1.הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו והתנגדות למעצר. 2.הנאשם הודה באמור בכך שבתאריך 8.8.2005, בשעה ששוטר ערך לו דו"ח תנועה, משך הנאשם מידיו את רשיון הנהיגה שלו והפריע לו ברישום הדו"ח. בהמשך משהודיע השוטר לנאשם כי הוא מעוכב, השיב לו הנאשם כי הוא מסרב לעיכובו, השוטר הודיע לו על מעצרו וניסה לאזוק את ידיו והנאשם בתגובה התנגד למעצר חוקי בכך שדחף את השוטר בגופו באמצעות ידיו. 3.בהחלטתי מיום 15.10.2007 נמנעתי מהרשעתו של הנאשם, והכרעה בשאלה זו נדחתה לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן בשאלת ההרשעה והעונש. 4.תסקיר כאמור הוגש, ובו המלצה על אי הרשעה. המאשימה עותרת להרשעת הנאשם, בעוד הנאשם עותר להימנע ממנה. תסקיר שירות המבחן והנסיבות האישיות של הנאשם 5.הנאשם יליד 1970, ולחובתו עבר פלילי מכביד. הרשעתו האחרונה של הנאשם הינה מיום 11.3.1993, ותאריך הביצוע האחרון של עבירה עליה הורשע הינו 15.8.1992. המאשימה מבקשת לצרף את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם, שכן לטענתה עדיין לא נמחק עברו הפלילי. לטענת הנאשם יש להחיל את סעיפים 14 ו-19 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי") הדנים בהתיישנות עבירה, בהבדל ממחיקתה. חוק המרשם הפלילי מבדיל בין הגופים השונים הזכאים לקבל מידע מן המרשם הפלילי וכן בין התיישנות הרשעה ובין מחיקתה. על פי סעיף 14 לחוק המרשם הפלילי, לא יימסר מידע על עבירות שהתיישנו (כאשר תקופות ההתיישנות נספרות על פי העבירה האחרונה) לגופים המנויים בסעיפים 6 עד 9 לחוק, ביניהם נותני רישיונות ורשויות שונות. מסירת המידע לבית המשפט אינה מוסדרת בסעיפים 6 עד 9 אלא בסעיף 5 ועל כן סעיפים 14 ו-19(א) אינם חלים על בית המשפט. לפיכך, אף אם התיישנו העבירות שבגיליון ההרשעות, אין איסור למסרן לבית המשפט כל עוד לא נמחקו. על פי סעיף 16 לחוק המרשם הפלילי הדן במחיקה, תימחק הרשעה בתום עשר שנים מתום תקופת ההתיישנות, כאשר: "היו לנידון מספר הרשעות, תחל תקופת המחיקה רק משתמו תקופות ההתיישנות של כל ההרשעות שלו." לנאשם הרשעה מיום 17.10.1991 (פריט מס' 17 בגיליון ההרשעות) שתקופת ההתיישנות שלה נסתיימה ביום 17.10.2003. מחיקתה תחול ביום 17.10.2013. על כן, משטרם נמחקו הרשעותיו של הנאשם, אני סבור כי הדין עם המאשימה וכי יש להביא במסגרת השיקולים את העבירות במרשם הפלילי של הנאשם. 6.עברו הפלילי של הנאשם כולל 19 הרשעות בעבירות רכוש, אלימות, וסמים, לרבות עבירה של תקיפת שוטר (מ - 1989) ועבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (מ- 1992). 7.תסקיר שירות המבחן מתאר את מהלך חייו של הנאשם, אשר בעבר השתמש בסמים וריצה עונשי מאסר ומשך שנים ניהל אורח חיים שולי. החל משנת 1994, בה השתחרר הנאשם ממאסרו האחרון, חלה תפנית דרמטית בחייו של הנאשם. מאדם שניהל אורח חיים התמכרותי אשר כלל שימוש בסמים מסוכנים מסוגים שונים לרבות הרואין וקוקאין, הפך הנאשם לאדם המנהל אורח חיים נורמאטיבי, נגמל מסמים ונמנע משימוש בהם, נישא, ושינה לחלוטין את אורחותיו. הנאשם השתלב בעבודה בעיריה לפני כ - 10 שנים, מזה כ - 4 שנים משמש סגן מנהל מחלקה בעיריה, וממכתבים שהוגשו לתיק בית המשפט ולשירות המבחן עולה כי הינו עובד מסור, מנהל צוות של עובדים רבים, משקיע שעות עבודה רבות ומגלה אחריות רבה. שירות המבחן מציין כי הוצג בפניו חשש כי ההרשעה בדין תפגע בסיכויי התקדמותו של הנאשם בעבודתו. לאור השינוי שעבר הנאשם, וההתרשמות של שירות המבחן מניהול אורח החיים הנורמאטיבי, בא שירות המבחן בהמלצה על ביצוע 100 שעות שירות לתועלת הציבור. לענין ההרשעה מציין שירות המבחן כי קיימת חשיבות רבה להמשיך לחזק את הנאשם בשינוי המשמעותי אותו עבר, ולאור הערכתם כי רישום פלילי יפגע בדימויו העצמי כאזרח שומר חוק ולאור הפגיעה האפשרית בקידומו בעיריה, ממליץ שירות המבחן על אי הרשעה. טענות הצדדים 8.המאשימה מתנגדת להמלצות שירות המבחן ועותרת להרשעת הנאשם. ב"כ המאשימה טוען כי המקרה אינו נופל לגדר החריג של אי הרשעה, וכי שירות המבחן אינו מציין נזק קונקרטי שייגרם לנאשם אם יורשע, אלא מדבר על פגיעה בדימויו העצמי כאזרח שומר חוק, ומוסיף כי איננו סבור כי נאשם שיש בעברו הרשעות קודמות, דווקא הרשעה זו היא שתפגע בהמשך עבודתו. 9.ברכיב הענישה עותרת המאשימה למאסר מותנה, של"צ בהתאם לתכנית שירות המבחן וקנס. 10.טענה נוספת בפי המאשימה והיא כי הנאשם חזר וביצע ב - 2007 עבירה לכאורית נוספת אשר צריכה להתברר בפני בית המשפט. 11.ב"כ הנאשם מדגישה את התהליך השיקומי הממושך שעבר הנאשם שמשמש כעובד עיריה מזה שנים רבות, וכי כתב האישום תוקן ונותרו עבירות מסוג עוון. 12.ביחס לתיק האחר אותו מזכיר ב"כ המאשימה טוענת ב"כ הנאשם כי עומדת לנאשם חזקת החפות וכעת דנים אנו בתיק הנוכחי בלבד. 13.ב"כ הנאשם טוענת כי זהו אחד המקרים בהם ראוי שלא להרשיע ולחרוג מהכלל של הרשעה, ועותרת לאימוץ המלצות שירות המבחן. 14.הנאשם עצמו נשא דברים וביקש כי ידונו אותו לכף זכות לאחר תקופה ארוכה בה לא עבר כל עבירה, והדגיש כי כיום הוא נמצא במקום עבודה בו אם הוא יורשע הדבר "יגרום לו לבעיות". אי הרשעה - המסגרת הנורמאטיבית 15.משנקבע כי אדם ביצע עבירה עליו להיות מורשע. זה הכלל. אי ההרשעה הינה חריג בהתקיים נסיבות מיוחדות ומבחנים כפי שיפורטו להלן. "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן" ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש נ (3) 682, עמוד 683. "הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל נב (3) 337, עמוד 342. "החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, מהווה, ביסודה, חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין. הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא מהווה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את תכלית ההליך הפלילי, ומשלימה את שלביו השונים; היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו" ע"פ 9893/06, אסנת אלון לאופר נ' מ"י, טרם פורסם. בע"פ 2083/96 הותוו ע"י המשנה לנשיא שורת קווים מנחים (שאינם בבחינת רשימה סגורה) לאי הרשעה: "א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה. מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ... ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי" 16.האם המקרה שבפנינו נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן, אשר גם עונים למבחנים האמורים לאי הרשעה ? על רקע ההלכות והמבחנים לעיל אבחן את הנסיבות בענייננו. דיון 17.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובחנתי את נסיבות ביצוע העבירות כמו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, באתי למסקנה כי עניינו נופל לגדר אותם חריגים אשר בהתקיימם מובילים לאי הרשעה. 18.העבירה האחרונה עליה הורשע הנאשם בוצעה לפני כמעט 15 שנים. הנאשם שינה דרכיו ואורחותיו והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. טענת המאשימה באשר לעבירה לכאורית נוספת, אשר לטענתה הנאשם ביצע ב - 2007, טוב היה לו לא נשמעה. אין מדובר בהרשעה, מדובר בתיק אשר טרם נדון, חזקת החפות עומדת לנאשם, ואין כל מקום להביא ראיה מעצם הגשת כתב אישום. 19.שינוי אורח החיים, יציאתו של הנאשם מהתמכרות לסמים ומאורח חיים עברייני למצב בו הוא מנהל אורח חיים חיובי, הינו תהליך אשר יש לעשות מאמץ לחזקו. 20.אין משמעות הדבר כי על החברה להקל ראש בעבירות המבוצעות על ידי מי שמעד בעבר. העובדה שהנאשם חדל מאורח חיים עברייני אינה מקנה לו זכות יתר כלשהיא ואין בה כדי להקל עימו בהתייחסות לעבירות אשר הוא מבצע. אין להקל ראש בעבירות ונסיבותיהן, ואין למצוא במסקנתי בדבר אי הרשעה צל צילו של הצדק לביצוען. מדובר בעבירות חמורות, ואינני מקבל את המשתמע מטענות ב"כ הנאשם כי יש לראות בהן פחיתות חומרה. שמירה על החוק משמעותה גם כיבוד אנשי החוק העושים מלאכתם נאמנה, בין אם פעולותיהם נושאות חן בעיני הנאשם ובין אם לאו, והתנהלותו באירוע חמורה ואין ליתן לה כל הצדקה. 21.יחד עם זאת, יש לבחון את משמעות ההרשעה באספקלריה של נסיבותיו האישיות של הנאשם, והשפעתה עליו. 22.אני סבור כי התועלת לאינטרס הציבורי מהושטת יד לנאשם ומתן תמיכה עת מעד הוא בדרכו החדשה, עולה על האינטרס שבהרשעה במקרה זה. 23.אינני סבור כי שאלת הרשעה או הימנעות ממנה צריכה להיבחן במבחנים טכניים של קיומן או היעדרן של הרשעות קודמות בלבד. הרושם שנוצר מעצם מלחמתו של הנאשם על אי הרשעתו, הוא כי לפחות מבחינתו שלו, רואה הוא בעצם ההרשעה כעת כתם. יש בכך כדי להעיד על הדרך אותה עבר, בפרט לאור העבר הפלילי העשיר של הנאשם. 24.התרשמתי כי אכן השינוי בנאשם הינו שינוי מהותי הנמשך זה שנים רבות. תמונת חייו של הנאשם הינה תמונה של מאבק שהוא ניהל בעולמו הישן, ויכל לו. אני סבור כי החברה יכולה לספוג את אי ההרשעה הזאת במחיר עזרה לו במאבקו. שינוי אורח החיים לאורך תקופה ארוכה כל כך, מצביע על כך שהנאשם נטוע כעת באורח חיים חיובי ונורמטיבי. ראה ע"פ 705/81 : "אלא שגדול כוחה של תשובה, כאשר נראה בעליל, שתשובה זו אמיתית היא ולא מן השפה ולחוץ. קדמונינו אמרו (רמב"ם, תשובה, ב, ב, [א]), שתשובה שלמה היא, אם "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטא זה לעולם". תעלומות אין אנו יודעים, אך התנהגות נאשם זה במשך תקופה של שנתיים מאז שוחרר מבית הסוהר נותנת תקווה רצינית מאוד, שאכן מצליח הוא להינתק מעולם הפשע ולעלות על הדרך הנכונה. מוכנים אנו לסייע לו בכך" ע"פ 705/81 ציון מיארה נ' מדינת ישראל לו (4) 223, עמוד 224. הגם שהדברים נאמרו שם בהקשר לעונש ולא להרשעה, הם רלוונטיים גם לעניינו של הנאשם, ומקל וחומר שכן עסקינן בפרק זמן של כ - 15 שנים. ראה גם דברי כבוד המשנה לנשיא מנחם אילון בעל"ע 18/84, שם דובר על חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, בהקשר אחר אולם הדברים רלוונטיים גם לענייננו: "'שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור וכי שמו אל לבם שלא ישובו עד לכמוהו, הוא מוחל להם; ובני אדם, אף על פי שאינן יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות, כשעבר זמן הרבה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן והלב מאמין בו כי חזר מקבלין אותו'. … "ואל ידמה אדם בעל תשובה, שהוא מורחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה - אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאלו לא חטא מעולם; ולא עוד אלא ששכרו הרבה - שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: 'מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו' כלומר: מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם - מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם" (רמב"ם, שם, ז, ד[טז], על פי ברכות, לד, ב[יז])" על"ע 18/84 עדי כרמי נ' פרקליט המדינה מד (1) 353, עמוד 374-377 25.שירות המבחן מתרשם, וכך גם אני, כי הרשעה תפגע בדימויו העצמי של הנאשם כשומר חוק. שותף אני גם לדעת שירות המבחן כי קיימת חשיבות לחיזוק הנאשם בשינוי המשמעותי שעבר. 26.יש לקוות כי מקרה זה יהווה תמרור אזהרה ברור לנאשם, כי המסגרת שבנה לעצמו שברירית היא, ובמחי עבירה יכול הוא לנתצה ולשוב לתהומות בהן היה נתון בעבר. 27.מבחינת הנסיבות בעניננו על פי המבחנים אשר פורטו בפסיקה דלעיל, ובפרט הקווים המנחים כאמור בע"פ 2083/96, עולה כי מתקיימים פרמטרים מרכזיים וחשובים. כך, ניתן בהחלט לומר כי אין מדובר בדפוס התנהגות המאפיין את הנאשם, ניכר כי הנאשם נוטל אחריות על העבירות ומתחרט עליהן, אין זה סביר כי כעת הוא ישוב עליהן, ואני סבור כי השפעת ההרשעה על דימויו העצמי של הנאשם תהיה שלילית. כן אני סבור כי הרשעת הנאשם, יכול ותהיה לה השפעה על פרנסתו. יודגש כי הבחינה האמורה נעשית אל מול אורח חייו של הנאשם בכמעט 15 השנים האחרונות. 28.היחס בין אינטרס הציבור בהרשעה לבין הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה ממנה, ומשמעויותיה עבורו, מובילים אותי למסקנה כי אינטרס הציבור יצא נשכר מהותרתו של הנאשם במסגרת נורמטיבית, וכי ההרשעה עלולה לפגוע בכך. 29.משקל חשוב בהחלטתי להימנע מהרשעת הנאשם הינה התרשמותי כי לא יהיה באי ההרשעה כדי להביא את הנאשם להקל ראש במעשיו. 30.לאור כל האמור לעיל אני מקבל את המלצת שירות המבחן, ביחס להרשעה ולעונש. 31.לפיכך אני מורה כדלקמן : א.אני קובע כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, אולם אני נמנע מהרשעתו. ב.הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 100 שעות, וזאת בתיאום עם שירות המבחן. הובהר לנאשם כי הפרת צו השל"צ עשוייה לגרום להפקעתו ולחידוש המשפט. משפט פליליהרשעהאי הרשעההתיישנות