1. תובענה לסעד הצהרתי בה מבוקש להצהיר, כי דוחות בשל עבירות תעבורה שביצעו התובעים, ואשר בגינם נרשמו לחובתם נקודות, התיישנו מאחר ועברו 4 שנים מיום ביצוע העבירות, ולפיכך יש לבטל את רישום הנקודות ולהורות כי הנתבעת אינה רשאית לעכב את חידוש רישיונם של התובעים. 2. בד בבד עם הגשת התובענה הגישו התובעים בקשה לעיכוב הליכים ואמצעי תיקון, נשוא בש"א 4762/08, בטענה כי משרד הרישוי נוקט נגדם באמצעי תיקון, אשר עלולים להפוך את התביעה לתיאורטית. 3. כן, הגיש התובע 1 בקשה למתן רישיון זמני עד לסיום ההליכים בתובענה, במסגרת בש"א 5300/08, מהנימוק שאי חידוש רישיונו יביא לפיטוריו. 4. כנגד כל האמור, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לבית משפט זה, המסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וכן מחמת העדר עילה (בש"א 22/09). בתגובה שהגישה הנתבעת לבקשות התובעים, דלעיל, ביקשה לראות בנימוקים המפורטים בבקשתה, גם כנימוקי תגובה לבקשות התובעים. 5. בתגובתם לבקשת הנתבעת הדגישו התובעים, כי הסעד ההצהרתי הינו בגין התיישנות נקודות ולא התיישנות עונשים ודוחות, וכי הדבר עולה מתדפיסי הניקוד המצורפים לכתב התביעה. 6. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות וכן בכתב התביעה, ולאור המצב המשפטי הנוהג בשאלת הסמכות העניינית בנושא זה, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן אין בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה זו, והסמכות מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. 7. סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, ופרט 14 לתוספת הראשונה בחוק זה, קובעים כדלקמן: "סמכות בית המשפט 5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (תיקון מס' 2) תשס"א-2001 (תיקון מס' 15) תשס"ה-2005. (4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק." "תוספת ראשונה 14. תעבורה - (א) החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בעניני רישוי ובטיחות של נהגים, רכב, שירותי אוטובוסים, שירותי מוניות והוראת נהיגה, למעט החלטות שר, ולמעט כל ענין שבסמכות בית משפט לתעבורה;..." (ההדגשות כולן - אינן במקור - י.ש.) 8. בהתאם לאמור לעיל, נקבע בפסיקה, כי החלטה של רשות הרישוי בעניין פסילת רישיון, רישום נקודות, הטלת אמצעי תיקון וכל כיוצא באלה, נופלת בבירור בגדר סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים, בין אם ניתנה מכוח פקודת התעבורה ובין אם מכוח תקנות התעבורה. (ר' בג"צ 3821/06 פשטצקי נ' רשות הרישוי, פס"ד מיום 16.5.06, לא פורסם, ובג"צ 8849/04 צברי נ' מנהל משרד הרישוי חולון, פס"ד מיום 17.5.05, לא פורסם). 9. בנסיבות אלה, מקובלים עלי טיעוני הנתבעת בעניין מהותה האמיתית של התובענה, המהווה למעשה עתירה לביטול החלטת רשות הרישוי, להטיל על התובעים אמצעי תיקון בשל צבירת נקודות עקב הרשעה בעבירות תעבורה שונות (ויודגש כי התובעים אינם חולקים על עצם ההרשעה). עתירה להצהיר על "התיישנות נקודות" כמוה כעתירה להורות לרשות להימנע מפסילת רישיון התובעים ולחדשו, זאת באמצעות ביטול החלטתה להטיל עליהם אמצעי תיקון, ויכול שהדבר יתאפשר לאחר שתבצע מחיקת נקודות, בדרך זו או אחרת. כל אבחנה בין הדברים היא אבחנה מלאכותית שאינה קיימת הלכה למעשה, והטענה כי הנקודות התיישנו, מהווה אך נימוק לעתירה האמיתית כאמור לעיל. 10. לאור כל האמור, מתקבלת הבקשה נשוא בש"א 22/09, בהעדר סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה. עם זאת לא מצאתי לנכון להורות על סילוק התובענה על הסף, אלא להורות, מכוח סמכותי בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 על העברתה לבית המשפט לעניינים מנהליים, המוסמך לדון בה. 11. הוצאות הליך זה יקבעו על ידי המותב הנעבר בהתאם לשיקול דעתו. 12.התיישנות