1. ביום 1.6.04 הגישה התובעת/המבקשת בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי ולהארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה. בבקשה מבקשת המבקשת - לאפשר עיון בחוזה העסקה של העובדת גב' אתי אלקיים וכן פרטים בדבר תפקידה, תאריך קבלתה לעבודה, שכרה במועד קבלתה לעבודה, שעות עבודתה, תלושי שכרה ותיקה האישי. 2. טוענת המבקשת כי העובדת שלגביה מבוקשים הפרטים והמסמכים הספציפיים נתקבלה לעבודה לשם ביצוע התפקיד אותו ביצעה המבקשת לאחר פיטוריה. 3. בתגובת המשיבה לבקשה לצו ספציפי לגילוי מסמכים שנתקבלה ביום 1.7.04 נתבקש בית הדין לדחות את הבקשה וכן לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בבקשה זו. 4. לטענתה של המשיבה, המדובר בבקשה למסמכים אשר העתרות לה תגרום פגיעה חמורה בפרטיות וצנעת חייה של נשוא הבקשה, עובדת המשיבה, המוגנת בין השאר בהוראת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981. 5. ביום 12.10.04 הגישה המבקשת סיכומים מטעמה לעניין בקשתה. 6. ביום 15.12.04 הגישה המשיבה סיכומים מטעמה. 7. ביום 19.12.04 הגישה המבקשת בקשה לאפשר לה להגיש סיכומי תשובה קצרים מן הטעם כי יש בסיכומים אלו על מנת להעמיד בפני בית הדין תמונה עובדתית ומשפטית מלאה, שכן, לאור סיכומי המשיבה, עולה הצורך להשיב לסיכומים ולטענות שהועלו במסגרתן. הבקשה התקבלה. 8. עיקר טענות המבקשת: א.המסמכים והנתונים הנדרשים למבקשת והמצויים בידי המשיבה, הינם מסמכים רלבנטיים וחיוניים להוכחת טענותיה של המבקשת. אלו דרושים בעניין הוכחת זכותה של המבקשת לביטול מכתב הפיטורים שהוצע לה ולחזרתה לעבודה, כן דרושים הם לבית הדין על מנת שיכריע בנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים. ב. הבקשה הינה לפרט מהותי אשר הינו הכרחי לתביעת המבקשת ויש בו כדי להגיע לחקר האמת. ג. בהתאם לתקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 רשאי בית הדין, לבקשת בעל דין ליתן צו, לגילוי או עיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך. לפיכך, אחד הכלים למימוש חשיפת האמת במסגרת הדיון המשפטי הוא הליך גילוי מסמכים שנועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי יריבו, על מנת לאפשר דיון הוגן וכדי להקל על בעל הדין להתכונן לניהול המשפט ולהיערך בהתאם. ד. יש לדחות מכל וכול את טענת המשיבה לדחיית הבקשה הואיל ולא נתמכה בתצהיר ערוך וחתום. בכפוף לתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 החלה על בית הדין לעבודה מכוח סע' 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, בקשה למתן צו לגילוי מסמך פלוני אינה צריכה להיתמך עוד בתצהיר. ה. ברור כי חוזה העבודה שגילויו מבוקש, רלבנטי ביותר לתביעתה של המבקשת, שהרי טענתה העיקרית של המשיבה היא סיום עבודת המבקשת כחלק ממהלך מקיף של צמצום והתייעלות שתכליתו, בין השאר, ביטול משרות - שאינו עולה בקנה אחד עם חוזה ההעסקה המבוקש במסגרת הליך גילוי המסמכים כאמור. ו. באיזון האינטרסים שבין הצדדים, ברי, כי למבקשת עלול להיגרם נזק במידה ולא יגולו מסמכים והנתונים המבוקשים, מאחר ויש בדבר לפגוע ביכולתה להוכיח את תביעתה. ז. הבקשה הינה למתן צו לגילוי פרטים ספציפיים שהיקפם מוגדר וברור, אין המדובר בדרישה סתמית למתן צו גורף ורחב היקף. ח. אין במסמכים המבוקשים כל פגיעה בצנעת הפרט, שכן, המסמכים הינם כלליים אשר אין בהם כאמור כל פגיעה בפרטיותו של העובד. למען הסר ספק, ימחק שמה של הגב' אלקיים מהמסמכים וכן, פרטים מעבר למבוקש שיביאו לפגיעה. 9. עיקר טענות המשיבה: א. בקשה לגילוי מסמך ספציפי, הנסמכת על עובדות, חייבת להיתמך בתצהיר כדין. בהעדר תצהיר - יש לדחות את הבקשה. ב. בבחינת הפן הפרוצדוראלי, בסיכומיה טוענת המבקשת, כי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 החלה בנסיבות פוטרת מן הצורך בתצהיר. ואולם, צו גילוי כאמור טעון "בקשת בעל דין" ועל הגשת בקשות בעלי דין חולשות תקנות 240 ו- 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בהן בקשה לגילוי מסמך ספציפי חייבת להיתמך בתצהיר כדין. ג. מדובר אפוא בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, אשר כולם, מראשיתם ועד סופם, מצויים בתחום צנעת הפרט. מדובר בבקשה למסמכים אשר היעתרות לה תגרום לפגיעה חמורה בפרטיות וצנעת חייה של העובדת נשוא הבקשה, המוגנת בין השאר בהוראת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981. ד. לא יעלה על הדעת לבסס, בקשה המבקשת לפגוע פגיעה ברורה ומיידית, בפרטיות של עובד אחר, על נימוק סתמי קצר, שאינו נתמך בראייה כלשהי. ה. דין הבקשה להדחות מן הטעם שהמבקשת לא הצביעה ולו ברמז על הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים על ידה, לתביעתה. ו. פעם אחר פעם הובהר על ידי בתי הדין לעבודה, כי תנאי עבודתו, שכרו וזכויותיו של עובד פלוני, הינם עניינו הפרטי, וכפופים הם על כן, לחיסיון החל מכוח חוק הגנת הפרטיות. בשקילת האינטרסים אלו מול אלו, מן הדין הוא, כי פרטיותה של העובדת תזכה להעדפה. ז. אין לאפשר למבקשת לעשות "דיג" של ראיות, תוך רמיסת זכויות יסוד של עובדת אחרת. 10. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני אני קובעת כדלקמן: באשר לטענת אי הגשת תצהיר - א. בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים יש צורך שתהיה נתמכת בתצהיר. כך, אלא אם המבקשת סומכת על מסקנה הגיונית שמסמך פלוני מצוי בידי המשיבה, כי אז אין צורך בתצהיר (ראה שם אצל זוסמן בעמ' 438). כאמור, יפים דבריו לעניין: "יש צורך לתמוך את הודעת הבקשה בתצהיר כל אימת שהמבקש סומך על עובדות הנותנות יסוד לאמונתו שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב, אך אם הבקשה מבוססת אך על מסקנה הגיונית שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב, כי אז אין צורך בתצהיר" לפיכך, בטענות המועלות על ידי המשיבה בדבר העדר רלבנטיות לאיזה מן המסמכים הספציפיים שגילויים נתבקש וכן לעניין הפגיעה בפרטיות, יש כדי העלאת מחלוקת שהיא בעיקרה משפטית, ובנסיבות אלו, אין צורך בתמיכת הבקשה בתצהיר. באשר לבקשה לגילוי מסמכים ספציפי - א. על פי תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין, לבקשת בעל דין ליתן צו, לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות. המסמכים שעל גילויים יצווה בית המשפט הם אך אלו הנוגעים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. גילוי המסמכים נערך כדי לאפשר דיון הוגן בשאלות הללו בלבד ולא באחרות. ב .לאור האמור לעיל, השאלה העומדת בפני ביה"ד בהחלטה זו היא: מהו האיזון הראוי במתן הצו לגילוי מסמכים, לשם כך יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים: רלבנטיות של המסמכים, ועד כמה המידע על העובדת האחרת רלבנטי לאור הפלוגתאות שבתיק, לצורך הוכחת התביעה, תוך שמירת זכויותיה של העובדת שעיון במסמכיה מבוקש. ג. יש לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. לפיכך, הכלל הוא, שאין בעלי-דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם כן, יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלבנטיות. (ראו רע"א 7606/01 ג 'ולי הראל ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם); וראו גם רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (61 ,54 (4)( רע"א 7705/03 - בני דרור ו-3 אח' נ' גד פניני . תק-על 2003(3), 2609 ,עמ' 2610. ד. כאשר גילוי המסמכים מתייחס למסמכים ונתונים בנוגע לעובדת אחרת במשיבה, כפי שהמבקשת מעלה בבקשתה, על בית הדין לאזן בין זכותה של העובדת שיתאפשר לה להוכיח את תביעתה, בהתחשב בכך שהמידע והנתונים הרלבנטיים מצויים בידי המעסיקה, לבין זכותה של העובדת האחרת לשמירה על פרטיותה (כנטען בסעיף ד לסיכומי המשיבה), לעניין זה אמר בית הדין הארצי לעבודה: "... הזכות לפרטיות הינה זכות יחסית, כמו כל זכות יסוד, ויש לאזן אותה עם זכויות יסוד אחרות, כגון זכות הציבור לדעת וזכות העובד לשמור על זכויותיו הקנייניות, היינו תנאי עבודה המוגנים בחקיקה, בהסכם קיבוצי או בחוזה אישי. אשר להגשת ראיות שעלולות לפגוע בזכות העובד לפרטיות נאמר: "תכליתו של חוק הגנת הפרטיות לשמור על צנעת הפרט, לא נועדה להציב מכשול בלתי עביר להוכחת עניינים מסוימים, כגון נוהג, שלא ניתן להוכיחו ללא הבאת מידע, הנוגע לאחרים' [דב"ע מט/ 3 - 2 מדינת ישראל - רויך ואח', פד"ע כ' 377, 383].נב בעניין רויך (דב"ע מט/ 3 - 2 מדינת ישראל - רויך ואח', פד"ע כ' 377) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי האיזון הראוי יכול להיות מושג על ידי מסירת המידע הרלבנטי ללא ציון פרטים מזהים שיפגעו בצנעת הפרט. ה. כבר נפסק לא אחת כי סמכותו של כל מעביד, לפטר עובד בכל עת (ע"ע 300335/98 ראפא רחאל - המועצה האזורית מטה אשר, פד"ע לה 397), זאת בכפוף למגבלות שבחוק או למגבלות שאותן קיבל על עצמו המעביד בהסכם קיבוצי או בחוזה אישי (בש"א 92/99 סגל ואח' - רשות העתיקות, פד"ע לד 222). ועוד נפסק, כי כאשר מפעיל המעביד את ה"כוח" שבידיו לפטר עובדים, עליו לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים רלבנטיים (בש"א 92/99 הנ"ל). ו. בבחינת השיקולים הרלבנטיים וכפי שנקבע לא מכבר, נראה כי על בית הדין להיזהר זהירות יתרה מליתן צו גורף לגילוי מסמכים, שכן צו זה עלול לפגוע בפרטיותו של צד שלישי. ז. אינני מוצאת לנכון לחייב את המשיבה בפירוט כל הנתונים אותם העלתה המבקשת בבקשתה, אלא את אלו העשויים להיות רלבנטיים. הרלוונטיות לצורכי גילוי היא מידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו החקירה הינו רלוונטי, אולם מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בעניינו של בעל דין, אין לגלותו. 11. לפיכך, על מנת לאפשר למבקשת להוכיח את טענותיה, - אני מורה למשיבה להציג בפני המבקשת בתוך 30 יום מהיום נתונים לגבי מועד קבלתה לעבודה של העובדת אתי אלקיים, תפקידה ושעות עבודתה. מהמסמכים שיוצגו יימחקו הפרטים המזהים. תצהירי המבקשת יוגשו 30 יום לאחר המצאת הנתונים כאמור. העובדת שכלפיה מתבקש הגילוי, אינה עובדת עלומה אלא מצוינת בשמה, וגילוי תיקה האישי (גם אם שמה ימחק), וכן תלושי שכרה הינם בבחינת פגיעה בלתי מוצדקת בזכות הפרטיות. 12. התיק יובא לעיוני בעוד 60 יום.גילוי מסמכיםמסמכיםבית הדין לעבודה