החלטהבקשה לסילוק על הסף המבקש עותר לסילוק התביעה כנגדו על הסף, מחיקת תיק ההוצל"פ וביטול ההליכים שננקטו במסגרתו; לשיטת המבקש, התיישנות, היעדר עילת תביעה כנגדו, חוסר יריבות, תביעה טורדנית וקנטרנית וסכומה מוגזם ומופרך והינה חסרת כל בסיס ו/או תשתית עובדתית ו/או משפטית. וביתר פירוט- לטענת המבקש, דין התביעה לגבי השנים 2003 ו- 2004 להידחות על הסף מחמת התיישנות. לטענתו, בהתאם לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981, מועד היווצרות חוב האגרה הינו ב - 1 לינואר של השנה בעדה הוטלה האגרה, ומשהוגשה התביעה רק ביום 8/12/2011, הרי שעסקינן בתביעה שהתיישנה. לטענת המבקש, מאחר והינו מקבל ו/או זכאי לקבל הבטחת הכנסה החל משנת 1999, הרי שבהתאם לתקנה 5(א)(8) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974 ולתיקון 1 ו- 2 לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשס"ד - 2004, הינו זכאי לפטור מתשלום אגרה. לטענתו, אומנם תקנה זו נמחקה באפריל 2004, אולם תיקון זה אינו חל לגביו מאחר והוא נכנס בגדר הסייג הקבוע בסיפא של התיקון, לפיו התיקון לא יחול על מי שבמועד התיקון מלאו לו 50 שנה. לטענת המבקש, כטענה חלופית, כי מאז שנת 2004-2005 הינו מתגורר ביחידת דיור אחת עם דודו, אזרח ותיק, אשר בעדו משולמת אגרה ע"י משרד האוצר ולכן, בהתאם לתקנה 5(ב)(2) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974, הרי שהמבקש זכאי לפטור מלא מתשלום האגרה. המשיבה טוענת כי עסקינן בבקשה חוזרת המוגשת בחוסר תום לב זו הפעם השלישית, לאחר שהוגשה כבר תגובתה ולאחר שביהמ"ש הנכבד קבע את התיק להוכחות. לגופו של עניין המשיבה טוענת כי טענות המבקש נסתרות לאור העובדה כי בשנים 2002-2003 כלל לא היה זכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, אלא החל לקבלה מחודש ספטמבר 2004. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בהתאם לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשס"ד - 2004, המבקש זכאי לפטור מתשלום אגרה עבור המחצית השניה לשנת 2004 בלבד ולא לפטור גורף. לטענת המשיבה, בכדי שיהא זכאי לפטור גורף, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים, הראשון לפיו היה זכאי להבטחת הכנסה בחודש דצמבר 2002 וכן כי החל מחודש מאי 2004 לא הייתה לאזרח הפסקה מזכאות להבטחת הכנסה של 6 חודשים רצופים. המבקש לא עומד בתנאי הראשון ולכן, לטענת המשיבה, אינו זכאי לפטור גורף. בתשובה לתגובה זו טען המבקש, כי בקשה ראשונה לסילוק על הסף טרם הוכרעה, כמו גם הבקשה לביטול פס"ד שניתן כנגד המשיבה ביום 23/12/13, ולכן לא מובנת התנהלותה של המשיבה בתגובתה ע"י העלאת טענות בעלמא, שלא מתבססות על כל ממצא עובדתי, תוך ניסיון להטעות את ביהמ"ש ע"י ציור המבקש כמי שפועל בחוסר תום לב. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כאמור, טענתו הראשונה של המבקש הינה, כי דין התביעה בגין השנים 2003 ו- 2004 להידחות מחמת התיישנות. אכן, בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981, המועד לתשלום האגרה הינו 1 בינואר של השנה בעדה הוטלה האגרה ולענייננו, ביום 1/1/2003 ו- 1/1/2004. בהתאם לכך הרי שהמועד האחרון להגשת תביעה בגין שנת 2003 הינו 1/1/2010 והמועד האחרון להגשת התביעה בגין שנת 2004 הינו 1/1/2011. הבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב (02-59270-11-5) הוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 8/12/2011, היינו למעלה מ- 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה ולכן, התביעה לשנתיים - 2003-2004, בגין חוב זה, התיישנה. דברים אלו נכונים, גם אם תומר כי בהתאם לתקנה 3(ב)(1) לתקנות אלו ניתן לשלם את האגרה בשני תשלום מאחר והמועד של התשלום השני הינו 7/2004, היינו, גם במקרה זה עברו למעלה מ -7 שנים עד להגשת התביעה, מה גם שהמשיבה בעצמה מודה כי בגין המחצית השניה של שנת 2004, המבקש זכאי לפטור בהתאם לתקנות (סע' 10 לתגובתה). לאמור יש להוסיף, כי המשיבה לא הגיבה לטענה זו כלל ועיקר ושתיקתה כמוה כהסכמה. אשר על כן, הנני קובעת כי התביעה בגין חוב אגרת טלוויזיה לשנת 2003 ו - 2004 נדחית בזאת. באשר ליתר טענות המבקש, העותר למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר עילה לאור תקנה 5(1)(8) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974, ולמחלוקת באשר לשאלה האם התיקון המוחק תקנה זו חל על המבקש, אם לאו וכן באשר לטענת המבקש כי הינו זכאי לפטור מכח תקנה 5(ב)(2) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974 לאור מגוריו של המבקש עם בן משפחה המשולמת עבורו אגרה ממשרד האוצר , הרי שעסקינן בטענות הגנה המבוססות על פרשנות התקנות הרלוונטיות וכן על טענות עובדתיות, אשר מן הראוי כי יידונו במסגרת ניהול ושמיעת ההליך גופו. הלכה ידועה היא כי סעד קיצוני זה של מחיקת התביעה על הסף יש לנקוט רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש, כאשר "העדר העילה צריך להתגלות על-פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 723). לאור האמור, הנני מקבלת את הבקשה בחלקה ומורה על דחיית התביעה ככל שהיא נוגעת לאגרה שהוטלה בגין השנים 2003 ו- 2004 ומתירה לדיון את החוב הנטען בגין השנים 2005-2006. הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת פסה"ד הסופי. טלויזיהאגרההתיישנות