השופטת לאה גליקסמן 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 11.8.2013 (השופטת יפה שטיין; ס"ע 43681-10-12), בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול החלטה קודמת מיום 30.7.2013, במסגרתה חויבה המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪. 2. הרקע לבקשה: 2.1. המשיב הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה אצל המבקשת. 2.2. בהחלטה מיום 30.6.2013 שניתנה במסגרת דיון קדם משפט, נקבע, בין היתר, כי המשיב יגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם תוך שבעה ימים, המבקשת תגיב לבקשה תוך שבעה ימים שלאחר מכן; החלטה בעניין גילוי מסמכים הדדי (כללי וספציפי) תינתן לאחר קבלת תגובת המבקשת. 2.3. ביום 3.7.2013 הגיש המשיב בקשה למתן פרטים נוספים ולגילוי מסמכים, וכן תצהיר גילוי מסמכים מטעמו. 2.4. בהחלטה מיום 4.7.2013 נקבע כי המבקשת תגיב לבקשה תוך שבעה ימים. 2.5. ביום 15.7.2013 הגיש המשיב בקשה למחיקת כתב הגנה, בטענה שהמבקשת לא הגיבה לבקשה לגילוי מסמכים, ולחילופין - לקבל את בקשת המשיב ולהורות למבקשת להגיש תצהיר גילוי מסמכים לאלתר. 2.6. ביום 16.7.2013, הגיבה המבקשת לבקשה למחיקת כתב ההגנה, וטענה כי ביום 10.7.2013 היא העבירה לב"כ המשיב תצהיר גילוי מסמכים. לתגובה צורף המסמך בדבר גילוי מסמכים שהועבר למשיב. אציין, כי המסמך לא היה "תצהיר גילוי מסמכים", אלא מכתב של ב"כ המבקשת ובו פירוט מסמכים שבידי המבקשת. 2.7. ביום 16.7.2013, בתשובה לתגובת המבקשת, טען המשיב, בין היתר, כי לא הועבר אליו דבר ביום 10.7.2013, אלא רק ביום זה, 16.7.2013, התקבל מכתב מטעם המבקשת בו פורטה רשימת המסמכים שבידה, אולם גם במועד זה לא הוגש תצהיר גילוי מסמכים מטעמה. 2.8. ביום 29.7.2013 הגישה המבקשת הודעה לבית הדין כי העבירה למשיב תצהיר גילוי מסמכים של מר בועז אליהו ששימש כמנהל במבקשת. 2.9. בהחלטה מיום 30.7.2013, קבע בית הדין האזורי כי "לאור מגמת בית הדין שלא להזדרז למחיקת כתבי הגנה ומתן פס"ד במעמד צד אחד - ומשהוגש תצהיר גילוי מסמכים - אין מקום למחיקת כתב ההגנה". 2.10. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 30.7.2013. 2.11. בהחלטה נוספת מיום 30.7.2013 נתן בית הדין הוראות בדבר עיון במסמכים, וכן קבע בית הדין כי לאור העובדה שהתצהיר הוגש באיחור תישא המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪. 2.12. המבקשת הגישה בקשה דחופה לביטול ההחלטה מיום 30.7.2013 בדבר חיובה בהוצאות, כאשר טענתה העיקרית היא כי בית הדין טרם נתן החלטה בקשר לבקשת המשיב בעניין גילוי מסמכים. כך, לא ניתנה החלטה אלו מסמכים על המבקשת לגלות ולא ניתנה כל החלטה בדבר מועדים. לפיכך, המבקשת לא הפרה החלטה כלשהי, לא הגישה תצהיר באיחור והמשיב הטעה את בית הדין. 2.13. בהחלטה מיום 11.8.2013, ולאחר שהתקבלה תגובת המשיב, קבע בית הדין כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה - אין מקום לשנות את ההחלטה בדבר ההוצאות". החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור. 3. בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת כי בית הדין האזורי לא נתן כל החלטה בדבר גילוי מסמכים ולא נקבעו על ידו מועדים לגילוי מסמכים; בהחלטה מיום 30.6.2013 קבע בית הדין כי המשיב יגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים, ולאחר קבלת תגובת המבקשת ייתן בית הדין החלטה בדבר גילוי מסמכים הדדי. אולם, בהמשך בית הדין האזורי לא נתן כל החלטה בעניין גילוי מסמכים, וודאי שלא נקצבו מועדים לקיום הליך לגילוי מסמכים, ולכן המבקשת לא הפרה כל החלטה; בכל מקרה, המבקשת קיימה הליך מסודר של גילוי מסמכים, כאשר ביום 10.7.2013 העבירה למשיב מסמך המפרט את המסמכים הנמצאים בשליטתה (נספח ו' לבקשת רשות הערעור), ובעקבות טענות המשיב, העבירה לו בשנית תצהיר גילוי מסמכים ביום 16.7.2013, ורק הודיעה על כך לבית הדין; המשיב הטעה את בית הדין כאשר ביום 15.7.2013 הגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה, וכן כאשר בהמשך הגיש בקשה לעיון חוזר, למרות שבית הדין טרם נתן החלטה לגבי גילוי מסמכים. לפיכך, בית הדין הוטעה כי המבקשת הגישה תצהירה באיחור, וחייב אותה בהוצאות ללא כל בסיס. 4. לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיב. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. 5. סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית דין אזורי "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקשת נזק של ממש, או להשפיע באופן ממשי על זכויותיה. המבקשת חויבה בסכום הוצאות נמוך, ולהחלטת בית הדין האזורי בעניין ההוצאות אין כל השלכה על המשך ניהול הדיון בהליך או על זכויות הצדדים. לפיכך, לא מתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 26(א) לחוק המצדיקות מתן רשות ערעור. אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה בשלב זה של ההליך במסגרת ערעור על החלטת ביניים, ובכך לעכב את המשך ההתדיינות בבית הדין האזורי. 6. לאור הוראת סעיף 26(א) לחוק, בשלב זה לא נדרשת הכרעה בטענות המבקשת לגופן. אציין, כי ככלל פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה [עע 140/05 סילביה שטינמץ ואח' - נאגו מריאטה, מיום 29.9.2005; דב"ע נד/43 - 3 ארגוב - "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ, פד"ע כז 175]. 7. אוסיף, כי המבקשת רשאית לבקש מבית הדין האזורי כי בפסיקת ההוצאות בפסק הדין בהליך יביא בחשבון את חיובה בהוצאות בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור ואת טענותיה בעניין זה. כמו כן המבקשת תהיה רשאית להעלות את טענותיה בעניין חיובה בהוצאות גם בערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיוגש ערעור. 8. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכים