השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה, לאחר מתן רשות, סב על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר כץ; ס"ע 26877-12-10), בה נדחתה בקשתה של המערערת למתן צו גילוי והעתקת מסמך "יומן ממוחשב של משמרות המלצרים" (להלן - יומן ממוחשב), וכן נדחתה בקשה למחיקת כתב הגנה ומתן פסק דין בהסתמך על כתב התביעה בלבד. הרקע לערעור: המערערת (להלן - העובדת) עבדה כמלצרית במשיבה (להלן - החברה), במועדון גולדסטאר זאפה אשר בבעלות החברה. העובדת הגישה כנגד החברה תביעה לתשלום זכויות המגיעות לה בקשר לעבודתה ובקשר לסיום עבודתה. בין היתר, תבעה המערערת שכר עבודה, שכר בעד עבודה בשבת וגמול שעות נוספות. בכל הנוגע לתביעה לשכר עבודה טענתה של העובדת היא שלא שולם לה שכר עבודה כלל, כיוון שלטענתה אין לראות את הטיפים שקיבלה מלקוחות המועדון כשכר עבודה, והמועדון לא שילם לה שכר בעד עבודתה במשמרות. בכתב התביעה ציינה העובדת כי בעד עבודה באירועים שילם לה המועדון שכר בסך של 250 ₪ לאירוע. בהחלטת הנשיא שפיצר (כתוארו אז) מיום 13.6.2011 נקבע כי "הצדדים ישלימו גילוי מסמכים ועיון בהם וזאת עד ליום 20.7.2011, כאשר לתצהירי גילוי המסמכים יצורפו המסמכים המפורטים בהם". כפי העולה מתיק בית הדין האזורי, ביום 27.7.2011 הגישה החברה באותו מסמך "בקשה להארכת מועד לגילוי מסמכים" ו"בקשה למתן הוראות בדבר העיון", בה נטען כי סוג אחד של מסמכים, "דו"ח הסיכום היומי של המועדון", אינו ניתן לעיון, כיון שהוא מכיל מידע על תשלומים לעובדים אחרים וספקים, אשר יש לשמור על זכותם לפרטיות; בתיק מקביל הוסכם כי יוצגו שני דפים לדוגמא מכל חודש עבודה, כאשר כל המידע הלא רלבנטי יושחר או יוסתר; ככל שתבקש העובדת לעיין במסמכי הסיכום היומיים, יש להשית עליה את הוצאות ההסתרה/השחרה והצילום, שיבוצעו על ידי גורמי חוץ. ביום 27.7.2011 ניתנה החלטה "כמבוקש. עיון 20.8.2011". העובדת הגישה תגובה לבקשה, ובה התנגדה לבקשתה של החברה בנוגע לעיון במסמך "דו"ח הסיכום היומי של המועדון". מעיון בתיק האזורי עולה שלא ניתנה החלטה נוספת בעניין זה. במכתב ב"כ החברה לב"כ העובדת מיום 21.8.2011, פורטו המסמכים שבידי החברה, וביניהם "ריכוז תשלומים", "דפי סיכום יומיים מדגמיים", "סיכום משמרות". במהלך דיון ההוכחות נחקר מר גיא שילה, מנהל בחברה ואחראי משמרת. מר גיא שילה העיד כי המלצרים נרשמו לעבודה דרך המחשב, וכי סידור העבודה נקבע במחשב. כן העיד מר גיא שילה כי במסמך שכונה "דו"ח סגירה יומי" רשומים הטיפים שקיבל כל מלצר, ורק טיפים שהועברו בכרטיס אשראי רשומים במחשב של המועדון. עוד העיד שדו"חות הסגירה שמורים במועדון. בנוסף עלה מתשובתו לשאלת בית הדין כי "בסוף כל חודש מלצר מקבל שיק, יש כל מיני דברים ספציפיים שמשולמים בשיק בסוף החודש", ובהמשך הסביר כי מלצרים מקבלים בשיק שכר בעד אירועים, לפי מספר האירועים בהם עבדו; למנהל יש "דו"ח ניהול חודשי, שמפורט שם כל יום אם מישהו היה צריך לקבל כסף, שיק, אירועים, כל מיני דברים אחרים". בסיום דיון ההוכחות קבע בית הדין האזורי כי החברה תמציא לתיק בית הדין "דו"ח ניהול חודשי מול משכורת" בהתייחס לחודשיים בלבד. בהמשך לכך, הומצאו לתיק בית הדין דו"חות ניהול לחודשים ספטמבר 2009 ואוקטובר 2009. לאחר הדיון הגישה העובדת בקשה למתן צו גילוי עיון והעתקה במסמך "יומן ממוחשב של משמרות המלצרים" וכן בקשה למחיקת כתב הגנה בשל הפרת צו גילוי מסמכים. בבקשה נטען כי מחקירתו של גיא שילה עלה כי החברה הסתירה מסמך - סידור העבודה הממוחשב, אשר כונה בבקשה "יומן ממוחשב של משמרות מלצרות". עוד נטען כי נתברר שהחברה מסתירה ראייה מזיקה נוספת יומן ממוחשב שני, אשר נקרא "דו"ח ניהול חודשי", והגישה לתיק דפים בודדים ממנו, ללא תצהיר. החברה טענה בתשובתה כי אין בידיה מסמך "יומן ממוחשב של מלצרים". המלצרים נרשמו למשמרות במחשב ושם נרשם סידור העבודה, אולם אין חובה לשמור קובץ כזה, אין בידי החברה קובץ כזה, ולא מדובר ביומן; החברה לא גילתה את המסמך הנקרא "דו"ח ניהול חודשי" כיון שהיא לא התכוונה להשתמש בו להגנתה, ולא סברה שהמצאתו תתרום לתיק, והמציאה דו"ח ניהול חודשי מדגמי לחודשיים על פי החלטת בית הדין; העתירה למחיקת כתב הגנה היא סעד קיצוני. בהחלטה מושא הערעור קבע בית הדין האזורי כי משלא קיים המסמך "יומן ממוחשב של המלצרים", יש לדחות את הבקשה לגילוי מסמך זה. בהתייחס לעתירה למחיקת כתב ההגנה בשל הפרת הצו לגילוי מסמכים קבע בית הדין האזורי כי מדובר בסעד קיצוני, במיוחד לנוכח נימוקי החברה המתייחסים לדו"ח הניהול החודשי; החברה לא הפרה את הצו לגילוי מסמכים ולכן אין מקום למחוק את כתב ההגנה. בית הדין האזורי חייב את העובדת בתשלום הוצאות בסך של 1,500 ₪. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר מוסכם, ניתנה רשות ערעור, והוגשו סיכומי טענות הצדדים. טענות הצדדים בערעור: בבקשת רשות הערעור טענה העובדת כי מהחקירה הנגדית עלה כי החברה לא גילתה מסמכים רלוונטיים לתביעה, שבאמצעותם ניתן להוכיח כי העובדת עבדה בחגים, בשבתות, בערבי שבת, בלילות ובאירועים ולא קיבלה תשלום ו/או קיבלה שכר חלקי בלבד עבור עבודתה; יש לחייב את החברה לגלות את דו"ח הניהול החודשי בהתייחס לכל תקופת עבודתה של העובדת בחברה; בית הדין האזורי נתפס לכך שכותרת הבקשה הייתה לגילוי "יומן המלצרים הממוחשב" והחברה הצהירה שאין בידיה מסמך כזה, והתעלם ממהות הבקשה, בה עתרה העובדת לחייב את החברה בהצגת המסמכים הרלוונטיים לתביעה, ללא קשר לכינויים - "יומן מלצרים ממוחשב" או "דו"ח ניהול חודשי". בבקשת רשות הערעור עתרה העובדת לחייב את החברה בגילוי מסמכים/קבצי מחשב או כל מסמך אחר הכוללים את מועדי העבודה ואת השכר ששולם לעובדת, בהתייחס לכל תקופת העבודה; לחייב את החברה להגיש תצהיר מפורט על כל המסמכים המצויים בידה ושעל פיהם שילמה לעובדת כספים; לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל על העובדת. נציין, כי בסיכומי הטענות עתרה העובדת לסעדים נוספים - מחיקת כתב ההגנה של החברה והעברת נטל הראייה אל כתפי החברה. לנוכח העובדה כי סעדים אלה חורגים מהסעדים שנתבקשו בבקשת רשות הערעור לא נדון בהם. בסיכומי הטענות טענה העובדת כי מעדותו של גיא שילה עלה כי ה"דפים" הידניים אותם הציגה החברה כאילו היו "יומן שעות עבודה" לפיו שולם השכר אינם כאלה, אלא מדובר בדפים לפיהם אחראי המשמרת בדק שיש התאמה בין ההזמנות לקופה והאם המלצרים העבירו את כל הכסף שגבו מהלקוחות אל המועדון; משני הדו"חות הממוחשבים שהגישה החברה על פי החלטת בית הדין נתגלה חוסר התאמה לדפים הידניים; החברה כמעבידה הייתה חייבת לנהל יומן עבודה, וחייבת למסור לעובדת העתק מהמסמכים; כמו כן, החברה לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים. החברה טענה כי גילתה את כל המסמכים השייכים לתיק וכי היא מתנהלת בשקיפות מלאה בניהול עסקה, כמו גם בהליך המשפטי, ולא הסתירה דבר מהעובדת; הן הבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי והן ערעור זה הם ניסיון לדוג מידע, לאחר שבית הדין האזורי הביע את עמדתו בעניין סיכויי התביעה בתום הליך ההוכחות. המסמך "יומן שעות העבודה הממוחשב" הוא פרי דמיונה של העובדת, ולא בכדי אינו מוזכר בשום מסמך, כתב בי דין, עדות או פרוטוקול; העד מטעם החברה אישר שהמלצרים נרשמו לעבודה דרך המחשב ושסידור העבודה נקבע במחשב, ותו לא, ולא העיד על קיומו של יומן עבודה ממוחשב; סידור העבודה אמנם נעשה במחשב אולם הוא לא נשמר, ולכן לא ניתן להדפיס אותו; החברה לא הצהירה על קיומו של יומן עבודה ממוחשב ובית הדין האזורי לא הורה לגלות מסמך כזה. לעניין המסמך "דו"ח ניהול חודשי" טענה החברה שאין מקום לחייב את החברה בגילוי דו"ח ניהול חודשי לכל תקופת עבודתה של העובדת, כיון שדו"ח ניהול חודשי אינו רלוונטי להליך; דו"ח ניהול חודשי מרכז את נתוני כל העובדים במשיבה בכל חודש, ומכיל את שמות העובדים, ימי החודש, והסכום המגיע לכל עובד ישירות מהחברה (שכר עבודה באירועים ובמשמרות תגבור), להבדיל מסכומים המשולמים בתשר; דו"ח הניהול החודשי לא יגלה דבר ביחס ל"שכר המינימום, שעות נוספות, שעות שבת וחג ורכיבים נוספים כמפורט בתביעה", והעובדת אף לא הציגה נתון אחד מהדו"חות שבידיה שמגבה את טענתה כי הדו"ח רלוונטי לדיון בתביעה; דו"ח הניהול החודשי אינו מפרט את המשמרות בחברה ולא את התשרים שקיבלה העובדת בסוף כל משמרת. נתונים אלה מפורטים בדפי הסיכום היומיים; אין בדו"ח הניהול החודשי גם נתונים שיש בהם כדי להוכיח את רכיבי התביעה האחרים; הערכאה הדיונית היא הערכאה המוסמכת לדון בהיקף גילוי המסמכים, ולאחר שהעד מטעם החברה נחקר על דו"ח ניהול חודשי היא חייבה את החברה לגלות דו"חות לתקופה בת חודשיים בלבד, ולאחר שעיינה בדו"חות קבעה שאין מקום לגילוי נוסף. לעניין דפי הסיכום היומיים טענה החברה כי לא נטען על ידה כי דפי הסיכום היומיים הם יומן שעות עבודה; על פי החלטה מיום 27.7.2008 צורפו דפי סיכום יומיים באופן מדגמי; בכל מקרה העובדת לא העלתה כל טענה בעניין זה בבקשה שהגישה בבית הדין האזורי ובבקשת רשות הערעור. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים בסיכומים ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כאמור, הסעדים שנתבקשו בבקשת רשות ערעור הם: לחייב את החברה בגילוי מסמכים/קבצי מחשב או כל מסמך אחר הכוללים את מועדי העבודה ואת השכר ששולם לעובדת, בהתייחס לכל תקופת העבודה; לחייב את החברה להגיש תצהיר מפורט על כל המסמכים המצויים בידה ושעל פיהם שילמה לעובדת כספים; לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל על העובדת. תצהיר גילוי מסמכים וגילוי מסמכים: כמפורט ברקע לערעור, התקיים בהליך זה גילוי מסמכים, והחברה פירטה את המסמכים הרלבנטיים, להשקפתה, במכתב ב"כ החברה מיום 21.8.2011. אשר על כן, כעקרון, בקשות לגילוי מסמכים נוספים או לעיון במסמכים היה על העובדת להגיש בסמוך לאחר מכן. במכתב מיום 21.8.2011 פירט ב"כ המשיבה את המסמכים שבידי החברה. בסעיף 2 למכתב נכתב "נא ראי במפורט תצהיר. ככל שיתבקש - ייערך תצהיר כדין". עיון בתיק מעלה כי ב"כ העובדת לא פנתה לב"כ החברה בבקשה כי יועבר תצהיר גילוי מסמכים, ובקשה כזו גם לא הועלתה בדיונים בבית הדין האזורי. נבהיר בהקשר זה כי התנהלות זו של החברה אינה ראויה, ומשניתנה החלטה על גילוי מסמכים בתצהיר, על החברה היה לפעול בהתאם להחלטה. אולם, נוכח העובדה שב"כ העובדת לא פנתה בעניין זה לב"כ החברה או לבית הדין, ובהתחשב בשלב בו נמצא ההליך, אין מקום לחייב את החברה בשלב זה של ההליך ליתן תצהיר גילוי מסמכים. עוד יש לציין, כי במכתב זה ציינה החברה כי היא מצרפת "דפי סיכום יומיים מדגמיים". גם בבקשתה לבית הדין האזורי טענה החברה, כאמור, כי מסמך זה אינו ניתן לעיון, ויש להורות על עיון "מדגמי". בניגוד לנטען על ידי החברה, מהקשר הדברים עולה כי בית הדין האזורי לא קיבל את בקשתה של החברה בנוגע לעיון המדגמי, וההחלטה מיום 27.7.2011 "כמבוקש" מתייחסת לבקשה להארכת מועד. מכל מקום, מעבר להגשת התנגדות, העובדת לא הגישה בקשה נוספת לחייב את החברה לאפשר לה לעיין ב"דו"ח הסיכום היומי" בהתייחס לכל תקופת עבודתה, וגם לא טענה בעניין זה בדיון שהתקיים ביום 8.7.2012, בדיון שהתקיים ביום 1.11.2012 ובבקשתה לגילוי מסמכים נוספים שהוגשה לאחר הדיון. בבקשת רשות ערעור עתרה העובדת כללית לחייב את החברה להגיש תצהיר מפורט על כל המסמכים המצויים בידה ושעל פיהם שילמה לעובדת כספים במשך תקופת עבודתה. אולם כאמור, המסמך "דפי סיכום יומיים" כבר גולה על ידי החברה, וככל שהיו לעובדת בקשות בנוגע אליו היה עליה להעלותן בבית הדין האזורי. אשר למסמך "יומן העבודה הממוחשב" - צדק בית הדין האזורי כי אין לחייב את החברה לגלות מסמך אשר אינו מצוי בידי החברה. רשות הערעור ניתנה נוכח הסברה כי יש בעייתיות בכך שהחברה לא גילתה את "דו"ח ניהול חודשי" במסגרת גילוי המסמכים, ובכך שבית הדין חייב את החברה למסור לעיונו דו"ח ניהול חודשי של חודשיים בלבד. אולם, בסופו של יום שוכנענו מכלל החומר שבתיק וטענות הצדדים כי אכן דו"ח ניהול חודשי אינו רלוונטי לתביעתה של העובדת. כעולה מעדותו של גיא שילה ומכלל החומר שבתיק, בדו"ח ניהול חודשי מפורטים ימי החודש (ולא שעות העבודה) בהם עבדה העובדת באירועים שבעדם קיבלה שכר מהחברה, ששולם בהמחאה. כפי העולה מכתב התביעה ומתצהירה של העובדת, תביעותיה של העובדת אינן בקשר לשכר עבודה ששולם לה בעד עבודתה באירועים, אלא לשכר עבודה שלטענתה מגיע לה בעד משמרות בהן עבדה, עבורן החברה לא שילמה לה שכר, והכנסתה מעבודה בהן הייתה מ"טיפים" בלבד, והמשמרות אינן מפורטות במסמך דו"ח ניהול חודשי. גם התביעות לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות אחרות (פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה) נתבעו על בסיס שכר המינימום לכל תקופת העבודה, ולא בהתייחס לשכר ששולם לעובדת בעד אירועים. בהקשר זה יש לציין גם כי העובדת לא פירטה איזה נתונים בדו"ח ניהול חודשי רלוונטיים לתביעתה. כמו כן, בדו"ח מצויים נתונים רבים שאינם רלוונטיים לתביעתה של העובדת, ושבגילוים יש משום פגיעה בפרטיות של עובדים אחרים. נוכח העובדה שמדובר במסמך שאין בו מידע ונתונים שיכולים להועיל להוכחת תביעתה של העובדת, אין מקום לחייב את החברה לאפשר עיון במסמך דו"ח ניהול חודשי לכל תקופת עבודתה של העובדת. הוצאות ושכר טרחת עו"ד: נוכח העובדה שהערעור נדחה אין מקום לבטל את החיוב בהוצאות שהושת על העובדת. לא מצאנו מקום לחייב את העובדת בהוצאות נוספות בגין הליך הערעור. סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכים