1. אלה בקשות הדדיות לגילוי מסמכים. 2. הבקשה העיקרית היא בקשתם של קיבוץ אורים, רותם ואחרים (להלן - המבקשות) לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית. תחילה ביקש בא-כוח המבקשות ליתן צו גילוי מסמכים כללי, אולם בישיבה מיום 14.2.2001 צומצמה הבקשה לגילוי מסמכים מיוחד המתייחס למסמכים האלה: (א) החלטות הממשלה והחלטות ועדות שרים בעניין חברת מקורות החל מאז אוקטובר 1996; (ב) סוגי ההסכמים שמקורות חתמה לגבי הקצאת מניות; (ג) ההסכם שבין מקורות למבקשת 3 (רותם אמפרט נגב בע"מ); (ד) דוחות כספיים. 3. באי-כוח המשיבות מתנגדים לבקשה. לחלופין הם מבקשים ליתן צו גילוי מסמכים הדדי, אשר יורה גם למבקשות לגלות מסמכים כדלקמן: (א) הדוחות הכספיים של כל אחת מהן ביחס לשתי שנות החשבון שלאחר כל התקשרות עם מקורות וכן דוחות כאמור המתייחסים לשנת חשבון 1994 ואילך. (ב) דוחות המס שהוגשו על-ידי המבקשות לגבי כל אחת מהשנים שצוינו לעיל. 4. הטעם הראשון שעליו מבססות המשיבות את התנגדותן למתן הצו הוא תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שאינה מאפשרת מתן צו לגילוי מסמכים בבקשה זו, שהיא בקשת ביניים. כך עולה, לפי הטענה, מלשון התקנה הקובעת כי בעל-דין לא יהא רשאי לבקש מבית-המשפט ליתן צו לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל-דינו בדרישה תוך 30 יום מיום המצאת כתב-ההגנה האחרון או כתב-התשובה, וזה לא נענה לבקשה. מלשון התקנה המדברת על "כתב הגנה" או "כתב תשובה" למדים באי-כוח המשיבות, שבהיעדר כתב-הגנה או כתב-תשובה אין מקור בדין המאפשר לחייבם לגלות מסמכים, ועל-כן אין תחולה לסעד הגילוי בהליך ביניים. 5. לדעתי, תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 אינה עומדת למבקשים למכשול. זאת, הן מההיבט של תכלית החקיקה, שאיננו מתיישב עם שלילתו של מכשיר דיוני חשוב זה במקרים מתאימים גם בבקשות ביניים, הן מטיבה של הבקשה הנוכחית, שההכרעה בה קובעת פעמים רבות את גורלה של התביעה העיקרית והן מלשונה של תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 המאפשרת כיום להגיש כתב-תשובה גם בבקשת ביניים, דבר שאף נעשה על-ידי המשיבות. גם כבוד השופט מודריק, שהחלטתו בבש"א 36381/99 ינון נ' כץ [5] תומכת, לטענת המשיבות, בעמדתן, קבע בעניין זה: "כשלעצמי נראה לי שהוראות סדר הדין עצמו אינן מכשול רב בפני הבקשה דנן. הזכות לבקש עיון במסמכים נתונה ל'בעל דין' אין היא מותנית בכך שהדיון מקורו בהליך של תובענה". 6. מעבר לכך, ספק בעיניי אם ראוי להתייחס בהקשר שלפנינו לבקשה לאישור תובענה ייצוגית כהליך ביניים, וודאי שאין מדובר בהליך ביניים רגיל. דווקא גישתן של המשיבות, שלפיה התובענה הייצוגית, כל עוד לא אושרה, טרם באה לעולם, היא הנותנת שבשלב זה דינה של בקשת האישור כדין הליך עיקרי. בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את חשיבותה של הבקשה ומרכזיותה בתחום זה של התובענות הייצוגיות. התייחס לכך כבוד הנשיא ברק ברע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ (להלן - פרשת טצת [1]): "...מכאן חשיבותו הרבה של השלב הראשון בתובענה הייצוגית, שעניינו אישור (מלא או מותנה) של בית המשפט לתובענה הייצוגית. זהו הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו. אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע. הליך האישור צריך להיות רציני ויעיל. אסור לו, להליך זה, להוות גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית. עם זאת, ראוי לו להיות גורם השולל מתובעים בלתי ראויים את המשך התביעה הייצוגית. לפיכך, גילוי בשלב הראשון חשוב הוא. יש בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע אם לאשר תובענה כייצוגית. עם זאת, שימוש לא מבוקר בו עלול לגרום נזק רב. כן יש לזכור, כי אין זהות בין גילוי לצורכי הליך האישור לבין גילוי לצורכי המשפט גופו. גילוי הדרוש למשפט גופו אך אשר אין בו כדי להשפיע על אישורה של התובענה כייצוגית - אין לאפשרו בשלב האישור..." (שם [1], בעמ' 787). 7. העילה העיקרית שביסוד ההתנגדות היא שבשלב זה, בטרם הוחלט אם לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, אין בפני בית-המשפט תביעה, וממילא אין מקום להורות על גילוי מסמכים. המשיבות מבססות טענה זו על הכלל שלפיו בעל-דין אינו רשאי "לקבל גילוי מסמכים מיריב פרוספקטיבי על מנת לשקול אם המידע שיקבל מצדיק הגשת תביעה כנגדו" (ע"א 358/88 בלס נ' בנק דיסקונט בע"מ [2] וכן ראה: ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל [3]; בש"א 36381/99 ינון נ' כץ [5]); האפשרות ליישם כלל זה בהליך של אישור של תובענה ייצוגית נזכרה גם בהחלטתו של כבוד השופט ד"ר ע' מודריק בבש"א 36381/99 הנ"ל [5]: "עיקרו של הנימוק הדיוני הוא בכך שבקשת האישור היא הליך טרומי שבו טרם התגבשה 'תובענה'. בשלב הזה היריבות בין בעלי הדין מצומצמת לשאלה האם יש מקום לאשר תובענה. לעניין הסוגיות העשויות להידון בתובענה העתידית, הם בחזקת 'יריבים פרוספקטיביים'. אין הליך דיוני בישראל המאפשר לאדם לקבל צו לגילוי (או לעיון) מסמכים המצויים ברשותו של אחר, שהוא יריב עתידי, כדי לשקול אם להגיש נגדו תובענה". 8. ספק רב בעיניי אם רציונל זה חל בענייננו. הכלל שלפיו בעל-דין איננו רשאי לקבל גילוי מסמכים מיריב פרוספקטיבי על-מנת לשקול אם המידע שיקבל מצדיק הגשת תביעה, הוחל בפסיקה על בקשות או על תביעות עצמאיות לגילוי מסמכים שמטרתן להשיג מסמכים הנדרשים לבעל-הדין להליך משפטי אפשרי בעתיד, והמוגשות במנותק מההליך המשפטי שאותו הן באות לשרת. גם אם תאמר, על דרך האנלוגיה, שהתובענה הייצוגית, טרם אישורה, היא הליך שטרם בא לעולם, ודינה כדין הליך עתידי שאין לבקש לגביו גילוי מסמכים, רציונל זה איננו חל על הבקשה הנוכחית. שכן, הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית היא הליך תלוי ועומד, שהבקשה לגילוי מסמכים הוגשה במסגרתו ובאה לשרתו, היינו להקל את בירורו ולייעלו. לעניין זה, כפי שציין כבוד הנשיא ברק בפרשת טצת [1], יש להבחין בין גילוי מסמכים לצורכי המשפט גופו לבין גילוי לצורך בקשת האישור. מבחינת הבקשה לאישור, המשיבות אינן יריב פרוספקטיבי אלא יריב קיים, שהמבקשות זכאיות לנהל נגדו את ההליך המשפטי תוך הסתייעות בכלים הדיוניים הנדרשים לשם כך, ואינני רואה סיבה שבמסגרת זו הן לא תוכלנה, בעיקרון, לעשות שימוש במכשיר דיוני חשוב זה של גילוי מסמכים. 9. מעבר לכך, טעמו של הכלל בדבר אי-מתן סעד לצורך גילוי מסמכים לשם הכנתה של תביעה עתידית איננו חל עוד לגבי גופים ציבוריים שעליהם חל חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. עם אלה נמנות גם המשיבות. 10. בכל מקרה, הגישה השוללת לחלוטין מתן צו לגילוי מסמכים בשלב המקדמי של אישור התביעה כתובענה ייצוגית נדחתה על-ידי כבוד הנשיא ברק בפרשת טצת [1] הנזכרת, שם [1], בעמ' 787 נקבע כאמור ש"גילוי בשלב הראשון חשוב הוא. יש בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע אם לאשר תובענה ייצוגית". 11. דברים חד-משמעיים אלה אינם יכולים להותיר ספק בכך שבעיקרון יש מקום להורות על גילוי מסמכים גם במסגרת זו של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אינני מקבל בהקשר זה את פרשנותן של המשיבות, המבקשות לצמצם את תחולתם של דברי הנשיא ברק בפרשת טצת [1] לגילוי המתבקש על-ידי המשיב ולא על-ידי המבקש. 12. נימוק נוסף שנזכר בפסיקה בנושא זה הוא שמבקש האישור צריך לשכנע את בית-המשפט שיש בידו ראיות מספיקות להוכחת התביעה. התייחסה לנימוק זה, באימרת אגב, כבוד השופטת פלפל בת"א (ת"א) 1064/97 חברת השקעות דיסקונט בע"מ נ' דרין [6]: "במאמר מוסגר אציין כי איני סבורה שבשלב מקדמי שלפני אישור התובענה כתובענה ייצוגית, על בית המשפט להיעתר לבקשה מסוג זה. הנחת העבודה והמוצא היא כי מגיש תובעה הייצוגית, מכיר את עילות התביעה, מכיר את המצב העובדתי, וכי דווקא מצב זה הוא שגרם לו להגיש את תובענתו. עתירה לגילוי מסמכים בשלב שעדיין לא ברור אם יש למבקש בכלל בעל דין, גורמת למחשבה שמא אין באמתחתו די עובדות לביסוס התובענה, ומטרת הבקשה היא 'לדוג' עובדות אלה". התייחס לנושא זה גם כבוד השופט ד"ר מודריק בבש"א 36381/99 הנ"ל [5]: "מתבקש שאם אין בידי מבקש די ראיות כדי להראות סיכוי להוכחת עילתו, לא יהיה בידו לשכנע את בית המשפט שיש אפשרות סבירה כי שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו אם תתברר התובענה. ועוד יותר מכך, לא יהיה בידו לשכנע את בית המשפט כי לאיל ידו לייצג את חברי הקבוצה בדרך הולמת שהרי איזהו 'ייצוג הולם' אם אין בידי המייצג ראיות להוכחת עילת התביעה". הדברים האחרונים הוזכרו בקשר לפסק-דינו של כבוד השופט טירקל בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ [4], בעמ' 333 שם נקבע שכדי להראות שהמבקש עומד בתנאים הנדרשים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, עליו: "...לפרוס לפני בית-המשפט את תמונת המסכת הכוללת של ראיותיו ואת עיקר טענותיו המשפטיות על-מנת שבית-המשפט יבדוק אותן וישוכנע שכל אחד מן הרכיבים הנזכרים מתקיים. ...בדרך כלל, על בית-המשפט להשתכנע שבידי התובע ראיות לכאורה, וכן טענות שלכאורה די בהן, כדי להצדיק את בירורה של התובענה על דרך של תובענה ייצוגית ואף לזכות בהכרעה לטובת התובע. במילים אחרות, שבראיות ובטענות גלום פוטנציאל מספיק לשם ההצדקה וההכרעה". 13. אולם אינני סבור שיש לפרש דברים אלה, שלפיהם "על בית המשפט להשתכנע שבידי התובע ראיות לכאורה", במובן זה שעל התובע להראות שראיות כאלה נמצאות פיזית ברשותו. דומני שכוונת הדברים הייתה שעל התובע להצביע על קיומן של ראיות כאלה, ואני סבור שלצורך כך הוא יכול להסתייע גם בראיות הנמצאות ברשותם של המשיבים, בין היתר באמצעות ההליך של גילוי המסמכים. 14. גם הנחת המוצא, שלפיה "מגיש תובענה ייצוגית, מכיר את עילות התביעה", אינה נשללת בהכרח רק בשל כך שראיות כאלה או אחרות אינן מצויות בידו. כך, במקום שבו למבקש יש ידיעה ברורה על העובדות שעליהן הוא מבקש לבסס את בקשתו, אך המסמכים הנוגעים לכך אינם מצויים בידו, שכן מדובר במסמכים המצויים מטבע הדברים בידיהם של הנתבעים, אינני רואה מניעה מלעשות שימוש בהליך גילוי המסמכים כדי לאפשר למבקש להציג מסמכים אלה. 15. עם זה, כפי שציין כבוד הנשיא ברק בעניין טצת [1], בעמ' 787, "שימוש לא מבוקר בו (בהליך הגילוי - י' ע') עלול לגרום נזק רב". על-כן ברור שיש להפעיל כלי דיוני זה בתחום שלפנינו באופן מבוקר כדי למנוע מצב שבו תובע המתיימר להיות תובע ייצוגי יעשה במכשיר זה שימוש לרעה בניסיון "לדוג" מסמכים בכליהן של המשיבות כדי למלא בדרך זו, כפי שנאמר בבש"א 36381/99 [5], "את אמתחתו הריקה". יש לציין שאמנם חשש זה מניצולו של הליך הגילוי למטרות פסולות קיים גם בתביעות רגילות (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 428), אולם מקובל עליי שלחשש זה נודע משקל מיוחד בסוג זה של בקשות, דבר המחייב נקיטת זהירות מיוחדת בשימוש בהליך הגילוי בבקשות אלה. 16. על רקע זה אני סבור שככלל, ראוי להגביל צו לגילוי מסמכים בבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית לגילוי מיוחד (ולא גילוי כללי) המתייחס למסמכים קונקרטיים שקיומם, כמו גם המידע הנכלל בהם, ידוע למבקש, לפחות בקווים כלליים, ומעוגן בבקשה עצמה. 17. מעבר לכך, יש לזכור שגילוי מסמכים לא נועד רק לקדם את הוכחת הבקשה, אלא גם לקדם פני טענות ההגנה. במקרה האחרון, כאשר המשיב מגיש תצהיר המתייחס לעובדות כאלה או אחרות המעוגנות במסמכים או שניתן לבדוק את אמיתותן במסמכים, ברור שעליו לגלות את המסמכים הרלוונטיים לטענות אלה. מעבר לכך, ניתן לדרוש הצגת מסמכים גם במסגרת החקירה הנגדית. על רקע זה נדרש הגילוי המוקדם של המסמכים גם כדי לייעל את החקירה ולמנוע מצב שבו החוקר יתוודע למסמכים לראשונה על דוכן העדים, דבר העלול לשבש את ניהול החקירה ולפגוע בבירור ההליך עצמו. 18. במקרה הנוכחי תביעתה של המבקשת 3 מבוססת על הסכם שנעשה בינה לבין מקורות, ולפיו התחייבה מקורות, לפי הטענה, להקצות לה מניות. אולם מדובר בהסכם אשר נחתם לפני שנים רבות וכיום הוא איננו נמצא בידה של המבקשת 3. מסיבה זו המשיבות אף ביקשו למחוק את הבקשה על הסף. בהנחה שמסמך זה אכן מצוי בידה של מקורות, האם יהא זה סביר לדחות את התביעה רק משום שהמסמך איננו נמצא כיום בידה של המבקשת 3 ובשל כך שמקורות מתנגדת לגלותו? בנסיבות אלה אינני סבור שהבקשה לגלות מסמך זה מצביעה על ניהול מסע "דיג" או על כך שלמבקשת אין ידיעה על העובדות או הראיות הנדרשות לשם הוכחת התביעה. הוא הדין בהחלטות הממשלה בעניין מקורות הנוגעות לעניינים הנדונים בהליך זה. המבקשות הזכירו בבקשתן את החלטת ועדת השרים לענייני כלכלה מיום 24.10.1996, ואף פירטו את תוכן ההחלטה שעליה נודע להן מהעיתונות. המדינה צירפה החלטה זו לתצהיר התשובה מטעמה, ואף הזכירה החלטות ממשלה נוספות הנוגעות למקורות. אולם גילוי החלטות הממשלה בעניין מקורות איננו צריך להצטמצם, לדעתי, רק להחלטה זו. המבקשות מפרטות בבקשה באופן ברור את טענותיהן בעניין מדיניותה של הממשלה והחלטותיה בעניין מקורות, המושפעות, לפי הטענה, משיקולים שלטוניים שאינם זהים לשיקולים הכלכליים של החברה ובעלי מניותיה. גם המדינה טוענת ששיקולי הממשלה לגבי מקורות הושפעו משיקולים שבטובת הציבור. למשל, ההחלטה שלא להתיר למקורות ליטול חלק במכרז ההתפלה. בנסיבות אלה המחלוקת בנושא זה ברורה, טענותיהן של המבקשות הוגדרו היטב, והונחה להן תשתית עובדתית לכאורית המצדיקה גילוי כל החלטות הממשלה המתייחסות למקורות ונוגעות לבקשה זו מאז 1996. מעבר לכך, המצהיר מטעם המדינה טען בתצהירו שלמיטב ידיעתו והבנתו הממשלה מעולם לא קיבלה החלטה ביחס לחברת מקורות על-פי סעיף 4(א) לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975 (סעיף 74 לתצהיר). גם על רקע זה אני סבור שהמבקשות רשאיות לדרוש הצגת החלטות הממשלה, שאחרת לא יהא בידן לבחון את אמיתותו של התצהיר בנושא זה. מחלוקת נוספת שעלתה בהקשר זה התייחסה לבקשת המבקשות להורות למצהיר מטעם המשיבות 1-2, מר רונן וולפמן, להציג במהלך חקירתו את נוסח הסכם העלויות וההסכם לשינוי מבני במשיבה 3 שנחתם לאחרונה בין מדינת ישראל למקורות. המדינה מתנגדת לבקשה זו על יסוד שלל טעמים, שהמשותף לכולם הוא שאין בהם זכר לטענה שהמסמך איננו רלוונטי לדיון. קשה לי לראות מה הצדקה יש לסירוב, כאשר המדינה עצמה ביססה את תשובתה ואת תצהירו של מר וולפמן על טיוטת הסכם העלויות משנת 1993. גם בטענותיה האחרות של המדינה בהקשר זה, ולפיהן מדובר במסמך שזכרו לא בא בתצהירו של העד; כי מטרת השאלה לגלות לצד שכנגד את ראיות הצד הנשאל; כי אין לגלות מסמך כזה, בכלל, ובבקשה לאישור תביעה ייצוגית, בפרט, או שהבקשה נוגדת את הכללים שנקבעו לחקירה נגדית של מצהיר, על-פי תקנות 205 ו-522 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לא מצאתי ממש. לאור כך אני נעתר לבקשה ומורה למצהיר להמציא לחקירתו את המסמך האמור. 19. גם המשיבות מבקשות כאמור גילוי מסמכים. בא-כוח המבקשות מתנגד לגילוי מטעמים אחדים ובהם: המשיבות אינן זכאיות להתנות את גילוי המסמכים הנדרש מהן בגילוי מסמכים נגדי, דרישה שנועדה להרתיע את המבקשות; הגילוי יפגע בסודות מסחריים של המבקשות; המסמכים אינם קשורים למחלוקות הנדונות בתיק זה; דינה של הבקשה לגילוי הדוחות הכספיים ודוחות המס של המבקשות כדין הדרישה לגילוי היסטוריית ההשקעות של המבקשות, דרישה שנדחתה על-ידי כבוד הנשיא ברק בפרשת טצת [1]; דוחות המס של המבקשות חסויים; המשיבות לא פנו במכתב לבא- כוח המבקשות ולא ביקשו את גילוי המסמכים כנדרש בתקנות. 20. אינני מקבל טענות אלה. השאלה כיצד התייחסו הצדדים עצמם להסכמים שבין המבקשות למקורות היא שאלה ששני הצדדים ראו כשאלה רלוונטית, ושניהם ביקשו, מטעם זה, לעיין בדוחות הכספיים של הצד שכנגד. בנסיבות אלה לא ניתן לטעון שהמסמכים אינם רלוונטיים. לא ברור לי גם מה הקשר בין שאלה זו להיסטוריית ההשקעות של המבקשות. גם הטענה בדבר הפגיעה בסודות המסחריים של המבקשות הועלתה באופן סתמי וללא הנמקה של ממש. בכל מקרה, המבקשות, וכמותן המשיבות, אינן צריכות לגלות את מלוא הדוחות אלא רק את אותם חלקים שבדוחות הנוגעים לבקשה. גם בטענת החיסיון של דוחות המס אין ממש. החיסיון בעניין זה מוטל על-פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] על שלטונות המס, אך הוא איננו עומד לנישום עצמו. אכן, מעשה שבכל יום הוא שתובעים נדרשים לגלות דוחות מס בהליכים משפטיים, למשל בתיקי נזיקין. 21. לאור האמור אני מורה לצדדים לגלות זה לזה בתוך 7 ימים את המסמכים הנקובים בסעיפים 2 ו-3 להחלטה זו לעיל. גילוי החלטות הממשלה יוגבל להחלטות הנוגעות לחברת מקורות הרלוונטיות להליך זה, וגילוי הדוחות הכספיים של מקורות יוגבל לשנים הנקובות בסעיף 3(א) לעיל. גילוי מסמכיםמסמכיםתביעה ייצוגית