1. בפני תביעה למחיקה על הסף של התביעה שהוגשה בתיק זה, בשל טענות התיישנות ופורום לא נאות. 2. בכתב התביעה שהוגש בתיק זה ביום 30.10.06, נטען שהתובעים הינם יורשי המנוח אשר נספה בתאונת דרכים ביום 28.6.00. על פי התיאור המפורט בכתב התביעה, הוסע המנוח כנוסע ברכב, נהוג על ידי נתבע 1, שאף הוא נהרג באותה תאונת דרכים. התאונה אירעה לאחר שגלגל המכונית התפוצץ, המכונית התהפכה, והמנוח נפגע פגיעות קטלניות ונהרג במקום. 3. פורט שבעת התאונה מלאו למנוח 26 שנים ו- 11 חודשים, וכי באותה עת הוא עבד במתפרה והשתכר סכום של כ- 3,000 ₪ לחודש. 4. בכתב הגנתה טענה נתבעת 2 שהצדדים כולם תושבי המועצה הפלסטינית וכי האירוע אירע בשטח המועצה הפלסטינית. הנתבעת פירטה שהיא התאגדה לפי דיני השטחים, משרדיה מצויים בעיר אלבירה שהינה חלק משטחי המועצה הפלסטינית, וכן שאין לה סניפים בירושלים או בישראל. התאונה עצמה אירעה סמוך לצומת יעבד, מול מחנה הפליטים פחמה, מעבר לקו הירוק, ובתוך שטח המועצה הפלסטינית. עוד נטען שבשל הפרת תנאי הפוליסה, בשל הסעת נוסעים בשכר, הגוף האחראי לפיצוי הנתבעים הינה נתבעת 3, שהינה אישיות משפטית אשר הוקמה על פי דיני השטחים. 5. לטענתה, התביעה התיישנה כבר בעת שהוגשה לראשונה לבית המשפט ביום 9.1.05, כיון שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום התאונה. 6. הנתבעת הפנתה לסעיף 4 לצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון)(מס' 677), התשל"ו - 1976, וכן לסעיף 68 לפקודת הנזיקים האזרחיים , 1944, לפיה תקופת ההתיישנות להגשת התביעה הינה שנתיים ימים בלבד. עוד הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6860/01 עבדאלרחמן מוסא חמאדה נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב , פ"ד נז (3) 8. 7. כמו כן טענה הנתבעת שבשל מבחן מרבית הזיקות הפורום הנאות אינו בישראל. 8. טענת התובעים הייתה שאין לקבל את הבקשה לדחייה על הסף, שכן יש לאפשר לתובעים גישה חופשית לערכאות, על מנת להגיע לבירור האמת ולתוצאה צודקת, שכן זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית. נטען שיש לבדוק את טענותיהן של התובעים לגופן, ולא להתלות בטעמים פרוצדורלים. 9. התובעים הצביעו על כך שיורשי הנהג שנהרג הגישו תביעה לבית המשפט השלום בירושלים, שם לא הועלו טענות דומות, והגיעו לפשרה. 10. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי שאף שהתוצאה כואבת, הדין הוא עם הנתבעות, הן באשר לטענת ההתיישנות, והן באשר לשאלת נאותות הפורום. 11. באשר לשאלת ההתיישנות, נפסק שתקופת ההתיישנות להגשת תביעה בשל תאונת דרכים שאירעה באזור הינה שנתיים. עמד על כך בהרחבה בית המשפט העליון בע"א 6860/01 עבדאלרחמן מוסא חמאדה נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב , פ"ד נז (3) 8 (להלן פרשת חמאדה). באותו עניין נדונה תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בישראל, אף שתאונת הדרכים הייתה ברצועת עזה. בשונה מהתביעה שבפני, המבטחות באותו מקרה היו תושבות ישראל. כב' השופטת ט' שטרסברג - כהן בחנה בהרחבה ותוך התייחסות למשפט המשווה, את הוראות צווי פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (צו הפיצויים, בעזה וצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה והשומרון) (מס' 677), תשל"ו-1976, שהוציא המושל הצבאי באזור, המפנים לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 68 לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944, הקובעת - "68.לא תוגש שום תביעה משפטית על נזיקים אזרחיים, אלא אם החלה אותה תביעה משפטית - (א)במשך שנתיים שמיד לאחר הפועל, ההזנחה או חוסר-המעשה, שעליהם מתלוננים, או (ב)מקום שמעשה הנזיקים האזרחיים גורם נזק חדש הנמשך מיום ליום - במשך שנתיים שמיד לאחר היפסקו, או...." 12. בשים לב לכך קבע בית המשפט העליון בפרשת שחאדה, שתקופת ההתיישנות להגשת תביעה בשל תאונת דרכים שאירעה בשטחים הינה בת שנתיים בלבד. קביעה זו יפה על אחת כמה וכמה בענייננו, שעה שלא זו בלבד שהאירוע אירע בשטחי הרשות הפלסטינאית, אלא אף כל הצדדים, לרבות חברות הביטוח, הינם תושב שטחים. 13. אמנם זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית, ואולם אין היא מאיינת הוראות התיישנות שנקבעו בדין, אשר נועדו לתחום את משך הזמן להגשת תביעות. 14. התובעים טענו שעצם העובדה שהנתבעות הגיעו לפשרה עם יורשי הנהג בבית משפט זה (בפני מותב אחר), יוצרת השתק מפני העלאת הטענות שהועלו בפני או שיש לה נפקות לעניין החלטתי בבקשה. לא מצאתי אפשרות לקבל טענה זו. 15. במהלך הדיון שהתקיים בפני העיד מר מוסא סיאד מטעם הנתבעת. על פי עדותו, יורשי הנהג המנוח וכן יורשים של תובע נוסף, הגישו את תביעתם תחילה בבית המשפט המחוזי בשכם, לפני מועד ההתיישנות, ושני ההליכים נערכו במקביל בבית המשפט בשכם ובבית המשפט בירושלים. לאחר שהושגו עקרונות הפשרה היה הדיון הראשון שנקבע בבית משפט זה, וכיון שמבחינת התנאים לא היה כל הבדל האם יינתן תוקף של פסק דין בישראל או בשכם, הוגש ההסדר לקבלת תוקף של פסק דין בבית משפט זה. ( ראו ת"א 13971/04 ו- ת"א 1272/05). העד הגיש במהלך עדותו העתק של כתבי התביעה שהוגשו בשכם (מוצג ת/1), מהם ניתן ללמוד שהתביעות הוגשו במהלך שנת 2000. 16. כאמור, לא מצאתי שהפשרה שנעשתה עם תובעים אחרים בשל אותה תאונת דרכים יכולה לסייע במקרה זה לתובעים שבפני, שכן התביעה שבפני הוגשה לאחר מועד ההתיישנות. 17. מעבר לדרוש אציין שגם באשר לשאלת הפורום הנאות, מצאתי שהדין הוא עם הנתבעות. 18. המבחן המקובל בפסיקה לעניין נאותות הפורום הינו מבחן מירב הזיקות. עמד על כך לאחרונה בית המשפט העליון בע"א 3299/06 רוני יובינר נ' נטע - לי סקלאר (מיום 26.4.09). שלוש השופטות באותו עניין סברו שהפורום הנאות לדיון בתביעה הינו בית המשפט בישראל (ונחלקו בשאלת הדין החל). כב' השופטת מ' נאור סיכמה את ההלכה במילים אלו - "נתבע הטוען כי הפורום בישראל איננו פורום נאות נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב"תחרות" שבין בית המשפט בישראל לבית המשפט הזר ידו של בית המשפט הזר על העליונה והוא הפורום הנאות, בעוד בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות. קביעה כי בית המשפט בישראל הנו פורום בלתי נאות אינה נעשית אך במאזן נוחות רגיל. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי. המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם. אם הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, בית המשפט לא יעכב את הדיון. לעומת זאת אם בית המשפט משתכנע שקיים פורום אחר אשר לכאורה מתאים יותר לקיים את הדיון בפניו יש לעבור לשלב השני בקביעת הפורום. בית המשפט יטה להעניק את הסעד של עיכוב הדיון לצורך הפניה לפורום המתאים, אך לתובע עדיין יש הזדמנות למנוע את העיכוב. במצב דברים זה הנטל עובר לתובע להוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות אשר בגינן יש לקיים את הדיון בפני הפורום הנוכחי, וזאת מטעמי צדק". 19. ומן הכלל אל הפרט. מבחן מירב הזיקות מלמד על כך שהפורום הנאות בענייננו הינו בית המשפט בשטחים. המנוח וכן נהג הרכב היו תושבי המועצה הפלסטינית. התאונה אירעה בשטח המועצה הפלסטינית. מקום מושבן של שתי הנתבעות הינו בשטח הפלסטיני. התובעים לא הצביעו על זיקה כלשהי לבית המשפט בארץ, ועל כן אני סבורה שגם בשאלה זו הדין הוא עם הנתבעות. 20. אשר על כן אני דוחה את התביעה על הסף. לאור התוצאה ישא כל צד בהוצאותיו. תאונת דרכיםהתיישנות