בפני בקשה במסגרת ת"א 1285/96, לפיה מתבקש בית המשפט למחוק ו/או לדחות את התובענה על הסף. הרקע הדיוני לבקשה 1. המבקשת הינה חברה זרה הרשומון בדלאוור - ארצות הברית, ומקום מושבה בפורט וורת' - טקסס, שם היא מייצרת ומשווקת, בין היתר, מסוקים. המשיבים 4-1 הגישו כנגד המבקשת וכנגד המשיבים הפורמאליים תובענה, תביעת תלויי עזבון לפיצויים, כתוצאה מתאונת התרסקות מסוק מסוג "בל 206" שארעה סמוך לישוב בית קמה ביום 24.11.93 (להלן - התאונה). יתר העובדות מפורטות בהחלטותי בבש"א 15550/97 ובבש"א 16922/97, אשר ניתנו במסגרת תובענה זו, ואין צורך לחזור. עליהן עוד לצורך החלטה זו. על מנת לייעל את הדיון בבקשה, החלטתי כי המצהיר מטעם המבקשת, ‎,JOE B. WYATT ייחקר על תצהירו וכי לאחר מכן, יוגשו סיכומים מטעם הצדדים. בישיבה מיום 9.4.00 נחקר העד המצהיר מטעם המבקשת ולאחר מכן הוגשו הסיכומים. טענות המבקשת 2. המבקשת סומכת בקשתה לדחיית התובענה על הסף בארבעה נימוקים עיקריים - תחולת הדין האמריקני; מעשה בית דין ו/או השתק מכח שני פסקי דין אמריקניים שניתנו במחוז צפון טקסס באותו ענין נשוא התובענה דנן; התיישנות התובענה; והעדר יריבות בין המבקשת למשיבים. להלן, בקצירת האומר, עיקר טענותיה של המבקשת: לענין תחולת הדין האמריקני על המקרה, טוענת המבקשת, כי "החוק הנאות להיות מוחל על הדיון בינה לבין התובעים ולהכרעת הענין הנדון בו גופא ראוי להיות החוק החל במדינת טקסס אשר בארה"ב... (הן החוק הפדרלי החל והן חוקי המדינה)" (סעיף 4 לבקשה). זאת לטענתה, היות וחלק ניכר מהצדדים אינם ישראלים (המבקשת, המשיבה הפורמאלית 1 והמשיבה הפורמאלית 2) ומן הראוי - על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל - להחיל על הצדדים האמריקנים את החוק האמריקני. עוד לענין זה טוענת המבקשת, כי "המסוק נשוא התאונה נמסר בארה"ב לידי הרוכשת אותו... וכל הליכי מכירתו, מסירתו והאחריות בגינו ייעשו עפ"י העקרונות, הכללים והחוקים החלים במקום מסירתו" (סעיף 5(ב) לבקשה). לאור האמור לעיל, מגיעה המבקשת למסקנה, תוך החלת חוק ה-"GARA" האמריקאי, הוא חוק ה - ‎REI/ITALIZATION ACT )'"GARA") 1994 GENERAL AVIATTON, כי דין התובענה שבנדון להדחות בגין התיישנות מהותית הקבועה בחוק הנ"ל ו"המונעת כל זכות תביעה כלפי יצרן כלי אוירי ו/או חלקיו לאחר 18 שנה מיום שכלי זה יצא מבית מפעלו" (סעיף 8 לבקשה). 3. לענין מעשה בית דין ו/או השתק טוענת המבקשת, כי בענין התאונה, נשוא הדיון בתיק דנן, נדחו בעבר שתי תביעות כנגד חברת ‎BELL HELICOPTER TEXTRON INC . האחת, שהוגשה על ידי שן-לי ולי דהאנג בבית המשפט המחוזי בצפון טקסס (‎16-E CV-1-96)4), והשניה, שהוגשה על ידי גילה אלטר ואח' בבית המשפט המחוזי ביוסטון טקסס (H-95-5046). לטענת המבקשת, נדחו שתי התביעות הנ"ל בגין טענת התיישנות מהותית על פי חוק ה-GARA ועל כן, מהווים הם מעשה בית דין המונע מהתובעים הגשת התביעה הנוכחית. לענין זה, מתבקש בית המשפט להכיר בפסק הדין הזר "הכרה אגבית" כמשמעותה בסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958. לענין התיישנות התביעה, חוזרת המבקשת על טענתה בדבר תחולת חוק ה-‎GARA האמריקני על המקרה ומוסיפה טענה חלופית לפיה, על המקרה חל חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, אשר בסעיף 6 שבו מופיעות שתי הוראות הנוגעות להתיישנות - האחת מהותית והשניה דיונית. לטענת המבקשת, הרי שעל פי סעיף 6(ב), הקובע כי "לא תוגש תובענה לפי חוק זה, אלא תוך עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן" - נתיישנה זכות התביעה של התובעים, היות והמסוק יצא מידי החברה בשנת 1975, כ-18 שנים לפני מועד התאונה. גם מן האספקט הדיוני, בו עוסק סעיף 6(א) לחוק, טוענת המבקשת כי, "התובעים הגישו את תביעתם שלושה ימים לפני תום מועד ההתיישנות. הנ"ל מעיד על שיהוי הנובע מ"פורום שופינג" בו נקטו התובעים..." (סעיף 17(ד) לבקשה). לבסוף, טוענת המבקשת להעדר יריבות בינה לבין התובעים, שכן "קיים ספק אם אכן זהו המסוק אשר תוכנן יוצר והורכב ע"י הנתבעת וסופק לחברה הישראלית ב-22.7.75 כפי שתואר לעיל" (סעיף 18(א) לבקשה). מוסיפה המבקשת לטעון, כי ככלל אחראית היא לגוף המסוק ולא לתקלה שארעה, כביכול, במנוע המסוק - חלק אשר מיוצר על ידי המשיבה הפורמאלית 1. טענות המשיבים 4. ב"כ המשיבים טוען, כי החוק הישראלי הוא החוק אשר צריך לחול על המקרה ולו רק בשל העובדה "שהמבקשת טענה נחרצות בהליכים שהתנהלו בארה"ב, כי על החוק הישראלי לחול בתובענה דנן ואילו כעת טוענת ההיפך. .." (סעיף 3(א) לתגובת המשיבים). עוד טוען ב"כ המשיבים לענין זה, כי "אין בית המשפט קובע תחולת דין זה או אחר לאור ציפיותיהם של מיעוט הנתבעים, בייחוד כאשר אף טענה זו מוטעית לאור טענת המבקשת בבקשת דחייה שהגישה בתובענה שהתנהלה בארה"ב, לפיה אחד השיקולים להעברת הדיון לבית משפט בישראל, אשר הינו הפורום הנאות, הוא אי ידיעת בית המשפט האמריקני את הדין הישראלי אשר יחול על התביעה דנן" (סעיף 3(ה) לתגובת המשיבים). לגופו של ענין טוען ב"כ המשיבים, כי גם מכללי ברירת הדין הנוהגים בישראל עולה, כי החוק הישראלי הוא אשר אמור לחול על המקרה, לאמור: "הארוע התרחש בישראל, היותם של התובעים אזרחי ותושבי ישראל, זהותם של רוב הנתבעים הם מדינת ישראל וחברות המאוגדות על פי דין ישראלי ופועלות בישראל. .. המבקשת - בל מייצרת מסוקים כאשר ידוע לה שהם ימכרו בארצות שונות מחוץ למקום הייצור וכי יעשו בהם שימוש בארצות שונות, כפי שנעשה במקרה שלפנינו בישראל. מן הראוי שדין מקום העוולה יחול במקרה דנן, הלוא הוא מדינת ישראל, אשר הינו בעל הזיקה האמיצה ביותר למקרה דנן" (סעיף ז(1) לתגובת המשיבים). לענין מעשה בית דין, טוען ב"כ המשיבים, כי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בטקסס אינו יכול לעמוד כמחסום דיוני המונע הגשת התובענה בבית משפט בישראל. זאת משני טעמים : ראשית, לטענתו, פסק הדין הזר אינו עומד בקריטריונים להכרה אגבית בפסק חוץ הקבועים בסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958. שנית, "אמנם בית המשפט המחוזי בטקסס מצא לנכון להחיל את חוק ה-GARA על התביעה כפי שהובאה בפניו, אך בקביעותיו כאמור לעיל שב ומסייג כי חוק ה-GARA חל אך ורק על תביעות המתבססות על חוק מדינתי של טקסס" (סעיף 4(ד) לתגובת המשיבים), ואילו בפני בית המשפט בישראל עומדות עילות תביעה שונות המתבססות על הדין הישראלי-המקומי. 5. לענין ההתיישנות טוען ב"כ המשיבים, כי "מאחר ואין עילה בכתב התביעה המתוקן המבוססת על חוק ה-GARA ומאחר ואין כל תחולה לדין האמריקני בתובענה דנן, הרי שאין כל התיישנות דיונית בתובענה שלפנינו ו/או השתק עילה..." (סעיף 5(א) לתגובת המשיבים). באשר לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, טוען ב"כ המשיבים כי התביעה דנן הוגשה אחד עשר ימים לפני תום מועד ההתיישנות על פי סעיף 6(א) לחוק ולפיכך, התביעה לא התיישנה. יתרה מזו, הרי שעדיין התביעה עומדת איתנה ככל שהיא נוגעת לעוולת הרשלנות המיוחסת למבקשת. ב"כ המשיבים מבקש לדחות את טענת העדר היריבות מכל וכל. לטענתו, טענה מן הסוג שמעלה המבקשת, כי "ככלל אחראית היא לגוף המסוק בלבד" - אין לה מקום. ב"כ המשיבים טוען, כי יש לדחות הטענה על הסף ומשווה לענין זה טענה של יצרן מכוניות, אשר מספק ומוכר מכוניות כמוצר מוגמר ברחבי העולם והטוען, כי אחריותו, אם בכלל, מתבטאת אך ורק בליקויים ו/או פגמים בשלדת המכונית, ולא במנוע. הניתוח המשפטי שתי שאלות עומדות להכרעה בבקשה שבפני: האחת, איזהו הדין שיש להחיל על המקרה והשניה, האם על פי אותו הדין יש לדחות/למחוק את התובענה על הסף. תחולת הדין 6. היות והמדובר בתובענה שעילתה נזיקית ואשר מעורבים בה בעלי דין ישראליים ואמריקניים, הרי שהדין שיחול על המקרה יקבע על פי המשפט הבינלאומי הפרטי וכללי ברירת הדין בנזיקין הנוהגים בישראל. איזהו הדין שיש להחיל על המקרה! האם "דין מקום העוולה" (LEX LOCI DELICTI)? האם "דין הפורום" (‎FORI LES)? האם יש לערוך "ניתוח אינטרסים" (INTEREST ANALYSIS) של הדינים המתנגשים! האם יש לבחור ב"דין המשמעותי ביותר" (‎?(MOST SIGNIFICANT LAW בישראל, כמו בארצות הברית, בולטת העדרותן של הוראות סטטוטוריות בנושא ברירת הדין בנזיקין. סעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968, אשר ספק מתכוון להסדיר נושא זה ספק לא, קובע, כי "כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה". בספר העוסק בדיני נזיקין כותב השופט מ' חשין, כי: "לכאורה עולה מסעיף 3 לפקודה כי לגבי נזיקין שבוצעו בארץ יחיל בית המשפט בישראל את דין הפקודה, ואותו בלבד, ללא כל קשר לאלמנטים זרים העשויים להיות כרוכים במעשים שנעשו... אולם ניתן לטעון שלא זה הדין... ואין משתמע מהם שבתחומי המדינה אין מקום להחלתן של נורמות התנהגות אחרות בנזיקין, השאובות משיטת משפט זרה. לשון אחר: אפשר, ובנסיבות פלוניות (אף שהן נדירות ביותר), נמצא להחיל נורמות משיטת משפט נוכרית, להסדר יחסי נזיקין בין פלוני לבין אלמוני, לענין מעשה שנעשה בארץ, והדבר לא יעמוד בניגוד לסעיף 3 לפקודה" (דיני נזיקין במשפט הבינלאומי הפרטי, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז, בעמ' 516). 7. גם השופטת דורנר קבעה, כי "הלכה פסוקה היא, כי הוראת סעיף 3 לפקודת הנזיקין אינה מונעת החלת הדין המהותי הנוהג בארץ על תביעתו של מי שנפגע על ידי עוולה שנעשתה מחוץ לישראל" (ת"א (ב"ש) 151/80, קפלן נ' גבאי, פ"מ תש"ם-1980 (2) 290). כללי ברירת הדין בנזיקין מושפעים הן משיטת המשפט האנגלית והן מזו האמריקנית. פסק הדין המנחה בסוגיה זו, אף כי חלה התפתחות מסויימת מיום נתינתו, הוא פסק הדין בענין קלאוזנר (ע"א 750/79, קלאוזנר נ' ברקוביץ', פ"ד לז(4) 449). פסק הדין דן בשלוש סוגיות עיקריות מתחום כללי ברירת הדין בנזיקין וקבע כדלקמן : ראשית, אומצה ההשקפה האמריקנית לפיה, קביעת היקף הפיצויים ושיעורם - ענין מהותי הוא ועל כן יש להחיל עליו את הדין אשר על פיו נחתכות השאלות המהותיות הנדונות. שנית, הכלל המקובל הן באנגליה והן בארצות הברית הוא, כי כרגיל יש להחיל את דין מקום העוולה, משל היה הנפגע כתוצאה מהתאונה בעל זכות מוקנית, אותה הוא תובע במדינת הפורום. אולם אפילו באנגליה, בה הדבקות בכלל רבה יותר מאשר בארצות הברית, קיים חריג, לפיו לפחות כאשר שני בעלי הדין הם תושבי מדינה אחרת מזו בה אירעה התאונה, מחילים את דין מקום מושבם. שלישית, מקום העוולה מהווה את נקודת המוצא לפי עקרונות ברירת הדין, אך יש להתחשב גם ב"מקום מרכז חייו" של הניזוק, לאיזו מדינה יש לו את הקשר האמיץ ביותר ואיזהו הדין "בעל הזיקה החזקה ביותר" לענין. קשת האפשרויות היא רחבה, ורצוי לבדוק בכל מקרה נתון, מה הדין המתאים לו. בחלוף מספר שנים, שוב עלתה הסוגייה בבית המשפט העליון (ע"א 300/84, עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365) ונקבע, כי בכל מקרה יש להחיל את שיטת המשפט, אשר לה הקשר האמיץ ביותר עם בעלי הדין ועם שאר נסיבות הענין, ושהיא בהכרח הוגנת ועושה צדק עם בעלי הדין. עוד נקבע, כי גישה זו המתחשבת גם במאזן האינטרסים וגם במבחן הזיקות, עדיפה על גישת המבחן המסורתי, שהביאה להחלת הדין המהותי האנגלי גם במקרים שדין אחר היה הולם יותר את המקרה מכל הבחינות. כלומר, קיימת בפסק הדין נטייה ברורה ללכת אחר ההלכות האמריקניות. 8. הסתייגות מסויימת מהלכות אלו אנו מוצאים בפסק דינו של כב' השופט ש' לוין בפרשת כהן (ע"א 702/87, מדינת ישראל נ' ג'ון כהן, פ"ד מח(2) 705), בו הוא קובע: "איני בטוח שקיימת תועלת של ממש להיזקקות להלכות האמריקניות בענין זה, שבו אפשר למצוא אסמכתה כמעט לכל פרופוזיציה, כאשר השיקולים להחלת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי בתחום הבין מדינתי-פנימי אפשר שהם שונים מהשיקולים שבהם מתעוררת השאלה בין מדינות ריבוניות... לדעתי, אין לקבוע כלל כללי החל על כל הסוגיות הנזיקיות" (עמ' 727 לפסק הדין). בפסק דין מאוחר יותר (ע"א "בית המשפט הדן בענין הוא בית משפט ישראלי. התובע הוא אזרח ישראלי המתגורר בישראל, ומקום מושבה של אחת הנתבעות, חברת החשמל, הוא בתחום ישראל. אף כי לא נקבע אם מקום התאונה אירע בגבולות ירושלים, או בתחום יהודה ושומרון בסמוך ממש לגבול, אין ספק שלהתרשלות המיוחסת למערערת יש זיקה לישראל. בנסיבות מצטברות אלה, ובהתחשב בהחלטת בית המשפט המחוזי, אין להתערב בהחלטתו להחיל את הדין הישראלי" (שם, בעמ' 414). עינינו הרואות, כי ההלכות הישראליות בדבר כללי ברירת הדין בנזיקין מושפעות הן מהדין האנגלי והן מהדין האמריקני. לדידי, השפעתו של הדין האמריקני על הכללים הנוהגים בישראל רבה יותר וזאת עקב עקרונותיו הגמישים, הכרוכים בהפעלת שיקול דעת שיפוטי, שיש ליישמו 'אד-הוק' לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. ההכרעה 9. אשר למקרה דנן, הרי שעל פי כללי ברירת הדין הנוהגים בישראל, כפי שהובאו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הדין הישראלי הוא שאמור לחול. אלה העובדות הצריכות לענין שאלת תחולת הדין במקרה דנן, ושיש בהן כדי להכריע את הכף בעיני, לענין תחולת הדין הישראלי, דוקא: א. התובעים כולם - ארבעה במספר - הינם אזרחי מדינת ישראל ותושביה. ב. חמישה נתבעים הינם אישיות משפטית ישראלית מאוגדת או שלא מאוגדת. ג. שלושה נתבעים הינם אישיות משפטית מאוגדת הרשומה על פי דיני ארצות הברית. ד. מקום הארוע שהתובענה הוגשה בגינו - בית קמה, ישראל. ה. שברי המסוק נמצאו בשטח מדינת ישראל. ו. דו"ח החוקר את נסיבות התאונה נערך בישראל. ז. הפורום הדן בענין הוא בית משפט ישראלי. 10. טענת המבקשת, כאילו בית המשפט אמור לקבוע תחולת דין זה או אחר לאור ציפיותיהם של מיעוט הנתבעים מוטעית מיסודה, שהרי לא בתביעה חוזית עסקינן כי אם בתביעה בגין ארוע נזיקי, וכידוע, כללי ברירת הדין בדיני חוזים שונים תכלית השינוי בהשוואה לכללי ברירת הדין בדיני הנזיקין במסגרת המשפט הבינלאומי הפרטי. בכל זאת, מוצא אני לנכון להתייחס לטענה זו שהעלתה המבקשת ולהדגיש, כי אף אם "ציפיית הצדדים" היתה מהווה שיקול בבחירת הדין שיחול על המקרה דנן - הרי שדין הטענה להידחות. ובמה דברים אמורים? בישיבה מיום 9.4.2000 העיד העד מטעם המבקשת, מר JOE B. WYATT, ונשאל בין היתר על ידי ב"כ המשיבים, עו"ד שטיין, לגבי ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים בטקסס, ארה"ב: "ש. האם זו המדיניות של חברת בל לטעון בבית משפט אמרקני כי החוק הישראלי חל אלא אם לחוק של טקסס יש קשר משמעותי לנושא ? ת. אני לא זוכר שטענו בביהמ"ש בטקסס שהחוק החל הוא החוק הישראלי. גם אם זה נכון אינני מבטל את תצהירי וטענותי". ובהמשך: "ש. אני מציג בפניך את הסיכומים בטענה שהועלתה בביהמ"ש בטקסס בדבר פורום לא נאות של ביהמ"ש האמריקני. האם סיכומים אלה היו בשם חברת בל ובהם נטען ההיפך ממה שאתה מצהיר בתצהירך לגבי סמכות ביהמ"ש בישראל ותחולת החוק האמריקני? ת. נכון, כתובה כאן הצהרה שהחוק הישראלי יחול במקרה זה" (עמ' 15 לפרוטוקול). בסיכומים שהגישה חברת בל לבית המשפט בטקסס בטענת ה"פורום לא נאות" (מ/2) נטען, כי: ADDITIONALY,, LIKE THE DISTRICT COURT IN REYNO, THIS COURT MAY BE'" "UNFAMILIAR WITH THE FOREIGN LAW WHICH MAY GOVERN THIS CASE .(עמ' 4 לסיכומים) ובהמשך: THEREFORE, THE LAWS OF ISRAEL SHOULD GOVERN. UNLESS TEXAS HAS" .A MORE SIGNIFICANT RELATIONSHIP TO THE CRASH AND TO THE PARTIES ,A 'MORE SIGNIFICANT RELATIONSHIP' ANALYSIS REVEALS THAT ISRAEL ,BY FAR, HAS A STRONGER INTEREST IN THIS LITIGATION... CONVERSELY TEXAS HAS NO INTEREST IN APPLYING ITS LAW TO THE LIABILITY LSSUES ."IN THIS CASE (עמ' 17 לסיכומי חברת בל בבית המשפט בטקסס). כלומר, בעוד שבבית המשפט המחוזי בטקסס נטען, כי יש להחיל על המקרה את החוק הישראלי, הרי שכאן טוענת חברת בל היפוכו של דבר, דהיינו, כי יש להחיל את החוק של מדינת טקסס. 11. דרך זו בה נוקטת חברת בל אינה נראית לי, שכן אם תאמר שהחוק של מדינת טקסס אינו חל על המקרה ואף החוק הישראלי אינו חל - איזהו החוק שיחול על המקרה? יצויין, כי גם בבקשת הדחייה על הסף בעילה של "פורום לא נאות" (נשוא בש"א 15550/97) הועלתה הטענה כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לבירור התובענה, בעוד שבהליכים שהתנהלו בטקסס הועלתה אותה טענה ובאותה מידה של נחרצות לגבי הפורום שם. בהחלטתי מיום 13.12.99 ציינתי, כי: "יגעתי ולא מצאתי הגיון בדבריה של המבקשת: שכן לדידה אין על פני הגלובוס כולו פורום שהינו נאות דיו לדון בתובענה; ככל שהיא נוגעת אליה, על כל פנים". והדברים יפים וישימים גם כאן, לגבי תחולת הדין, שכן איני סובר כי המשיבה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו ולשנות את טיעוניה שוב ושוב לפי נוחותה ושיקוליה שלה בלבד. לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לעובדה כי מדינת ישראל מהווה הן את מדינת הפורום והן את מקום העוולה - המהווה לכל הפחות את נקודת המוצא על פי כללי ברירת הדין - הרי שהחוק הישראלי הוא שיחול על המקרה דנן ואין מקום לתחולת החוק האמריקני ובכלל זה חוק ה-GARA על סעיף ההתיישנות שבו. מעשה בית דין 12. טוענת המבקשת, כי שני פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בטקסס מהווים מעשה בית דין ומחסום דיוני כלפי התובעים. גם טענה זו אין בידי לקבל. על מנת שפסק דין זר יהווה מעשה בית דין כלפי מי מהצדדים, על בית המשפט בארץ להכיר בו ולהעניק לו תוקף מחייב. במקרה דנן מתבקש בית המשפט להכיר בפסק דין זר כאמור בסעיף .(1(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958. סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ קובע כדלקמן: "(ב) אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית המשפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן". האם הכרה אינצידנטלית בפסק הדין הזר, אשר כל שקובע הוא לענין התיישנות התביעה על פי העילה המבוססת על חוק ה-GARA הינה בגדר אותו "ענין" אשר נדרש בית המשפט להכריע בו! התשובה לכך שלילית, בעיני. בעמ' 10 לפסק הדין, קובע בית המשפט המחוזי בטקסס בענין אלטר (H-95-5046 CIVIL. ACTION), כי : ‎AGAINST TEXAS STATE LAW...". "UNDER GARA, THERE IS NO POSSIBILITY OF RECOVERY BELL UNDER כלומר, בית המשפט המחוזי בטקסס ביסס את החלטתו לדחות את התביעה בענין אלטר על תחולתו של חוק ה-GARA על המקרה. משקבעתי כי על המקרה דנן יחול החוק הישראלי - הרי שאינני נזקק להכרעת בית המשפט המחוזי בטקסס, באשר לא עומדת בפני עילת תביעה המבוססת על חוק ה-‎,GARA כי אם עילות תביעה המתבססות על הדין הישראלי. התיישנות 13. האם חלה על התובענה התיישנות מהותית ו/או דיונית מכח החוק הישראלי! תאונת המסוק ארעה ביום 24.11.1993. כתב התביעה הוגש ביום 13.11.1996. סעיף 6 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 קובע: "6. התיישנות (א) תקופת ההתיישנות של תביעה לפי חוק זה תהא שלוש שנים. (ב) לא תוגש תובענה לפי חוק זה אלא תוך עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן". יוצא אפוא, כי התביעה הוגשה 11 ימים לפני תום שלוש השנים הקבועות בסעיף 6(א) לחוק. לענין מחלוקת הצדדים לגבי העובדות - ככל שאלה נוגעות לסעיף 6(ב) - הרי שאלה טעונות הוכחה ותתבררנה - אם וכאשר - יגיע התיק לשלב ההוכחות. על כל פנים, אין טענת המבקשת מהווה עילה לדחייה/מחיקת התובענה על הסף. העדר יריבות 14. גם בשאלת היריבות אין להיחפז ולקבוע כי דין התובענה להידחות/להימחק על הסף. בבוא בית המשפט להכריע בשאלה אם לדחות כתב תביעה על הסף אם לאו - עליו לבחון אם מעיון בכתב התביעה ובנספחים המצורפים לו עולה, כי קיימת קרבה בין התובעים לבין הנתבעים אשר אם יינתן לראיות התביעה מלוא המשקל - יחובו הנתבעים בדין. לענין זה כולל כתב התביעה, בין היתר, שטר ההזמנה והמכר של המסוק, ההסכם בדבר מכירתו של המסוק ודו"ח תאונת כלי טיס אשר נערך על ידי משרד התחבורה - מנהל התעופה האזרחי. ממסמכים אלה עולה, לכאורה, מעורבותם של הנתבעים במקרה דנן, ועל כן, אין לדחות/למחוק התביעה על הסף, אלא יש לדון בה ולבררה לגופה. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה למחיקת/דחיית התובענה על הסף. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 4-1 בסך של 4,000 ש"ח (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ).ארצות הברית (ארה"ב)התיישנות