1. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת על פי הנטען מחמת רשלנותה של הנתבעת. 2. התביעה תלויה ועומדת מזה מספר שנים, אולם רק בשלב מאוחר - בחודש 04/11 הוגשה חוות דעת לביסוס התביעה ולעת הזו מצויים אנו טרם שמיעת הראיות לאחר שהצדדים שניהם הגישו עדויותיהם בתצהירים ובכלל אלו חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת. כן מצויים אנו לאחר שניתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט שמונה בסוגיה השנויה במחלוקת. 3. מונחת עתה בפני בקשת התובעת להורות על הוצאתם של מסמכים מקובץ ראיותיה של הנתבעת בהתאם לסמכות הנתונה לפי סעיף 114 א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), כמו גם על מחיקתם של סעיפים מתצהיר המשיבה המהווים הרחבת חזית. 4. יצוין ובתמצית הרקע: התובעת נדרשה לניתוח במיתרי הקול בשנת 2003. לאחר שהתאוששה מההרדמה נדרשה לזריקה כנגד כאבים וזו שנעשתה בירך ימין הסבה לנזק עצבי בעל השלכות נרחבות ע"פ הנטען, לרבות על תיפקודה של התובעת הטוענת לנכות צמיתה בתחום העצבי והנפשי. בכתב התביעה מציינת התובעת מפורשות כי הזריקה בה עסקינן הינה זריקת וולטרן וזאת על סמך שנאמר לה ולשיטתה רשלנות הנתבעת נעוצה באופן ההזרקה שנעשתה בניגוד להנחיות היצרן. הנתבעת בכתב הגנתה ולצד הכחשות כלליות טענה למעשה כי לא נפל כל פגם בטיפול הרפואי ושללה קיומה של רשלנות. חוות דעת הוגשו כאמור מחד ומנגד בהתאמה ומומחה בית המשפט - פרופ' ע. אברמסקי - קבע למעשה כי הזריקה שניתנה היא שפגעה בעצב וגרמה לנכות צמיתה ששיעורה 10 אחוז בגין הפרעת תחושה ניכרת שאובחנה כ"מרלגיה פרסטטיקה" . 5. עם הגשת עדויותיה של הנתבעת הופתעה התובעת להיווכח כי אלו כוללים מסמכים שלא גולו קודם לכן חרף צו שניתן וחמור מכך, כי הנתבעת מתיימרת לטעון כי הזריקה אשר ניתנה לתובעת אינה זריקת וולטרן כי אם זריקת אביטרן כמשתקף מתצהירו של מר רומן בגרוב שהינו האח אשר הזריק לתובעת את הזריקה בה עסקינן. כיוון שכך ומשההליך כולו התנהל עד לנקודת זמן זו בהנחה שבזריקת וולטרן עסקינן, הגישה התובעת בקשתה דלפני. 6. הנתבעת מצידה סבורה כי אין מקום לסעדים המבוקשים. לטענתה לא התיימרה להסתיר דבר מהנתבעת ועל פי ההסבר הניתן, רק עם הערכותה להגשת התצהירים הסתבר לבא כוחה מפיו של מר בגרוב הנ"ל כי הרישום הרפואי שהיה בתיק והתייחס לשימוש בזריקת וולטרן שגוי היה. יצוין כי לתצהירו צורף טופס "דיווח על טעות בטיפול בבי"ח" על טעות אותו מילא מר בגרוב כבר בשעתו, סמוך לאחר הניתוח תוך ציון כי עסקינן בזריקת אביטרן. מקור הטעות לטענתו הינו משם המוצר/מותג שהינו נפוץ ומקובל כמפורט בתצהירו. עוד טען בתצהיר כי במרכז הרפואי של הנתבעת לא נעשה שימוש בזריקה מסוג וולטרן והניתן לה הינו משכך כאבים תואם אשר הוזרקה לירך התובעת בהתאם לכללים ולפרקטיקה המקובלת. בכל הנוגע לשאלת הפרתו של סעיף 114א לתקנות, טוענת הנתבעת כי סעיף זה אינו חל מקום שלא ניתן מענה כלשהו לצו גילוי מסמכים, אלא רק בהתייחס למענה חלקי. מכל מקום, לשיטתה של הנתבעת ראוי היה כי התובעת היתה פונה מבעוד מועד ומציינת עמידתה על גילוי מסמכים, דבר שלא נעשה ואשר יש לפרשו כוויתור מצידה על הליך זה. ב"כ הנתבעת מציין כי לא היתה כל כוונה להסתיר מסמכים מהתובעת ובהשלמה לכך בדיון שהתקיים ביום 15.7.13 הבהיר כי אי ביצוע גילוי המסמכים נעוץ בהיסח הדעת וכי לו היה מקבל תזכורת מחברו, היה פועל כנדרש. הנתבעת אף מציינת כי תיק זה התנהל במשך כ- 4 שנים ללא מעש של ממש וכי רק לאחר החלפת הייצוג ושורת דחיות הגישה התובעת חוו"ד רפואית ושלחה בקשה לגילוי מסמכים. אשר לסוגיית הרחבת החזית, הרי שהנתבעת טוענת כי אין עסקינן בהרחבה, כך לאור נוסחו של כתב ההגנה הנושא הכחשה בהתייחס לסעיף הטוען לשימוש שנעשה בזריקת הוולטרן. על הנתבעת היה לבקש פרטים נוספים או הודיה בעובדה ככל שרצתה הבהרה בהתייחס להכחשה זו, דבר שלא נעשה. אמנם המומחה מטעם הנתבעת הגיש חוות דעתו על בסיס ההנחה שבזריקת וולטרן עסקינן, אולם זו ובניגוד לנטען מנגד, אינה מהווה הודאה בעובדה, שכן הלה ערך חוות דעתו על סמך המסמכים הרפואיים שהיו בפניו ונשאו את הרישום הנוגע לזריקת הוולטרן. 7. בדיון שהתקיים ביום 15.7.13 הוסיפו הצדדים וטענו בעניינה של הבקשה דנן ובהמשך לכך קיימו נסיון גישור שלא צלח ומשעה שכך, מחוייבת הכרעה זו. דיון והכרעה ראשית, בסוגיית גילוי המסמכים 8. אכן, בהחלטת ביהמ"ש מיום 1.6.09 נקבע כי על הצדדים להשלים תוך 45 ימים ההליכים המקדמיים "לרבות גילוי מסמכים הדדי ועיון בהם, תשובות לשאלונים ככל שיוחלפו ופרטים נוספים ככל שיידרשו". 9. ראוי לעשות סדר ולציין כי התקנות הנוגעות לקיומם של הליכים מקדמיים ערוכות בעקרון באופן המאפשר לבעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו הכופה קיומו של הליך מקדמי, אך לאחר שזה הפנה דרישה לחברו ולא נענה ובהתאם ללוח זמנים המצוין בתקנות. סעיף 120 לתקנות מגביל את מועד פנייתו של בעל דין לחברו בדרישה לגילוי מסמכים, כמו גם את מועד פנייתו לבית המשפט בבקשה למתן צו ובענייננו לא רק שמועדים אלו הוחמצו זה מכבר על ידי התובעת, אלא שהוחמץ אף המועד שהוקצה למעש בעניין זה בהחלטת בית המשפט מיום 1.6.09. מכל מקום, לבית המשפט נתון שיקול דעת באם ליתן צו לגילוי מסמכים ולשם כך עליו להתרשם כי הדבר נדרש על מנת לקיים דיון הוגן או לחסוך בהוצאות כפי העולה מצירוף הוראות סעיפים 112 , 120 לתקנות. 10. בפועל בענייננו, צו גילוי מסמכים כמשמעותו ע"פ סעיף 112 לתקנות לא ניתן ואף לא נתבקש בשלב כלשהו. נמצא אם כן כי בית המשפט הוציא אמנם תחת ידו הוראה כללית בדבר השלמת ההליכים המקדמיים, אלא שזו היתה כללית בלבד ולא התייחסה לדרישות ספציפיות שהופנו כבר בין הצדדים ולא נענו. 11. דרישת התובעת לגילוי מסמכים הופנתה לנתבעת אך ביום 31.5.10, דהיינו - זמן רב לאחר המועד שהוקצה לעשות כן. באם בכל זאת מעוניינת היתה התובעת בקיום דרישתה, הרי שהיה עליה להפנות בקשה למתן צו לבית המשפט ועת לא עשתה כן ולא פנתה עוד לנתבעת בעניין זה, אין לשלול טענת הנתבעת לפיה התובעת התנהגה כמי שוויתרה על דרישתה. 12. תקנה 114 א' עליה נסמכת התובעת עתה עניינה במציאות בה ניתן צו לגילוי מסמכים שלא נענה ואף במסגרתה נתון לבית המשפט שיקול דעת באם לאפשר בכל זאת הגשת המסמך/מסמכים שלא גולו בתצהיר ככל שנוכח בקיומו של הצדק סביר לאי הגילוי. יצוין כי לא מצאתי ממש בפרשנות הנתבעת המסייגת תחולת סעיף 114א למקרים בהם ניתן מענה חלקי בלבד לצו גילוי מסמכים במובחן ממקרים בהם לא ניתן מענה כלל. 13. כפי שאבהיר אף להלן, נראה כי הצדדים שניהם ניקלעו לכלל טעות בניהולו של ההליך עד כה על בסיס ההנחה כי שימוש נעשה בזריקת וולטרן ומשכך, הוגשו חוות הדעת כפי שהוגשו. לא התרשמתי כי נעשתה הטעיה מכוונת מצד הנתבעת בכל הנוגע לטיבה של הזריקה בה עסקינן ואין אלא להצר על כך שהתובעת, אף אם בעיכוב פנתה לנתבעת, לא טרחה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו גילוי מסמכים בהתאם לסעיף 112 לתקנות. 14. בהינתן האמור, לא מצאתי כי ישנה עילה ומכל מקום הצדקה לעשות כנגד הנתבעת שימוש בסנקציה הנתונה בסעיף 114 א' לתקנות ומסקנה זו אף מחוייבת הינה על רקע ההסבר הניתן להלן לעניין ההיתר שמצאתי מקום ליתן בידי הנתבעת להתלות בגירסתה הנוכחית בדבר טיבה של הזריקה. שנית, בעניין הרחבת החזית הנטענת 15. סבורה אני כי יש להפריד בין המישור הפורמלי לבין המישור המעשי בסוגיה זו. בכל הנוגע למישור הפורמלי, הרי שסבורה אני כי יש ממש בטענות הנתבעת. בחינה מדוקדקת של כתב ההגנה תלמד כי זו אינה נושאת כל אמירה מפורשת בדבר שימוש שנעשה בזריקת הוולטרן. אדרבא, סעיף 5 לכתב התביעה המציין שימוש שנעשה בזריקה זו, כמו גם סעיף 11 למשל, הוכחשו בסעיפים 5 ו- 11 לכתב ההגנה בהתאמה . יצוין כי כתב ההגנה אינו נושא הכחשות גורפות גרידא ואינו מתיימר להתכחש להינתנו של טיפול רפואי לתובעת, כך שאין מקום להקל ראש בהכחשות הקיימות בו לצד הפירוט. אחזור ואומר אף כאן כי נראה שהצדדים נתפסו לכלל טעות על סמך המסמכים שהיו לנגד עיניהם עד כה וטרם נדרשו לדקדק באלו לצורך הכנת עדויותיהם. יש מקום להניח כי לו היו הצדדים מקפידים על קיומם של הליכים מקדמיים רלוונטיים, לרבות גילוי מסמכים, הודיה בעובדות ומתן פרטים נוספים, הרי שאז נמנעת היתה הטעות האמורה. 16. במישור המעשי - ההליך התנהל עד כה באופן שבו הן בעלי הדין והן בית המשפט הניחו כי בזריקת וולטרן עסקינן וזו היתה משום החזית בה פעלו הצדדים, שאם לא כן מה למומחים כי יונחו ליתן חוות דעת בהתייחס לאופן השימוש הנכון בזריקה זו דווקא. יתרה מכך, במישור האמור, דומני כי עמדת התובעת אינה מעשית. התובעת מבקשת למעשה כי בית המשפט יאפשר ואף יורה לעד המונחה תחת אזהרה לומר את האמת, למסור עדות אשר לשיטתו דבר שקר הינה. הדברים מכוונים כמובן לעשותו של מר בגרוב אשר משמש כעד העיקרי והיחיד למעשה בכל הנוגע לארוע הזריקה עצמו ואשר על פי תצהירו עשה שימוש בזריקת אביטרן דווקא. נתונים אנו אמנם זמן ממושך לאחר פתיחת ההליך ובשלב מתקדם למדי של הליך זה. עם זאת ועדיין יש לזכור כי ההליך תפס תאוצה יחסית אך בשנת 2011 ומחמת התחשבות והזדמנויות שניתנו בידי התובעת לקיים דרישות הדין בנוגע לניהול תביעתה ובעוד טרם החלה בפועל שמיעת הראיות. חשיבות ישנה לכללים ולפרוצדורה , אולם אף אם תאמר כי חזית המריבה בתיק זה נותבה בפועל להשלכות אופן הזרקת הוולטרן, הרי שעדיין תפקידו העיקרי של בית המשפט להגיע לחקר האמת נמצא נגרע באופן שאינו מעשי ואינו מידתי בנסיבות המבוארות לעיל. 17. לאמור לעיל בית המשפט מוצא לנכון להוסיף תהייתו בהתייחס לטיבו, מקורו ופשר קיומו של מסמך שצורף לכתב התביעה בתיק זה ללא הסבר ואשר מואר עתה באור נוסף על רקע המחלוקת הנזכרת. בית המשפט מכוון למסמך (שאינו מסומן או נזכר בתביעה) הנושא צילום של מארז כפי הנראה של תרופת הוולטרן ולצידו צילום כאמור של מארז האביטרן. 18. בהינתן כל האמור, הגם שבית המשפט ער לקושי שיש בדבר בכל הנוגע להמשכו של ההליך ולצורך המתעורר בנסיבות אלה, להערך מחדש לצורך המשכו של ההליך ולעכב את שמיעת הראיות, הרי שעדיין נראה כי אין מנוס מתוצאה זו ובקשה זו נדחית לפיכך. עם זאת, סבורה אני כי הנסיבות אשר הובילו בסופו של יום למציאות זו נעוצות בעיקר בנתבעת אשר היא החולשת על המסמכים הרלוונטים והיא שבידיה הכלים והעדים העשויים ליתן מידע מדוקדק בכל הנוגע לארועים הרלוונטיים ואין ספק כי לו היתה מקפידה יותר בהערכותה כנגד כתב התביעה, מוצאים היינו טענה מפורשת אם בכתב ההגנה ואם בהמשך ראשיתו של ההליך, בדבר זהותה בפועל של התרופה בה נעשה שימוש. לו כך היה, נחסכת היתה דרכם הממושכת של הצדדים בהגיעם עד הלום. כיוון שכך, מצאתי מקום כבר בשלב זה להשית על הנתבעת הוצאות לטובת התובעת בשיעור של 5,000 ₪ ואומר כי אין בזאת כדי למצות את סוגיית ההוצאות שתבחן בהתאם להתפתחויות. בהקשר זה ומנגד אעיר כי בית המשפט יתחשב בעובדה שהנתבעת היא שנשאה לבדה בהוצאות הליך הגישור הראשון שהתקיים בתיק זה על רקע המציאות הנ"ל. 19. התובעת תתכבד להודיעני תוך 14 ימים מבוקשה בכל הנוגע להמשכו של ההליך, לרבות עניינה / בקשותיה בתיקון כל כתב שהוגש מטעמה ובהתאם להודעתה תינתנה הוראות נוספות לרבות לעניין זכויות מקבילות לנתבעת עצמה. למען הסר ספק, התובעת אינה מנועה מלעמוד על כך שבזריקת וולטרן עסקינן וככל שכך, בית המשפט ידרש להכריע בפלוגתא זו תוך שקילת הנטען בתצהירו של מר בוגרוב. בשולי ההחלטה והגם שנסיונות רבים כבר נעשו וצלחו מוצע כי הצדדים יוסיפו לנסות לבוא בדברים תוך שימת הלב לדרך הארוכה שעוד צפויה, כפי הנראה, בתיק זה. גילוי מסמכיםמסמכיםחוות דעת