בשא 2418/08 בקשה למתן צו למשיבה, התובעת, להגיש תצהיר גילוי מסמכים לפי תקנה 112 לתקסד"א; כמו כן התבקש גילוי ספציפי של המסמכים המפורטים במכתב בא כוח המבקשת כמפורט בנספח ב' לבקשה; וכן צו עיון באותם מסמכים וכן במסמכים המפורטים בנספח ז לבקשה ובכלל זה המסמכים החסויים וכן בכל מסמך נשוא תצהיר גילוי המסמכים. על כך ניתנה התשובה כי המשיבה מסרה תצהיר גילוי מסמכים וכן העבירה לעיון בא כוח המבקשת את המסכמים שאינם חסויים. נטען כי המבקשת לא הצביעה על המסמכים שלטענתה החיסיון הנטען צריך להיות מורם. תשובת באי כוח המבקשת הייתה כי עם מילוי העתירה הראשונה של תצהיר גילוי מסמכים, וצמצום טענת החיסיון, עותרת המבקשת לעיין במסמכים שפורטו בתשובה שטענת החיסיון נותרה לגביהם. המסמכים הם: טיוטת דו"ח המהנדס בלייאר מיום 12/1/00 (ג); תכתובת פנימית בין משרדית בממ"י (ט); תרשומות פנימיות של ממ"י (כו); ספר נכסים מחוז דרום דו"ח מקוצר / ספר נכסים דו"ח ללא היסטוריה/ ספר נכסים מיום 18/6/03 (נח); טופס פניה של ממ"י לטיפול משפטי (פט) סיכום פורוטוקול ישיבה בממ"י (צד); תרשומת של המחלקה המשפטית (צו). באשר למסמכים פט וכן צו על פניהם הם חסויים. העובדה כי למשיבה מחלקה משפטית פנימית אינה משנה את אופי תוכן הדברים שהם חלופי דברים בין הלקוח לעורך דינו והם חסויים. בתצהיר גילוי מסמכים של המשיבה אין הסבר מדוע מסמך מסוים הוא חסוי. בתשובה יש פירוט לגבי המסמכים שצוין כי הם חסויים. הקבוצה הראשונה נופלת בגדר תכתובות ו/או תרשומות ו/או מסמכים פנימיים ובהם נכללים המסמכים ג', ט', כ"ו, נ"ח. נטען כי מאחר והתובעת היא רשות ציבורית החיסיון נועד כדי לאפשר לעובדי הרשות לבצע את עבודתם ולקבל החלטות. נטען כי המחוקק הכיר בכך ופטר רשות ציבורית ממסירת מידע לפי חוק חופש המידע , התשנ"ח- 1998, סעיף 9(ב) . ההסדר לפי חוק חופש המידע הוא כי הרשות משוחררת ממסירת מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי הרשות הציבורית , חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת של תחקיר פנימי או חוות דעת , טיוטה, עצה או המלצה שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין. באי כוח המבקשת חלקו על עמדה זו תוך הפניה לפסיקה אך יצוין כי אין מדובר בגופים העונים על ההגדרה של רשות ציבורית (סעיף 2 לחוק חוק המידע) ועל כן אין בהם כדי להוות אסמכתא הסותרת את טענת המשיבה. הרשויות הציבוריות כפופות לחובה למסור מידע בכפוף למגבלות שנקבעו על ידי המחוקק שהוא המפקח על התנהלות הרשות המבצעת. עמדה זו אושרה על ידי בית המשפט בכפוף לכך כי על פי הוראות סעיף 17(ד) לחוק בסמכות בית המשפט להורות על מסירת המידע אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה ובלבד שהגילוי אינו אסור על פי דין [עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (טרם פורסם, 23/9/08 )] . הסכסוך בין הצדדים אינו נוגע לעניין ציבורי אלא למחלוקת פרטית בגין שווי הקרקע לצורך חישוב דמי החכירה וחיובים נלווים. עמדת הנתבעת , המבקשת, חולקת על חוות הדעת של השמאי הממשלתי. בנסיבות אלה אינני רואה כיצד יפגע העניין הציבורי אם יגולו המסכים המופיעים בפריטים ג', ט', כ"ו, ו- נ"ח. כי הויכוח בין הצדדים נובע מטענות הנתבעת למצב המקרקעין בפועל ועלויות הבניה. לפיכך אני מורה על גילוי מסמכים אלה. הקבוצה השנייה היא המסמכים פ"ט, צ"ד, ו- צ"ו הוכנו לקראת הליך משפטי. כאמור הוצאתי מראש את המסמכים פ"ט ו- צ"ו . נותר מסמך צ"ד המכונה "סיכום פרוטוקול בממ"י. הטעון הוא כי המסמכים הוכנו בסמוך לפני הגשת התביעה של המשיב ולא במהלך השוטף של העבודה . מועד הישיבה הוא 17/6/03. מועד הגשת התביעה הוא 20/6/2005 . על פי כתב התביעה התובעת שלחה לנתבעת דרישת תשלום בשנת 2002 לאחר שטענות הנתבעת הועלו בפני התובעת ונבדקו על ידי השמאי הממשלתי. הנתבעת לא שילמה את הסכום שנדרשה. מכאן כי לכאורה פרוטוקול הרלבנטי לסכסוך לאחר מועד זה נוגע להליכים המשפטיים שיש לנקוט. לכן אני מקבלת את טענת החיסיון. לפיכך אני מורה על גילוי המסמכים המפורטים בתצהיר גילוי מסמכים של המשיבה שסומנו : ג', ט', כ"ו, נ"ח. לנוכח טיב המחלוקת שהייתה עניינית אין צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכים