בפני בית הדין תביעת התובע בדבר גמלת הבטחת הכנסה מחודש יולי 2003. כמו כן תבע דמי אבטלה. הנתבע טען כי תביעותיו שתיהן התיישנו. העובדות התובע הגיש תביעה לראשונה למחלקת אבטלה ביום 13.5.04. ביחס לתאריך הקובע 1.1.99. התובע הגיש את התביעה ללא כל מסמך מהמעסיק (תלושי שכר אישור מעסיק, או הוכחת תשלום אחרת). התביעה הוחזרה אליו ביום 14.7.04 עם דרישה להמצאת מסמכים חסרים. לאחר שלא נענה התובע נדחתה התביעה ביום 2.8.04. ביום 22.8.04 הגיש התובע בשנית את התביעה בצירוף מכתב שאין ברשותו את הנדרש. תביעתו זו נדחתה ביום 23.8.04 גם מחמת שיהוי וגם בשל אי המצאת המסמכים. לא הוגשו פרט לזה תביעות נוספות לדמי אבטלה. התובע קבל גמלת הבטחת הכנסה עד לחודש יולי 2006 כולל. התובע הוכר כמתייצב במרכז התעסוקה "אמין". בחודש אוגוסט 2006 נשלח לעבודה על ידי מרכז אמין והמוסד לביטוח לאומי שלח ביום 10.9.06 הודעה לתובע כי מאחר והופנה לעבודה באוג' לא אושרה לו גמלה וכי המשך זכאותו מותנה בשיתוף פעולה בתכנית האישית במרכז אמין (נספח לתע"צ). בתאריך 13.12.06 נשלח בדואר רשום מכתב המוסד ובו הדחייה עקב אי המצאת מסמכים. במכתב זה נאמר כי התבקש להמציא מסמכים ב-19.10.06 ותזכורת נשלחה אליו ב-16.11.06. בתאריך 23.5.06 הגיש התובע תצהיר לוועדת ערר בשירות התעסוקה ממנו עולה כי אכן ביולי 2003 ניתנה לו הפנייה לעבודה, שם הוא מציין כי המעבידים אינם מעוניינים בו. מחודש 9/06 חדל התובע להתייצב במרכז אמין. התובע הגיש תביעה חוזרת במאי 2009 וחודשה זכאותו לחודשים יוני ויולי 2009. כתב התביעה לבית הדין הוגש ביום 17.12.08. המחלוקת האם חלה התיישנות על תביעת התובע להבטחת הכנסה. האם חלה התיישנות על תביעת התובע לדמי אבטלה. האם כדין דחה הנתבע את תביעת התובע להבטחת הכנסה ולדמי אבטלה. הכרעת הדין 1. התובע מאשר בתביעתו כי לא קבל את זכויותיו כחוק מחודש יולי 2003. התובע הגיש תגובה לכתב ההגנה ביום 16.3.09 ובו פירט את עמדתו גם בעניין דמי אבטלה וגם בעניין הבטחת הכנסה. לעמדתו זאת צירף את מכתב הדחייה לדמי אבטלה מיום 23.8.04 במכתב דחייה זה נאמר כי תביעתו נדחית על סמך סעיף 160 לחוק מאחר והוגשה באיחור מעבר למועד שנקבע בסעיף 296 לחוק. במכתב זה נאמר כי הוא רשאי להגיש ערעור תוך 6 חודשים לבית הדין לעבודה. התובע לא מכחיש את קבלת המכתב ואין ספק כי התביעה לבית הדין הוגשה בחלוף ששה חודשים אלה ומטעם זה דין התביעה לדמי אבטלה נדחות. כמו כן צירף מסמך מה-14.7.04 ממחלקת אבטלה בו נדרש לצרף מכתב הפסקת עבודה בצירוף תאריך ניתוק יחסי עובד מעביד וסיבתה. עם חתימה וחותמת מעביד. 2. זאת ועוד במסמך שצרף התובע לתשובתו ביום 10.6.09 הוא מאשר בתצהיר בפני סגנית ההוצל"פ כי נרשם לאבטלה בשנת 1999 ולא קבל משהו ורשמו אותו לאבטלה בחודש יולי 2003. משמועד הזכאות הוחל ב-99 אזי גם תביעתו ב- 2003 הוגשה באיחור ומטעם זה אינו זכאי לקבל דמי אבטלה. לא למותר לציין שלאותה תשובה צרף מכתב מחלקת אבטלה מיום 13.4.04 בו נאמר כי על פי רישומים במוסד לא הוגשה תביעה מטעמו לדמי אבטלה. נוכח האמור דין תביעתו לדמי אבטלה להדחות ממגוון נימוקים. 3. בענין הבטחת הכנסה צירף את מסמך התזכורת בהבטחת הכנסה שנשלח מהמוסד ב-27.2.06 בו נאמר כי אם לא תגיע תשובתו תוך שבועיים תידחה תביעתו ואת מכתב הדרישה למסמכים להבטחת הכנסה מיום 19.10.06. 4. בנוגע לעיקול שנעשה על ידי המוסד בגין אי תשלום דמי ביטוח מטעמו הרי שבכך הודה התובע בפרו' הדיון בפני השופטת שטיין מיום 7.9.09 (עמ' 2 שו' 11-12) ולכן בדין בוטל העיקול, לא למותר לציין כי המוסד שילם גמלת ה"ה ליוני ויולי וזו חזרה אולם בסופו של דבר שולמה גם גמלה זו. 5. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: התקנות) קובעת את המועד להגשת תובענה לבית הדין האזורי כנגד החלטת המוסד, כדלקמן: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה הכל לפי המאוחר יותר". כבר נפסק, כי אין לבית הדין סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות שנבעו בחוק או בתקנות, שכן מדובר במועד לעשית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין. כאשר רצה המחוקק לאפשר לבית הדין להאריך מועדים להגשת תובענות הקבועים בחיקוק, עשה זאת מפורשות (כך, למשל, בסעיף 17 א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ועוד). התובע לא הגיש במועד את התובענה לבית הדין גם על פי הדחיה בהבטחת הכנסה וגם באבטלה. שני מכתבי הדחייה נשלחו למענו בדואר רשום וחלה חזקת התקינות. בעב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 488, נדונה סוגיה דומה, ובה עמד בית הדין על מטרת קביעת תקופת ההתיישנות המקוצרת בתביעות של מבוטחים המוגשות כנגד החלטות המוסד: "20. מהי המטרה בקביעת מועד התיישנות קצר בהגשת תובענה נגד המוסד לביטוח לאומי בענין כגון זה שבפנינו? ... ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפנייה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה - כולל הפעלת שיקול הדעת. והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית... אחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה". לפיכך מטעם זה יש לדחות את תביעתו. 6. כמו כן טען התובע לעניין התיישנות של 7 שנים, בפרו' שלפנינו וגם בכתבי טענותיו וטען שכפי שלא חלה התיישנות לחובו שנגבה ממנו כך גם לא לעניין גמלאותיו אלא בשבע שנים. 7. ענין זה נידון והוכרע בעב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע ו-75 אח' נ' המוסד שם נקבע: "השאלה בדבר התיישנות בת 7 שנים. אותה טען התובע בפינו נידונה זה מכבר והוכרעה בעב"ל ... שם קובע בית הדין "בחלוף כשלש שנים משינוי ההלכה, תוקנה הוראתו של סעיף 128 שהיה בינתיים לסעיף 296, וכותרתו "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם". בסעיף קטן (ב) שהוסף בו, נקבע תחום התקופה שבעדה תשולם הגמלה "... ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור...". הנה כי כן, ממועד התיקון לחוק ואילך, הציב המחוקק "מחסום קשיח" בן 48 חודשים בפני המבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי, ונמצאו המוסד והמבוטח כבולים יחדיו בהוראות השיהוי על פי החוק, תוך שניטל מן המוסד שיקול הדעת בקביעת פרק הזמן של תקופת השיהוי". 8. אין ספק כי משהוגשה תביעתו ב- 17.12.08 חלף עבר המועד וחל שיהוי כקבוע בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). 9. לאור האמור גם לגופו של עניין לא הרים התובע את הנטל להוכיח מדוע נפל פגם בדחיית תביעתו וגם מבחינת המועדים חלה התיישנות וחל שיהוי. מכל הטעמים הללו דין התביעה להדחות. 10. אין צו להוצאות. דמי אבטלההתיישנות