - צבי רוטנברג, פד"ע כו' 501, דב"ע נז/102-3, ד"ר נבות - פיקל - ד"ר ריכטר, פד"ע לב 460, וכן מד"י - ישראל רויך ואח', דיון מס' מט/2-3, פד"ע כ' 377). בענייננו - אין מחלוקת שעו"ד בן חמו פוטר לאחר שנת עבודה אחת וקיבל פיצויי פיטורין. השאלה לענין זה, איננה, האם עו"ד בן חמו הוא עו"ד מקצועי, לדעת בית הדין, אלא האם נכונה טענתו כי הפיטורין נעשו שלא כדין ו/או ברשלנות ו/או בחוסר תום לב (הן לענין עצם ההחלטה לפטרו והן לענין אופן הליך הפיטורין). עו"ד בן חמו מעוניין לעיין בכל התיקים בהם עבד משך השנה, על מנת להוכיח כי היה עובד טוב. אולם, כפי שיובהר, אין לענין זה רלבנטיות בתיק (מה גם שבזק עצמה אינה טוענת לענין חוסר מקצועיות גרדא). בית הדין אינו אמור לבדוק, לגופה, את שאלת מקצועיותו של עו"ד בן חמו, כעו"ד (באותה מידה שבית הדין לא יכנס לעובי הקורה, ויבדוק, לדוגמא, האם מהנדס בנין חישב נכון את כמויות הברזל בבניין שבנה). יתכן, ולו היו טענות ספציפיות לגבי תיק מסויים בו הצדדים חלוקים על אופן תיפקודו כעו"ד, וכי מחלוקת זו היתה בין הסיבות לפיטוריו - היה מקום לגלות את אותו התיק. אלא שבענייננו, אין טענה ספציפית בתיק מסויים - אלא טענה גורפת, שאין מקומה בהליך גילוי מסמכים ספציפיים. בנוסף, הפרורגטיבה של מעסיק לפטר עובדים, אינה מתמצית רק בשאלת מקצועיותו של עובד. תיתכן קשת רחבה של סיבות המצדיקות, מנקודת מבטו של מעסיק, לפטר עובד, מבלי שהדבר ייחשב כפיטורין שלא כדין. מכל מקום, אין בית הדין אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של בזק, ולבחון, האם לדעת בית הדין ראוי היה לפטרו. בית הדין בוחן את חוקיות הפיטורין בדיקה מנהלית, בשאלות - האם פעלה בזק באי סבירות קיצונית, האם פגעה בכללי הצדק הטבעי, והאם פעלה משיקולים שאינם עניניים לחלוטין, אשר בגינם יש לראות את הפיטורין כפיטורין לא חוקיים. לענין זה כבר פסק בית הדין הארצי לעבודה כי: "בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ולא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצוני היורד לשורשו של ענין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זו של הרשות, אפילו הוא עצמו היה בוחר באפשרות האחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד היא מצויה במתחם הסבירות" (ע"ע 1123/01, בי"ס עירוני בי"ח בת"א יפו - יצחק צויצנר, עבודה ארצי כרך ג' (21), 27). אמנם, צודק עו"ד בן חמו, כי בפניו משוכה קשה להוכחה, אולם הדרך להתמודדות עם משוכה זו איננה בדרך של גילוי כל התיקים בהם עסק, מה גם שגילוי זה יביא בהכרח להסטת הדיון בהוכחות, לעניינים שבית הדין אינו רואה בהם רלבנטים. בית הדין מקבל, איפוא, את ערעורה של בזק, ואינו מתיר את גילוי המסמכים המבוקשים. יחד עם זאת יובהר, כי גם בזק עצמה לא תוכל לעשות כל שימוש שהוא בתיקים אלו, כנגד עו"ד בן חמו. למעלה מן הצורך יובהר כי גם אם בית הדין היה סבור כי יש מקום לעיון ולגילוי - לא היה מקום לתת צו גורף לגבי כל התיקים, היות והיה בכך משום הכבדה בלתי סבירה על הצד השני וסרבול ההליך בבית הדין. סוף דבר: ערעור בזק לענין השאלון - מתקבל. ערעור עו"ד בן חמו לענין גילוי המסמכים - נדחה. שאלת ההוצאות תתברר בסיום ההליך. התיק יוחזר לכב' הרשמת לסיום ההליך המקדמי. גילוי מסמכיםשאלוניםמסמכיםבית הדין לעבודה